לדעתי חשוב מאוד לחקור, ללמוד ולהכיר את התקופות התמימות והצנועות של ראשית ההתיישבות בארץ. המנהגים ואורחות החיים שכול משפחה הביאה עמה ועל פיה גידלה את הדורות הבאים – אותנו. כדאי שנלמד מן העבר הקרוב, את המורשת שהנחילו לנו אבותינו כשעלו לארץ הקודש.
לימוד העבר, הוא צעד גדול ומשמעותי שמלווה אותי עד היום, להביט קדימה ולממש את חלומותיי כאמנית רב תחומית – במחול, בשירה, במוזיקה ובהפקה – אני יודעת מהיכן הגעתי ולאן פניי מועדות. עבורי, לתת חיים לשירים היפים, לשירי הנפש, לשירי האהבה והבניין (לבנות ולהיבנות ...) זה מזון לנשמה.
הצלחות רבות וגדולות היו מנת חלקי בארצות זרות, ככתוב בספר תהילים: ״לא גבה לבי, ולא רמו עיניי״. המשכתי ליצור, לרכוש השכלה, להופיע ולהפיק וזאת אני עושה עד עצם היום הזה. מרפקים לא היו לי ולא נזקקתי להם. אף על פי שנהוג לומר: ״אין זה קשור בכמה אתה יודע, אלא את מי אתה מכיר״ (It’s Not How Much you know, It’s Whom You Know). ואני, סיגלתי לעצמי תכונה נהדרת – תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה! (!Always look on the bright side of Life).
בספר זה, תתלוו אליי דרך הסיפורים והשירים, שהם רק חלק קטן מרשימה ארוכה של מעשיי, ותחשפו לסַמָנים בתחנות הקריירה האמנותית שלי שהחלה כבר בגיל שתים עשרה ונמשכת גם היום. בציוני הדרך הללו תמצאו עצמכם שותפים, ביחד נתחבר אל שורשי העבר ונפסע בשבילי ההווה לקראת העתיד.
בתחנות הללו, גדלתי והתפתחתי בזכות האנשים שנִקְרו בדרכּי ובעזרתם. הכול שב ומתעורר, עניין רב מגלים הצעירים של דור ההייטק את תקליטי הבקליט הישנים. תקליטי הוויניל, שבים למרכז ההתרחשות בתעשיית המוזיקה, הם מבוקשים על ידי אספנים צעירים ונמכרים במחירים גבוהים מאוד. והבונוס הגדול ביותר – המתקלטים והמקליטים, כמו גם קבוצות רבות של מוזיקאים משלבים בין הסגנונות השונים, מפה ומשם (אפריקה, ג'מייקה ועוד), ללא הבדל מוצא וצבע. קוראים לגל המוזיקה הזה ״אתני״.
ארצות העולם, היו עבורי המקום להעשרה מקצועית ומקצוענית ולרכישת כלים.
הכובעים שאותם אני חובשת הם בתחומי המוזיקה, המחול והספרות.
המורשת שאני מנחילה לדורות הבאים, למדו לאהוב ולכבד את:
הנשים מתקופת המקרא ועד בכלל.
הפולקלור שלי ושל עדות ישראל.
