במה דן כרך זה:

הכרך הזה דן בשינויים במלחמה ובלחימה: במערכות היחסים שבין מדינות ובין מדינות וארגונים, הנתונים במאבק על שליטה. המלחמה, תופעה עתיקת יומין, שבכל תקופה נוספו לה מאפיינים ו"כללי התנהגות", שנובעים מ"תנאי הסביבה" ותואמים אותם, עוברת גם עתה תהליכי התאמה לסביבה המתהווה, והתפשטותם של עידן המידע ותוצריו ניכרים גם בה.

תנאי סביבת העימות במערכות היחסים האלה, שונים מאוד כיום, מכפי שהיו במרבית המאה העשרים ולפניה. הכרך הזה דן בהתהוותו של עידן חדש, המתפתח לאיטו בעקבות פריצות דרך טכנולוגיות בתחומי המידע, מהן נובעות התפתחויות טכנולוגיות הניזונות ממידע שהפך להיות זמין, כמעט לפתע.

בכרך הזה אנחנו עוסקים במלחמה; ומלחמה מתחוללת בדרך כלל בין מדינות או תוך כדי מאבק בין השלטון לבין גופים אחרים, לרוב, מאבק השתלטות על השלטון.

בפרק הפתיחה, אנחנו מציגים את הנושא בכללותו בראשי פרקים, המשך הכרך עוסק בפיקוד ושליטה, נושאים אחרים כמו תמרון, אש, לוגיסטיקה ולוחמת מידע, יידונו בהרחבה בכרכים עוקבים.

 

לצורך כרך זה אנחנו מניחים כי:

• יש בידינו די סימנים לשער כיצד משפיע עידן המידע על ההתנהלות האישית והמערכתית — חשיפה למידע, לאינטרנט, לרשתות החברתיות; התפתחותן של מערכות כלכליות גלובליות ודומיהן, מצביעה על המגמות.

• המרחב הווירטואלי מתפתח כמרחב בעל "חוקים" משלו, תופס מעמד חשוב ובולט במרקם החיים האנושי בכלל, ומשנה איזוני כוחות בין המערכות המסורתיות לבין אלה שהופיעו בעידן המידע. זהו מרחב פעיל, המקיים דינמיקה משלו ומשתלט על תחומים שבעבר פעלו בדרך שונה (פוליטיקה כדוגמה); במרחב האמור, מופעלות מערכות ומופעלים אמצעים לשילוב (או פגיעה) במערכות תשתית פיזית ובמערכות ניידות כמו הסמארטפון, הטלוויזיה, התקשורת הלוויינית, הסייבר ודומיהם, שכבר מצויים הרחק מנקודת הזינוק.

• שילובן של מערכות תלויות־מידע בתוך מערכות טכנולוגיות, יימשך ויתעצם — רובוטיקה, חישה, וכן מערכות ניהול ובקרה, כבר מצויים בשלבי התפתחות שונים בשימוש.

• למערכות טכנולוגיות יש מגבלת יכולות — הן מבצעות (מצוין) רק מה שתוכננו לעשות, הן אינן יכולות לחשוב (בינתיים), גם לא להסיק מסקנות ולאלתר, אלא אם כן תוכננו לכך מראש. המשמעות היא שבכדי להפיק את המרב מיכולות, צריך לשלב מערכות בעלות יכולות שונות לביצוע מתואם — זה נכון בכל הרמות והשימושים — וכמובן גם בסביבות המלחמה והלחימה.

 

 

הגדרת התקופה וסביבת הלחימה

במאמרם Power to the Edges (Davis S. Alberts & Richard Hayes et al., 2001), מנתחים המחברים את הלחימה בסביבה מרושתת, תוך הצגת אפשרויות וסוגיות למימוש הגישה הרשתית בלחימה. המאמר נכתב לפני שני עשורים כמעט, אך הרלוונטיות שלו לא פגה. הרבה נעשה מאז, ניסיון רב נרכש, אבל אז וגם כיום, אנחנו בתחילת הדרך. הצבא האמריקאי שבתחילה התלהב מהתפיסה הזאת שינה את דעתו וזנח אותה לאחר המלחמה בעיראק ב-2003, אך Alberts המשיך לחקור ולפרסם ספרים כמעט כל שנה (עד 2015 לפחות) — הרלוונטיות של הגישה נותרה בעינה — וכן גם ההתנגדות כלפיה בצבא ארה"ב.

אי שם בעתיד, תנוהל סביבת הפעולה שלנו, במלחמה ובכלל, כמערכת רשתית — בחלק ניכר מחיינו הכלכליים והחברתיים זה כבר מתרחש. אין קיצורי דרך, בכל המלחמות השתמשו הלוחמים בטכנולוגיות "אזרחיות" מוסבות (למעט במלחמת העולם השנייה, שבמהלכה פותחו אמצעי לחימה ייעודיים ללחימה). מלחמה ולחימה הן מהפעולות היותר מורכבות שפיתח האדם; לכן, נדרש ניסיון רב וכן גם זמן כדי ליישם אפשרויות טכנולוגיות גם למלחמה. כך למשל, אבק השריפה שהומצא בסין בסביבות המאה השמינית לספירה, הגיע לשדות הקרב באירופה רק במאה ה-16.

הכרך מביא מבט על השלכותיו של עידן המידע על הלחימה והמשמעויות לתורת הלחימה. אנחנו מצביעים על הצורך במעבר לדרך חשיבה שונה, תוך התנתקות מכבלי החשיבה הליניארית ופנייה לעבר חשיבה לא־ליניארית רב־ממדית, הצורך בהתנתקות מהגישה "היבשתית" הנושקת את הקרקע ואימוץ חשיבה משולבת רב־ממדית, והישענות על יכולות כמרכיב עיקרי, המחליפה הישענות על ארגון אמצעים והירארכיה אנכית. נציג רק את החלק הקשור למנהיגות ופיקוד בדגש על פיקוד מוכוון־משימה בלחימה בסביבה המרושתת, ומעט מההשלכות לארגון, מבנה ותורת הלחימה בתפיסת הפיקוד המוכוון־משימה. דיון בנושאים אחרים כמו תמרון, אש, לוגיסטיקה ולוחמת מידע יידונו בסדרת כרכים בהמשך.

כבר במשפט הפתיחה ניתן להבחין במגמת ההשפעה של עידן המידע על פעולה ותפקוד; זו מגמה שתעבור כחוט השני לאורך הכרך כולו — "רב־ממדיות".

ראשיתו של עידן המידע במחצית השנייה של המאה העשרים, כתהליך מתמשך שהחל בטכנולוגיות פורצות דרך נקודתיות, המתפשטות לכל תחומי החיים, ולצורך הדיון כאן, אני מניח שיגיע לרוויה מספקת להיקרא עידן בפועל ברבע השני של המאה הנוכחית.

לצורך הדיון הזה, עידן המידע הוא תקופה בעתיד, שבה תגיע מהפכת המידע לבשלות ותתפשט באופן מובהק לכל תחומי חיינו. הדיון כאן עוסק באחד התחומים עליהם היא תשפיע — המלחמה.

בעידן המידע עולה חשיבותו ומשמעותו של המידע כגורם משפיע בארבעה תחומי תקשורת מרכזיים — תחום התקשורת בין בני אדם, בין בני אדם למערכות טכנולוגיות, בין מערכות טכנולוגיות (כולל מאגרי מידע) לבין מערכות טכנולוגיות אחרות, וכן בתחום "חומר הגלם" — מאגרי מידע ועיבוד מידע העומדים לרשות מי שחפץ (ויכול) להשתמש במידע לכל צורך שהוא.

עידן המידע החל כתקשורת, אבל הכלים שנוצרו כתוצאה מהחשיפה למידע, הפכו לידע, לדרכים ולאמצעים לפיתוח כלים חדשים וידע חדש; חלקם בשילוב בממדים קיימים וחלקם עד לכדי יצירת ממד "פעולה" חדש — וירטואלי — העומד בפני עצמו, בד בבד עם השתלבות בממדים "הישנים", הפיזיים והקוגניטיביים — כך נוצר עידן חדש שפורץ מעבר לשדרוג יכולות וטכנולוגיות קודמות.

לאורך ההיסטוריה האנושית נבעו קפיצות מדרגה תרבותיות וטכנולוגיות מהיכולת להפיץ מידע. הופעת הכתב בסביבות 3,500 לפנה"ס, אפשרה את היכולת לשמר ידע ולהעביר מידע. התפשטות הכתב בעולם אפשרה לפתח תרבויות והניעה התפתחויות חברתיות, תרבותיות וטכנולוגיות במשך אלפי שנים. המצאת הנייר הייתה קפיצת מדרגה בתחום המידע שהביאה לפיתוח כלים להפצת מידע, כמו תעודות וספרים, ומאות שנים לאחר מכן המצאתה של מכונת הדפוס, שפרצה את הדרך להפצת מידע להמונים. עידן המידע הנבנה על יסודות טכנולוגיה דיגיטלית עושה את קפיצת הדרך הבאה, שבאחת מהשלכותיה אנחנו דנים כאן.

בעבר, חלק ניכר מפעולותינו התמקדו באיסוף מידע והסבתו לצרכינו, ולאחר מכן לשמירתו, עיבודו והפצתו. העיסוק בחקר ובעיבוד היה נחלתם של מוקדים ייעודיים, אקדמיים ומקצועיים, והקהל הרחב נהנה מהפירות. בדיון הזה אנחנו עוסקים במידע שבשימוש ארגונים, מאחר שמלחמה ולחימה מתבצעים על ידי ארגונים, והאדם היחיד פועל ומשולב בארגון.

בלחימה, מידע הוא גורם מניע שמשתלב בהפעלה שבין לוחם לאמצעי לחימה, בתוך יחידה או בצוות לוחם, ובין ארגונים המשתפים פעולה ופועלים להשגת המטרה המשותפת ובנוסף, בממד המידע הוא מהווה אמל"ח מרכזי בלחימה (הגנה והתקפה).

כך היה תמיד: המידע שנצבר תאם ליכולות הטכנולוגיות בין העברת המידע ובין השימוש בו. הדרכים והאמצעים להעברת מידע במהלך הלחימה היו קפואים שנים רבות — אותות קוליים וחזותיים ומסרים מפה לאוזן היו הכלים שבהם השתמשו גדולי המצביאים לדורותיהם עד להופעת הטלגרף, הטלפון, והרדיו שהשפיעו רבות על מהלך המלחמות במאה וחמישים השנים האחרונות.

במחצית המאה ה-20, עם הופעת המחשבים התפתחה יכולת חדשה לעיבוד מידע, עידן המידע החל לצבור תאוצה. האיסוף, העיבוד, וההפצה מקושרים ברשתות — והעולם נחשף לממדים חדשים. עלינו על "המדרגה" אך קפיצת הדרך שלנו עדיין לא התרחשה.

 

 

אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר שהתרחשו היא הנגישות למידע. בעבר, התאפשרה הנגישות למידע ולתובנות אך ורק למי שהיו בידו המידע והיכולת לעשות בהם שימוש, ולמי שזכה לנגישות מידם של מחזיקי המידע. מהפכת המידע ופיתוח רשתות המידע, ובראשן האינטרנט, הביאה לפריצת מחסומים ומגבלות.

זהו תהליך מתמשך, ויש בו ערוצים מקבילים רבים; עצם היכולת לפתח ולקלוט מידע חדש אינה מביאה בהכרח לשימושים חדשים, תהליך הלמידה האנושי לא עושה קפיצות דרך, אנחנו יוצרים כלים חדשים, רבי יכולת, חלקם מעבר ליכולותינו לעשות בהם שימוש מיטבי או שגרתי. אבל, ככל יישום שפותח לתועלת האדם, הכלים הללו מותנים בביצועיו של האדם המפעיל או המשתמש.

 

השפעת עידן המידע על המלחמה

המלחמה היא אחד המרחבים המושפעים על ידי התפתחות עידן המידע: הטכנולוגיה מקדימה את יכולות השימוש שלנו בחלק מההתפתחויות האלה, אנחנו מצויים כיום במקום שבו עלינו לבחור כיצד נוכל למצות את המיטב ממה שעומד לרשותנו.

אנחנו מבינים שיש בסביבתנו יכולות בלתי מנוצלות, כתוצאה ממגבלות היכולות הקוגניטיביות שלנו, וכי בחשיבה מותאמת למגבלותינו ייתכן שניצור יכולות משופרות. הדבר מחייב "שינוי כיוון" בחשיבה, חשיבה שתסתייע בניסיון ובתבונה, ותתרחק ממגבלות מסורתיות.

החשיבה הצבאית עוקבת אחר הטכנולוגיה, אלא שהיא שמרנית מטבעה ומתקשה בביצוע "קפיצות דרך".

בתפיסת הלחימה הרשתית שפותחה בארה"ב בתחילת המאה הזו (David S. Alberts, 2003), נותחה סביבת הלחימה כשלושה ממדים — הממד הפיזי, ממד המידע והממד הקוגניטיבי.

 

 

בראייתו:

• הממד הפיזי — הוא הממד שהלחימה מתחוללת בו. הוא כולל את היעדים ואת הכוחות, כאשר כולם מקושרים ביניהם. במרחב הזה נוח "לראות" את המלחמה כי היא נמדדת בו ב"מספרים" והשפעותיה ניכרות בו. התנאים לפעולה בו הם רשתות אמינות ומאובטחות הפועלות ברציפות, וכן אמצעים מספיקים להשגת עליונות פיזית תוך שימוש בלחימה מבוססת רשת.

• ממד המידע — הוא הממד שבו המידע נוצר, מעובד ומופץ. מצויות בו מערכות הפיקוד והשליטה המודרניות. הממד הזה צריך להיות מוגן. לפני עידן המידע נמדדה איכותו של הממד הזה על פי רוחבם של אפיקי התקשורת. כיום, המדדים הם לפי איכות המידע. התנאים לפעולה בממד המידע הם היכולת לשתף פעולה, שיפור המידע תוך התאמה, וכן שילוב וניתוח על מנת להשיג עליונות במידע על האויב.

• הממד הקוגניטיבי — הוא המרחב שבו מעוצבת כוונת המפקד, תורת הלחימה, הטקטיקה והטכניקות הקרביות, ומתבצעת הערכת המצב ודעת הקהל. התנאים לפעולה במרחב זה הם היכולת לפתח ולחלוק תמונות מצב איכותיות, היכולת לפתח ולחלוק ידע, הבנת כוונתו של המפקד, ויכולת הכוח לסנכרן את פעולותיו בעצמו.

 

המשמעויות של שלוש הסביבות ללחימה מבוססת רשת:1

 

הסביבה הפיזית:

• כל מרכיבי הכוח מקושרים היטב, ברציפות, בתקשורת מאובטחת.

• פריסת הכוחות, צוותי הקרב ורשתות התקשורת, מאפשרת גמישות בארגון הכוח ובהפעלתו בכל רמה לפי משימתה המבצעית, וכן, מאפשרת למפקד לפעול להשגת שלטנות ביעדיו ובמשימתו בסביבה הפיזית, תוך ניצול יתרונותיה של הלחימה הרשתית.

 

סביבת המידע:

• לכל כוח יש היכולת לקלוט, לחלוק, להשיג מידע ולשמור עליו.

• לכוחות יש היכולת לשתף פעולה עם כל מערכת רלוונטית למשימתם, באופן בלתי אמצעי (בכפוף להוראות אבטחת מידע), וכך מתאפשר להם לשפר את תמונת המצב בזמן ובהיקף הנדרש, באמצעות שילוב, שיתוף, וניתוח מידע.

• מרחב המידע הוא סביבת לחימה שבה הכוח יכול להשיג עליונות במידע על היריב, באמצעות השימוש בדרכי הגנה על מידע (אבטחה, הטעיה) ובהתקפת מידע (מודיעין, הונאה, חסימה, סינוור, שיבוש וכדומה).

 

הסביבה הקוגניטיבית:

• הכוח יכול לפתח ולחלוק תמונות מצב איכותיות — ועל ידי כך לאפשר שילוב מבצעי מהיר וטוב עם כל כוח או אמצעי רלוונטי, בזמן ובמרחב רלוונטי — ללא תלות בכפיפות פיקודית קבועה או רצופה.

• הכוח יכול למטב את תכנון הלחימה על בסיס כוונת המפקד ולסנכרן בעצמו את פעולותיו.

 

השפעתה של מהפיכת המידע על מלחמה ולחימה

עם התפתחות עידן המידע והטכנולוגיה, השתנתה עוצמת הפעולה ב"אפיקים" מסורתיים כמו גם בסביבת הפעולה. היכולת להפעיל מערכות ואמצעים מרחוק (מבחינת הקִרבה לבני אדם), התפתחות המידע כגורם ייצור מרכזי לשליטה בפעולות וכגורם חברתי ותרבותי משפיע, יצרו יכולות תהודה (השפעה) נרחבת, מיידית ומכוונת למערכות טכנולוגיות, כלכליות וחברתיות, אשר הקנתה לארגונים מכל תחום עיסוק ועניין, יכולת להגיע למוקדי השפעה ולהשפיע על כלל האוכלוסייה במערכות החיים הפרטיים והציבוריים, ובמערכות הכלכלה והביטחון.

כך נוצרה סביבת פעולה (לחימה לצורך ענייננו) חדשה, הפועלת בנוסף ובמקביל לסביבות שדה הקרב הצבאי "הנקי". המלחמה כבר אינה קניינו הבלעדי של הצבא ואינה מבודדת בשדה קרב פיזי. גם שדה הקרב הפיזי ספוג — ובעתיד יהיה רווי — בסביבות לחימה חדשות, מבוססות מידע.

מטרותיה של מלחמה כזאת אינן מצטמצמות במאבק על נכסים גשמיים או על זהותה של מדינה, הן מתפשטות לתחומים חברתיים כמו כפיית דת, כפיית תרבות, כפיית אידיאולוגיה — יהיה הנימוק אשר יהיה, וגם זה לא חדש.

נוצר מצב שבו המרחק בין מעשה הלחימה והשגת מטרות המלחמה הולך וגדל. הלחימה אינה דרושה עוד בהכרח לצורך הכרעה, אלא בעיקר ליצירת מצב נוח למדינאים, להמשיך את המלחמה עד אשר יושגו מטרותיה באמצעים אחרים. ראו את צבא מצרים ב-1973 או את צבא ארה"ב במלחמות עיראק 2003-1991 ולאחריהן.

ההתפתחות הזאת התעצמה בהדרגה עם מהפכת המידע והטכנולוגיה, שהתקדמה בתנופה גוברת בעשורים האחרונים של המאה העשרים, ושינתה את מאזן הכוחות בתוך מדינות ובין מדינות. כוחות חדשים עלו וכוחות ישנים שינו את מעמדם; סממני הכפר הגלובלי ניכרו בכל תחום, בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה, בתרבות, בתקשורת וגם בתחום הצבאי.

הצבא ותפיסת המלחמה, הם מהתחומים השמרניים ביותר בחברה האנושית ובהתפתחותה, הם מתפרצים, מואצים ועוברים למוקד תשומת הלב לקראת מלחמה ובמהלכה; הם נסוגים לאחור בתקופות הביניים שבין מלחמות.

 

 

מבט מעל

 

נקודת מוצא אחת לבחון את הדבר היא דרך ההגדרה מהי מלחמה — על כך נכתבו ספרים רבים לאין ספור, וההגדרות נעות בין הגדרות כמותיות (היקף הצבאות, הנזק, הנפגעים וכדומה) לבין הגדרות עקרוניות — היעדים (מדיניים, צבאיים, לאומיים וכדומה).

בעבר, המלחמה הוגדרה/נבחנה על פי מידת הקטלניות וההרס הכמותי שיצרה. כיום, הגבולות החדים הטשטשו, חלק ניכר מיעדי המלחמה ה"אופייניים", מושגים על ידי איום בשימוש בכוח או שימוש בכוח שאינו קטלני והם מתערבבים זה בזה. כך היה גם בעבר, אבל הכלים והסביבה השתנו מאוד, ולקראת עידן המידע הם עומדים להשתנות עוד יותר.

השלכות הטשטוש הבלתי נמנע הזה מצויות ברמה התיאורטית של הדיון האין־סופי "מלחמה מהי", וגם ברמה המעשית של ארגון, תפעול וניהול מערכות ומבצעים. ההבחנה אינה דיכוטומית — חדירתם של הגורמים המשפיעים הלא קטלניים למרחב המלחמה לא ביטלה את השימוש באלימות, אלא הוסיפה ללחימה "כלים ועוצמות", ויחד עם ה"תוספות" האלה החלה סביבת הלחימה להשתנות.

המלחמה נותרה כ"כפיית רצון על אויב תוך שימוש באלימות", אבל, לאלימות נוספו מרכיבים רבים והאויב שינה צורה ותפקוד. היחס בין קטלני ללא־קטלני השתנה, והמשמעות היא כי כאשר הקטלני דומיננטי, גזרת הפעולה תחומה ומצומצמת למרחב הקטלני — וכאשר הלא־קטלני הופך לדומיננטי, גזרת הפעולה מעמיקה ומתרחבת לתחומים מדיניים, חברתיים וכלכליים המשולבים בלחימה; המרכיב הקטלני הופך להיות רק מרכיב מסוים בתוכה, וערכו היחסי הולך ופוחת.

ניתן להבחין בכך ביחס בין המרכיבים "האזרחיים" ו"הצבאיים" במלחמה בעשרים השנים האחרונות. אם בעבר המרכיב ה"צבאי" נטל כ-80 אחוזים מנטל המלחמה והמרכיב ה"אזרחי" השלים את המלאכה, ראה מלחמות העולם, ראה מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים בגזרתנו, כיום, המרכיב "הצבאי" נושא בכ-40 אחוזים מהמלחמה ובעיקר יוצר את התנאים שיאפשרו למרכיב "האזרחי" לצעוד בדרך הארוכה שנותרה להשלים אותה וכדי להשיג את מטרותיה.

ניתן לבחון זאת דרך המבט על משך המלחמה מתחילתה ועד סיומה בהשגת יעדיה — הלחימה להכרעה קצרה יחסית, עושה שימוש באמצעים קטלניים, במאמץ פיזי גיאוגרפי מרוכז ובריכוז כוחות רב יחסית; הלחימה לצורך השלמות והשגת היעדים ארוכה, מבוזרת ומתמשכת, משלבת גורמים "אזרחיים" ומפעילה אמצעים בבררנות. שניהם יחדיו משלימים את המלחמה — היחסיות ביניהם השתנתה והצבא עדיין האחראי המרכזי לביצוע.

עליית ערכו של המרכיב שאינו־קטלני משנה סדרי עולם: לא עוד מסגרת היררכית אחת הפועלת תחת מפקד אחד ויכולה להשיג בכוחות עצמה את החלק הארי של הכרעת מלחמה — אין "קווים ישרים" בין מצבי סיום ומרכזי כובד, הכול בתנועה ובלחימה רציפה בין מרכזי העוצמה ומוקדיה המשתנים ללא הרף: למאמץ קטלני יש תיחום וקצה, למאמץ לא־קטלני יש רק מצבי ביניים.