נסיכי ח'אן אלספא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נסיכי ח'אן אלספא

נסיכי ח'אן אלספא

עוד על הספר

  • תרגום: זהבה אריאל
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2007
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 95 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 35 דק'

תקציר

"מי שעומד מול הח'אן, נמצא בנקודת מפגש בין שתי עליות או, אם תרצה, בתחילתן של שתי ירידות. לימינך, כשאתה עומד בגבך לכניסה של הח'אן ופניך לחומת העיר, נמצא רחוב המלך דוד, שמוביל אותך אל העיר המערבית, כמו שכינו אותה הזרים, או העיר החדשה, כפי שכינו אותה אנשי העיר המזרחית. לשמאלך אתה יורד ברחוב הארון אלרשיד אשר מוביל אותך לעיר העתיקה, כפי שכינו אותה תושבי העיר המערבית. ואת המעבר הזה בין שני חלקי העיר נהגו לכנות באב אלהאווא, זאת אומרת – שער האוויר. המרחק בין מפתן הח'אן לבין המקום שבו נהגו לקשור את בהמות המשא בחומה, לא עולה על עשרים מטר. זהו אחד המעברים הראשיים והחשובים בין שני חלקי העיר."
 
בליל חורף אוסף נהג מונית אל מכוניתו כלב עזוב, שעומד בגשם סוחף באמצע הכביש, משום שנזכר איך הוא עצמו עמד לפני שנים באותו מקום, אחרי שאהובתו סילקה אותו מביתה ועולמו חרב עליו. בבדידותו הגדולה הוא פותח את לבו בפני הכלב ומספר לו את סיפורו.
זהו סיפורה של חבורת צעירים וצעירות, נסיכי ח'אן אלספא, שהאמינו כי קשרי האחווה שנקרמו ביניהם יגברו על כל מכשול – לאומי, עדתי, מעמדי או תרבותי – וכי יוכלו ליצור להם חיים חדשים, נהנים מטובם של שני עולמות, מזרח ומערב.
מג'יד אליאס מתאר בספרו, השני מבין שלושה שפרסם עד כה, את עולמה של חבורה מיוחדת במינה, במקום ובזמן מיוחדים – ירושלים של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. לקורא העברי ניתנת כאן הזדמנות להסתכל על אותה תקופה מזווית שונה, עם מעט נוסטלגיה, הרבה הומור, רגישות וחוכמה.
מג'יד מוניב אליאס נולד בשפרעם ב-1947, למד וחי בירושלים בשנים 1965-1977, ומשנת 1978 חי בפאריס. הוא פרסם שלושה רומנים: הממזר (נצרת 1987, קהיר 1989), נסיכי ח'אן אלספא (נצרת 1994), שורש או מקור האהבה (נצרת 2001).

פרק ראשון

1
 
שלום, ערב טוב… בבקשה, תכנס, תכנס! מה הביא אותך למצב כזה? בבקשה, לכבוד הוא לי יא באשה, יא אפנדי, מיסטר, אדון, מר, אמיר או כל כינוי שימצא חן בעיניך… טוב, אם את נקבה, תוסיפי ה’ לכל הכינויים או, אם את רוצה, תחליפי אותם במה שמתאים לך… מה? אתה לא רוצה לעלות? האם הרוח, היללות והגשם עדיפים על מונית מחוממת? עלה. הרוח מכה בי.
 
ברוך הבא ל”מרכבת הלילות”. אל תאמר לי שחיכית למישהו תחת שמי הלילה הזה, בשעה זו וברחוב זה בדיוק. אני לא רואה כאן ולו נפש חיה אחת או אפילו קרן אור אחת הנשלחת מאחד החלונות. הופעתך מעידה על כך שאינך כלב משוטט, משום שלו היית כזה לא היית עומד כך, כמו ילד קטן שאימו איבדה אותו, אלא היית מסתדר כמו שאר אחיך הכלבים המשוטטים. לפי העמידה הכנועה שלך, אין ספק שאחת משלוש האפשרויות נכונה: או שנשכחת או שסילקו אותך או שהבעלים שלך מתו. אבל כל זה לא ענייני, העניין הוא בכך שליבי ומצפוני אינם מרשים לי לעזוב אותך במצב כזה. בכל מקרה, אני מבטיח שאחזיר אותך לאותו מקום בדיוק בסוף משמרת הלילה שלי, וכך אתה תמצא מחסה ואני מלווה, כי הלילה שלפנינו ארוך, הלקוחות מועטים ומזג האוויר רע.
 
אתה יודע, אני אעצור לדקה, הרי לא יתכן שאשאיר אותך רטוב כך, כי אז תתקרר ואני אצטרך לטפל בך. מה זה? מה כל השיער הזה? אמור לי, בהן צדק, אתה היפי או שאתה מגזע כזה? או אולי בעליך התפארו ביופי של שערך? כעת שב ואגביר למענך את החימום. תתכבד בכריך הזה, ובינתיים תסתפק בו. עוד תראה, לא תצטער על שהתלווית אלי לנסיעה ב”מרכבת הלילות”.
 
ניסע וניסע ונסתובב, גם אם לא יהיו יותר לקוחות ברחובות העיר, כי אני, יא באשה, פוחד מהשינה בלילה. אתה יודע למה? כי אני ישן עם עין אחת סגורה והעין האחרת נשארת ערה, מפריעה לשינה של אחותה.
 
אתה רואה? לך אני מספר את האמת מבלי ללכת סחור סחור. אין לי צורך להשתמש באמתלות, כגון “הזדמנות להתפרנס” או “העבודה בלילה מכניסה יותר רווחים” או “כלב משוטט עדיף על פני אריה רובץ” ועוד תירוצים שכאלה. איתך אני יכול להיות כן. ביני לבינך, אני אסתפק בכל הכנסה, משום שדרישותי צנועות ואני יכול להסתפק במועט באותה מידה כמו בהרבה. הרי אין לי אישה ולא בת או בן. נולדתי אך לא הולדתי, ואין בכוונתי לעשות זאת, אם ירצה השם.
 
למה אתה מכשכש בזנבך על המושב? האם השובע והחום שיפרו את מצב רוחך או אולי הדברים שאני אומר משעשעים אותך? כמה אתה יפה עכשיו! אילו היית רואה את עצמך לפני רבע שעה… לא היית מאמין שאתה הוא אותו כלב שעמד בגשם באמצע הרחוב, שערו רטוב וראשו רכון לרצפה.
 
אתה יודע מדוע עצרתי לאסוף אותך? היית יודע, אם היית עובר במושבה האירופאית באחד מלילות החורף האמיתיים. אז היית יכול לראות את מברוכ מברוכ עומד ולרגלו נעל אחת, ורגלו היחפה מאדימה מקור, מעידה שהוא בהכרה ולא בחלום.
 
אם היית רואה את זה, היית מבין למה חמלתי עליך.
 
אני רוצה להבהיר לך כי מברוכ מברוכ ההוא זה אני, אף על פי שאני, היושב כעת לצידך ונוהג את המונית הזאת שאיחדה בינינו, אני לא אותו מברוכ. אבל השם נדבק לבעליו לעולם ועד. שיהיה ברור, תכניס לראש הכלב שלך שאני, מברוכ, אין לי כל קשר למברוכ ההוא שעמד כמוך ברחוב האלון, או אוק רוד כפי שהוא נקרא בתקופת המנדט הבריטי.
 
ומה השם שלך? אין ספק שיש לך שם. כמובן, זו בעיה. אתה הרי לא מדבר. ביני לבינך, הברכה שבחוסר יכולתך לדבר ניתנה לך משמיים, כך שלא היית חייב להתאמץ משך שנים כדי להשיג אותה, כפי שהתאמץ אָפְנָאן ועשה כמיטב יכולתו לנצור את לשונו, עד שהדבר עלה בידו.
 
מה דעתך? אני אציין שמות, ולזה שתכשכש בזנבך אתייחס כשמך…
 
אתה יודע מה, יא אפנדי, אני אעניק לך את השם הראשון שיעלה בדעתי. מתי בדרך כלל שם מתאר את בעליו? האם אתה מכיר מישהו שהשם שלו מתאר אותו? קח למשל את נָגֶ’ם אֶלְאָע’ואתִי, למעשה לא יתכן שיהיה לאלאע’ואתי בן משום שהוא מסורס. אך זה שמדובר בו, היה מבוקש על-ידי נשים שרדפו אחריו בכל פרברי העיר, ממזרח למערב. עם זאת, שמו בקרב האנשים ובתעודות הוא נג’ם אלאע’ואתי.
 
מה דעתך על אוסקר? שם קליל ונחמד. סיכמנו? אוסקר. ברוך הבא אוסקר אפנדי, ומיסטר ואדון ומונסיניור ובאשה ומר וכל שתחפוץ. אני אתייחס אליך כאוסקר, זה שם קל ולא מסובך. ברוך הבא, אוסקר! התכבד בבקבוק הוויסקי הזה, איתו נחגוג את הולדת השם, אף על פי ששמפניה היתה מכובדת ומתאימה יותר. מה זה? אני רואה שאתה פותח את פיך! אתה יודע לשתות וויסקי? בחיי אללה, בחור כארז, בעל ייחוס. כך צריכה להיות הידידות, ואם לא – אז לא. קח ושתה, ואז אולי תדבר ותשמיע לנו סיפור או נאום שיאיר את עינינו.
 
לצידך, שם, הבט לימינך! אתה רואה אותם ליד הצומת? הפרנסה באה, אוסקר. אם אני לא טועה, הם בילו ב”דיסקו גלאקסי” ויצאו לחכות למונית שתעבור. אם יתמזל מזלך, הם ישכרו את שירותי, ואני מבטיח לך סטייק מבשר בקר נטו, אם הנסיעה תהיה ארוכה. אבל ששתיקתי לא תדאיג אותך, הרי זה לא יפה שאפטפט איתך בנוכחותם, אחרת הם עוד יחשבו אותי למשוגע ויירדו מייד.

עוד על הספר

  • תרגום: זהבה אריאל
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2007
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 95 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 35 דק'
נסיכי ח'אן אלספא מג'יד אליאס
1
 
שלום, ערב טוב… בבקשה, תכנס, תכנס! מה הביא אותך למצב כזה? בבקשה, לכבוד הוא לי יא באשה, יא אפנדי, מיסטר, אדון, מר, אמיר או כל כינוי שימצא חן בעיניך… טוב, אם את נקבה, תוסיפי ה’ לכל הכינויים או, אם את רוצה, תחליפי אותם במה שמתאים לך… מה? אתה לא רוצה לעלות? האם הרוח, היללות והגשם עדיפים על מונית מחוממת? עלה. הרוח מכה בי.
 
ברוך הבא ל”מרכבת הלילות”. אל תאמר לי שחיכית למישהו תחת שמי הלילה הזה, בשעה זו וברחוב זה בדיוק. אני לא רואה כאן ולו נפש חיה אחת או אפילו קרן אור אחת הנשלחת מאחד החלונות. הופעתך מעידה על כך שאינך כלב משוטט, משום שלו היית כזה לא היית עומד כך, כמו ילד קטן שאימו איבדה אותו, אלא היית מסתדר כמו שאר אחיך הכלבים המשוטטים. לפי העמידה הכנועה שלך, אין ספק שאחת משלוש האפשרויות נכונה: או שנשכחת או שסילקו אותך או שהבעלים שלך מתו. אבל כל זה לא ענייני, העניין הוא בכך שליבי ומצפוני אינם מרשים לי לעזוב אותך במצב כזה. בכל מקרה, אני מבטיח שאחזיר אותך לאותו מקום בדיוק בסוף משמרת הלילה שלי, וכך אתה תמצא מחסה ואני מלווה, כי הלילה שלפנינו ארוך, הלקוחות מועטים ומזג האוויר רע.
 
אתה יודע, אני אעצור לדקה, הרי לא יתכן שאשאיר אותך רטוב כך, כי אז תתקרר ואני אצטרך לטפל בך. מה זה? מה כל השיער הזה? אמור לי, בהן צדק, אתה היפי או שאתה מגזע כזה? או אולי בעליך התפארו ביופי של שערך? כעת שב ואגביר למענך את החימום. תתכבד בכריך הזה, ובינתיים תסתפק בו. עוד תראה, לא תצטער על שהתלווית אלי לנסיעה ב”מרכבת הלילות”.
 
ניסע וניסע ונסתובב, גם אם לא יהיו יותר לקוחות ברחובות העיר, כי אני, יא באשה, פוחד מהשינה בלילה. אתה יודע למה? כי אני ישן עם עין אחת סגורה והעין האחרת נשארת ערה, מפריעה לשינה של אחותה.
 
אתה רואה? לך אני מספר את האמת מבלי ללכת סחור סחור. אין לי צורך להשתמש באמתלות, כגון “הזדמנות להתפרנס” או “העבודה בלילה מכניסה יותר רווחים” או “כלב משוטט עדיף על פני אריה רובץ” ועוד תירוצים שכאלה. איתך אני יכול להיות כן. ביני לבינך, אני אסתפק בכל הכנסה, משום שדרישותי צנועות ואני יכול להסתפק במועט באותה מידה כמו בהרבה. הרי אין לי אישה ולא בת או בן. נולדתי אך לא הולדתי, ואין בכוונתי לעשות זאת, אם ירצה השם.
 
למה אתה מכשכש בזנבך על המושב? האם השובע והחום שיפרו את מצב רוחך או אולי הדברים שאני אומר משעשעים אותך? כמה אתה יפה עכשיו! אילו היית רואה את עצמך לפני רבע שעה… לא היית מאמין שאתה הוא אותו כלב שעמד בגשם באמצע הרחוב, שערו רטוב וראשו רכון לרצפה.
 
אתה יודע מדוע עצרתי לאסוף אותך? היית יודע, אם היית עובר במושבה האירופאית באחד מלילות החורף האמיתיים. אז היית יכול לראות את מברוכ מברוכ עומד ולרגלו נעל אחת, ורגלו היחפה מאדימה מקור, מעידה שהוא בהכרה ולא בחלום.
 
אם היית רואה את זה, היית מבין למה חמלתי עליך.
 
אני רוצה להבהיר לך כי מברוכ מברוכ ההוא זה אני, אף על פי שאני, היושב כעת לצידך ונוהג את המונית הזאת שאיחדה בינינו, אני לא אותו מברוכ. אבל השם נדבק לבעליו לעולם ועד. שיהיה ברור, תכניס לראש הכלב שלך שאני, מברוכ, אין לי כל קשר למברוכ ההוא שעמד כמוך ברחוב האלון, או אוק רוד כפי שהוא נקרא בתקופת המנדט הבריטי.
 
ומה השם שלך? אין ספק שיש לך שם. כמובן, זו בעיה. אתה הרי לא מדבר. ביני לבינך, הברכה שבחוסר יכולתך לדבר ניתנה לך משמיים, כך שלא היית חייב להתאמץ משך שנים כדי להשיג אותה, כפי שהתאמץ אָפְנָאן ועשה כמיטב יכולתו לנצור את לשונו, עד שהדבר עלה בידו.
 
מה דעתך? אני אציין שמות, ולזה שתכשכש בזנבך אתייחס כשמך…
 
אתה יודע מה, יא אפנדי, אני אעניק לך את השם הראשון שיעלה בדעתי. מתי בדרך כלל שם מתאר את בעליו? האם אתה מכיר מישהו שהשם שלו מתאר אותו? קח למשל את נָגֶ’ם אֶלְאָע’ואתִי, למעשה לא יתכן שיהיה לאלאע’ואתי בן משום שהוא מסורס. אך זה שמדובר בו, היה מבוקש על-ידי נשים שרדפו אחריו בכל פרברי העיר, ממזרח למערב. עם זאת, שמו בקרב האנשים ובתעודות הוא נג’ם אלאע’ואתי.
 
מה דעתך על אוסקר? שם קליל ונחמד. סיכמנו? אוסקר. ברוך הבא אוסקר אפנדי, ומיסטר ואדון ומונסיניור ובאשה ומר וכל שתחפוץ. אני אתייחס אליך כאוסקר, זה שם קל ולא מסובך. ברוך הבא, אוסקר! התכבד בבקבוק הוויסקי הזה, איתו נחגוג את הולדת השם, אף על פי ששמפניה היתה מכובדת ומתאימה יותר. מה זה? אני רואה שאתה פותח את פיך! אתה יודע לשתות וויסקי? בחיי אללה, בחור כארז, בעל ייחוס. כך צריכה להיות הידידות, ואם לא – אז לא. קח ושתה, ואז אולי תדבר ותשמיע לנו סיפור או נאום שיאיר את עינינו.
 
לצידך, שם, הבט לימינך! אתה רואה אותם ליד הצומת? הפרנסה באה, אוסקר. אם אני לא טועה, הם בילו ב”דיסקו גלאקסי” ויצאו לחכות למונית שתעבור. אם יתמזל מזלך, הם ישכרו את שירותי, ואני מבטיח לך סטייק מבשר בקר נטו, אם הנסיעה תהיה ארוכה. אבל ששתיקתי לא תדאיג אותך, הרי זה לא יפה שאפטפט איתך בנוכחותם, אחרת הם עוד יחשבו אותי למשוגע ויירדו מייד.