הקדמה
רבים מקוראיה של שרון זלצברג יודעים שמעל לכניסה הראשית לאגודה למדיטציית תובנה בבאר, מסציוסטס, שם היא מלמדת, חרוטה באותיות גדולות המלה מטה, שמשמעותה בשפת הפאלי היא חסד. אחדים תהו אולי, כפי שאני תהיתי לא פעם, מדוע דווקא המלה הזאת חרוטה שם במקום, לדוגמה, תשומת לב, תובנה, שקט פנימי, חוכמה, חמלה. בשבילי, בסופו של דבר, כל התכונות הללו שאותן אנחנו מטפחים בתרגול מדיטציה, במקומות כמו האגודה למדיטציית תובנה ובכל מקום שאנו נמצאים בו בחיי היומיום, מתמצות בתכונה פשוטה זו של הלב ובאופן שבו אנו מאפשרים לה להתבטא בהתנהגות היומיומית, הן כלפי עצמנו והן כלפי אחרים.
הדלאי לאמה אמר: "הדת שלי היא נדיבות". אילו היינו כולנו מאמצים גישה כזו ומקיימים אותה במחשבה ובמעשה, היו השלווה הפנימית והחיצונית מיידיות, כיוון שבמציאות אין מצב שבו הן לא קיימות, אלא רק מוסתרות, ממתינות לגילוי מחדש. אלו הם כוחו ואופן פעולתו של החסד, החיבוק שאינו מאפשר הפרדה בין העצמי, האחרים והאירועים - ההצהרה על טוב לב בסיסי והוקרתו באחרים ובעצמנו. תרגול החסד הוא למעשה הבסיס לתרגול תשומת לב, שמצריך אותה גישה של אי שיפוט, אי היאחזות ואי סלידה כלפי הרגע הנוכחי- גישה המזמינה רוגע, צלילות מחשבה, רגש והבנה, ומפנה להם מקום.
בספר זה שרון מראה לנו כיצד נוכל לטפח חסד בחיינו באופן שיטתי. לאור הכאב ואי השקט שאנו חווים לעתים קרובות, התפישות המוטעות הרווחות בחשיבה האנושית בנוגע למי ומה אנחנו, והתייחסותנו למתח ולכאב בחיינו, תרגול חסד מצריך משמעת מפרכת-לא פחות מתשומת הלב לנשימה או להתבוננות בזרם המחשבה שלנו. אך זה נתיב יעיל ביותר, יסודי ובסיסי לפתיחת המחשבה והלב. טמונים בו הזרעים לאושר עמוק, לתחושה פנימית טובה, ולריפוי לעצמנו ולכל היצורים, אנושיים ואחרים, מופלאים כולם, שעימם אנו חולקים את הפלנטה החיה והשברירית הזו. מי יתן שספר זה יעזור לקדם את התהליך הזה בעולם כולו.
