פתח דבר
הוּגָה? הוּגֶה? הִיגֶה? הְיוּגָה? לא משנה איך תבחרו להגות או אפילו לאיית את המילה הדנית Hygge. כמו שאמר אחד מגדולי ההוגים של דורנו - פו הדוב - בתשובה לשאלה איך מאייתים אהבה: ״לא מאייתים אותה, מרגישים אותה.״
כך או כך, האיות וההגייה של המילה ״הוגה״ הם החלק הקל. הרבה יותר קשה להסביר מה זה בדיוק. המושג ״הוגה״ זכה לפירושים רבים, החל ב״אמנות יצירת האינטימיות״, דרך ״חמימות נפשית״, ״היעדר מטרדים״ ו״הנאה מנוכחותם של דברים מרגיעים״, ועד ״חברתיות חמימה״ ו״שתיית שוקו חם לאור נרות״ - הפירוש החביב עלי ביותר.
הוגה נוגע לאווירה ולחוויה יותר מאשר לדברים מוחשיים. הוא נוגע לשהייה במחיצתם של אנשים אהובים. לתחושת ביתיות וביטחון, לידיעה שאנחנו מוגנים מפני העולם ויכולים להרשות לעצמנו לא לעמוד על המשמר כל הזמן. הוגה זאת האפשרות לנהל שיחה אינסופית על הדברים הקטנים או הגדולים בחיים - או לשתוק בחברת מישהו ולהרגיש בנוח - וגם סתם לשבת לבד וליהנות מספל תה חם.
בחודש דצמבר אחד, ימים ספורים לפני חג המולד, ביליתי סוף שבוע בבקתה נושנה עם כמה חברים. שמיכת שלג צחורה כיסתה את כל הנוף הסובב את הבקתה ופיזרה מעט את קדרות היום הקצר ביותר בשנה. כשהשמש שקעה, בשעה ארבע בערך, ידענו שלא נשוב לראות אותה בשבע־עשרה השעות הבאות. נכנסנו לבקתה והדלקנו את האח.
כולנו היינו עייפים ומנומנמים למדי אחרי טיול רגלי ארוך, וישבנו בחצי גורן לפני האח הבוערת, לבושים סוודרים גדולים וגרבי צמר. הקולות היחידים שנשמעו היו בעבוע הנזיד המתבשל על הכיריים, פצפוץ בולי העץ הבוערים באח ולגימה של מישהו מאיתנו מהיין החם המתובל. לבסוף שבר אחד מחברַי את השתיקה.
״יש יותר הוגה מזה?״ הוא שאל שאלה רטורית.
״כן,״ אמרה אחת הבנות כעבור דקה. ״אם הייתה משתוללת סערה בחוץ.״
כולנו הנהנו בהסכמה.
