האני מאמין שלי
הצלחה מורכבת מאחוז אחד של השראה ומתשעים ותשעה אחוזים של הזעה.
תומס אדיסון
זכיתי במתנה גדולה - לגעת בחיים של רבים.
לאורך השנים שבהן אני פעילה בזירה העסקית, אני זוכה למפגשים מרתקים ולשיתופים של אנשים שמעשירים את עולמי ואת הרפרטואר שלי. אני זוכרת את הסיפורים ונוצרת אותם.
כאשר יש לכך אישור, אני חולקת את אותם סיפורים שנחקקו בלבי עם קהל העוקבים אחר התכנים שלי. כמעט מדי שבוע אני מעלה סיפור שלצדו מסר יישומי לעולם העסקים וגם מסר לחיים.
אני נפעמת בכל יום מחדש לגלות איזו עוצמה טמונה באותה שיחה קטנה.
החלטתי לאפשר לקוראים נוספים להיחשף לתכנים. תגובות הקוראים לכל אורך הדרך, והידיעה שהכלים לצד הסיפורים חוללו שינויים משמעותיים ומהותיים בחייהם של אנשים רבים, עודדו אותי ונתנו לי דרייב לרכז את כל הסיפורים המצויים בספר זה.
זכות גדולה עבורי היא להפוך את הכלים לזמינים לעוד ועוד אנשים בארץ ובעולם.
מתוך ניסיוני העשיר והשיתופים שחוויתי ממאות אנשים לאורך למעלה משני עשורים בתחום, אני חווה מדי יום את התוצאות שיש לכלים בחיים של אנשים.
ארזתי את התובנות לכלים יישומיים. לשמחתי גיליתי שאת הידע ניתן לרכוש תוך פרק זמן מאוד קצר, והוא מחולל שינויים עוצמתיים בחיים של אנשים.
אני נרגשת לחלוק איתכם את מה שחלקו איתי מאות רבות של אנשים לאורך השנים.
אני מזמינה אתכם לחוות, להתנסות, להשתתף וגם לשתף.
תרומתי הקטנה והצנועה לאנושות מתמקדת בהפצת תרבות השיחה הפוזיטיבית והאופטימית, שעליה מושתתת תורת הסמול טוק.
מי ייתן ונוכל ליצור עולם טיפה פחות ציני והרבה יותר מחויך.
בברכת ימים מחויכים,
איתכם ועבורכם לאורך הדרך,
שושי גל
הבהרה
עבורי, סמול טוק הוא דרך חיים, והדבר נעשה עם הרבה כבוד ומתוך רגישות מרבית לפתיחות של האחר.
זכות גדולה היא לעסוק בתחום שכל כך קרוב ללבי - אני עושה את מה שאני אוהבת. אלה שמכירים אותי לאורך שנים, יעידו שהמקצוע בחר בי, ולא להפך.
בני הצעיר, אור, אמר לי משפט שנחקק אצלי: "אימא, בחיים האמתיים את לא חייבת לעשות את כל מה שאת מדברת עליו בהרצאות".
למרבית השיתופים שבספר זכיתי להיחשף במהלך ההדרכות. חלקם נשלחו אליי במייל, ורבים אף כתבו זאת בכתב ידם במהלך ההדרכה. מרבית המשתתפים נתנו לי אור ירוק להשתמש בשמם המלא. במרבית המקרים בחרתי לשתף רק בשם הפרטי.
במקרים שבהם היו רגישויות כאלה ואחרות, או שהשיתוף לא החמיא או העצים, טשטשתי לגמרי את זהות המספר, ויש גם מקרים שהשתיקה יפה להם. בחלק גדול מהסיפורים בחרתי להביא את הדברים כלשונם.
מעבר לשיתופים שלהם זכיתי בזירות העסקיות במהלך ההרצאות והפגישות, הסיפורים נאספו באין סוף זירות יצירתיות כאלה ואחרות. במהלך הכתיבה חיפשתי את אותם מקומות יצירתיים שייתנו לי מקור השראה; חלק מהספר נכתב בלובי של בתי מלון, בבתי קפה, מול הגלים וכיד הדמיון הטובה. לעתים הסתגרתי והתכנסתי ולעתים פתחתי ונפתחתי לקסם של שיחות החולין המקריות. במקומות אלה מן הסתם נולדו גם שיחות חולין קטנות.
איפה, מתי ולמה נולד לו הספר?
אני מקדישה פרק לסיפור האישי שלי מתוך תקווה לתת לכל אחד ואחת שלא נולדו עם הכישורים החברתיים היותר מוחצנים את הביטחון ולהעביר את הבשורה הטובה: סמול טוק הוא מיומנות והיא נרכשת.
אני לא "סמול טוקרית" בהווייתי. במהותי אני אפילו ביישנית ומופנמת. יודעת שיהיה קשה לדמיין שאלה תכונות הדנ"א הבסיסיות שאיתן נולדתי. אני רק דוגמה אחת לכך שהכלים נרכשים. בשטח אני עדה לאין ספור דוגמאות חיות של אנשים ששברו את מחסום הביישנות ואת מחסום אי הנוחות, והפכו להיות פתוחים יותר בהתנהלותם החברתית.
נקודת המוצא שאיתה התחלתי את דרכי בעולם נתנה לי את הדרייב לכתיבת ספר זה. עם השנים הפכתי להיות מזוהה עם אופטימיות ועם חיוכים. זהי בחירה שעשיתי כבר בגיל צעיר, באותם ימים שבהם החיים לא חייכו אליי.
נולדתי ברומניה להורים ניצולי שואה. בגיל שנה וחצי השאירו הוריי מאחור את כל מה שבנו, ועלו לארץ. התחלנו את החיים במעברה בקריית חיים. אבי ועוד כמה בני משפחה פתחו את מסעדת הפועלים "שלהבת". כך התגלגלנו לנו מהצפון למרכז. הוריי קנו דירה בשכונת "סאלמה ג'" או בשמה היותר אטרקטיבי – רמת שיקמה, ברמת גן שעל גבול רמת חן. שם עוצבה ילדותי ובגרותי.
שם, בשכונת הפשע והמצוקה, למדתי לחיות על הגבול – למדתי לטעום משני העולמות: טעמה של השכונה המהוללת וזו של השכונה הנחשלת. שם בשכונה למדתי לשלב בין שני עולמות: זה של הביישנות וזה של המוחצנות. זה מה שחישל אותי בסופו של דבר וצייד אותי ברגישות הרבה לבני אדם.
אט אט השכלתי למנף את אותה רגישות גם לעולם העסקי, שפעמים רבות מאופיין בהיותו קר ומנוכר. לקח לי שנים להפנים שזה מה שנותן לי את אותה חותמת ייחודית.
בשנת 1992, נסעתי עם משפחתי ל"רילוקיישן" של שלוש שנים בטורונטו. הייתי בת שלושים ושבע כשחזרנו לארץ, ואז פתחתי דלת לעיתון העסקים "גלובס".
מודה ומתוודה, לפני עשרים שנה לא היה לי כל רקע לא בכלכלה ולא בעסקים. מסתבר שהבנתי באנשים. זכרתי את הפרטים הקטנים ודרכם יצרתי חיבורים עסקיים מניבים. וכך התחילה ההתרשתות העסקית שהפכה להיות קריירה חדשה ומרגשת. כך בעצם התחלתי לחבר בין אנשי עסקים ממגוון ממשקים.
כעבור מספר שנים, פנה אליי ארז מלצר, אחד המנטורים המובילים שלי בעולם העסקים, להקים שלוחה ישראלית של ארגון המנכ"לים הבינלאומי YPO. טסתי לכנסים בינלאומיים ואט אט גיליתי את נפלאות הסמול טוק. הייתי מוקסמת מהעולם החדש שנפתח בפניי.
הנס הפרטי שלי קרה בגיל ארבעים ותשע!
לי זה לקח ארבעים ותשע שנים תמימות לעלות על במות ולהעביר הרצאות!
רבים חושבים שנולדתי על במה לאורם של זרקורים; זה המקום והזמן לשבור את המיתוס.
אני מודה, נולדתי עם גנים של ביישנית, שבמשך שנים גרמו לי לפחד לעמוד מול קהל. וכידוע, פחד הבמה הוא הפחד החברתי מספר 1 בגודלו.
שנים חלמתי על היום שבו אתגבר על הפחד ואעמוד בביטחון מול קהל. וכפי שקורה בחיים - כשאנו נחושים ומחוברים לייעוד האמתי שלנו - חלומות מתגשמים.
חבריי הטובים, מיכל ושלמה, החליטו לפתוח את ביתם, ובעידודה של מיכל עמדתי לראשונה על במה והעברתי הרצאה. אני עדיין זוכרת את קצב פעימות הלב המוגברות ואת ההתרגשות של הפעם הראשונה.
כל השאר היסטוריה. גיליתי את הקסם שטמון בעמידה על הבמה ואת העוצמה שבהעברת מסרים שנוגעים ופוגשים אנשים.
מאז, לאורך מאות ההרצאות שהעברתי בפני יותר מחמישה עשר אלף משתתפים, אני נרגשת בכל פעם מחדש.
שלושה דברים שגיליתי בזכות ההתגברות על הפחד:
הבשורה המשמחת - מדובר ביכולת נרכשת;
הכלים פשוטים ליישום;
עמידה על הבמה הופכת אותך לאוטוריטה בתחום שלך.
והיום, אחרי שכבר התגברתי על הפחד החברתי הגדול ביותר, אני יודעת, מניסיוני ומניסיונם של אחרים, שבכל גיל ניתן להתחיל.
כתיבה לעתים צומחת מרגעי משבר. וכך גם קרה לי.
לפני כשנתיים וחצי, תוך כדי שחוויתי את "נפלאות" גיל המעבר, לקחתי לי פסק זמן בסרילנקה. שהיתי במקום נפלא על שפת האוקיינוס ועברתי טיפולים איורוודיים כדי להגיע לאיזון ההורמונלי המיוחל - ושם במרחקים נפתחו להם אופקים חדשים. ביום שבו עשיתי ניקוי לגוף ונמנעתי מאכילה, הכול פרץ והתפרץ - היצירתיות, הרעיונות... והספר אט אט התחיל לכתוב את עצמו.
גיל המעבר בסופו של דבר התגלה כדבר נהדר. שאם לא כן, אולי לא היה נולד לו הספר. מצאתי את עצמי אוספת סיפורים - צמאה לשמוע מה עושה הסמול טוק לאנשים במגוון תחומי החיים.
את הליהוק הסופי לספר בחרתי לעשות מול נופי הגליל, רגע לפני ליל הסדר, שאבתי את ההשראה והגעתי ליישורת האחרונה.
איך להפיק את המיטב והמרב מהספר?
הרגל חדש נוצר בתוך 21 יום.
הפסיכולוג ויליאם ג'יימס
מי שנולד עם דנ"א של סמול טוק, בורך. זוהי מתנה נהדרת לחיים. על בשרי גיליתי שאמנות ומיומנות הסמול טוק נרכשת ומחוללת שינוי עצום ומעצים בחיים של אנשים. ההכרה הזאת ריגשה אותי עד מאוד. בספר זה סללתי עבור הקוראים דרכים יותר מקוצרות, המיועדות גם עבור מי שלא נולד עם הגן המבורך.
הספר בנוי מאוסף של סיפורים שמאות אנשים בארץ ובעולם חלקו איתי לאורך שנים.
בחרתי להציג את עקרונות הסמול טוק בעזרת אוסף של סיפורים.
מחקרים מראים שהמוח האנושי נמשך לסיפורים. כאשר אנו רוצים להעביר מסרים שייקלטו היטב באוזני האחר, הדרך הטובה היא לארוז אותם בסיפור. לסיפור יש עוצמה רבה. מסתבר ש"סיפור בונה חיבור".
ניתן לקרוא את הספר בנשימה אחת ופשוט ליהנות מהטוויסטים שיש בסיפורים השונים. לאחר שלב ההנאה מעצם הקריאה, לעבור לשלבים היישומיים – הנעה לפעולה.
ההמלצה החמה שלי אליכם, היא כמו בכל ארוחה טובה - להתחיל מהמנה הראשונה, לעבור לעיקרית וגם להתפנק בקינוח קטן.
הפתיח יבסס את התשתית להבנת מהות הסמול טוק ובנוסף יצייד אתכם במוטיבציה להמשך. המנה העיקרית שזורה בעשרות סיפורי סמול טוק עם מסרים להצלחה בעסקים וגם בחיים.
כדאי להתייחס לספר כאל סוג של מדריך וליישם את התובנות שבסוף כל סיפור.
לצד הקריאה וההנאה מהסיפורים המגוונים, אני מציעה לכם להדגיש את התובנות שבסוף כל סיפור ולחזור לקרוא אותן באופן ממוקד בסיום הקריאה הראשונה.
מומלץ לתרגל את העקרונות הניתנים בסיום כל סיפור. תרגול יוביל אתכם לפריצות דרך עסקיות בטווחים קצרים והקינוח ישאיר לכם טעם טוב בסיום הקריאה.
הפרק האחרון הוא סיפורי סמול טוק מרתקים שמאחורי הקלעים של מנהיגים ושל בכירים במשק.
מה ההבטחה שלי אליכם בסיום הקריאה?
יהיה בידכם אוסף גדול של כלים:
נרכשים
יישומיים
פשוטים
מדויקים
שיש ביכולתם לחולל שינוי בחיים ובעסקים.
ועוד בשורה טובה: אם באים בזרועות פתוחות, תרתי משמע, התהליך יכול להיות קצר, מניב וגם מהנה.
הבטחה זו הבטחה – נצא לדרך המהנה.