אחרית הימים מנקודת מבט שונה

1

מה אם כל מה ששמעתם על אחרית הימים שגוי?

 

תו החיה… מלחמת גוג ומגוג… 666… איחוד עשר האומות… עליית צר המשיח לשלטון… השיקוץ השומם – כתבי הקודש מצביעים על אירועים אלה כעל אותות שיציינו את קץ העולם הממשמש ובא.

 

משיחיים רבים העוסקים בחישובי קצים מתעקשים לחשוף את הנבואות ואת רזי כתבי הקודש בנושאים אלה. הם מנתחים כל מילה ומילה המתפרסמת בעיתונות ובטלוויזיה, בניסיון לקשרן לאחרית הימים. הדבר נכון במיוחד כשהחדשות באות מישראל או מן המזרח התיכון. בזמן שהם מתמקדים בעניינים אזוטריים כאלה, הם אינם שמים לב לאותות ברורים הרבה, המעידים כי אחרית הימים ממשמשת ובאה.

 

מה אם רוב הדברים ששמעתם על אחרית הימים הם שגויים, או מחטיאים את המטרה? מה אם חיפשתם אותות לשיבת ישוע במקומות הלא-נכונים?

 

לפני שנתקדם, אבהיר כי אין כל רע בהתעמקות בנבואות כתבי הקודש ובניסיון לחיות לאור התובנות שקיבלנו. זה בדיוק מה שאלוהים מצפה שנעשה. אינני אומר: ״אל תנסו להבין את ספר ההתגלות״, אבל אם נתמקד יתר על המידה בזהותו של צר המשיח, לדוגמה, נחמיץ את הדברים הנפלאים שאלוהים מחולל כאן ועכשיו כדי להכין את העולם לקראת שיבת המשיח.

 

על המחבר

 

כתבתי את הספר מנקודת מבט של "רב משיחי". הרשו לי להסביר.

 

יהודי משיחי הוא יהודי שקיבל את האמונה בישוע המשיח – משיח ישראל. כיהודים משיחיים אנו מאמינים, כמו תלמידי המשיח במאה הראשונה שהיו כולם יהודים, שאנחנו מחויבים לשמור על זהותנו היהודית.

 

נולדתי יהודי וגדלתי בבית יהודי מסורתי ברוצ׳סטר שבמדינת ניו יורק. ביקרנו בבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור, וחגגנו את החגים החשובים כגון פסח, סוכות וחנוכה.

 

בילדותי למדתי תורה ומסורת בבית הכנסת בימי ראשון, ובבית ספר יהודי בימים שלישי וחמישי, כהכנה לבר מצווה.

 

הכרתי היטב את סיפורי התנ"ך וידעתי על מעורבותו של אלוהים בתולדות עמנו, כולל הקריאה לאברהם, עשר המכות, יציאת מצרים, חלוקת ים סוף לשניים, כיבוש הארץ בידי יהושע, דניאל בגוב האריות, שמשון הגיבור, וסיפורים ידועים אחרים. האמנתי באלוהים, אך חשתי כי "מילאתי את חובתי" הרוחנית בבר מצווה שלי. ועם זאת, הבנתי שזהותי היהודית חשובה.

 

כספורטאי (בינוני) בבית הספר התיכון, נחשפתי לראשונה לבשורה דרך המאמן שלי בשיעורי היאבקות. הוא היה ספורטאי מצטיין ונוצרי "שנולד מחדש", ודבריו הרשימו אותי מאוד. סיקרן אותי לשמוע אותו מדבר על אמונתו באופן אישי כל כך. עד לחוויה זו חשבתי לתומי שישוע הוא ה"בן של אדון וגברת כרייסט", שאיכשהו הפך לאל של הדת הנוצרית. בהזמנת המאמן שלי יצאתי למסע נוער לפלורידה עם קבוצה שכונתה Young Life, והשתתפתי במפגשי הקבוצה במשך כשנה. נהניתי מן הפעילויות המהנות ואפילו מהמסרים ששמעתי מהברית החדשה, אבל שמרתי מרחק מאותם מאמינים בעלי כוונות טובות, שחלקו אתי את הבשורות. ישוע פשוט לא היה אפשרות מבחינתי. הייתי יהודי וידעתי משחר ילדותי שיהודים אינם מאמינים בישוע. נולדתי יהודי ואמות יהודי.

 

שינוי בתכניות מיד ה’

 

ידעתי שיש לי"ראש לעסקים" (שירשתי מסבי מצד אמי), והייתה לי מטרה אחת: עד גיל שלושים להיות איש עסקים עשיר ומצליח. כשסיימתי את התיכון ברוצ׳סטר, הלכתי לאוניברסיטה בעיר השכנה, באפלו, כדי לעשות תואר במנהל עסקים ולהתחיל להרוויח הרבה כסף, כמה שיותר מהר. אבל לאלוהים היו רעיונות אחרים…

 

במכללה התחלתי להשתמש בסמים, לתרגל מדיטציות מהמזרח הרחוק ולהתעמק בחכמת הנסתר. סמים "מרחיבי תודעה" והעולם העל טבעי הפכו למטרות העיקריות שלי, והן העסיקו את מרבית שעות הפנאי שלי. אבל כל זה השתנה לחלוטין אחרי שידידתי, שבחברתה השתמשתי בסמים, החלה להאמין בישוע ונושעה.

 

היא השתמשה בסמים כל הזמן, הפסיקה ללכת לשיעורים וחדלה לאכול. לא יכולתי לצפות בה הורסת את חייה, לכן ניתקתי אתה את הקשר.

 

אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההלם שלי, כשיום אחד פגשתי בה במקרה והיא נראתה כל כך בריאה וקורנת. האור נצנץ בעיניה. כאשר ראתה אותי, התרחב חיוכה השמח עוד יותר. היא הייתה שונה לגמרי משזכרתי.

 

"נולדתי מחדש!”

 

לפני שיכולתי לעכל את מה שאמרה לי, פלטתי: "מה לעזאזל קרה לך?" אני יודע היום כמה לא מנומס זה נשמע, אבל לא יכולתי להתאפק. זה היה כאילו ראיתי מת מהלך שחזר לחיים.

 

"נולדתי מחדש!" אמרה.

 

"מה??" שאלתי.

 

"נולדתי מחדש," צחקה. "ישוע המשיח הוא עכשיו אדון חיי."

 

אוי לא, חשבתי, למה הכנסתי את עצמי? אבל לפני שיכולתי להסתלק, היא החלה לספר לי בהתלהבות כיצד פנתה אל ישוע בתפילה, והוא שיחרר אותה מההתמכרות. התשוקה לסם נעלמה. ברגע אחד היא הייתה מכורה חסרת תקווה, וברגע הבא נעלמה התשוקה לסם כלא הייתה.

 

לא יכולתי להתכחש לראיה שעמדה לפני, אבל סירבתי לקבל את דבריה. חשבתי לעצמי: אם זה עבד בשבילה, טוב ויפה, אבל לי יש תכניות אחרות לחיי. רציתי להסתלק משם מיד, אבל זה לקח לפחות עשר דקות.

 

אך אפילו אחרי שנפרדנו, לא הצלחתי להיפטר ממנה. בשבועות הבאים היא התקשרה אליי בכל יום ושאלה שאלות כגון אלה: "אתה יודע למה אתה קיים בעולם?" או "אילו מתת עכשיו, לאן תלך אחרי המוות?"

 

בהתחלה ניסיתי להתחמק ממנה בנימוס, אבל התחלתי לחוש לחץ מסוים. שאלותיה רדפו אותי ולא נתנו לי מנוח. למה אני כאן? לאן אלך לאחר מותי? דבריה השפיעו עליי מפני שלא היה שום ספק שמשהו מדהים ואמתי קרה לה. היא לא הייתה האדם שהכרתי.

 

זה לא בשביל בחור יהודי טוב

 

אחרי אין-ספור הזמנות הסכמתי ללכת לחוג בית ללימוד כתבי הקודש שהיא השתתפה בו. מרגע שנכנסתי לחדר, רציתי להסתובב ולברוח. היה לי ברור שזה לא המקום לבחור יהודי טוב, ועוד אחד כזה שעדיין משתמש בסמים.

 

אבל לא יכולתי לעזוב. כלי התחבורה היחיד שעמד לרשותי היה אופנוע, וזה היה לילה חורפי סוער במיוחד. עוד כשהגעתי הייתי רטוב לגמרי, ואשתו של המורה נתנה לי בגדים יבשים בזמן שבגדיי הרטובים התייבשו במייבש הכביסה. והרי לא יכולתי לעזוב ללא בגדיי!

 

דומה שהלימוד נמשך שעות ארוכות, אף על פי שארך כשעה וחצי בלבד. הייתי אומלל. היה נדמה לי שכולם נועצים בי את מבטיהם. הרגשתי לגמרי לא במקום, והייתי בטוח שכולם חשים באי-הנוחות שלי.

 

נוסף על כך, המורה היה ממוצא גרמני ודיבר במבטא גרמני מובהק. גם זה עורר בי אי-נוחות. אחרי הכול, חינכו אותי להאמין שהעולם מחולק לשתי קבוצות: יהודים וגויים. האמנתי שהנוצרים, ובייחוד הגרמנים, שונאים אותנו. בגלל זוועות השואה, היה בי פחד לא מודע מכל הגרמנים כולם, והמפגש עורר בי אי-נוחות רבה.

 

בתום הלימוד הוא הזמין אותי לשיחה אישית בקומת הקרקע. למרות שחשתי אי-נוחות, ידעתי שכך אהיה קרוב יותר לדלת הראשית ואוכל להימלט מהמקום. לכן צעדתי בעקבותיו לסלון והתיישבתי על הספה. אדם מבוגר יותר הצטרף אלינו. הוא הניח על ברכיי עותק של כתבי הקודש, והנחה אותי לקרוא בו כמה פסוקים. הפסוק הראשון היה פסוק 23 בפרק ג' באיגרת אל הרומים: "כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה." מעניין, חשבתי לעצמי. ידעתי שהייתי חוטא, בייחוד בגלל אורח החיים הפרוע שניהלתי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שנעשיתי מודע לנתק הפיזי שלי מאלוהים. ואז הנחה אותי האיש לקרוא פסוק נוסף באיגרת אל הרומים: "כִּי שְׂכַר הַחֵטְא הוּא מָוֶת, אֲבָל מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי עוֹלָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (ו' 23).

 

ברגע זה חוויתי משהו שאני יכול לתאר רק כחוויה על-טבעית. אף על פי שלא ראיתי חזון או שמעתי קול שמימי, אינני יודע איך לכנות זאת חוץ מאשר חוויה על-טבעית. החדר הפך מואר וחמים בצורה בלתי רגילה. התחלתי להזיע בכל הגוף, והרגשתי כאילו הספה שלחה אליי זרועות שאחזו בי והדביקו אותי למקומי. החוויה הייתה עצמתית כל כך, שתהיתי אם סודר החדר מראש בצורה כזו שתיצור אצלי את התגובה המדהימה הזאת! אפילו חזרתי לשם בשלב מאוחר יותר כדי לבדוק את הספה ואת התאורה, אבל לא מצאתי שום דבר חריג.

 

באותו הלילה התחלתי להתמודד עם תחושת הנתק שלי מאלוהים שאהב אותי, ג׳ונתן ברניס, סטודנט בן עשרים. בעת ובעונה אחת קלטתי שצעידה בכיוון זה משמעה נטישת מטרותיי ושאיפותיי, וניסיתי להילחם בכך. בדיעבד, אני משוכנע שנוכחות האלוהים פקדה את החדר ההוא באותו הערב ואחזה בי. לאלוהים הייתה תכנית לחיי; והיא הייתה שונה בתכלית מהתכנית שלי לחיי, ולכן הוא ביקש לוודא שאוותר על תכניותיי ואלך אחריו.

 

בימים הבאים פיתחתי רעב עז לכתבי הקודש, אבל לא היה לי עותק של כתבי הקודש ולא ידעתי היכן להשיגו. בעיקר רציתי לקרוא את הברית החדשה, אבל איך יכול בחור יהודי טוב לקנות את הברית החדשה? לא יכולתי ללכת לחבריי – כולם השתמשו בסמים. לא יכולתי ללכת לרב שלי – ברור שלא היה לו עותק כזה. לא היה לי שמץ של מושג שכתבי הקודש הם רב המכר הגדול ביותר בכל הזמנים, ויכולתי לרכוש עותק כזה בכל מרכול או אפילו בבית מרקחת!

 

בסוף נזכרתי שהמאמן שלי בתיכון, זה שסיפרתי עליו קודם לכן, נתן לי עותק של כתבי הקודש ואמר שיום אחד אזדקק לו. טמנתי את הספר בקופסה בארון שלי בבית הוריי, ושכחתי ממנו.

 

קפצתי על האופנוע, נסעתי במהירות גבוהה מ-95 קילומטרים לשעה, עד בית הוריי, טסתי לחדרי וחפרתי בארון עד שמצאתי את הספר. רצתי החוצה בלי שאפילו אמרתי שלום להוריי, ונסעתי חזרה לחדרי במעונות, ושם טרפתי את כתבי הקודש. פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא.

 

אינני יודע מה ציפיתי למצוא בברית החדשה. לימדו אותי שזה ספר לנוצרים, שאין לו שום קשר אליי כיהודי או לכל מה שלמדתי בבית הכנסת בילדותי.

 

אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההלם שחטפתי כשפתחתי לראשונה את בשורת מתי ומצאתי מיד התייחסויות לאברהם, יצחק ויעקב, דוד המלך וגיבורי תנ״ך אחרים שעליהם למדתי בילדותי. אבל לא הצלחתי להבין מה עושות דמויות דגולות אלה של היהדות בכתבי הקודש הנוצריים. האם קיים יקום מקביל? האם היו שני אברהמים – אברהם יהודי, אבי האומה העברית, ואברהם נוצרי, אבי הנצרות? האם היו דוד נוצרי ודוד יהודי? ומה באשר לשאר גיבורי התנ״ך? האם היה יצחק יהודי ויצחק נוצרי? או שמא הם המירו את דתם לנצרות ואיש לא סיפר לי?

 

אין-ספור מחשבות התרוצצו במוחי. כשהמשכתי לקרוא בברית החדשה בימים ובשבועות הבאים, גיליתי שישוע אינו אלוהי הגויים, כמו שלימדו אותי, אלא משיח ישראל. נדהמתי לגלות שישוע נולד להורים עבריים במולדת העם היהודי, ארץ ישראל, וכל תלמידיו הראשונים היו יהודים.

 

ואז התעמקתי בכתבי הקודש שלי – התנ״ך – בתורה, בנביאים ובכתובים, והייתי המום כשגיליתי מאות נבואות על המשיח. היה ברור שרבות מהן התגשמו בברית החדשה. תהליך הגילוי הזה חולל מהפך בחיי.

 

תפנית חדשה בחיי

 

בזמן שכתבי הקודש הכו שורש בלבי ובחיי והתקרבתי יותר ויותר לאלוהים, נראתה פתאום מטרתי להפוך למיליונר בגיל שלושים חסרת חשיבות. כשהבנתי את ממשות תכניתו הנצחית של ה' ואת ייעודו לחיי, הפכו אוצרות העולם הזה פעוטים וחסרי חשיבות. ידעתי שאלוהים קרא לי לשירות מלא, וכך, מקץ שלוש שנים שבהן ניסיתי לקדם את שאיפותיי בתחום העסקים, שיניתי את המקצוע הראשי בלימודיי לספרות קלאסית, בדגש על לימודי דת ותיאולוגיה. בתום שלוש שנות לימוד נוספות, קיבלתי תארים בלימודי יהדות וראשית הנצרות. כשסיימתי את לימודיי טרם קבלת תואר, התחלתי קורסי הכנה לקבלת תואר, וחיפשתי אחר רצון ה' לשלב הבא בחיי.

 

אף שקריאת ה' לחיי הייתה ודאית, עדיין לא הייתה בי תשוקה לעסוק בשירות משיחי במשרה מלאה. כיהודי, המושג היחיד שהיה לי על שירות "משיחי" היה כומר קתולי, דבר שהתקשר בעיניי למחויבות שכללה שבועת נזירות ואולי אפילו חיי עוני. אלה לא היו בחירות שיכולתי לחיות אתן. אבל לאחר מאבקים רבים – אולי כמו חוויית המאבק של יעקב עם ה' – ובתום חודשי לימוד ותפילה אחדים, נכנעתי לבסוף לתכלית הסופית של אלוהים לחיי. מאז אני מתהלך עם ישוע, והוא פוסע לצדי בכל שעל בדרך.

 

כשחזרתי לעירי רוצ'סטר ב-1984 כדי לבקר את משפחתי, ביקרתי בקהילה משיחית קטנה שמנתה חמש נפשות. בשעת התפילה ראיתי בעיני רוחי דבר שאפשר לתארו רק כחזון: את בית התפילה לנוער בבית הקהילה שבו התאספה קבוצתנו הקטנה; המקום המה בני אדם שסגדו לה' בטקס משיחי. כשהגעתי הביתה באותו הלילה, לא הצלחתי להירדם.

 

בבוקר, כשהטלטלה וההתלהבות שאחזו בלבי בשלו לכדי הבנה, ידעתי שאלוהים קורא לי לחזור לעירי ולהפוך את הקהילה הקטנה לקהילה יהודית משיחית מן המניין. אהפוך לרב יהודי משיחי, ואבשר לבני עמי שישוע היה המשיח שהובטח לנו.

 

נתנו לקהילתנו את השם ״שמע ישראל״. הקהילה המשיחית המקומית אפשרה לנו ברוב חסדה להשתמש במבני הקהילה. איזו ברכה כבירה לקהילתנו הפעוטה! נשארנו שם עד 1988, ואז, בחסד ה', הצלחנו לרכוש מבנה משלנו. הקהילה גדלה והפכה לקהילה משגשגת ומאוזנת שמנתה כמאתיים חברים; היא ממשיכה לשגשג עד היום.

 

תורות שקר על אחרית הימים

 

באחד מימי א' באותה תקופה הזמין רועה הקהילה נואם אורח שיעביר סמינר בנושא אחרית הימים. המקום היה מלא מפה לפה, דבר שהעיד על ההתעניינות הרבה בנושא. ישבתי על הבמה והקשבתי לנואם, שלבש חליפת משי יקרה ודיווח שבית המקדש השלישי הולך ונבנה מחדש בירושלים, ובקרוב ייערכו בו טקסי העלאת קרבנות.

 

מאחר שביקרתי בישראל בקביעות ואפילו חייתי בארץ בעת למודיי לתואר, במשך סמסטר אחד שבו עבדתי בחפירות ארכיאולוגיות, ידעתי שדבריו אינם נכונים. נאבקתי כדי לשמור על שלוות נפש בשעה שהנואם המשיך להדהים את הקהל בדיווח ההזוי והשקרי שלו. ראיתי איך הלהט בקהל הולך וגובר בזמן שהמאזינים שמעו את תורת השקר הזאת.

 

מיד בתום דרשתו דיברתי עם רועה הקהילה הבכיר. ביחד התעמתנו עם האיש. ״הדברים שאמרת היום אינם נכונים,״ אמרתי. ״הם כן נכונים, יש לי צילומים,״ השיב.

 

ביקשתי לראות את התמונות, אך הוא סירב. לאחר שלחצנו עליו, הוא הסכים. הוא שלף מתיקו כמה תמונות, שהציגו לטענתו את המקדש שנבנה מחדש. זיהיתי מיד את התמונות. הן צולמו בבית כנסת קונסרבטיבי שנבנה באזור מגורים מודרני בירושלים, הרחק מהר הבית.

 

מאז שמעתי וקראתי אין-ספור דיווחים לא מדויקים ובדויים על מקדש שנבנה מחדש או עומד להיבנות בעיר הקודש. מרביתם היו שטויות במיץ עגבניות.

 

אם כן, מדוע אני מספר לכם את הסיפור הזה? מפני שזו דוגמה למידע השגוי ולשקרים שהופצו לגבי עמו של ה'. ישוע הורה לנו לחיות בציפייה מתמדת לשובו, וזה דבר טוב. אבל הוא גם אמר: "לָכֵן אִם יֹאמְרוּ לָכֶם הִנֵּהוּ בַּמִּדְבָּר, אַל תֵּצְאוּ; הִנֵהוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, אַל תַּאֲמִינוּ; כִּי כַּבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד מַעֲרָב כֵּן יִהְיֶה בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן הָאָדָם" (מתי כ"ד 27-26).

 

אל תשפכו את התינוק עם…

 

במשך שנים רבות ראו המאמינים כמעט בכל התרחשות בזירה העולמית אות ודאי לביאת המשיח השנייה הממשמשת ובאה. במלחמת המפרץ הראשונה היו משיחיים שהכריזו כי סדאם חוסיין הולם את דיוקנו של צר המשיח. לפני מלחמת העולם השנייה נחשבו היטלר ומוסליני לחשודים העיקריים, וכך היה גם לגבי סטלין. כשהתפשטו צבאות נפוליאון במהירות ברחבי אירופה, סברו רבים שנפוליאון היה צר המשיח.

 

אנשים רבים אף חזו מועד שגוי לקץ העולם:

 

• בשנת 960, ברנרד מטרינג׳יה, תיאולוג גרמני, חישב ומצא שסוף העולם יגיע בשנת 992. 1 האפיפיור אינוסנט השלישי – (1216-1161), הנחשב לאינטלקטואל ולאחד הלמדנים הדגולים בדורו, ציפה שביאת המשיח השנייה תתרחש ב-1482, 666 שנים לאחר עליית האיסלם.2

 

• מיכאל סטיפל (1567-1486), נזיר אוגוסטיני ומתמטיקאי שגילה את הלוגריתמים, חישב ומצא שיום הדין יחל בשעה שמונה בבוקר ב-19 באוקטובר, 1533. 3

 

• ג׳ון נפייר (1617-1550), מתמטיקאי, פיזיקאי, אסטרונום ואסטרולוג סקוטי שהנהיג את הנקודה העשרונית באריתמטיקה ובמתמטיקה, ניבא כי קץ העולם יבוא ב-1688 או 4.1700

 

• קוטון מאטר (1728-1663), בוגר אוניברסיטת הרווארד, כוהן דת בכיר וסופר פורה, קבע שישוע ישוב בשנת 5.1697

 

• מטיף בפטיסטי בשם ויליאם מילר הטיף לקהל שמנה אלפי מאזינים ובישר להם שישוע ישוב ב-22 באוקטובר, 1844. משלא קרה הדבר, נודע תאריך זה כיום "האכזבה הגדולה".6

 

• בתקופה מאוחרת יותר, אדגר סי' וייסננט, מהנדס נאס"א לשעבר ותלמיד של כתבי הקודש, ניבא כי "ההילקחות" (העלייה לשמים) תתרחש בין הימים 13-11 בספטמבר 1988. הוא פרסם שני ספרים, הראשון: 1988 Reasons Why the Rapture Will Be inי 88, והשני: On Borrowed Time. הספר הראשון קצר הצלחה רבה ונמכר ב-4.5 מיליון עותקים. המחבר חילק 300,000 עותקים מספרו בקרב כוהני דת ברחבי אמריקה. חלק מחברי הקהילה האוונגליסטית לקחו את ספריו ברצינות רבה. ואולם, כשלא התגשמה הנבואה, כתב וייסננט ספרי חישובי קצים חדשים וניבא כי קץ העולם יבוא בשנים 1989, ו-1994. ואולם, עליית הקדושים לשמים טרם התרחשה בשעת מותו בשנת 7.2001

 

• הרולד קמפינג בזבז מיליוני דולרים על פרסום כרזות שהכריזו כי יום הדין יבוא ב- 21 במאי, 2011. כידוע, במאי בא וחלף, ואנחנו עדיין כאן…

 

מובן שהיו אנשים רבים נוספים שהכריזו על קץ העולם, אך עד כה איש מהם לא צדק בתחזיותיו. ישוע אמר לנו מפורשות: "אֲבָל אֶת הַיּוֹם הַהוּא וְהַשָּׁעָה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, גַּם לאֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁמַיִם וְגַם לאֹ הַבֵּן, אֶלָּא הָאָב לְבַדּוֹ" (מתי כ"ד 36). ועם זאת, אין פירוש הדבר שעלינו לחדול מלחכות לו ולייחל לשובו. ישוע גם אמר: "עַל כֵּן עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר, כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה יוֹם יָבוֹא אֲדוֹנְכֶם" (מתי כ"ד 42).

 

נבואות שקר גרמו לאנשים רבים להתפכח מאשלייתם ולשפוך את התינוק עם מי האמבט. במילים אחרות, הם חדלו לחפש אחר אותות לשיבת האדון.

 

ואולם, המשיח עומד לבוא, ואני מאמין שזה יקרה בקרוב. בדפים הבאים אספר לכם איך אני יודע זאת.