פתח דבר
מאת המהדיר
שתי היצירות המתפרסמות כאן, המחזה של משה ליבר (1936) והתסריט של שמשון יעקב קרויטנר (1943) על שבתי צבי, הגיעו לידיי בדרך דומה. במסגרת ביצוע חיפוש חומר תיעודי על מחקר השבתאות אצל נשיאי ישראל, יצחק בן- צבי וזלמן שזר, הסבה עובדת הארכיון הציוני, בתיה לשם, את תשומת לבי שמצוי גם תיק ובו חומר על בן-גוריון ושבתי צבי. הופתעתי מעט, שכן בן-גוריון, בניגוד לחבריו הנשיאים, לא גילה עניין רב בשבתי צבי. בתיק נמצאו מכתבו של קרויטנר לבן-גוריון, אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, ועשרה עמודים מתסריטו. בעקבות כך יצאתי יצאתי למסע חיפוש בלשי אחרי התסריט כולו, והגעתי תחילה לחתנו ידידיה גת, וממנו לחתנו הפרופ' שלמה יצחקי, וממנו לבתו של קרויטנר רוחמה יצחקי. היא העמידה לרשותי באדיבותה הרבה את כתב היד השלם של התסריט ותעודות נוספות הקשורות אליו ועל אביה.
הגעת התסריט לידיי הביאה אותי לחפש חומר נוסף על שבתי צבי באמנות האקרן והבמה ומצאתיו מפוזר במוזיאונים, בספריות ובארכיונים שונים: במוזיאון נחום גוטמן סייע בידי ערן ליטוין בהעברת צילומים דיגיטליים של ציורי התפאורה שהכין גוטמן למחזה "שבתי צבי" מאת נתן ביסטריצקי בתיאטרון האוהל בשנת 1936. הציורים והסקיצות הדיגיטליים נעשו מאלו המקוריים, המצויים בארכיון התיאטרון שבספריית בית אריאלה, ומהם קיבלתי את הרשות לחקור ולהשתמש בהם לאיור הספר שלפנינו.
בארכיון זה מצוי חומר רב נוסף על מחזות נוספים על שבתי צבי ונעשה בו שימוש על ידי בכתיבת המחקר. בארכיון פגשתי באקראי את פרופ' תום לוי, מהחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, שהפנה אותי באדיבותו למחזה בלתי ידוע נוסף על שבתי צבי מאת משה ליבר, המצוי בידי נכדו עמי נוה, מקיבוץ גלעד. עמי שמח אף להעמיד לרשותי את כתב היד של המחזה וחומר מודפס ותיעודי מגוון עליו.
שני הטקסטים והחומר הנלווה אליהם ומחקריהם החשובים של חוקרים כשמואל ורסס ואברהם נוברשטרן, הביאוני לאפשרות לכתוב מבוא על השבתאות באמנויות הבמה וביוגרפיות קצרות על ליבר וקרויטנר. דומני שיש בפרסום שתי היצירות משום תרומה לתולדות הספרות העברית ולתולדות דמותו הבלתי נדלית עד ימינו של שבתי צבי.
תודתי העמוקה נתונה לבני משפחות קרויטנר וליבר על העמדת כתבי היד, התיעוד הנוסף והסיוע במחקר. תודתי למוזיאון נחום גוטמן, לארכיון התיאטרון בבית אריאלה, לארכיון התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, לארכיון התיאטרון באוניברסיטה העברית, לספריית אוניברסיטת חיפה ולאמנית נחמה לבנדל על הרשות לפרסם תמונות מאוספיהן ועל העמדת החומר הרב על המחזות על שבתי צבי. חוקרים ובני משפחות המחברים בארץ ובחוץ-לארץ סייעו בידיי במהלך ביצוע המחקר, ואני מודה להם כאן באופן כללי ובאזכור שמם בהערות השוליים בגוף הספר.
הריני מודה גם לעורך הספר בני מזרחי, למעמדת הספר עדי הרשטיק ולשיר איסר ממוזיאון גוטמן.
ולסיום, תודה עמוקה לחברי חיים גולדגרבר ולאוניברסיטת חיפה על סיועם החומרי הנדיב, להוצאת כרמל, ולעובדים החביבים בהוצאת כרמל, על הוצאת ספרי לאור. יבואו כולם על הברכה.
