הנחת היסוד של ספר זה היא שהגורמים להפתעה הישראלית באוקטובר 1973 לא צמחו יש מאין בשעות או בימים שקדמו למתקפת הפתע. את הגורמים לכשל רב מערכתי מסוג זה יש לחפש גם במצע התרבותי, אשר הזין את תהליך קבלת ההחלטות של הדרג הצבאי והמדיני ערב המלחמה. מצע זה כלל תפיסות, עמדות, דימויי ידע, הלכי מחשבה והלכי רוח שהשתרשו בתרבות הישראלית בין 1967 ל-1973.
ספר זה ממלא את הלקונה התרבותית בחקר ה׳׳מופתעוּת׳׳ של מלחמת יום הכיפורים. הספר עוסק בקשר המורכב שבין המופתעות לבין תוצרי התרבות שהופקו בשנים שקדמו לה, התרבות שצמחה בארץ לאחר ניצחון מלחמת ששת הימים. בכך מוסיף הספר נדבך לחקר תרבות ישראל וההיסטוריה שלה בין השנים 1973-1967.
המחברת טוענת שהתרבות הישראלית באותן שנים ייצרה מנגנוני שיח שהפכו את מושג המלחמה ל״נורמלי״. שיח המלחמה הנורמלית טשטש בין מלחמה לשלום הקהה את אופייה המאיים והמסוכן של המלחמה וכך מנע הערכות נאותה ערב פרוץ המלחמה. ברבות השנים הפכה הבניה זו של שיח המלחמה לחלק מן הזהות הישראלית ומסיפור הישראליות בת זמננו.
פרופ' דליה גבריאלי נורי היא חוקרת תרבות ישראלית ומרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת, במכללה האקדמית הדסה בירושלים.
