פתח דבר
היה היתה פעם ילדה שנולדה לתוך מהומת האלוהים הקרויה מלחמת העולם השנייה, בעיר קטנה בגליציה שבפולין. היא באה לעולם תחת ענן שחור של אימה, לאחר שגרמניה הנאצית כבשה במתקפת בזק את פולין ושלטה בה שלטון ללא מצרים. הוריה קראו לה ריני ואת שנות חייה הראשונות העבירה עם הוריה בבית כפרי קטן, הצופה אל השדות והמטעים של סבתהּ (נָנָה).
היא היתה אהובה. היא היתה מאושרת.
ואז, בקיץ השלישי לחייה, הצבא הגרמני צעד לעיר שלה.
ריני זוכרת חלק ממקומות המסתור מפני הגרמנים, אולם בכל אחד מהם היא ואמה התגלו ונשלחו אל הגטו.
פעם אחת, כאשר ריני התחבאה בעליית גג, היא התעוררה לאור קרני שמש שבקעו מבעד לחרכים בקירות העץ. לכאורה, הן היו מרנינות ויפות כמו בציוריו של גוסטב דורה — אבל בשבילה הן היוו איום, עוררו בה פחד מגילוי ומגירוש אל מקום לא ידוע.
בימי קיץ בהירים ויפים היא שמעה מבחוץ ילדים משחקים וצוחקים, ויכלה לראותם מבעד לחרכים, אבל נאסר עליה להתקרב אל הקיר פן תתגלה.
ריני הועברה ממקום מחבוא אחד למשנהו, עד שבסופו של דבר הוריה השאירו אותה אצל משפחת איכרים והבטיחו לחזור מיד כשיוכלו. בתחילה אביה נהג לבקר אותה לעתים תכופות בלילות ולהביא לה "דברים טובים", אבל ביקוריו היו קצרים ועם הזמן נעשו יותר ויותר נדירים, עד שפסקו כליל.
ריני נותרה לבדה, בבית משפחה זרה, מתחבאת מהעולם.
זהו סיפורה.
