1.
הטלפון במשרד הרקטור צלצל ללא הרף.
רותי, מזכירת הרקטור, הרימה לבסוף את השפופרת בחוסר סבלנות, כשמולה תור של סטודנטים הממתינים לשירותיה. מהעבר השני נשמע קול של אישה.
"אפשר לשוחח עם הרקטור?"
"מי מבקשת?" שאלה רותי.
"מפקדת מחוז דרום של המשטרה".
"רק רגע, אבדוק אם הוא פנוי".
השיחה הועברה.
"שלום, מדברת ניצב דינה כרמלי, מפקדת מחוז דרום של המשטרה".
"במה אני יכול לעזור לך?" שאל פרופ׳ רביד, הרקטור החדש של האוניברסיטה.
"אני צריכה שתשחרר לי את דין".
"את מי?".
"אה, שכחתי שאתה חדש בתפקיד. את ד"ר דינשטיין מקרימינולוגיה".
"מה זאת אומרת לשחרר?" שאל הרקטור בהפתעה.
"הוא מסייע לנו מדי פעם בחקירות ואני צריכה אותו נכון לאתמול", השיבה ביובש.
"אני מצטער, זאת תקופת בחינות וכל המרצים עסוקים".
"אתה כנראה לא מבין, אם אני צריכה אותו זה עניין של חיים ומוות".
"גם מדע זה עניין של חיים ומוות".
"תשמע", אמרה כרמלי, "דבר עם הקודם שלך בתפקיד. הוא כבר יסביר לך את ההסדר בינינו".
"היום אני הרקטור ואני מקבל את ההחלטות", ענה בכעס על הפגיעה במעמדו.
"בכל זאת, דבר עם פרופ׳ קליין. אני חוזרת אליך בעוד עשר קטנות", אמרה וניתקה את השיחה.
