כשבעלה הנווט נפל בשבי המצרי, ראתה בכך אסתר עיני אסון פרטי וניסתה להתמודד בכוחות עצמה. המכתבים ששלח לה מהכלא לא הכינו אותה לשנות השתיקה הארוכות שלו, שנמשכו גם אחרי שהיה לתת-אלוף וראש מנהלת הלביא. ביום הולדתו ה-70 של בעלה, החליטה אסתר עיני לעשות מעשה. היא הוציאה את אסופת המכתבים שהחליפו ביניהם בשנים שהוחזק בשבי המצרי ושלחה לשחזור את הניירות המתפוררים. בזכות התנדבותה בארגון נט"ל, עמותה המגישה סיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה, נגעה לראשונה בפצעים הכואבים שעליהם לא דיברה מעולם – גם לא עם בעלה.