פתח דבר
היסטוריה תמיד עניינה אותי. הייתי ילדה שהסתובבה ליד 'זקני השבט' והקשיבה לסיפורים שלהם, וגדלתי להיות אישה שאנשים מתחברים אליה בקלות, ומרגישים בנוח לספר לה (לי, כן?) את הסיפור שלהם, גם אם אינם מכירים אותה. בשלב מסוים הפכתי את זה למקצוע, ובמשך שבע שנים ראיינתי, כתבתי, ערכתי והוצאתי לאור יותר משלושים ספרי זיכרונות של אנשים (נהדרים!) "מן השורה". את איש מהם אתה, ככל הנראה, לא מכיר אבל כולם מרתקים, מרגשים, בעלי זכויות רבות, מנוסים - גיבורים. כולם אהובים ומשמעותיים עבור בני משפחותיהם וחבריהם.
ספר זה מבוסס על ניסיוני בתחום, ועל הפתרונות והשיטות שפיתחתי בתהליך איסוף הזיכרונות, הכתיבה וההוצאה לאור, שיטות שיאפשרו לכל המעוניין לכתוב את זיכרונותיו ולתעד את קורות משפחתו בהיקף ובקצב המתאימים לו.
▪
מדוע כתיבת זיכרונות ותיעוד משפחתי הם משימה חשובה? זה קל: כדי להשאיר חותם ומורשת, להעניק השראה, לחגוג את חייך, להרגיש משמעותי ולבטא את עצמך. כדי שיעריכו אותך ויכירו בהישגיך, לאפשר שלווה, ללמוד על חייך ומה הפקת מהם ולהביע את תפיסתך לגבי אירועים ואנשים.
כמו כן, הכתיבה והתיעוד חשובים עבור הסביבה הקרובה: לחלוק את התובנות שלך עם האנשים החשובים בחייך, ללמד את הצעירים במשפחה על השורשים שלהם, להזמין את ילדיך ואת נכדיך להכיר אותך טוב יותר, לעודד קרבה משפחתית ושיחות פתוחות ועוד ועוד.
אף על פי שרוב האנשים מבינים את החשיבות ואת התרומה שבכתיבת זיכרונות - מדוע רק מעטים כותבים את זיכרונותיהם? לאחר מאות שעות של ראיונות ושיחות אספתי את התשובות הבולטות לשאלה זו ואת התגובות שלי.
אז למה רק מעטים כותבים את זיכרונותיהם למרות שרבים מבינים את החשיבות של זה?
"זו עבודה קשה ומורכבת"
כתיבת זיכרונות אולי נראית כמשימה מורכבת, אך בפועל נדרש בעיקר רצון. את הטכניקה, ההוראות הברורות והשאלונים המנחים המופיעים במדריך זה כל קורא יכול ליישם. אינך חייב לכתוב בהיקף של ספר - גם כתיבת אוסף מאורגן, בהיר ומגוון של זיכרונות משמעותיים ומרתקים ירגשו ויספקו את הקוראים הקרובים.
"זו עבודה ממושכת"
זה לא חייב להיות כך! בעזרת המדריך הענייני והמתומצת שבידך התהליך יהיה ממוקד, מהנה ומספק. מדובר אומנם בתהליך שדורש פנאי ומשמעת אך הארגון, החלוקה לשלבים וההמלצות לגבי המבנה, הכתיבה ונושאיה יקצרו את התהליך.
"אני לא זוכר הרבה"
מעל 250 השאלות, הרעיונות והשיטות במדריך יקלו עליך להיזכר ומעבר לכך, חשוב להבין: לא כותבים על הכול! בנוסף, מהניסיון שלי ככל שמהרהרים, כותבים וחושבים על העבר, משוחחים על הנושאים השונים עם בני משפחה וחברים - מגרים את הזיכרון ומעוררים עוד ועוד סיפורים.
"אין לי דברים חשובים לספר עליהם"
לכל אדם בעל ניסיון חיים יש דברים חשובים לספר לקרוביו ולחבריו. הזיכרונות שלך לא צריכים לייצג דור שלם, להנחיל תפיסת עולם או להיקרא על ידי הקהל הרחב. כתוב טקסט אישי שיספר על האירועים המרכזיים בחייך, על התהליכים שעברת בדרך, על שורשי המשפחה ועל האנשים החשובים לך. לבסוף כדאי לשתף בתקוות ובתובנות את האנשים שאתה אוהב ואוהבים אותך.
"אני לא מעניין"
תיעוד הזיכרונות שלך מיועד - בראש ובראשונה - למשפחה ולחברים הקרובים שלך, אותם אתה בוודאי מעניין! לקוראים העתידיים שלך אכפת ממך, הם קשורים אליך ולכן הסיפור שלך יהיה רלוונטי ומרגש עבורם. בנוסף הוא גם חלק מהעבר וההיסטוריה שלהם, וחשוב שיכירו אותם. הזיכרונות שלך לא חייבים להיות מרתקים עבור זרים, אם כי, לא מן הנמנע, שחלקים ניכרים בהם ודאי יהיו כאלו.
"אני לא יודע איך לכתוב זאת"
אינך חייב להיות סופר או כותב מנוסה כדי להעלות על הכתב את שורשי המשפחה ואת זיכרונותיך האישיים בצורה מרגשת, מעניינת ומהנה עבורך ועבור סביבתך הקרובה. לא צריך כישרון מולד ואין טעם לחכות להשראה - השתמש בשיטה שבמדריך ופשוט התחל. בכתיבת זיכרונות חשיבות התוכן, הסיפור האישי, נקודת המבט של המחבר ומסקנותיו עולה בהרבה על חשיבותם של הצורה והסגנון.
.jpg)
