אכלו, רבותי, וישישו בני מעיכם!
(מעין הקדמה)
לא, אין זה ספר בישול, וגם לא הזמנה לסעודת פורים. גנבתי את הכותרת מההקדמה שכתב מנדלי מוכר ספרים לנוסח העברי שכתב ל״מסעות בנימין השלישי״ כדי להזמין אתכם ליהנות ממטעמים ספרותיים הטמונים ביצירות יידיש נפלאות. כמה מהן נרדמו על מדפי ארון הספרים, והגיע הזמן להעיר אותן משנתן. חלקן מפורסמות, אחרות - פחות. כולן מעניינות ומרתקות.
היצירות יוצגו בעברית, במבט אישי ובסגנון לא מתחכם. אם תרצו - פּשוט און פּראָסט. מפעם לפעם אוסיף הסבר קצר, בלי להעמיס עודף מידע. את הדיון האקדמי המפורט והמדוקדק אשאיר לספרי עיון. מי שזקוק להם או מעוניין בהם, ימצא בנקל את הדרך אליהם.
השירים שתפגשו בספר מובאים ביידיש ובתרגום לעברית עכשווית, שנעשה על ידי. כמה סיפורים וקטעי פרוזה מופיעים בשלמותם, וגם הם תורגמו על ידי לעברית עכשווית. במקומות מסוימים צירפתי ציטוט של משפטים אחדים ביידיש. ביצירות שבהן הסתפקתי במסירת עיקרי התוכן שיבצתי פה ושם קטעי מקור עם תרגום עברי. להרגשתי, שילוב זה יעשיר את עונג המפגש איתן. תסכימו איתי ש״ביידיש דברים נשמעים יותר טוב.״ שהרי לשפה הזאת יש נגינה חמה ונעימה לאוזן. תענוג לשמוע אותה, גם אם מכירים רק את המילים ביידיש שחדרו אל הסלנג העברי, או זוכרים איך ההורים דיברו ביידיש כדי שהילדים לא יבינו. ומה בדבר הזיכרונות מבית אבא-אמא, סבא וסבתא? הרי זה לא הולך ברגל.
איך שלא יהיה, יידיש היא שפה חמה וחכמה; שפה צבעונית, מלאה טעם וחן. היא יודעת לצחוק ולבכות, ללחוש ולצעוק, להגביה עוּף ולהשפיל מבט. אם כן, מדוע לא נפגוש מחדש מעט מתוך המגוון העממי והספרותי העשיר שהיידיש מציעה? מדוע לא נאזין לצליליה? כל מפגש עם שפע תרבותי זה, גם אם הוא חלקי ומצומצם, הוא מעין שיבה אל השורש, ומגע מחודש עם עולם מופלא שהיה ונכחד.
כותרת הספר שאולה משיר הערש הידוע ״ראָזשינקעס מיט מאַנדלען״ (״צימוקים ושקדים״), והיא מכוונת אל משמעות ה״סחורה״ של גדי הזהב שעומד תחת עריסת התינוק: שאיפה להצמיח עולם ומלואו מתוך מצוקת החיים, וחלום להשיג את מה שהנפש נכספת אליו. לא במקרה כתב נתן אלתרמן בשירו ״פגישה לאין קץ״: ״אֱלוֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעוֹלָלַיִךְ/ מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים״.1
