פיידון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פיידון
מכר
מאות
עותקים
פיידון
מכר
מאות
עותקים

פיידון

האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אפלטון

אפלטון (ביוונית: Πλάτων‏, "פלטון"‏; 427-8 או 423-4 לפנה"ס - 347-8 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מתמטיקאי, מהמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה. בחייו הקדיש אפלטון את מיטב זמנו להרצאה באקדמיה, אך הוא גם כתב על נושאים פילוסופיים רבים. כיום נותרו לנו כתביו הפילוסופיים-דרמטיים, אשר נשמרו בכתב-ידו ושוחזרו ונערכו במהדורות ותרגומים רבים. רובם המוחלט של כתביו מורכבים מדיאלוגים, אולם מיוחסים לו גם מספר מכתמים ומכתבים. כל הדיאלוגים של אפלטון שרדו, אולם מהדורות מודרניות של יצירותיו מכילות בדרך כלל דיאלוגים אשר האותנטיות שלהם מוטלת בספק על ידי רוב החוקרים (כגון אלקיביאדס או קליטופון), או אף נדחית על ידיהם באופן חד-משמעי (כגון דמודוקוס או אלקיביאדס השני). דמותו של סוקרטס מופיעה לעתים קרובות כמשתתף הראשי בדיאלוגים של אפלטון, אך לא תמיד קל להכריע מתי ועד כמה דבריו משקפים את דעותיו של סוקרטס ההיסטורי ומתי הוא משמש לשם הצגת רעיונותיו המקוריים של אפלטון - בעיה זו נקראת הבעיה הסוקרטית.

כמויות החומר העצומות שהשאיר אחריו אפלטון מהוות את אבן הפינה של הפילוסופיה המערבית, וכבר אמר הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד כי "ציונה הכללי והבטוח ביותר של הפילוסופיה המערבית הוא, שאינה אלא אוסף של הערות שוליים לאפלטון". השפעתו של אפלטון חרגה הרבה מעבר לעולם הפילוסופיה. המיתוס על היבשת האבודה אטלנטיס נולד מתוך משל המופיע בדיאלוגים "טימיאוס" ו"קריטיאס"; המושג "אהבה אפלטונית" נולד מתוך רעיונות הדיאלוג "המשתה". אחד ממכתשי הירח קרוי על שמו של אפלטון. תאולוגים דתיים, יהודים ונוצרים, נטו לשבח את הפילוסופיה האפלטונית על פני האריסטוטלית בהיותה קרובה יותר לדת. נומניוס מאפמאה, פילוסוף ניאופלטוני שחי בין השנים 150 ל-200 לספירה וגילה התעניינות בדתות המזרח ובכללן היהדות, התבטא שאפלטון אינו אלא משה שדיבר בלשון היוונית‏.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"...לכן אין האדם צריך לחשוש לגורל נפשו, אם השליך מעליו בימי חייו את הנאות הגוף וקישוטיו כחפצים זרים המזיקים יותר משהם מועילים, והקדיש את עצמו להנאות הלימוד ולקישוט הנפש, לא בקישוט זר אלא בקישוטיה שלה: מתינות, צדק, אומץ, חירות, ואמת, וכך הוא ממתין למסע אל השאוֹל עד שיקרא לו יומו. כן, כל אחד ואחד מכם...יעשה את המסע הזה ביום מן הימים. ואילו אני, 'הנה יומי קורא לי עתה,' כמו שעשוי לומר שחקן בטרגדיה, וזהו בערך הזמן שבו אני צריך ללכת להתרחץ. נראה לי שמוטב לשתות את הרעל לאחר הרחצה, כדי שלא להטריח את הנשים בשטיפת הגופה".

יותר מכל דיאלוג אפלטוני אחר, פיידון מבשר בדרך של דרמה את המעבר מן הפילוסופיה של סוקרטס אל הפילוסופיה של התלמיד הענק עצמו, אפלטון. סיפור המסגרת של פיידון, ובו תיאור ספרותי נפלא של מות סוקרטס, מצניע את אפלטון הפילוסוף.

כשסוקרטס מת, אפלטון הוא בשנות העשרים המאוחרות של חייו. וכאן לפני ציור המסע המיתולוגי המרהיב שעורכת הנפש בעולם שלאחר המוות, אנחנו מקבלים את גרעיני הזהב של כמה מן הרעיונות האפלטוניים המפורסמים: תורת-האידאות, תורת הלמידה-כהיזכרות, והתֶזה אשר לפיה האדם הוא הנפש, הנפש הנפרדת מן הגוף.את כל אחד מן הרעיונות הללו, אפלטון עצמו עוד יעמיד לביקורת בדיאלוגים הבאים. שמעון בוזגלו הוא משורר ומתרגם. ספר שיריו הראשון, ארם, יצא לאור בשנת 2000. ספרו השני, תל היסרליק, שיצא לאור בשנת 2002, זיכה אותו בפרס עמיחי לשירה. אישית לוחצת יצא לאור בשנת 2004. על תרגומו למחזה מדאה של אֶוּריפּידס זכה בפרס התרגום המצטיין לתיאטרון. בסידרה פילוסופיה יצאו לאור שני כרכים נוספים של דיאלוגים מאת אפלטון בתרגומו.

אפלטון

אפלטון (ביוונית: Πλάτων‏, "פלטון"‏; 427-8 או 423-4 לפנה"ס - 347-8 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מתמטיקאי, מהמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. תלמידו של סוקרטס, מורו של אריסטו, מחברם של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה. בחייו הקדיש אפלטון את מיטב זמנו להרצאה באקדמיה, אך הוא גם כתב על נושאים פילוסופיים רבים. כיום נותרו לנו כתביו הפילוסופיים-דרמטיים, אשר נשמרו בכתב-ידו ושוחזרו ונערכו במהדורות ותרגומים רבים. רובם המוחלט של כתביו מורכבים מדיאלוגים, אולם מיוחסים לו גם מספר מכתמים ומכתבים. כל הדיאלוגים של אפלטון שרדו, אולם מהדורות מודרניות של יצירותיו מכילות בדרך כלל דיאלוגים אשר האותנטיות שלהם מוטלת בספק על ידי רוב החוקרים (כגון אלקיביאדס או קליטופון), או אף נדחית על ידיהם באופן חד-משמעי (כגון דמודוקוס או אלקיביאדס השני). דמותו של סוקרטס מופיעה לעתים קרובות כמשתתף הראשי בדיאלוגים של אפלטון, אך לא תמיד קל להכריע מתי ועד כמה דבריו משקפים את דעותיו של סוקרטס ההיסטורי ומתי הוא משמש לשם הצגת רעיונותיו המקוריים של אפלטון - בעיה זו נקראת הבעיה הסוקרטית.

כמויות החומר העצומות שהשאיר אחריו אפלטון מהוות את אבן הפינה של הפילוסופיה המערבית, וכבר אמר הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד כי "ציונה הכללי והבטוח ביותר של הפילוסופיה המערבית הוא, שאינה אלא אוסף של הערות שוליים לאפלטון". השפעתו של אפלטון חרגה הרבה מעבר לעולם הפילוסופיה. המיתוס על היבשת האבודה אטלנטיס נולד מתוך משל המופיע בדיאלוגים "טימיאוס" ו"קריטיאס"; המושג "אהבה אפלטונית" נולד מתוך רעיונות הדיאלוג "המשתה". אחד ממכתשי הירח קרוי על שמו של אפלטון. תאולוגים דתיים, יהודים ונוצרים, נטו לשבח את הפילוסופיה האפלטונית על פני האריסטוטלית בהיותה קרובה יותר לדת. נומניוס מאפמאה, פילוסוף ניאופלטוני שחי בין השנים 150 ל-200 לספירה וגילה התעניינות בדתות המזרח ובכללן היהדות, התבטא שאפלטון אינו אלא משה שדיבר בלשון היוונית‏.

עוד על הספר

פיידון אפלטון

טעימה מהספר תעלה בקרוב...