עוצרת נשימה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עוצרת נשימה
מכר
אלפי
עותקים
עוצרת נשימה
מכר
אלפי
עותקים

עוצרת נשימה

4.2 כוכבים (69 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: ינואר 2017
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 328 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 28 דק'
  • קריינות: ענת בר נוי
  • זמן האזנה: 11 שעות ו 27 דק'

שרית חיים

שרית חיים - שירם, מחברת הדואט עוצרת נשימה ומחסיר פעימה, מנחת סדנאות כתיבה ומלווה כותבים. 
שרית מעידה על עצמה שמאז שנחשפה לספר חמישים גוונים של אפור היא מאוהבת בז׳אנר הרומנטי וקוראת אדוקה. הספרים האהובים עליה במיוחד הם ספרים עם עלילה מטלטלת המחייבת קופסת טישו, ודמויות בלתי נשכחות. 
ספרה החדש, כשאעזוב אותך יצא בהוצאת ״מודן״. 

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

מיקי מלמד ידעה תמיד איך ייראו חייה הבוגרים:

היא תסיים את לימודי הדוקטורט ותלמד באקדמיה. יהיו לה שלושה ילדים, בן ושתי בנות. היא תגור בדירת גן ותחלוק את חייה עם בן זוג אוהב.

אבל בגיל עשרים וחמש חייה רחוקים מלהיות פשוטים או צפויים, כפי שתמיד חלמה שיהיו. טרגדיות שפוקדות את משפחתה מאלצות אותה לשנות את נתיב חייה, ואין לה דוקטורט או בן זוג.

בדיוק כשעולמה עומד לקרוס, היא פוגשת את ד"ר יונתן אביב, רופא צעיר ומבריק שעתידו מובטח. להפתעתה, הוא נמשך אליה באופן מוזר ובלתי צפוי, וגם היא חשה אליו תשוקה שכמוה לא חוותה בעבר. הוא מציע לה פתרון קסם שיגאל אותה מהמצב הקשה שאליו נקלעה, אך מציב תנאים העומדים בניגוד לערכיה ולתפיסת עולמה, דבר שמקשה עליה לקבל את הצעתו. יונתן מעורר בה רגשות מעורבים של תשוקה עזה ושל פחד כאחד – לעיתים היא חשה מבוזה ומושפלת בקרבתו, ולעיתים מרוגשת עד טירוף חושים.

מה עומד מאחורי משיכתו העזה אליה? על אילו שדים מעברו הוא מנסה להתגבר, וכיצד היא קשורה לכל זה? האם היא תסכים להצעה המפתה? ומה אם המחיר יהיה קשה מנשוא?

עד כמה רחוק מוכנים שניהם ללכת?

עוצרת נשימה הוא סיפור סוחף על תשוקה ללא גבול ועל בחירות שנעשות בעקבותיה. 

זהו ספרה הראשון של שרית חיים.

פרק ראשון

פתח דבר
 
אני עומדת ליד הדלת, מחליקה את הידיים על החצאית כדי לנסות להרגיע את הרעד. יד שמאל מתרוממת כאילו מאליה כדי להקיש על הדלת, אבל נעצרת. כוחו של הרגל שטבוע בי מאז שהייתי קטנה –
לחשוב תמיד לפני שאני פועלת, שלא אעשה משהו שאני עלולה להתחרט עליו. אולי.
בשביל מה אני צריכה את זה? אם אכנס פנימה כבר לא תהיה דרך חזרה. מילא המעשה שאני הולכת לעשות, איתו אני עוד יכולה לחיות, אבל הרגשות, הרגשות שזה יעורר בי...
זמן רב אני חיה בשלווה עם החומות שבניתי מסביב ללב שלי, לא מרגישה דבר; לא מרגישה צער. לא מרגישה שמחה. לא מרגישה כאב. בעיקר לא מרגישה.
בתוך הראש שלי מתנהל דיאלוג בלתי פוסק בין זו עם השמלה האדומה הסקסית לבין זו עם חליפת הבגדים האפורה. האדומה מנסה לדחוק בי להקיש על הדלת, כולה סמוקה ונרגשת. הרבה זמן שהיא נמצאת בתרדמת, רק לאחרונה היא התעוררה לחיים. אני כמעט מתפתה למלא את מבוקשה, אבל האפורה מסתכלת עלי בסבר פנים חמור. יותר מזה, היא מביטה בי במבט מאוכזב.
׳שלא תעזי,׳ היא מתרה בי, ׳אחרי כל מה שעברנו, איך את יכולה בכלל לחשוב על זה?!' היא ממשיכה, אבל האדומה לא מוותרת; עד שהצליחה לסדוק את החומה, היא לא מתכוונת לעצור. ׳התחלת כבר, בבקשה אל תפסיקי עכשיו, אני כל כך רוצה להרגיש שוב,׳ היא מתחננת אלי.
האפורה עונה לה בנימה מזלזלת: ׳את הסדקים הקטנטנים אפשר עוד לאחות... אפשר עדיין לחזור אחורה... את לא יודעת מה את מבקשת מאיתנו…׳ היא מביטה בי שוב, ׳את בטוחה שאת מוכנה לשלם את המחיר הכבד הזה בשביל כמה ריגושים זולים? שאזכיר לך מה עומד פה על הפרק? הרי לא תהיה דרך חזרה... את יודעת מה יקרה אם הוא יגלה.׳
אני מנסה לרגע אחד להשתיק את שני הקולות שמתרוצצים לי בראש. רגע אחד של שקט זה כל מה שאני צריכה. בזמן האחרון, מאז שהכול התחיל, הן כל הזמן נלחמות אצלי בראש.
עוד לפני שאני מצליחה לאזור אומץ ולהקיש על הדלת אני שומעת צליל שמבשר על בואה של המעלית. זוג מבוגר יוצא. הוא עם שיער כסוף, לבוש בגדים מהודרים; היא נראית בת גילו, קטנטונת עם חיוך מאיר פנים. היא משחילה את היד בזרוע שלו והם צועדים מחובקים, צוחקים. הם עוברים לידי, מסתכלים עלי במבט בוחן וממשיכים הלאה.
׳את רואה?׳ אומרת לי האדומה, ׳זה בדיוק מה שמחכה לך שם מעבר לדלת.׳ אבל האפורה מצקצקת בלשון, ׳כן, זה החלק הטוב, אבל מה עם כל השאר? מה יקרה כשהוא יגלה? את תישארי בלי כלום!׳
אני נושמת נשימה עמוקה ומשחררת את האוויר לאט־לאט, מנסה להירגע. הגיע הזמן להחליט. זה עכשיו או לעולם לא. האדומה קופצת בשמחה: ׳עכשיו! עכשיו!׳ היא צועקת לי, ׳אל תחשבי, פשוט תפעלי! את זוכרת איך הוא גרם לך להרגיש בפעם האחרונה? את לא רוצה להרגיש ככה שוב?׳
אני כמעט משתכנעת, מרימה את היד להקיש על הדלת, אבל האפורה לא מוותרת ומנסה בפעם האחרונה להתערב בהחלטה שלי. ׳את תתחרטי על זה,׳ היא אומרת ונימת קולה מתמלאת תבוסה.
אני מקישה על הדלת. היא נפתחת כמעט מייד. הוא עומד שם, מחייך אלי. דפיקות הלב שלי מואצות. אני מחייכת אליו חיוך קצת מהוסס. אחרי הכול, כל כך הרבה זמן לא חייכתי באמת...
הוא סוגר אחרי את הדלת.

שרית חיים

שרית חיים - שירם, מחברת הדואט עוצרת נשימה ומחסיר פעימה, מנחת סדנאות כתיבה ומלווה כותבים. 
שרית מעידה על עצמה שמאז שנחשפה לספר חמישים גוונים של אפור היא מאוהבת בז׳אנר הרומנטי וקוראת אדוקה. הספרים האהובים עליה במיוחד הם ספרים עם עלילה מטלטלת המחייבת קופסת טישו, ודמויות בלתי נשכחות. 
ספרה החדש, כשאעזוב אותך יצא בהוצאת ״מודן״. 

עוד על הספר

  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: ינואר 2017
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 328 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 28 דק'
  • קריינות: ענת בר נוי
  • זמן האזנה: 11 שעות ו 27 דק'
עוצרת נשימה שרית חיים
פתח דבר
 
אני עומדת ליד הדלת, מחליקה את הידיים על החצאית כדי לנסות להרגיע את הרעד. יד שמאל מתרוממת כאילו מאליה כדי להקיש על הדלת, אבל נעצרת. כוחו של הרגל שטבוע בי מאז שהייתי קטנה –
לחשוב תמיד לפני שאני פועלת, שלא אעשה משהו שאני עלולה להתחרט עליו. אולי.
בשביל מה אני צריכה את זה? אם אכנס פנימה כבר לא תהיה דרך חזרה. מילא המעשה שאני הולכת לעשות, איתו אני עוד יכולה לחיות, אבל הרגשות, הרגשות שזה יעורר בי...
זמן רב אני חיה בשלווה עם החומות שבניתי מסביב ללב שלי, לא מרגישה דבר; לא מרגישה צער. לא מרגישה שמחה. לא מרגישה כאב. בעיקר לא מרגישה.
בתוך הראש שלי מתנהל דיאלוג בלתי פוסק בין זו עם השמלה האדומה הסקסית לבין זו עם חליפת הבגדים האפורה. האדומה מנסה לדחוק בי להקיש על הדלת, כולה סמוקה ונרגשת. הרבה זמן שהיא נמצאת בתרדמת, רק לאחרונה היא התעוררה לחיים. אני כמעט מתפתה למלא את מבוקשה, אבל האפורה מסתכלת עלי בסבר פנים חמור. יותר מזה, היא מביטה בי במבט מאוכזב.
׳שלא תעזי,׳ היא מתרה בי, ׳אחרי כל מה שעברנו, איך את יכולה בכלל לחשוב על זה?!' היא ממשיכה, אבל האדומה לא מוותרת; עד שהצליחה לסדוק את החומה, היא לא מתכוונת לעצור. ׳התחלת כבר, בבקשה אל תפסיקי עכשיו, אני כל כך רוצה להרגיש שוב,׳ היא מתחננת אלי.
האפורה עונה לה בנימה מזלזלת: ׳את הסדקים הקטנטנים אפשר עוד לאחות... אפשר עדיין לחזור אחורה... את לא יודעת מה את מבקשת מאיתנו…׳ היא מביטה בי שוב, ׳את בטוחה שאת מוכנה לשלם את המחיר הכבד הזה בשביל כמה ריגושים זולים? שאזכיר לך מה עומד פה על הפרק? הרי לא תהיה דרך חזרה... את יודעת מה יקרה אם הוא יגלה.׳
אני מנסה לרגע אחד להשתיק את שני הקולות שמתרוצצים לי בראש. רגע אחד של שקט זה כל מה שאני צריכה. בזמן האחרון, מאז שהכול התחיל, הן כל הזמן נלחמות אצלי בראש.
עוד לפני שאני מצליחה לאזור אומץ ולהקיש על הדלת אני שומעת צליל שמבשר על בואה של המעלית. זוג מבוגר יוצא. הוא עם שיער כסוף, לבוש בגדים מהודרים; היא נראית בת גילו, קטנטונת עם חיוך מאיר פנים. היא משחילה את היד בזרוע שלו והם צועדים מחובקים, צוחקים. הם עוברים לידי, מסתכלים עלי במבט בוחן וממשיכים הלאה.
׳את רואה?׳ אומרת לי האדומה, ׳זה בדיוק מה שמחכה לך שם מעבר לדלת.׳ אבל האפורה מצקצקת בלשון, ׳כן, זה החלק הטוב, אבל מה עם כל השאר? מה יקרה כשהוא יגלה? את תישארי בלי כלום!׳
אני נושמת נשימה עמוקה ומשחררת את האוויר לאט־לאט, מנסה להירגע. הגיע הזמן להחליט. זה עכשיו או לעולם לא. האדומה קופצת בשמחה: ׳עכשיו! עכשיו!׳ היא צועקת לי, ׳אל תחשבי, פשוט תפעלי! את זוכרת איך הוא גרם לך להרגיש בפעם האחרונה? את לא רוצה להרגיש ככה שוב?׳
אני כמעט משתכנעת, מרימה את היד להקיש על הדלת, אבל האפורה לא מוותרת ומנסה בפעם האחרונה להתערב בהחלטה שלי. ׳את תתחרטי על זה,׳ היא אומרת ונימת קולה מתמלאת תבוסה.
אני מקישה על הדלת. היא נפתחת כמעט מייד. הוא עומד שם, מחייך אלי. דפיקות הלב שלי מואצות. אני מחייכת אליו חיוך קצת מהוסס. אחרי הכול, כל כך הרבה זמן לא חייכתי באמת...
הוא סוגר אחרי את הדלת.