גבורת הלוחמים; נחישות המפקדים
כשהתחלנו לחקור את מהלכי המלחמה של חטיבה 600 במלחמת יום הכיפורים, לא הכרנו לעומק את סיפורה של החטיבה, של מפקדיה ולוחמיה.
בזיכרון הלחימה של צה"ל בחזית הדרום נצרבו בעיקר שמות של יחידות אחרות: חטיבה 14, שהבקיעה את מסדרון הצליחה; חטיבה 247, חטיבת צנחנים מילואים שצלחה בסירות גומי את תעלת סואץ והקימה את ראש הגשר בצד המצרי; גדוד 890 של חטיבת הצנחנים הסדירה, שהשאיר עשרות חללים בחולות לאחר קרב הישרדות בשולי החווה הסינית; חטיבה 421, חטיבת שריון מילואים שהטנקים שלה היו הראשונים שחצו את מכשול המים בסיני.
רק בהמשך, לאחר פגישות וראיונות עם עשרות מפקדים ולוחמים ואיסוף חומרים ממקורות שונים, הבנו עד כמה קרבות החטיבה היו משמעותיים להשגת יעדי המלחמה: בבלימת המצרים על קו הרכסים; בפעולת ההטעיה בליל צליחת התעלה, פעולה שאפשרה לחטיבה 14 להבקיע ולפלס את הדרך לכוחות הצולחים; בקרבות של גדוד 407 במסגרת חטיבה 14 לפתיחת הצירים לעבר התעלה; בקרבות להרחבת מסדרון הצליחה ועוד.
בזיכרון הלאומי של מלחמת יום הכיפורים נחקקו כמה מקומות ושמות שמסמלים אולי יותר מכל את האתוס של אותה מלחמה: החווה הסינית, עמק הבכא, מוצב החרמון, קו בר לב, "אקפולקו". מעטים מכירים את "מכשיר", "חמדיה", "טלוויזיה", "כישוף" ו"מיסורי", כולם שמות קוד של יעדים שבהם לחמה החטיבה, ובהם הקיזה את דמה ואיבדה את מיטב אנשיה. כשם הספר - "בנתיבי האש" - החטיבה עברה את נתיבי האש של המלחמה בחזית הדרום. לחמה כמעט ללא הפסקה משעות הלילה של ה-7 באוקטובר, המועד שבו נערכה לקו הגנה ובלימה על הרכסים שממזרח לתעלת סואץ, ועד סיום הלחימה כשהתייצבה, על אף האבידות הקשות שספגה, ככוח לוחם מול הארמיה המצרית השנייה - פצועה, חבולה ומדממת, אבל ערוכה להמשך הלחימה אם תידרש.
בזכות גבורת הלוחמים ונחישות המפקדים.
"בנתיבי האש" אינו מחקר היסטורי. פחות התמקדנו בשאלה האם הכוח התקדם מצד ימין או משמאל והאם הטנק פגע במטרה בפגז הראשון או השני. "בנתיבי האש" הוא קודם כול סיפורם של המפקדים והלוחמים. של אלה שנחלצו מטנקים פגועים, עברו לטנקים אחרים והמשיכו להסתער עד הפגיעה הבאה, הקטלנית. סיפורם של הנהג, התותחן, הטען־קשר, שהאזינו ברשתות הקשר לדיווחים הקשים של חבריהם לנשק שנכנסו לפניהם לצומת הדמים, חרקו שיניים והמשיכו להסתער מול הסאגרים ומטולי הרקטות. של מפקדי הטנקים, המחלקות והפלוגות שקיבלו בכל ערב ציווּתים חדשים, ואת מקום הנפגעים מילאו לוחמים חדשים שאיתם הם יצאו בבוקר לקרב נוסף. סיפורם של הרופאים והחובשים שהצילו חיים גם כשהתאג"ד הופגז והופצץ. סיפורם של אנשי החימוש והתחזוקה שעבדו 24 שעות ביממה ללא הפסקה כדי שאפשר יהיה להחזיר לכשירות את הטנקים שנפגעו ביום הקודם.
119 מפקדים ולוחמים נפלו בקרבות החטיבה ביום הכיפורים, יותר מכל חטיבת מילואים אחרת. כמעט כולם היו בוגרי מלחמת ההתשה, הכירו את סיני ואת שדה הקרב שאליו הוטלו בהפתעת ה-6 באוקטובר. מטובי הלוחמים של השריון. מאומנים, נחושים ואמיצים. רק מעטים מבין 113 הטנקים שיצאו מבסיס שדה תימן על שרשראות לעבר תעלת סואץ, שרדו את הקרבות. הטנקים החדישים של צה"ל, עם לוחמי השריון המנוסים, ששילמו את המחיר הכבד אשר אִפשר בסופם של 18 ימים לסיים את המלחמה במרחק של 101 קילומטרים מקהיר.
יהא הספר הזה ראוי לגבורתם.
אילן כפיר, דני דור
אוגוסט 2018
