פתח דבר
ספר זה נכתב בעקבות הזמנתו של חגי בועז להקליט סדרת הרצאות בנושא שירה מזרחית במסגרת ״האוניברסיטה המשודרת״ בגלי צה״ל. ברצוני להודות תחילה מקרב לב לחגי על העבודה המשותפת עימו, שהייתה עבורי חוויה נעימה ומלמדת. מטבע הדברים, מבנהו של ספר אינו חופף במלואו לרצף של הרצאות קצרות בנות עשרים דקות, אולם במקרה זה דומה כי יש פער גדול בין ההרצאות המשודרות לבין פרקי הספר שלפניכם. בחרתי להעמיק במספר סוגיות נבחרות, בהיקף מצומצם של פרקים, ולא לערוך את הספר במתכונת של פרקים קצרים רבים התואמים את ההרצאות.
הספר דן בכמה וכמה סוגיות פואטיות ובוחן אותן באמצעות התייחסות למספר דוגמאות מתוך הקורפוס המרתק של השירה המזרחית העכשווית. בתחילה נדונים הפואטיקה החדשנית והראשונית של ארז ביטון והמודוס האסתטי המכונן שלה, ה״עודפוּת״ - מושג הנבחן בפרק מבעד לפרספקטיבה רוחנית ופוליטית כאחד. בהמשך נבחנת מערכת יחסים מיוחדת במינה בין שני משוררים ייחודיים משני דורות שונים: אמירה הס ואלמוג בהר. היחסים הפואטיים המורכבים בין השניים מתקיימים בזיקה הדוקה לשיח של הזהות המזרחית. לאחר מכן, נבחן האופן שבו רוני סומק - אחד המשוררים האהודים בישראל - נוקט אסטרטגיה מוצפנת של חתירה תחת הקונצנזוס החברתי־פוליטי הישראלי בהתייחס למרחב של המזרח התיכון ושל התרבות הערבית. בהמשך נערך דיון במתווה התיאולוגי־פוליטי החותר לחולל תיקון ביחס למרחב של המזרח בשירתן האניגמטית ועשירת הרבדים של שבא סלהוב וחביבה פדיה. לבסוף מוצגים שירים אחדים של מספר משוררים מזרחים צעירים המתייחסים למציאות חייהם הקשה של מהגרי העבודה הזרים, כדוגמה בולטת לרגישות שהם מגלים לסוגיות חברתיות אקטואליות ולקבוצות אוכלוסייה מוחלשות.
לדיון המעמיק במספר מצומצם של משוררים יש כמובן מחיר, ובמהלך זה נאלצתי לוותר על אזכור של יוצרים מצוינים רבים ועל דיון בשלל נושאים הדורשים עוד בחינה מדוקדקת. שדה השירה המזרחית הוא שדה שירי נרחב הקורא עוד למחקרים מרובים. מבין הפרסומים המועטים יחסית שראו אור בנושא זה, ברצוני לציין בייחוד את ספרו של יוחאי אופנהיימר, מה זה להיות אותנטי - שירה מזרחית בישראל,1 שהיה לי לעזר רב. במובנים מסוימים, הספר שלפניכם הוא המשך לספרי אפשרות שלישית לשירה - עיונים בפואטיקה מזרחית.2 מאפיינים פואטיים שהוזכרו בספר זה זוכים כאן למבט נוסף. הספר הקודם הציג תזה בדבר התמקמותה של השירה המזרחית ב״אזורי התווך״ בין הזהויות הדיכוטומיות המכוננות את החברה הישראלית: דתיים־חילוניים, יהודים־ערבים, עניים־עשירים, נשים־גברים וימין־שמאל. הספר הנוכחי מכיל מאמרים נפרדים המתייחסים באופן עקיף לתזה זו, אף כי ביסודו של דבר כל אחד מהם עומד בפני עצמו ודן בסוגיה תיאורטית נפרדת.
אני שמחה על הזכות שניתנה לי להשתייך לקהילה הפרשנית המכוננת בימים אלו את שדה השיח המזרחי בישראל, ומקווה כי ספר זה יתרום להתעוררותו.
חלק מן הפרקים הוצגו בגרסה ראשונית יותר בפורומים שונים. הפרק על שירת ארז ביטון נכתב בעקבות הרצאה שנשאתי בכנס שנערך לכבוד ארז ביטון ביוזמתו של יוחאי אופנהיימר באוניברסיטת תל אביב, והפרק על שירת רוני סומק נכתב במקורו עבור כתב העת באנגלית של אוניברסיטת באר שבע, בהזמנתה של בתיה שמעוני. הפרק על שירת שבא סלהוב נכתב בעקבות הזמנתי להשתתף בכנס ״ספרויות יהודיות בערבית״ באוניברסיטה העברית בירושלים, כנס שיזם חנן חבר. אני מודה לכולם.
