1.
כשהגיעה השיחה ההיא מהמשטרה, כבר הייתי מוכנה.
קול גברי עדין שאל אם יוכל להגיע לביקור. הגבריות הזו בילבלה אותי לרגע. בחזרות האינסופיות שערכתי עם עצמי, זו תמיד היתה אישה, כזו עם קול חרוך, ענייני. תמיד נשמעה לי עייפה מעט, אולי לאחר משמרת ארוכה, רוב הסיכויים שהיתה גם אם לילדים. הן הרי כולן אימהות לילדים.
והיא תמיד היתה מזדעזעת עמוקות מהרצח הנורא, הפולחני והנורא, איזה דבר, אלוהים שישמור! ואז מתעשתת ונזכרת לשם מה התקשרה אלי.
"גיל?" היתה שואלת תוך כדי הקלדה, "נשואה? יש ילדים?" ואני הייתי עונה על שתי השאלות האחרונות את ה'לא' הרגיל, אבל הפעם, לראשונה, חשה בהקלה המתפשטת במורד הגוף.
לא, גברת, אין ילדים.
על פי הדוח המשטרתי, דינה נרצחה באחת בלילה.
בעיתונות כתבו 'באישון ליל' ותיארו את כל הפרטים מעוררי הבחילה, אבל הדוח המשטרתי היה גרוע יותר, האמינו לי.
בעיתונות כתבו גם שהנרצחת היתה דוקטור למגדר, ואת הרצח תיארו שם כ'בעל מאפיינים חריגים', הם כנראה התכוונו לכך שהיא נמצאה עקודה לכיסא בסלון ביתה, על מצחה חרותה המילה 'אמא', וידיה המתות אוחזות בבובת תינוק.
הם לא כתבו שזו היתה בובה מהסוג שניתן לראות בתוכניות טלוויזיה בריטיות על אנשים בעלי מוזרויות, המתייחסים לבובה כאל תינוק אמיתי. התוכניות האלו משודרות לרוב בלילה, באישון ליל, ואנשים כמוני נוהגים לצפות בהן בסקרנות מעורבת באימה, אני לא עתידה להפוך לאחת כזו, נכון? לא אנענע בובת תינוק בעריסה ואומר לאורחים, "הס! הוא מתקשה להירדם", נכון?
לבובה שנמצאה בזירת הרצח היו פנים עגולות, פה ורוד קפוץ ועיניים תכולות שקופות, בעלות ריסים שנראו אמיתיים כמעט.
הם כן כתבו שם שהיה קשה להוציא את בובת התינוק מידיה של הנרצחת, בתחילה חשבו שמדובר בקשיון המוות, אבל אז גילו שהתינוק הודבק לגופה. עיתונאית רגשנית אחת התפייטה על כך שהיא נראתה כ'אם הדבקה בעוללה ומסרבת לעוזבו'. עם כל מאמצי, התקשיתי לתאר לעצמי את דינה דבקה במשהו, בטח שלא בעולל, הו לא, היו צריכים להדביק לה אותו.
אני מניחה שדינה היתה מרוצה לדעת שרשימת הישגיה נפרשה לאורך שורות רבות. תיארו שם את הדוקטורט שהשיגה בגיל כה צעיר, את ההרצאות המזהירות שמשכו אליהן מאות שומעים, את מאמריה המבריקים. הם, כמובן, ציינו בהבלטה את המאמר ההוא על נשות התנ"ך האַל־הוריות, זה שמיצב אותה כ'אחת ההוגות הפמיניסטיות המרכזיות ומעוררות המחלוקת של תקופתנו'. עוד ציינו שם שבחרה שלא להינשא ולא להביא ילדים לעולם, וכי הפכה לדוברת מרכזית של השקפה 'שנויה במחלוקת' זו.
הם לא ציינו שבניסיונות לנתק את בובת התינוק מידיה, נתלשו כמה פיסות עור והיה הכרח לקבור את הבובה איתה, צמודה אליה.
ואני לא יכולתי שלא לחשוב, הנה, דינה, את סוף־סוף אמא.
.jpg)
