חשיבה חדה

מבוא

 

מאז שאני זוכר את עצמי, סִקרן אותי העולם.

מה יש בו? מה אין? האם יש סדר בכאוס הזה שמקיף אותנו? מהי החוקיות שמאחורי הדברים? מה אפשרי, ומה בלתי אפשרי?

הסקרנות הניעה אותי לחקור, ללמוד, להתנסות.

עוד בהיותי ילד, ביליתי שעות ארוכות בביצוע ניסויים כאלה ואחרים. שיחקתי עם אור, אש, חומרים וצלילים. בניתי דברים. תוך ניסוי וטעיה למדתי מה עובד ומה לא. במקביל, כמו רבים אחרים, נמשכתי גם למחוזות המסתורין. ביקורי חוצנים, תרבויות אבודות, חיים לאחר המוות, טלפתיה, נבואות, רוחות רפאים — האם משהו מכל אלה קיים במציאות? ספרים כמו משולש ברמודה של צ'ארלס ברליץ, מרכבות האלים של פון–דניקן והחיים המסתוריים של הצמחים היו פזורים על מדף הספרים שלי, בערבוביה עם ספרי מדע פופולרי. הגבול בין ידע נתמך בראיות מוצקות לבין מיתוסים והשערות פרועות היה מטושטש מאוד עבורי. הכול נראה מרתק ומסקרן כל כך!

כשהייתי בן 12 קנינו לסבתי ספר אסטרולוגיה במתנה. הספר כלל הסברים מפורטים כיצד להכין מפות לידה. מהר מאוד התגלגל הספר חזרה לידי ואת חג הסוכות של אותה שנה ביליתי בחישובי מפת הלידה שלי, תוך שאני מעלעל בטבלאות המיקומים של כוכבי הלכת, מבצע תיקוני זמן בין שעון אזורי לשעון מקומי, מודד זוויות ומשרטט קווים וסמלים. כשהושלמה המפה פענחתי את משמעותה באמצעות המוסבר בספר. חלק מהפרשנויות התאימו יותר לאופיי וחלקן פחות, ובעצם, מה כבר ילד בן 12 יודע להעיד על אופיו? בכל מקרה, גיליתי שהחישובים הכרוכים בהכנת המפה הסבו לי עניין ואתגר גדולים בהרבה מניתוחי האישיות. כך התגלגלתי לעיסוק אינטנסיבי במדע האסטרונומיה, תחביב שכלל לימוד מספרים, השתתפות בחוגים והרצאות, חברות באגודה הישראלית לאסטרונומיה וכמובן — אין ספור תצפיות בשמי הלילה. הדרך למגמת הפיזיקה בתיכון ולתואר הראשון בפיזיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה נסללה בטבעיות.

יום אחד מצאתי את עצמי דן בלהט עם חבר בנושא "תפיסה על חושית — מציאות או אגדה?" העלינו מזיכרוננו סרטונים שראינו בטלוויזיה אשר מתעדים בעלי כוחות (לכאורה) בפעולה, כתבות שקראנו בעיתון ושמועות ששמענו על ניסויים סודיים שהרוסים ביצעו (לכאורה). ואז, הכתה בי פתאום תחושת תסכול גדולה. עד מתי נמשיך למחזר את אותן שמועות וסיפורים מפוקפקים? האם אין תשובה ברורה לשאלה הזו? האם לא בדקו כבר בצורה מבוקרת את כל אותם בעלי כוחות? אם לא — מדוע? ואם כן — מה היו התוצאות? אחרי הכול, לשאלה הזאת חייבת להיות תשובה חד משמעית — או שיש כוחות כאלה, או שאין. מה התשובה?!

רצה הגורל וזמן קצר לאחר שניהלנו את השיחה הזו פרצה שביתת סטודנטים לזמן בלתי מוגבל. היה לי ברור מה אני הולך לעשות בזמן שהתפנה. את החודשיים הבאים ביליתי בהתרוצצות אל ספריית המדעים וחזרה הביתה כשבידי עוד ועוד מאמרים מצולמים בתחומי חקר הפאראפסיכולוגיה. התמקדתי אך ורק במאמרים שהתפרסמו בכתבי עת רציניים (Science, Nature, IEEE וכד'). הצעירים שבקוראים יזדעזעו אולי כשיבינו שגוגל עוד לא היה קיים אז. גם לא גישה ביתית לאינטרנט. חיפוש מאמרים התבצע במחשב הספרייה ובכרכי אינדקסים עבי כרס. את המאמרים היה צריך לצלם בתשלום במכונות הצילום שבמרתף.

למדתי שהתחום נחקר כבר למעלה ממאה שנה. למדתי על פלאי הסטטיסטיקה, על ניסויים חובבניים, על השערות פרועות ומסקנות בלתי מבוססות. למדתי על חוקרים פתַיים, על שרלטנים ועל מדענים שסרחו. למרות חיפושי הרבים לא הצלחתי למצוא אף לא מחקר איכותי אחד שהדגים תופעות על טבעיות בצורה מובהקת וברורה, באופן שחוקרים אחרים הצליחו לשחזר. אבל הקצוות נשארו פתוחים.

הדבר שהפתיע אותי אולי יותר מכל היה חמקמקותה של האמת. ציפיתי למצוא תשובה חד משמעית לשאלתי המקורית — האם תופעות כאלה קיימות או לא? במקום זאת מצאתי ויכוחים, התפלפלויות ומאבקים בין חוקרים, שמשתרעים על פני עשרות שנים.

באותן שנים עליזות טעמתי טעימות נוספות מעולם המסתורין: השתתפתי בקורס רייקי שבמהלכו פתחו לי את צ'אקרת הכתר בנפנוף ידיים מלווה בלחש סודי. שום דבר מעניין לא קרה לי לאחר מכן, בניגוד לשאר משתתפי הקורס שחזרו מתרגולי הבית עם סיפורים מופלאים; נסעתי למושב בשרון שחוצנים נראו מסתובבים בו כמה ימים קודם לכן. הילדים המקומיים צחקו למשמע שאלותי וסיפרו שהאישה שדיווחה עליהם היא "משוגעת מוכרת"; ביקרתי בסדנת הילינג בדירה מעופשת בדרום תל אביב, שבמהלכה אבחן ההילר את אחד המשתתפים כסובל מגידול ממאיר בכבד מבלי שהתקרב אליו כלל, והטיח את האבחנה שלו בפני כולם, ועוד כהנה וכהנה חוויות מרנינות שעל חלקן עוד אספר בהמשך הספר.

לאחר שנים רבות שבמהלכן הייתי עסוק בדברים אחרים וחשובים לא פחות כמו קריירה בהייטק וענייני משפחה, החלטתי לחזור ולחקור את כל אותם נושאים שסִקרנו אותי מאז ומתמיד, אך הפעם בצורה קצת יותר רצינית.

קראתי ספרים (המומלצים שבהם מופיעים בסוף הספר). הבנתי כי לפני שניגשים לחקור את העולם החיצון, צריך להכיר את כלי החקירה העיקרי שלנו — המוח — ואת מגבלותיו. נוכחתי עד כמה קשה להפריד בין האופן שבו המוח שלנו עובד לבין המסקנות אליהן הוא מגיע. קו התפר בין מה שמתרחש בתוך המוח לבין מה שמתרחש מחוצה לו מטושטש בהרבה מכפי שנדמה.

הופתעתי לגלות עד כמה רבים ומגוונים המנגנונים שגורמים לנו להאמין בדברים שאינם נכונים.

הבנתי שלא כל מקורות המידע שווים. יש אמינים יותר ויש פחות, ולפני שמשקיעים זמן וצוללים לפרטים מומלץ לברר את רמת האמינות של המקור. את משקל הטענות שנטענות בו יש לשקלל בהתאם לאמינות המקור ולא בהתאם למידה בה הטענות מוצאות חן בעינינו.

הזמנים השתנו. אין כבר צורך לנדוד לספריות מרוחקות כדי להגיע למחקרים מדעיים. יותר מכך, מבלי לקום מהכיסא אפשר להחליף מילים עם אנשים בעלי דעות מגוונות ללא מגבלות זמן ומרחק. בשנים האחרונות השקעתי זמן רב בניסיון להבין נקודות מבט שונות משלי. אולי פיספסתי משהו? לא פעם עדכנתי ועידנתי את "מודל המציאות" שלי בעקבות שיחות עם אנשים בעלי דעות שונות לגמרי משלי.

המסע שיצאתי אליו היה פתלתל, מפתיע ומרתק בהרבה מכפי ששיערתי בתחילה. הרגשתי צורך לשתף אחרים בדברים שלמדתי, והקמתי לשם כך את הבלוג חשיבה חדה. לשמחתי עוד ועוד אנשים מתלווים אלי במסעותיי: מגיבים, מתווכחים, תורמים ידע ותובנות משלהם.

נוכחתי שרבים כמוני מרגישים צורך לחדד את החשיבה שלהם ולהצטייד בכלים שיעזרו להם לפלס דרך בסבך הטענות והשמועות שבו כולנו תועים. החלטתי שהגיע הזמן לסדר, לרכז ולזקק את כל מה שלמדתי וחוויתי לפורמט של ספר — הרי הוא לפניכם.