לפני שהיינו שלך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לפני שהיינו שלך
מכר
אלפי
עותקים
לפני שהיינו שלך
מכר
אלפי
עותקים

לפני שהיינו שלך

4.5 כוכבים (67 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

  • תרגום: נורית לוינסון
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2017
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 398 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 38 דק'

תקציר

רִיל פוֹס וארבעת אחיה גדלים על סירת מגורים קטנה שבנה אביהם. נוף ילדותה הוא נהר המיסיסיפי, והמים הם מגרש המשחקים היחיד שהיא מכירה. מציאות חייה משתנה בערב סוער אחד בשנת 1939, כאשר אימה כורעת ללדת תאומים ואביה נאלץ להבהילהּ לבית החולים. חמשת הילדים שנשארים לבד על הסירה נלקחים על־ידי שוטרים ומועברים למוסד בעיר ממפיס, טנסי. מהר מאוד הם מבינים שלמרות מה שהובטח להם, מטרת שהותם שם היא לא להחזירם לחיק הוריהם הביולוגים.
 
אֵייבֶרִי סְטָפוֹרד היא עורכת־דין שאפתנית שמסומנת כמי שתמשיך את השושלת הפוליטית של משפחתה. כאשר היא חוזרת לבית ילדותה בעקבות ההידרדרות במצב בריאותם של סבתה ג'ודי ושל אביה, מפגש מקרי עם קשישה בשם מיי מטלטל את עולמה. אילו סודות מוסתרים במשפחתה המיוחסת? מדוע סבתה מופיעה בתצלום ישן שנמצא ברשות מיי? כיצד מסמכים רשמיים ממעונות הילדים של טנסי קשורים לעניין?
 
ומהי נקודת ההשקה בין סיפורה של ריל לבין סבתה של אייברי? לפני שהיינו שלך מבוסס על סיפורה האמיתי של רשת בתי יתומים שעסקה בחטיפת ילדים עניים ממשפחותיהם הביולוגיות ומכירתם למשפחות עשירות.
 
זהו רומן מרתק ומרגש על אהבת הורים, על אומץ ליבם של ילדים ועל כך שלעולם לא מאוחר מדי לגלות את האמת.

פרק ראשון

הקדמה
 
בולטימור, מרילנד
3 באוגוסט 1939
 
סיפורי מתחיל בליל אוגוסט לח, במקום שלעולם לא אראה. החדר מתעורר לחיים רק בדמיוני. רוב הזמן הוא גדול, כשאני חושבת עליו. הקירות לבנים ונקיים, המצעים פריכים כעלי שלכת. בסוויטה הפרטית הכול ממין משובח. בחוץ הרוח יגעה, והציקדות מצקצקות בעצים הגבוהים, ממקומות המסתור הירוקים שלהן מתחת למסגרות החלונות. הווילונות נעים פנימה כשהמאוורר בעליית הגג רועש מלמעלה ומניע אוויר חם שאין לו שום חשק לזוז.
 
ריח אורנים חודר פנימה, וצעקותיה של האישה פורצות החוצה כשהאחיות מצמידות אותה למיטה. זיעה מצטברת על עורה וזולגת על פניה, על זרועותיה ועל רגליה. היא הייתה נבהלת אילו ידעה זאת.
 
היא יפה. נשמה עדינה ושברירית. לא מהסוג שבמתכוון יחולל את הזוועה שברגע זה רק מתחילה. בשנות חיי ההפכפכות למדתי כי רוב בני האדם מתנהלים כמיטב יכולתם. הם אינם מתכוונים לפגוע באיש. זה רק תוצר לוואי איום ונורא של הישרדות.
 
זו לא אשמתה, כל מה שקורה אחרי אותה לחיצה אחרונה חסרת רחמים. היא מפיקה מתוכה את הדבר האחרון שהייתה רוצה בו. גוף שקט בוקע – ילדה זעירה, בהירת שיער, יפה כבובה ועם זאת כחולה ודוממת.
 
לאישה אין שום אפשרות לדעת מה עלה בגורל בתה. ואם היא יודעת, התרופות יטשטשו את זיכרונה עד שלמוחרת יישאר ממנו רק ערפל. היא מפסיקה לצעוק ושוקעת בשנת דמדומים בגלל מנות המורפיום והסקופולאמין שקיבלה כעזרה להתגברות על הכאב.
 
עזרה להשתחרר מהכול, וזה מה שהיא תעשה.
 
שיחה אוהדת נשמעת כשרופאים תופרים ואחיות מנקות את מה שנשאר.
 
״כל כך עצוב כשזה קורה כך. כל כך לא בסדר כשאין לאדם אפילו נשימה אחת של חיים בעולם הזה.״
 
״לפעמים זה מעורר שאלות… למה… כשילד הוא כל כך רצוי…״
 
צעיף יורד. עיניים זעירות מכוסות. הן לעולם לא תראינה.
 
אוזניה של האישה שומעות, אבל אינן קולטות. הכול חודר פנימה וחומק ממנה. כאילו ניסתה לתפוס את הגאות, והנה היא חומקת בין אצבעותיה הקפוצות, ולבסוף צפה ומתרחקת יחד איתה.
 
גבר מחכה בקרבת מקום, אולי במסדרון, מחוץ לדלת. הוא מרשים, מכובד. לא רגיל להיות כל כך חסר אונים. הוא עמד להפוך לסבא היום.
 
ציפייה הדורה נמוגה והפכה לעצב מייסר.
 
״אדוני, אני כל כך מצטער,״ אומר הרופא כשהוא יוצא מהחדר. ״עשינו כל מה שאפשר כדי להקל על סבלה של בתך ולהציל את התינוקת. אני מבין כמה זה קשה. מסור בבקשה את תנחומיי לאבי התינוקת כשתצליח ליצור איתו קשר בחוץ לארץ. אחרי כל כך הרבה אכזבות, למשפחה שלך הייתה מן הסתם תקווה גדולה.״
 
״היא תוכל ללדת בעתיד?״
 
״זה לא מומלץ.״
 
״זה יגמור אותה, וגם את אימא שלה כשהדבר ייוודע לה. כריסטין היא בתנו היחידה, אתה יודע. הקליק־קלאק של כפות רגליים קטנות… תחילתו של דור חדש…״
 
״אני מבין, אדוני.״
 
״מהן הסכנות במקרה שהיא…״
 
״חייה יהיו בסכנה. ומאוד לא סביר שבתך תצליח לעבור עוד היריון עד סופו. אם היא תחליט לנסות, התוצאות יכולות להיות…״
 
״אני מבין.״
 
הרופא מניח יד מנחמת על שכמו של הגבר שבור הלב, או שכך זה קורה בדמיוני. מבטיהם נפגשים.
 
הרופא מביט אחורה כדי לוודא שהאחיות אינן שומעות. ״אדוני, תרשה לי להציע משהו?״ הוא אומר בשקט, ברצינות רבה. ״אני יודע על אישה בממפיס…״

עוד על הספר

  • תרגום: נורית לוינסון
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2017
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 398 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 38 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
67 דירוגים
41 דירוגים
22 דירוגים
3 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
10/2/2025

אכזריות נוראה ואיומה רוע לב מרושע כלפי ילדים חסרי אונים והכל מבצע כסף. הספר פורש בפנינו את האמת המבעיתה על מה שקרה שם באמת תחת אצטלה של טוב לב שיקרי ואיך השפיע על חייהם של הילדים והוריהם הביולוגיים. לא יכולתי להניח מהיד. כדאי מאוד לקרוא.

11/1/2025

מומלץ ביותר. קשה להאמין שהאירועים המתוארים בו קרו במציאות איומה של המאה ה 20.שפה קולחת קשה להניח מהיד למרות כאב הלב המתלווה לסיפור.

13/12/2024

מרגש ועצוב. שובר את הלב לדעת שסיפורים כאלה קרו באמת.

24/10/2024

לא הייתי מודעת לטרגדיה הזאת על ג׳ורג׳יה טאן ופרשת האימוץ הנוראית הזו. ספר חשוב!

23/4/2024

וואוו!! נהניתי מאוד!! ספר מרתק, כתוב באופן מעניין וקולח, משאיר בכל פרק טעם של עוד, לא מאפשר להניח אותו מהיד. ספר מצוין, מומלץ מאוד

18/4/2024

, קורע לב. נקרא בנשימה עצורה

14/3/2024

וואוווו, הספר היה אצלי הרבה זמן במועדפים מצטערת שלא קראתי אותו קודם. מדהים מדהים מדהים. לא שמעתי מעולם על התופעה שהיתה בארהב באותה התקופב

21/2/2024

מרתק, אי אפשר להפסיק לקרוא, כתוב בצורה קולחת ומותחת. מזכיר קצת את סיפור ילדי תימן, אם באמריקה זה קרה, אז אולי קרה גם אצלנו.

20/10/2023

מרתק מעניין

29/9/2023

מעולה וממכר!

18/9/2023

אחד הספרים היפים שקראתי!

1/3/2023

ספר מעולה ומרתק. כתוב ברגישות רבה

22/10/2022

מעולה מרתק וכואב

6/8/2022

ספר מעולה שמשאיר חותם הרבה זמן אחרי שמסיימים אותו. נושא קשה ולעיתים הייתי צריכה לקחת פסק זמן , לנשום, ואז להמשיך בקריאה. מבוסס על ארועים אמיתיים . העבר מסופר דרך עיניי ילדה בת 12 והסופרת מצליחה להעביר בדרך אמינה את תחושותיה ורגשותיה של הילדה בת 12.

18/4/2022

קשוח

27/11/2021

ספר מעולה

18/9/2021

סיפור קשה ועוצר נשימה. כתוב היטב ומשאיר במתח עד הסוף.

22/8/2021

סיפור קשה ולמרות זאת ספר מצויין וכתיבה מעולה

9/8/2021

ספר מעולה ומרגש. מזכיר בחלקו את פרשת ילדי תימן.

28/3/2021

ספר מעולה, מרתק וכתוב היטב. קשה להפסיק את רצף הקריאה. סיפור אנושי כואב.

25/2/2021

מרתק עצוב מזעזע.הרומן הרומנטי מיותר!

20/11/2020

קורע לב. מעורר מחשבות לגבי פרשיות דומות שקראו במקומות נוספים..... לא יכולתי להניח מהיד

23/7/2020

סיפור עצוב וקשה ולצערי מבוסס על אירועים אמיתיים. התרגשתי כעסתי כאבתי בכיתי וסיימתי אותו בשקיקה תוך יומיים. מאוד ממליצה

19/12/2018

ספר מקסים ומרגש!
הרקע של הספר הוא "ארגון הילדים" בארה"ב של שנות ה-20 עד שנת 1950. הארגון מצד אחד הציל הרבה ילדים מצד שני הרבה ילדים נלקחו ללא שום סיבה מהוריהם כשחלקם נמסרו לאימוץ וחלקם הועברו למוסדות בהם התעללו בהם והוזנחו. הספר עובר בין עבר להווה כשהכל מתחבר בצורה מושלמת! מומלץ!

25/11/2018

ההתחלה היתה עבורי קצת מעיקה ולא הייתי בטוחה שהספר ימצא חן בעיני למרות זאת נתתי לו צאנס בערך מעמוד בין 40 ל50 התחלתי להתעניין יותר עד שהוא סחף את כולי. קראתי אותו בשקיקה. כשסיימתי ניהלתי שיחה עם בעלי לגבי הספר ולגבי המציאות באותה תקופה. ספר מומלץ מאד מאד

19/12/2024

מצוין.

31/5/2024

ספר מרתק אחרי שנכנסתי לעלילה קראתי בלי הפסקה

31/1/2024

כתוב היטב, מרגש , מרתק.

3/10/2023

רומן היסטורי חזק במיוחד, סיפור אנושי קורע לב, מבוסס על אירועים אמיתיים, כתוב היטב. לא הצלחתי להפסיק לקרוא.

27/7/2023

ספר יפה. כתיבה רהוטה ומעניינת.

28/5/2023

ספר טוב והסיפור מרתק, אבל בחלקים גדולים ממנו נמרח שלא לצורך

1/2/2023

ספר מעניין נושא מעניין קולח

23/9/2022

רומן רומנטי על רקע התרחשויות מזעזעות במציאות של ארה״ב במאה העשרים. יתכן שדווקא ספר קריא ומושך יכול להביא לתודעה של ציבור רחב את עוולות החברה האמריקאית ה״מתקדמת״ בעבר הלא רחוק.

12/9/2022

נושא חשוב מאין כמוהו. עלילה מרתקת, כשמתגברים על הכתיבה ה"אמריקאית"

29/3/2021

סיפור מרתק,כתוב היטב מזכיר משהו שקרה גם פה...

13/4/2019

סיפור נוגע ללב וחשוב. הכתיבה פשוטה והחיבור לרומן בן ימינו מקליש ומרדד את עוצמתו במעט. ועדיין יפה ושווה קריאה בהחלט

21/10/2018

נהניתי לקרוא. בהתחלה קצת איטי ובהמשך מעניין.

4/7/2018

ספר מצויין סיפור שמביא לחשיבה על בסיס ארועים אמיתיים

10/1/2020

סיפור מאוד מעניין שבהחלט שווה קריאה, אך ישנם רגעים לא מעטים שבהם נוטה לכיוון הרומן הרומנטי

23/10/2018

הנושא טוב, הכתיבה הרבה פחות.

5/10/2024

סיפור משעמם כתוב בצורה גרועה, פעם ראשונה שאני כותב ביקורת כל כך שלילית. ידוע לי שהיו תקופות שבו נחטפו ילדים ונמכרו, רק המחשבה על כך מזעזעת אותי זה מזכיר לי את ילדי תימן שנחטפו מבתי חולים אחרי הלידה, אך הספר כל כך משעמם ממש גרוע.

לפני שהיינו שלך ליסה וינגייט
הקדמה
 
בולטימור, מרילנד
3 באוגוסט 1939
 
סיפורי מתחיל בליל אוגוסט לח, במקום שלעולם לא אראה. החדר מתעורר לחיים רק בדמיוני. רוב הזמן הוא גדול, כשאני חושבת עליו. הקירות לבנים ונקיים, המצעים פריכים כעלי שלכת. בסוויטה הפרטית הכול ממין משובח. בחוץ הרוח יגעה, והציקדות מצקצקות בעצים הגבוהים, ממקומות המסתור הירוקים שלהן מתחת למסגרות החלונות. הווילונות נעים פנימה כשהמאוורר בעליית הגג רועש מלמעלה ומניע אוויר חם שאין לו שום חשק לזוז.
 
ריח אורנים חודר פנימה, וצעקותיה של האישה פורצות החוצה כשהאחיות מצמידות אותה למיטה. זיעה מצטברת על עורה וזולגת על פניה, על זרועותיה ועל רגליה. היא הייתה נבהלת אילו ידעה זאת.
 
היא יפה. נשמה עדינה ושברירית. לא מהסוג שבמתכוון יחולל את הזוועה שברגע זה רק מתחילה. בשנות חיי ההפכפכות למדתי כי רוב בני האדם מתנהלים כמיטב יכולתם. הם אינם מתכוונים לפגוע באיש. זה רק תוצר לוואי איום ונורא של הישרדות.
 
זו לא אשמתה, כל מה שקורה אחרי אותה לחיצה אחרונה חסרת רחמים. היא מפיקה מתוכה את הדבר האחרון שהייתה רוצה בו. גוף שקט בוקע – ילדה זעירה, בהירת שיער, יפה כבובה ועם זאת כחולה ודוממת.
 
לאישה אין שום אפשרות לדעת מה עלה בגורל בתה. ואם היא יודעת, התרופות יטשטשו את זיכרונה עד שלמוחרת יישאר ממנו רק ערפל. היא מפסיקה לצעוק ושוקעת בשנת דמדומים בגלל מנות המורפיום והסקופולאמין שקיבלה כעזרה להתגברות על הכאב.
 
עזרה להשתחרר מהכול, וזה מה שהיא תעשה.
 
שיחה אוהדת נשמעת כשרופאים תופרים ואחיות מנקות את מה שנשאר.
 
״כל כך עצוב כשזה קורה כך. כל כך לא בסדר כשאין לאדם אפילו נשימה אחת של חיים בעולם הזה.״
 
״לפעמים זה מעורר שאלות… למה… כשילד הוא כל כך רצוי…״
 
צעיף יורד. עיניים זעירות מכוסות. הן לעולם לא תראינה.
 
אוזניה של האישה שומעות, אבל אינן קולטות. הכול חודר פנימה וחומק ממנה. כאילו ניסתה לתפוס את הגאות, והנה היא חומקת בין אצבעותיה הקפוצות, ולבסוף צפה ומתרחקת יחד איתה.
 
גבר מחכה בקרבת מקום, אולי במסדרון, מחוץ לדלת. הוא מרשים, מכובד. לא רגיל להיות כל כך חסר אונים. הוא עמד להפוך לסבא היום.
 
ציפייה הדורה נמוגה והפכה לעצב מייסר.
 
״אדוני, אני כל כך מצטער,״ אומר הרופא כשהוא יוצא מהחדר. ״עשינו כל מה שאפשר כדי להקל על סבלה של בתך ולהציל את התינוקת. אני מבין כמה זה קשה. מסור בבקשה את תנחומיי לאבי התינוקת כשתצליח ליצור איתו קשר בחוץ לארץ. אחרי כל כך הרבה אכזבות, למשפחה שלך הייתה מן הסתם תקווה גדולה.״
 
״היא תוכל ללדת בעתיד?״
 
״זה לא מומלץ.״
 
״זה יגמור אותה, וגם את אימא שלה כשהדבר ייוודע לה. כריסטין היא בתנו היחידה, אתה יודע. הקליק־קלאק של כפות רגליים קטנות… תחילתו של דור חדש…״
 
״אני מבין, אדוני.״
 
״מהן הסכנות במקרה שהיא…״
 
״חייה יהיו בסכנה. ומאוד לא סביר שבתך תצליח לעבור עוד היריון עד סופו. אם היא תחליט לנסות, התוצאות יכולות להיות…״
 
״אני מבין.״
 
הרופא מניח יד מנחמת על שכמו של הגבר שבור הלב, או שכך זה קורה בדמיוני. מבטיהם נפגשים.
 
הרופא מביט אחורה כדי לוודא שהאחיות אינן שומעות. ״אדוני, תרשה לי להציע משהו?״ הוא אומר בשקט, ברצינות רבה. ״אני יודע על אישה בממפיס…״

המלצות נוספות