מעטות הן נקודות המפנה עתירות הדרמה בהיסטוריה כמו ששת החודשים שחלפו בין פברואר 1945 לאוגוסט של אותה שנה. במרכזה של תקופה זו היו ועידת ״שלושת הגדולים״ ביאלטה והטלת הפצצה על הירושימה. אמריקה ורוסיה היו לשתי האומות החזקות בתבל; גרמניה הנאצית ויפן האימפריאלית נוצחו; האימפריה הבריטית התנודדה על סף תהום של קריסה כלכלית. נשיא אחד מת; פיהרר אחד התאבד; ראש ממשלה אחד, שגייס את עמו בימים האפלים ביותר בתולדותיו, הובס בבחירות חופשיות. הפיכות ומהפכות היו לעניין שבשגרה; מיליוני בני אדם נקברו בקברי אחים בלא ציון ושם; ערים עתיקות נחרבו והיו לעפר ואפר; צאר אדום סרטט מחדש את מפת אירופה והציב ״מסך ברזל״ מטפורי בין מזרחה למערבה. המנצחים נפגשו בבירת הרייך השלישי המנוצח והתקוטטו על שלל הניצחון. קִצה של מלחמת העולם השנייה סלל את הדרך לפתיחת המלחמה הקרה.
ששת החודשים שחלפו בין ועידת יאלטה לאירוע בהירושימה יוצרים ציר בין שתי מלחמות שונות מאוד זו מזו ובין שני עולמות שונים מאוד זה מזה. הם מחברים בין עידן הארטילריה לעידן פצצת האטום, בין פרפורי הגסיסה של אימפריה לצירי הלידה של מעצמות־העל. אף יש בהם משום נקודת מפגש הרת גורל בלב אירופה בין צבאותיהן של שתי אומות גדולות, בעלות ברית לכאורה, אך מונחות מכוח עקרונות אידאולוגיים מנוגדים. יותר ממאה שנה קודם לכן ניבא אלקסיס דה טוקוויל (Tocqueville) שהאמריקנים והרוסים יסלקו מבימת ההיסטוריה את שאר המדינות. ״המכשיר העיקרי בידי האמריקנים הוא החירות; המכשיר העיקרי בידי הרוסים הוא השיעבוד״, כתב הנביא הצרפתי ב־1835. ״נקודות המוצא שלהם שונות, ונתיב מהלכם אינו זהה; אך דומה שרצון האל הועיד לכל אחת מהאומות הללו את ההשפעה על גורלו של חצי העולם״. זה סיפורם של האנשים — נשיאים וקומיסרים, גנרלים וחיילים פשוטים, מנצחים ומנוצחים — שמילאו את ״רצון האל״ הזה.
