הפרחים האבודים של אליס הארט

 

 

סחלב אש שחור

משמעות: תאווה לבעלוּת

פּירוֹרכיס ניגריקָנס | מערב אוסטרליה

זקוק לאש כדי לפרוח. נובט מפקעות שעשויות להיות רדומות. פסים בארגמן עז על רקע חיוור. משחיר לאחר הפריחה, כאילו נחרך.

 

בבקתת עץ בקצה השביל ישבה אליס הארט בת התשע ליד שולחנה הסמוך לחלון וחשבה על כל הדרכים שבהן תוכל להעלות באש את אביה.

מולה, על השולחן מעץ איקליפטוס שהוא בנה, היה פתוח ספר ספרייה, אסופת סיפורים מרחבי העולם על מיתוסים הקשורים באש. רוח צפונית־מזרחית רווּית מי מלח נשבה מהאוקיינוס השקט, אבל אליס הריחה אש, אדמה ונוצות שרופות. היא הקריאה לעצמה בלחש:

עוף החול נטבל באש כדי שיבער בלהבות עד עפר ויקום לתחייה מחודש, משוקם, משופר — זהה, אך שונה לחלוטין.

האצבע של אליס ריחפה מעל איור של עוף החול הקם לתחייה: נוצותיו הכסופות־לבנות זהרו, כנפיו היו פרושות, וראשו משוך לאחור כדי לקרוא בקול. היא מיהרה להרחיק את ידה כאילו לשונות אש זהובות, אדומות־כתומות, עלולות לחרוך את עורה. ניחוח אצות נישא מבעד לחלונה במשב רענן, ופעמוני הרוח בגינה של אִמה הזהירו מרוח גוברת.

אליס רכנה מעל השולחן וסגרה את החלון לכדי חרך. היא הזיזה את הספר הצידה, ובעודה מביטה באיור הושיטה יד אל צלחת הטוסט שהכינה לפני שעות ונגסה במשולש המרוח חמאה, לועסת לאיטה את הלחם הקר. מה יהיה אם אביה יעלה באש? כל המפלצות שלו יישרפו לאפר, ורק הטוב שבו יישאר ויקום לתחייה, ייוולד מחדש מן הלהבות בדמות האדם שהיה מעת לעת: זה שהתקין לה שולחן כדי שתוכל לכתוב סיפורים.

אליס עצמה עיניים ודמיינה לרגע שגלי הים ששמעה משתברים מבעד לחלונה הם אוקיינוס של אש שואגת. האם תוכל לדחוף לתוכו את אביה כדי שיתאכל באש כמו עוף החול בספר שלה? ומה אם יגיח החוצה, יטלטל את ראשו כאילו ניעור מחלום רע ויפרוש לעברה את זרועותיו לרווחה? היי, ארנבוני, יאמר אולי. או שרק ישרוק, ידיו בכיסים וחיוך בעיניו. אולי אליס לעולם לא תראה עוד את כחול עיניו משחיר מזעם, לא תחזה עוד בצבע אוזל מפניו וברוק נקווה בזוויות שפתיו, קוצף לבן כחיוורונו. היא תוכל להתמקד רק בקריאת כיוון הרוח או בבחירת ספר ספרייה או בכתיבה ליד שולחנה. אביה של אליס שיתחדש מן האש ייגע בגופה ההרה של אמה רק ברוך, וידיו על אליס יהיו תמיד עדינות ותומכות. ובעיקר, הוא יחבק בזרועותיו את התינוק כשיגיע, ואליס לא תשכב ערה ותתהה איך תגן על משפחתה.

היא סגרה את הספר בחבטה רמה שהדהדה לעומק שולחן העץ הצמוד לקיר חדרה. השולחן ניצב מול שני חלונות גדולים שהשקיפו אל גינת שרכים של שערות שולמית, קרן האייל ושיחי זנב סנונית שאמה טיפחה עד שהכריעה אותה הבחילה. רק הבוקר התכופפה פתאום באמצע הטמנת שתילי כף קנגורו בעציצים והקיאה לתוך השרכים. אליס ישבה וקראה ליד שולחנה, ולשמע אמה המשתנקת זינקה מבעד לחלון ונחתה על ערוגת שרכים. מאחר שלא היתה בטוחה מה עוד לעשות, רק אחזה חזק ביד של אמה.

"אני בסדר," השתעלה ולחצה את ידה של אליס בטרם הרפתה. "זה רק בחילות בוקר, בוני, אל תדאגי." כשהשעינה ראש אחורה לשאוף אוויר החליק שערה הבהיר מפניה וחשף חבורה חדשה, סגולה כמו הים לעת שחר, מקיפה חתך בעור העדין מאחורי אוזנה. אליס לא הספיקה להסב מבט בחטף.

"אוי, בוני," נאנחה אמה והתרוממה על רגליה. "לא שמתי לב במטבח מה אני עושה ונפלתי. התינוק עושה לי כזאת סחרחורת." היא הניחה יד אחת על בטנה ובשנייה פלתה פירורי אדמה משמלתה. אליס בהתה בשרכים הרכים שנמחצו תחת משקלה של אמה.

הוריה עזבו זמן קצר אחר כך. אליס עמדה בדלת הכניסה עד שענן האבק מאחורי הטנדר של אביה התפוגג אל כחול הבוקר. הם נסעו לעיר לעוד בדיקה לתינוק ובטנדר היו רק שני מושבים. תתנהגי יפה, מתוקה, הפצירה בה אמה ורפרפה בשפתיה על לחייה של אליס. היה לה ריח של יסמין, ופחד.

אליס לקחה עוד משולש טוסט קר, אחזה בו בשיניה ורכנה אל תיק הספרייה שלה. היא הבטיחה לאמא שלה שתלמד לבחינת הסיום של כיתה ד', אבל המבחן לדוגמה שהגיע בדואר מבית הספר ללימודים בהתכתבות נשאר סגור על שולחנה. היא שלפה ספר מתיק הספרייה, ולמראה כותרתו נפער פיה והַבְּחינה נשכחה כליל.

באורה העמום של הסערה הקרבה זהרה כריכתו המעוטרת של "מדריך האש למתחילים" כיצור כמעט חי. שריפה השתוללה בלהבות מתכתיות. משהו מסוכן ומרגש פרפר בבטנה של אליס. כפות ידיה הזיעו. כאשר נגעו אצבעותיה בפינת הכריכה נשמע פתאום, כאילו מכוח עצביה המתוחים, צלצול התגיות על קולרו של טוֹבּי. הוא תחב חוטם ברגלה, מותיר סימן רטוב על העור. אליס חייכה בהקלה אל טובי שהתיישב בנימוס. היא הושיטה לו את הטוסט שלה, והוא לקח אותו בזהירות בין שיניו ונסוג אחורה לטרוף אותו. טיפות ריר כלבי נטפו על כף רגלה.

"איכס, טובְּס," אמרה אליס ופרעה את אוזניו. היא זקפה אגודל והניעה אותו מצד לצד, וזנבו של טובי כשכש על הרצפה בתגובה. הוא הרים כפה והניח אותה על רגלה. טובי היה מתנה מאביה ובן לווייתה הצמוד. כשהיה קטן נגס בכפות רגליו של אביה מתחת לשולחן פעם אחת יותר מדי והוטח אל דופן מכונת הכביסה. אבא של אליס סירב ללכת לווטרינר, ומאז נותר טובי חירש. כשאליס הבינה שאינו שומע החליטה ליצור שפה סודית של סימני ידיים שתשמש אותה ואת טובי. היא נענעה אליו שוב באגודל לומר לו שהוא כלב טוב. טובי ליקק את פניה של אליס, והיא צחקה בגועל ומחתה את לחייה. הוא חג סביב עצמו כמה פעמים והתמקם בחבטה למרגלותיה. כעת, במלוא גודלו, דמה יותר לזאב אפור עיניים מאשר לכלב רועים. אליס טמנה בהונות בפרוותו הסמיכה והארוכה, שואבת עוז מנוכחותו, פתחה את "מדריך האש למתחילים" ושקעה במהרה בסיפור הראשון.