מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ

עדית רונן-סתר

אוהבת לכתוב בבוקר מול נוף הררי, מכורה לרומנים היסטוריים וחושבת שמחירי הספרים בארץ דווקא סבירים בהחלט. עדית רונן-סתר ("מרחק שנות אור", בהוצאת רימונים) עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • "הספר הכי טוב" זו הגדרה שתואמת לתשובות רבות ואתן כמה דוגמאות. ספר (פרוזה) טוב עבורי הוא ספר בו אני חשה עם הקריאה, שאני עוברת חוויה רגשית עמוקה ומשמעותית. בין אם אני חשה מתח, עצב, אושר ואפילו מועקה - לא ארצה להניח את הספר. והיכן שאהיה, אחשוב על הרגע בו אוכל לחזור לקרוא בספר. ישנם ספרים רבים שעוררו בי תחושות אמיתיות עמוקות כאלה והם נכנסים לסל הזה של "ספרים טובים" כמו חברים טובים. דוגמאות לספרים בתחום הרומנים ההיסטוריים: המפתח של שרה, פומפיי, המיילדת מונציה. ויש עוד רבים נוספים, מז'אנרים אחרים.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • חשוב לי לסיים כל טקסט שאני עוסקת בו, גם אם הוא נשאר בין כותלי ביתי. אוכל לשתף אתכם ולספר שמעבר לשלושת הספרים שהוצאתי לאור (ספרי ילדים), מצויים אצלי בבית קטעי שירה שכתבתי וארבעה סיפורים קצרים לילדים. כעת אני עובדת על ספר עיון מקצועי בתחום הטיפול המשפחתי.
  • ספר שתיקחי לאי בודד כדי לקרוא? האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • לא הייתי רוצה להגיע לאי בודד. אם לבחור מקום שטוב עבורי, זה יהיה מקום שקט מול נוף הררי. בארץ, גם הצפון מרגש מאד וגם המדבר מספק מראות מרהיבים. לשם הייתי לוקחת ספר שמתחבר אצלי בחוויה, עם מקום מרוחק ומשמעותי - כמו "נוילנד" של אשכול נבו.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • אווו, זו חוויה מוכרת. בוודאי. שני דברים עוזרים לי לצאת מהתקיעות: תרגילי כתיבה ושיח על התוכן עם חברים שותפים. שתי השיטות האלה עוזרות לגרות את "בלוטות הביטוי" ומאפשרות ליצירתיות, למחשבות ולרעיונות לצאת החוצה.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • המחירים הנקובים על גבי הספרים נראים כמחירים סבירים. ספר הילדים והנוער שהוצאתי לאור כעת בהוצאת רימונים, תומחר ל 76 שקל, וזה המחיר הראוי לו. אנחנו יודעים שבארץ, מחירי הספרים נעים ומשתנים באמצעות מבצעים, ומשקפים מאפיין חברתי שלנו. מצד אחד, נבחר תמחור ראוי בכדי לשקף את ערכו של הספר. מאידך, מחירי מבצע מאפשרים לאנשים לרכוש כמות ספרים גדולה. ובאמת, אנשים בארץ, כך בתחושתי, אוהבים לקנות ספרים!
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני...
  • אני אעודד את הילדים שלי ואת הילדים שאני פוגשת בעבודתי, לממש את עצמם בכל דרך שיחפצו. כשאדם, בין אם צעיר או מבוגר, משקיע ומתמסר לתחום שהוא נהנה ממנו, הוא ימצא בתוכו יצירתיות וסקרנות, ואלה יפתחו את צורת החשיבה שלו (אפילו האיי-קיו) ואת הבטחון העצמי. זה נכון לגבי עיסוק מקצועי וזה נכון גם לגבי תחביבים. אז, אם ילדי היו בוחרים בכתיבה כמקצוע, או בכל מקצוע אחר, הייתי מעודדת אותם ללכת עם בחירתם לעומק, לא לחשוש מלהשקיע אנרגיה מרובה, ולהרגיש שעשו את המיטב שיכלו.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • כתיבה. בוודאות.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?
  • הכתיבה שלי הכי פורייה בבוקר. כותבת בביתי, עם חלונות פתוחים אל ה"בחוץ". כפי שהזכרתי, המקום האידיאלי הוא כשאני מצויה מול הטבע (תוכלו למצוא לי צימר מול הרים?). ובמחשבה שנייה, זה לא השעות והמיקום החשובים, אלא זמן ושקט פנימי. אם יש לי שקט פנימי, אם אני בתחושה משוחררת ממטרדים, אני אוכל לכתוב.
  • מציעים לך להשתתף ב"הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים. בא בחשבון?
  • זה לא יבוא בחשבון, אלא אם כן תהיה תוכנית הישרדות שאינה פיזית. יש פער בין מאפייני התוכנית לבין אורח החיים שאני מנהלת. עם זאת, אין ספק שתוכנית מסוג זה מייצרת עניין רב, בפרט האינטראקציות החברתיות בה. המשתתפים עצמם יכולים לכתוב על כך כמה וכמה ספרים.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • בוודאי! הספר החדש שהוצאתי לאור, בשמו "מרחק שנת אור", מתאים מאד לעלות על במה, ולהעביר מסרים של חוזק וחוסן לילדים, להורים, למשפחות.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אפשר לבחור כמה תחנות בזמן? הייתי בוחרת לחזור אחורה אל המאה ה 16 בונציה, איטליה; הייתי בוחרת לחזור אחורה לשנת 1938 בגרמניה, ואולי גם לשדרות רוטשילד בתל אביב במאי 1948. אלה נקודות בזמן בהן התרחשו תהליכים היסטוריים משמעותיים, הקשורים בי, בנו כישראלים, או בנו כחברה אנושית. הייתי שמחה להגיע לשם, לשהות מעט, לכתוב מתוך החוויה, ולחזור לזמננו.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • הייתי רוצה לפגוש את בנימין זאב הרצל. מרחק הזמן ושמו, נותנים תחושה נושנה. אך האיש הזה פורץ דרך במחשבתו ובכתיבתו. מכיוון ששאלתם לגבי אדם החי כיום, הייתי בוחרת בברק אובמה.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • קשה מאד להחליט. מיד חשה שאזכור שם אחד זונח ונוטש סופרים וכותבים מוכשרים. אולי הפעם אציין את ג'.ק. רולינג, אותה לא הזכרתי בזמן האחרון. זו גם הזדמנות להתייחס לספרי פנטזיה (שאינם דומים לכתיבתי). היכולת של רולינג ליצור עולם פנטזיונרי המחובר כל כך לחוויה האנושית הנורמטיבית, מעורר השראה והתפעלות. זה לא מפליא שאנשים בכל הגילאים ובכל העולם מצאו נקודות חיבור לכתיבתה. הקורא בספריה יכול לעבור חוויה רגשית משמעותית ואף להזדהות עם דמויות ועם האינטראקציות ביניהן, גם אם מדובר בעולם מדומיין לחלוטין. אם אתם אוהבים ספרים בתחום הפנטזיה, ישנם סופרים אחרים מוכשרים ביותר.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • לעתים, יש תחושה שכל נושא עבר נגיעה כלשהיא, גם בכתיבה. דווקא "מרחק שנת אור" עוסק בנושא שהנגיעה בו היתה מועטה וגם היא נכתבה עד כה מנקודת מבט של מבוגר. הספר עוסק במעבר של משפחה ישראלית להתגורר במדינה זרה, ואחת ממעלותיו היא שזווית הראייה של החוויה המשפחתית מועברת מנקודת מבטו של הנער במשפחה. הנושא של מעבר מדינות והגירה הוא נושא חשוב, ויש עדיין מקום להעמיק ולכתוב עליו.
  • הפסדנו סופר פוטנציאלי גדול. לגבי מי את חושדת שזה עשוי להיות נכון?
  • אני מכירה מעגל שלם של אנשים ונשים, שכותבים בצורה מאד מרגשת ועמוקה. אלה אנשים שפגשתי את עבודותיהם בסדנאות כתיבה. שמותיהם ידועים לי ואני מחכה שיהיו ידועים גם לכם, כשהיצירות שלהם יוולדו.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה / חרדה/ חופשה בקריביים/ אחר - פרטי
  • כשיוצא ספר חדש שכתבתי, אני בהתרגשות עצומה, במחשבות רבות על הדמויות והיציאה שלהן אל העולם.
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • אני במקצועי מטפלת זוגית ומשפחתית. אני פוגשת ילדים ומבוגרים על בסיס קבוע, במטרה לסייע להם לפגוש את עצמם ולקיים חיים משותפים נעימים עם סביבתם. המקצוע הזה מזמן למידה רצופה ומתפתחת לאורך כל שנות העבודה. כך לגבי מקצועות רבים. הייתי ממליצה לכל אחד, ללא קשר לאופי עבודתו, למצוא דרכים ומסגרות להמשיך ללמוד. גם אם מדובר בתחביב או חוג, מחוץ לשעות העבודה, לפעול ולהיות, לקבל העשרה פנימה שתעניק רובד נוסף לראש וללב. אז אם אתה מציע לי כיוון נוסף להעמיק בו וללמוד, מה הוא יהיה? במציאות? תמיד רציתי ללמוד לרקוד סטפס, ולזה עדיין לא הגעתי!
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • ביום בו אני מתכננת לכתוב, אני שומרת זמן לכתיבה רצופה של חמש שעות. לצערי, אני לא יכולה להתפנות לכתיבה בכל ימות השבוע. השילוב של הכתיבה עם שאר תחומי העיסוק והחיים, מייצר מצב בו הדברים החשובים צריכים משבצת ביומן. כך לגבי הכתיבה, אם לא אשמור לה זמן ומרחב, היא תיבלע לתוך שאר משימות החיים. שיטה זו שמעתי ולמדתי שוב ושוב, תחילה מיעל שכנאי, מו"לית הוצאת רימונים והעורכת של ספרי שדרבנה אותי לקצב מהיר וקבוע ("כתבי כל יום, אפילו עמוד אחד, פשוט הוציאי החוצה") ואחר כך מענת הררי, פסיכולוגית וסופרת, מנחת כתיבה וחברה.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • כושר גופני הוא תחום שאני לא נהנית ממנו. מאד לא נהנית ממנו, אך מודה שהוא נחוץ. לאחרונה התחלתי לרוץ עם הכלב שלי בפארק. גיליתי שהכלב שלי מאוד עוזר לי: כשקשה והפנים שלי כבר רוצות להתלונן ללא מילים, הוא מסתכל אלי, מחייך (כן, הוא יודע לחייך), ולא משאיר לי ברירה אלא לחייך אליו חזרה ולהגיד כמה מילים טובות. "כלב טוב", "יפה שלי" וכו'. אתם בוודאי מבינים כמה זה עוזר לי לסיים את המשימה...
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • ספרים לא מבזבזים לי את הזמן, אבל האהבה שלי לקריאה של רומנים היסטוריים, גורמת לזה שאמשיך לקרוא ספר מהז'אנר הזה, גם אם הוא פחות מוצלח. זה סוג של בזבוז זמן. לעתים אני מזכירה לעצמי, שלא חייבים להתחבר לכל ספר ולכל סופר. כמו שלסופר יש "קול" שמאפיין אותו, גם לקורא יש את ה"קול" שלו, לגבי הספרים שמושכים אותו ומשאירים בו עניין. וה"קול" הזה של הקורא, הוא קול התפתחותי שיכול להשתנות עם השנים, לסגנונות שונים. זוכרת בעברי, איך הייתי בוחרת ספרים בסגנון אחר לגמרי מהיום, וזה הגיוני לנוכח זה שאנחנו משתנים בחיינו, ורוצים להתאים את הקריאה למי שאנחנו באותה העת.
עוד ראיונות עם סופרים