מיסטיקה בשירה העברית במאה העשרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מיסטיקה בשירה העברית במאה העשרים

מיסטיקה בשירה העברית במאה העשרים

עוד על הספר

חמוטל בר־יוסף

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב- 13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. 

החל מ-1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה, בהם פרס נשיא המדינה לספרות (1981), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013) ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח.

שיריה תורגמו לשפות רבות ביניהן אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית והולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, נתנאל זלבסקי ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר).

מספריה: לולא היה עלי למהר, שירים, תל אביב, 1972, רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד תשמ"א, 1981, בקיץ זה יעבור (ספר ילדים, איורים מאת דודו גרשטיין), הוצאת כתר, 1984. מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995, בלי הרבה דיבורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018 והשגיאה המופלאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr43mfed

תקציר

האם הספרות החסידית היא השלב האחרון בתולדות הספרות המיסטית היהודית, כפי שסבר גרשם שלום? האם אפשר למצוא מיסטיקה בספרות, ובעיקר בשירה העברית החילונית, שנוצרו במאה העשרים? בספר זה מוכיחה חמוטל בר-יוסף שהשירה העברית במאה העשרים ירשה, המשיכה ופיתחה את היצירה הספרותית המיסטית היהודית, וכי גם סופרים ומשוררים שקיימו אורח חיים חילוני דוגמת ביאליק, אלתרמן, אברהם בן-יצחק, אמיר גלבוע, פנחס שדה ובנימין שבילי כתבו יצירות בעלות אופי מיסטי מובהק. זלדה, דליה רביקוביץ, רבקה מרים, יונה וולך, חביבה פדיה ואחרות הוסיפו למיסטיקה היהודית המסורתית שירה מיסטית נשית. המיסטיקה היהודית לדורותיה ספגה השפעות זרות, ועל כן שימשה לעתים גשר בין היהודים לבני דתות אחרות. גם השירה העברית המיסטית המודרנית יכולה לשמש גשר בין יהודים דתיים לחילונים שנכספים לחיים רוחניים, וכן לגשר בין הרוחניות היהודית לרוחניות הנוצרית והמוסלמית. בספר זה מבליטה חמוטל בר-יוסף את הרקע הרוסי שעליו צמחה ההתעניינות במיסטיקה בספרות העברית, ואת החותם המיסטי המודרני שהטביעו הספרות והתרבות הרוסית על השירה העברית שנכתבה במאה העשרים.

פרק ראשון

פתח דבר
 
התעניינותי במיסטיקה יהודית החלה בתקופת לימודי לתואר ראשון בשנים 1960-1957, אז זכיתי ללמוד בקורסים של גרשם שלום, רבקה ש"ץ-אופנהיימר, ישעיהו תשבי, שלמה פינס ויוסף דן. חזרתי לנושא כאשר כתבתי את הספר על שירת זלדה (1988, מהדורה שנייה מורחבת 2006). שירי זלדה הובילו אותי אל הרקע החסידי שלה, אל התניא  ואל כתביו של ר' אברהם חן. מחקרי על הרקע הרוסי של הספרות העברית החדשה גילו לי את התפקיד החשוב שהמיסטיקה מילאה ברוסיה ובעולם היהודי בתקופת ראשית הציונות. התבררה לי ההשפעה של ולדימיר סולוביוב וממשיכיו על סופרים שהכירו את הספרות והמחשבה הרוסית. התבררה לי הקירבה בין מחשבת ההיסטוריה האפוקליפטית של הספרות הרוסית בזמן המהפיכות ושל הספרות העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים.
 
בשנים 2005-1995 הייתי עמיתת מחקר במכון הרטמן בירושלים. כיווני ההתעניינות של עמיתי, ובמיוחד של העומד בראש המכון, משה אידל, הפנו אותי לשאלת המיסטיקה בספרות העברית החדשה. בשנים אלה התחלתי לחקור ולפרסם בנושא זה. חודשי השהות כעמיתת מחקר במכון ללימודי יהדות באוניברסיטת פנסילווניה שבפילדלפיה איפשרו לי להתחיל בכתיבת הספר, שנמשכה ארבע שנים. במהלך תקופה זו התפרסם חלק מהחומר הכלול בספר כמאמרים, שחלק מהם הפכו לפרקים בספר ואחרים משולבים בו בקיצור. המאמרים הללו הם:
 
'The Crisis of "Sobornost'" in Bialik's Poetry', Jews and Slavs Jerusalem and St. Petersburg, vol.1 (1993), 331-341;   'The Jewish Reception of Vladimir  Solov'ev', (eds.), Vladimir Solov'ev: Reconciler and Polemicist, eds. Wil van den Bercken, Manon de Courten and Evert van der Zweerde, Leuven-Paris-Sterling-Virginia, 2000, pp. 382–384; The Zionist Revolution as an Apocalypse in the Poetry of H.N. Bialik and N. Alterman",Trumah: Zeitshrift der Hochschule für jüdische Studien Heidelberg, Band 10 (2000), pp. 41-58; ‘Stikhi Bialika v perevodakh Aleksandra Gorskogo’  (שירי ביאליק בתרגומו של אלכסנדר גורסקי), Vestnik evreiskogo universiteta 7 (25) (2002), pp. 295-33; ‘Sophiology and the Concept of Femininity in Russian symbolism and in Modern Hebrew Poetry’, Journal of Modern Jewish Studies 2/1 (2003), pp. 69-77; 'מיסטיקה בספרות העברית החדשה: הערות מבוא', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית 11 (2004) , עמ' 399-36; 'הנשיות הגואלת בשירת ביאליק', שפע טל: עיונים במחשבת ישראל ובתרבות היהודית מוגשים לברכה זק, ;   'קדושת הארץ בשירה הארץ-ישראלית בתקופת העלייה השלישית: הרהורים וקריאה בשלושה שירים', ארץ – ישראל בהגות היהודית במאה העשרים בעריכת אביעזר רביצקי, יד בן-צבי: ירושלים תשס"ה, עמ' 398-386; 'יחסים בין-אישיים כיעד מיסטי בספרות העברית הציונית', על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית: ספר היובל של יוסף דן במלאת לו שבעים שנה, ספר זיכרון לגרשם שלום במלאת עשרים וחמש לפטירתו (2 כרכים), בעריכת יוסף דן, כרך א עמ' 250-207. לרשימה זו יש להוסיף את הספרון, סימבוליזם בשירה המודרנית (2000) שגם בו התייחסתי לנושא בקיצור.
 
המשימה שהעמדתי לנגד עיני הייתה להראות שליצירה המיסטית היהודית, אשר אופיה הספרותי-שירי הולך ונחשף רק לאחרונה, יש המשך לגיטימי בשירה העברית שנכתבה במאה העשרים, למרות שרובה נכתבה על-ידי סופרים שאורח חייהם אינם דתי ולמרות שהיא ספגה השפעות מן הספרות והתרבות המודרנית הלא-יהודית. הרעיון הוא לא לגמרי חדש. נעשו מחקרים המצביעים על מיסטיקה בכתביהם של ביאליק, עגנון, אלתרמן, יהושע בר-יוסף, ש' שלום, אמיר גלבוע, פנחס שדה, יונה וולך וסופרים נוספים עבריים במאה העשרים. אני ביקשתי להתבונן בתופעה מנקודת מבט פנורמית המקיפה את כל הספרות העברית ובמיוחד את השירה שנכתבה במאה העשרים. ברור היה לי מלכתחילה שהמפה שאצייר לא תראה מדויקת ומלאה, שהיא תושפע מהעדפותיי וממגבלות הידע שלי. חסרים יהיו בה משוררים שכתבו מלים השייכות לעולמה של המיסטיקה, אך לפיה הרגשתי והבנתי לא תארו חוויות מיסטיות. למשל, היה לי קשה למצוא חוויות מיסטיות אותנטית בשירת ש' שלום וגם ברוב שירתו של אורי צבי גרינברג, ולכן נוכחותם המאד מצומצמת בספר יכולה להראות תמוהה.
 
אבל רק כשהתברר לי מה רב החומר השייך לנושא הבנתי שיהיה עלי לשלם מחיר כבד: לא טיפלתי באופן יסודי ביצירתו של שום משורר, ורבים הם הראויים לכך בעיני. בררתי רק רסיסי דוגמאות מתוך שירים וספרים שיש בהם עושר רב של מבע מיסטי, ולהימנע מניתוחם המפורט. דוגמאות כאלה אינן נותנות מושג נכון על יופיים של השירים. לא הזכרתי אפילו את שמם של משוררים שפרסמו שירה מיסטית בקבצי שירים ובכתבי עת, אך שירתם לא סיפקה דוגמאות מובהקות לטענותי. פסחתי על יצירות ויוצרים שלא נראו לי כדוגמאות ברורות לתופעות שעליהן ביקשתי להצביע. לא טיפלתי בשאלה החשובה של התפתחות היחס למיסטיקה בספרות העברית לאורך המאה העשרים, וגם לא בהתפתחות היחס למיסטיקה ביצירתם של משוררים ספציפיים (עשיתי זאת רק בפרק הרביעי כשבדקתי את התפתחות יחסו של פנחס שדה למוות כחוויה מיסטית). הניסיון להקיף את התמונה כולה עלה גם במחיר של טשטוש הבדלי הערך הספרותי בין משוררים שונים שקטעי שירתם גובבו בכפיפה אחת, כדי להדגים ולו על קצה המזלג תופעות שנראו לי מעניינות. אני מקווה שבעתיד תופיע אנתולוגיה של שירה עברית מיסטית וייכתבו מחקרים יותר ממוקדים שיתקנו את העיוותים הללו.
 
חובה נעימה היא לי להודות למכון הרטמן שארח אותי במשך שנים אחדות ונתן לי הרגשה נפלאה של בית רוחני. תודה למכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פנסילווניה בפילדלפיה ולשירותי הספרייה המופלאים שלו. תודה למשה אידל, יוסי דן, רחל אליאור, יהודה ליבס, יוני גארב, מלילה הלנר, אברהם אלקיים, חביבה פדייה שקראו את הספר או חלקים ממנו והוסיפו הערות מועילות. תודה לספרנים המסורים והסבלניים של הספרייה הלאומית ושל ספריית אוסף גרשם שלום.

חמוטל בר־יוסף

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב- 13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. 

החל מ-1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה, בהם פרס נשיא המדינה לספרות (1981), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013) ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח.

שיריה תורגמו לשפות רבות ביניהן אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית והולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, נתנאל זלבסקי ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר).

מספריה: לולא היה עלי למהר, שירים, תל אביב, 1972, רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד תשמ"א, 1981, בקיץ זה יעבור (ספר ילדים, איורים מאת דודו גרשטיין), הוצאת כתר, 1984. מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995, בלי הרבה דיבורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018 והשגיאה המופלאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr43mfed

עוד על הספר

מיסטיקה בשירה העברית במאה העשרים חמוטל בר־יוסף
פתח דבר
 
התעניינותי במיסטיקה יהודית החלה בתקופת לימודי לתואר ראשון בשנים 1960-1957, אז זכיתי ללמוד בקורסים של גרשם שלום, רבקה ש"ץ-אופנהיימר, ישעיהו תשבי, שלמה פינס ויוסף דן. חזרתי לנושא כאשר כתבתי את הספר על שירת זלדה (1988, מהדורה שנייה מורחבת 2006). שירי זלדה הובילו אותי אל הרקע החסידי שלה, אל התניא  ואל כתביו של ר' אברהם חן. מחקרי על הרקע הרוסי של הספרות העברית החדשה גילו לי את התפקיד החשוב שהמיסטיקה מילאה ברוסיה ובעולם היהודי בתקופת ראשית הציונות. התבררה לי ההשפעה של ולדימיר סולוביוב וממשיכיו על סופרים שהכירו את הספרות והמחשבה הרוסית. התבררה לי הקירבה בין מחשבת ההיסטוריה האפוקליפטית של הספרות הרוסית בזמן המהפיכות ושל הספרות העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים.
 
בשנים 2005-1995 הייתי עמיתת מחקר במכון הרטמן בירושלים. כיווני ההתעניינות של עמיתי, ובמיוחד של העומד בראש המכון, משה אידל, הפנו אותי לשאלת המיסטיקה בספרות העברית החדשה. בשנים אלה התחלתי לחקור ולפרסם בנושא זה. חודשי השהות כעמיתת מחקר במכון ללימודי יהדות באוניברסיטת פנסילווניה שבפילדלפיה איפשרו לי להתחיל בכתיבת הספר, שנמשכה ארבע שנים. במהלך תקופה זו התפרסם חלק מהחומר הכלול בספר כמאמרים, שחלק מהם הפכו לפרקים בספר ואחרים משולבים בו בקיצור. המאמרים הללו הם:
 
'The Crisis of "Sobornost'" in Bialik's Poetry', Jews and Slavs Jerusalem and St. Petersburg, vol.1 (1993), 331-341;   'The Jewish Reception of Vladimir  Solov'ev', (eds.), Vladimir Solov'ev: Reconciler and Polemicist, eds. Wil van den Bercken, Manon de Courten and Evert van der Zweerde, Leuven-Paris-Sterling-Virginia, 2000, pp. 382–384; The Zionist Revolution as an Apocalypse in the Poetry of H.N. Bialik and N. Alterman",Trumah: Zeitshrift der Hochschule für jüdische Studien Heidelberg, Band 10 (2000), pp. 41-58; ‘Stikhi Bialika v perevodakh Aleksandra Gorskogo’  (שירי ביאליק בתרגומו של אלכסנדר גורסקי), Vestnik evreiskogo universiteta 7 (25) (2002), pp. 295-33; ‘Sophiology and the Concept of Femininity in Russian symbolism and in Modern Hebrew Poetry’, Journal of Modern Jewish Studies 2/1 (2003), pp. 69-77; 'מיסטיקה בספרות העברית החדשה: הערות מבוא', קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית 11 (2004) , עמ' 399-36; 'הנשיות הגואלת בשירת ביאליק', שפע טל: עיונים במחשבת ישראל ובתרבות היהודית מוגשים לברכה זק, ;   'קדושת הארץ בשירה הארץ-ישראלית בתקופת העלייה השלישית: הרהורים וקריאה בשלושה שירים', ארץ – ישראל בהגות היהודית במאה העשרים בעריכת אביעזר רביצקי, יד בן-צבי: ירושלים תשס"ה, עמ' 398-386; 'יחסים בין-אישיים כיעד מיסטי בספרות העברית הציונית', על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית: ספר היובל של יוסף דן במלאת לו שבעים שנה, ספר זיכרון לגרשם שלום במלאת עשרים וחמש לפטירתו (2 כרכים), בעריכת יוסף דן, כרך א עמ' 250-207. לרשימה זו יש להוסיף את הספרון, סימבוליזם בשירה המודרנית (2000) שגם בו התייחסתי לנושא בקיצור.
 
המשימה שהעמדתי לנגד עיני הייתה להראות שליצירה המיסטית היהודית, אשר אופיה הספרותי-שירי הולך ונחשף רק לאחרונה, יש המשך לגיטימי בשירה העברית שנכתבה במאה העשרים, למרות שרובה נכתבה על-ידי סופרים שאורח חייהם אינם דתי ולמרות שהיא ספגה השפעות מן הספרות והתרבות המודרנית הלא-יהודית. הרעיון הוא לא לגמרי חדש. נעשו מחקרים המצביעים על מיסטיקה בכתביהם של ביאליק, עגנון, אלתרמן, יהושע בר-יוסף, ש' שלום, אמיר גלבוע, פנחס שדה, יונה וולך וסופרים נוספים עבריים במאה העשרים. אני ביקשתי להתבונן בתופעה מנקודת מבט פנורמית המקיפה את כל הספרות העברית ובמיוחד את השירה שנכתבה במאה העשרים. ברור היה לי מלכתחילה שהמפה שאצייר לא תראה מדויקת ומלאה, שהיא תושפע מהעדפותיי וממגבלות הידע שלי. חסרים יהיו בה משוררים שכתבו מלים השייכות לעולמה של המיסטיקה, אך לפיה הרגשתי והבנתי לא תארו חוויות מיסטיות. למשל, היה לי קשה למצוא חוויות מיסטיות אותנטית בשירת ש' שלום וגם ברוב שירתו של אורי צבי גרינברג, ולכן נוכחותם המאד מצומצמת בספר יכולה להראות תמוהה.
 
אבל רק כשהתברר לי מה רב החומר השייך לנושא הבנתי שיהיה עלי לשלם מחיר כבד: לא טיפלתי באופן יסודי ביצירתו של שום משורר, ורבים הם הראויים לכך בעיני. בררתי רק רסיסי דוגמאות מתוך שירים וספרים שיש בהם עושר רב של מבע מיסטי, ולהימנע מניתוחם המפורט. דוגמאות כאלה אינן נותנות מושג נכון על יופיים של השירים. לא הזכרתי אפילו את שמם של משוררים שפרסמו שירה מיסטית בקבצי שירים ובכתבי עת, אך שירתם לא סיפקה דוגמאות מובהקות לטענותי. פסחתי על יצירות ויוצרים שלא נראו לי כדוגמאות ברורות לתופעות שעליהן ביקשתי להצביע. לא טיפלתי בשאלה החשובה של התפתחות היחס למיסטיקה בספרות העברית לאורך המאה העשרים, וגם לא בהתפתחות היחס למיסטיקה ביצירתם של משוררים ספציפיים (עשיתי זאת רק בפרק הרביעי כשבדקתי את התפתחות יחסו של פנחס שדה למוות כחוויה מיסטית). הניסיון להקיף את התמונה כולה עלה גם במחיר של טשטוש הבדלי הערך הספרותי בין משוררים שונים שקטעי שירתם גובבו בכפיפה אחת, כדי להדגים ולו על קצה המזלג תופעות שנראו לי מעניינות. אני מקווה שבעתיד תופיע אנתולוגיה של שירה עברית מיסטית וייכתבו מחקרים יותר ממוקדים שיתקנו את העיוותים הללו.
 
חובה נעימה היא לי להודות למכון הרטמן שארח אותי במשך שנים אחדות ונתן לי הרגשה נפלאה של בית רוחני. תודה למכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פנסילווניה בפילדלפיה ולשירותי הספרייה המופלאים שלו. תודה למשה אידל, יוסי דן, רחל אליאור, יהודה ליבס, יוני גארב, מלילה הלנר, אברהם אלקיים, חביבה פדייה שקראו את הספר או חלקים ממנו והוסיפו הערות מועילות. תודה לספרנים המסורים והסבלניים של הספרייה הלאומית ושל ספריית אוסף גרשם שלום.