שלג ויער אשוחים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • תרגום: סבינה מסג, חנה-מאי סבנדל
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 162 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 42 דק'

תקציר

הזוג וֵסוׄס הם מחשובי משוררי נורבגיה במאה העשרים ומראשוני המשוררים המודרנים בארצם. כמו בני זמנם אולב האוגה ורולף יאקובסן, שאת יצירתם תירגמתי לעברית, הם הפכו למשוררים מודרנים בלי להפוך לאורבנים. חייהם עברו עליהם בבית כפרי באזור טלמרק. שם עברו את הכיבוש הנאצי ושם כתבו את 'שירת המקום'. 
טאריי וֵסוׄס מוכר לקורא הישראלי מן הרומן ארמון הקרח שיצא ב'ספריה לעם' של עם עובד בשנות החמישים. אל הלדיס מורן וסוס יתוודע הקורא הישראלי רק עכשיו, ואם יקרה כאן מה שקרה בנורבגיה, הרי צפויים שיריה להיקרא יצוטטו בחתונות ובנקודות אחרות של מעגל החיים.

פרק ראשון

פתח דבר
 
טאריי וסוס הוא המשורר הנורבגי השלישי, אחרי אולב האוגה ורולף יאקובסן, שעורר בי הזדהות עמוקה בהיותו בן המאה העשרים שהפך למודרני בלי להפוך לאורבני. ששיריו מנכיחים מצבי הוויה ולא רק מצבי תודעה. הדובר השירי תופש את עצמיותו כרחבה בהרבה מגבולות העור והביוגרפיה האישיים.
 
לקרוא את וסוס זה לקרוא את נורבגיה הכפרית, בעיקר את אזור טֵלֶמָרק בו עברו עליו חייו בחווה בה חיו אבותיו מזה דורות. הוא חי באותו מקום אך לא היה איכר. הוא היה איש העולם שחזר מבירות אירופה אל "הבית", מבחירה, כיוצר מודרני. במונח "מודרני" אני מתכוונת לפתיחוּת לספרות העולם, לראיית השבר במצבו־של־האדם ולפרוזודיה של צמצום וריכוז.
 
 
שירי וסוס מנסים לתפוש את גרעין הרגע או המקום, את הליבה הפועמת מתחת לכול. לפעימה זו יש לפתח קשב, ואם כי כל שירה טובה מדברת אלינו בין השורות ובהדהודים, שירתו של וסוס על אחת כמה וכמה. ללא סוג הקֶשב המתאים עלול חלק מהשירים להיראות פשטני שכן איננו מושתת על ויזואליה או על מעוף רעיוני.
 
 
רוג'ר גרינוולד, מתרגמו לאנגלית, כתב הקדמה מופתית ומחדשת למבחר משירת וסוס באנגלית. שם הוא אומר כי מבקרים התקשו מאד בבואם לנתח ולסווג שירה זו. היו ששלפו מונחים כ'רומנטיקה' רק כדי לחזור בהם ולהצהיר שלא, אין זו שירה רומנטית. אחרים ניסו 'אנימיזם', 'מיסטיציזם' ועוד... רק על מנת להודות שלא ניתן להכניס את השירים לסדים אלה.
 
התובנה הגדולה של גרינוולד, בהקדמה, שהינה למעשה מחקר של שנים, היא ששירת וסוס מאלצת את הבקורת להודות שאין לה הכלים להעריך אותה בלי לחטוא לה. שירי וסוס מהדהדים אצל מי שיודע שתופעות הטבע והאדם הינם רטטים שונים באותו שדה. לפי תפישה זו – יער הוא 'עגום' לא משום שהצופה משליך עליו את עגמימותו, אלא משום שיש בו תכונות מסוימות שבאינטרקציה המיידית בינן לבין הצופה, המצוי בשדה, יוצרות 'יער עגום'. אפשר כמובן לנתח זאת במונחים מתאוריית הגשטאלט, אך הכוונה היא פשוטה: המשורר כותב במקום קונקרטי משמעותי ומוּכּר מזה חיים שלמים, רק היכרות כזו מאפשרת את העומק בו הוא חוֹוה עץ או הר, עומק הנוגע בתחום הרוחני ללא נוכחות אֵל מסוג זה או אחר. מי שלא חווה היכרות מעמיקה מסוג זה, ורוב אזרחי העולם היום לא חווּ זאת בהיותם אנשי עיר, עלול לחשוד במלאכותיות ובהגזמה שנוהגים להדביק לה את תווית הרומנטיקה.
 
 
 
הטענה כי ביקורת הספרות צריכה לייצר קני מידה חדשים לדיון בשירת טבע לא רומנטית, היא מסימני ההיכר של האֶקוֹ פואטיקה. וסוס לא הכיר את המונח, שעוד לא היה קיים אז, אבל תרומתו לתחום גדולה.
 
 
שלג ויער אשוחים
 
 
שָׁאַלְתְּ מַהוּ הַבַּיִת –
 
שֶׁלֶג וְיַעַר אַשּׁוּחִים
 
הֵם הֵם הַבַּיִת.
 
 
 
לְמִן הַהַתְחָלָה
 
שֶׁלָּנוּ הֵם.
 
לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר לָנוּ
 
שֶׁזֶּהוּ שֶׁלֶג וְזֶה יַעַר אַשּׁוּחִים
 
הֵם כְּבָר הָיוּ בְּתוֹכֵנוּ – עָשׂוּ לְעַצְמָם מָקוֹם
 
וּמֵאָז הִנָּם שָׁם
 
כָּל הַזְּמַן, כָּל הַזְּמַן.
 
 
 
סַחַף בְּגֹבַהּ מֶטֶר
 
מִסָּבִיב לַגְּזָעִים הַקּוֹדְרִים
 
– הוּא כָּאן בִּשְׁבִילֵנוּ!
 
מִתְעַרְבֵּל לְתוֹךְ נְשִׁימָתֵנוּ
 
כָּל הַזְּמַן כָּל הַזְּמַן.
 
לַמְרוֹת שֶׁאֵין רוֹאִים
 
יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ שֶׁלֶג וְיַעַר אַשּׁוּחִים.
 
 
 
כֵּן, הַגִּבְעָה הַמְּצֻפָּה לָבָן,
 
וְעֵץ אַחֲרֵי עֵץ אַחֲרֵי עֵץ
 
מִכָּאן עַד הָאֹפֶק...
 
בְּכָל אֲשֶׁר נִהְיֶה
 
נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ מוּלָם
 
וּבְלִבֵּנוּ הַשְּׁבוּעָה
 
לָשׁוּב הַבַּיְתָה
 
לָשׁוּב הַבַּיְתָה
 
לָצֵאת אֲלֵיהֶם הַחוּצָה, לְשָׁם...
 
לְכוֹפֵף עֲנָפִים
 
וּלְהַרְגִּישׁ אֵיךְ פּוֹעֶמֶת בְּךָ הַתְּחוּשָׁה
 
שֶׁל לִהְיוֹת בְּמָקוֹם בּוֹ יַכִּירֶנּוּ מְקוֹמְךָ  
 
כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ,
 
עַד אֲשֶׁר זֶה יִדְעַךְ
 
בְּלִבּוֹת פְּנִים־הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ.

עוד על הספר

  • תרגום: סבינה מסג, חנה-מאי סבנדל
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 162 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 42 דק'
שלג ויער אשוחים הלדיס מורן וסוס, טאריי וסוס
פתח דבר
 
טאריי וסוס הוא המשורר הנורבגי השלישי, אחרי אולב האוגה ורולף יאקובסן, שעורר בי הזדהות עמוקה בהיותו בן המאה העשרים שהפך למודרני בלי להפוך לאורבני. ששיריו מנכיחים מצבי הוויה ולא רק מצבי תודעה. הדובר השירי תופש את עצמיותו כרחבה בהרבה מגבולות העור והביוגרפיה האישיים.
 
לקרוא את וסוס זה לקרוא את נורבגיה הכפרית, בעיקר את אזור טֵלֶמָרק בו עברו עליו חייו בחווה בה חיו אבותיו מזה דורות. הוא חי באותו מקום אך לא היה איכר. הוא היה איש העולם שחזר מבירות אירופה אל "הבית", מבחירה, כיוצר מודרני. במונח "מודרני" אני מתכוונת לפתיחוּת לספרות העולם, לראיית השבר במצבו־של־האדם ולפרוזודיה של צמצום וריכוז.
 
 
שירי וסוס מנסים לתפוש את גרעין הרגע או המקום, את הליבה הפועמת מתחת לכול. לפעימה זו יש לפתח קשב, ואם כי כל שירה טובה מדברת אלינו בין השורות ובהדהודים, שירתו של וסוס על אחת כמה וכמה. ללא סוג הקֶשב המתאים עלול חלק מהשירים להיראות פשטני שכן איננו מושתת על ויזואליה או על מעוף רעיוני.
 
 
רוג'ר גרינוולד, מתרגמו לאנגלית, כתב הקדמה מופתית ומחדשת למבחר משירת וסוס באנגלית. שם הוא אומר כי מבקרים התקשו מאד בבואם לנתח ולסווג שירה זו. היו ששלפו מונחים כ'רומנטיקה' רק כדי לחזור בהם ולהצהיר שלא, אין זו שירה רומנטית. אחרים ניסו 'אנימיזם', 'מיסטיציזם' ועוד... רק על מנת להודות שלא ניתן להכניס את השירים לסדים אלה.
 
התובנה הגדולה של גרינוולד, בהקדמה, שהינה למעשה מחקר של שנים, היא ששירת וסוס מאלצת את הבקורת להודות שאין לה הכלים להעריך אותה בלי לחטוא לה. שירי וסוס מהדהדים אצל מי שיודע שתופעות הטבע והאדם הינם רטטים שונים באותו שדה. לפי תפישה זו – יער הוא 'עגום' לא משום שהצופה משליך עליו את עגמימותו, אלא משום שיש בו תכונות מסוימות שבאינטרקציה המיידית בינן לבין הצופה, המצוי בשדה, יוצרות 'יער עגום'. אפשר כמובן לנתח זאת במונחים מתאוריית הגשטאלט, אך הכוונה היא פשוטה: המשורר כותב במקום קונקרטי משמעותי ומוּכּר מזה חיים שלמים, רק היכרות כזו מאפשרת את העומק בו הוא חוֹוה עץ או הר, עומק הנוגע בתחום הרוחני ללא נוכחות אֵל מסוג זה או אחר. מי שלא חווה היכרות מעמיקה מסוג זה, ורוב אזרחי העולם היום לא חווּ זאת בהיותם אנשי עיר, עלול לחשוד במלאכותיות ובהגזמה שנוהגים להדביק לה את תווית הרומנטיקה.
 
 
 
הטענה כי ביקורת הספרות צריכה לייצר קני מידה חדשים לדיון בשירת טבע לא רומנטית, היא מסימני ההיכר של האֶקוֹ פואטיקה. וסוס לא הכיר את המונח, שעוד לא היה קיים אז, אבל תרומתו לתחום גדולה.
 
 
שלג ויער אשוחים
 
 
שָׁאַלְתְּ מַהוּ הַבַּיִת –
 
שֶׁלֶג וְיַעַר אַשּׁוּחִים
 
הֵם הֵם הַבַּיִת.
 
 
 
לְמִן הַהַתְחָלָה
 
שֶׁלָּנוּ הֵם.
 
לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר לָנוּ
 
שֶׁזֶּהוּ שֶׁלֶג וְזֶה יַעַר אַשּׁוּחִים
 
הֵם כְּבָר הָיוּ בְּתוֹכֵנוּ – עָשׂוּ לְעַצְמָם מָקוֹם
 
וּמֵאָז הִנָּם שָׁם
 
כָּל הַזְּמַן, כָּל הַזְּמַן.
 
 
 
סַחַף בְּגֹבַהּ מֶטֶר
 
מִסָּבִיב לַגְּזָעִים הַקּוֹדְרִים
 
– הוּא כָּאן בִּשְׁבִילֵנוּ!
 
מִתְעַרְבֵּל לְתוֹךְ נְשִׁימָתֵנוּ
 
כָּל הַזְּמַן כָּל הַזְּמַן.
 
לַמְרוֹת שֶׁאֵין רוֹאִים
 
יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ שֶׁלֶג וְיַעַר אַשּׁוּחִים.
 
 
 
כֵּן, הַגִּבְעָה הַמְּצֻפָּה לָבָן,
 
וְעֵץ אַחֲרֵי עֵץ אַחֲרֵי עֵץ
 
מִכָּאן עַד הָאֹפֶק...
 
בְּכָל אֲשֶׁר נִהְיֶה
 
נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ מוּלָם
 
וּבְלִבֵּנוּ הַשְּׁבוּעָה
 
לָשׁוּב הַבַּיְתָה
 
לָשׁוּב הַבַּיְתָה
 
לָצֵאת אֲלֵיהֶם הַחוּצָה, לְשָׁם...
 
לְכוֹפֵף עֲנָפִים
 
וּלְהַרְגִּישׁ אֵיךְ פּוֹעֶמֶת בְּךָ הַתְּחוּשָׁה
 
שֶׁל לִהְיוֹת בְּמָקוֹם בּוֹ יַכִּירֶנּוּ מְקוֹמְךָ  
 
כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ,
 
עַד אֲשֶׁר זֶה יִדְעַךְ
 
בְּלִבּוֹת פְּנִים־הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ.