צבוטותי

הוא נכנס בצעד רגוע, נשען באכזריות על המשקוף ואמר שקוראים לו מיקי. הבטתי על האף שלו והסמקתי. כבר ראיתי בחיים שלי לא מעט אפים פורנוגרפיים, ותמיד הם הצליחו לעשות לי מצב רוח טוב, אבל אצל מיקי זאת היתה ליגה אחרת; זה לא היה אף שאפשר להסתכל עליו ואחרי זה ללכת להוריד כביסה או משהו. לא ולא. האף הזה היה הצעה מגונה.
בדיוק יום קודם אבא שלי כינס אותי לשיחת כשאני־הייתי־בגילך בהולה. הדיון היה קשה ונוקב, והשורה התחתונה שלו אמרה: ״לא מנומס לקרוא עיתון כשאבא מדבר, יופי זה לא הכול, ותיזהרי מאשכנזים.״
לכן, כשהוא נכנס בצעד רגוע, נשען על המשקוף ואמר שקוראים לו מיקי ושהדירה מוצאת חן בעיניו, החלטתי לפעול בחכמת חיים ולהסביר לו שכבר מצאתי שותף אחר ושאני נורא מתנצלת. דבר ראשון, נפרדתי משלושת המועמדים האחרים שבאו לראות את הדירה, כדי לבשר למיקי את הבשורה הלא־נעימה בארבע עיניים. אחרי שהם עזבו בפרצופים חמוצים הכנתי לו קפה ועוגה, וחיפשתי מלים להגיד את זה בעדינות; אף פורנוגרפי או לא, הבן אדם בא במיוחד, משכונה אחרת.
״דירה חמודה, נכון?״ פתחתי בתרגיל הסחה קטן כשהוא התיישב על הספה והיא נאנחה בהנאה.
״כן,״ הוא שלח אלי מבט כחול־מטאלי וחייך חיוך מלא שפתיים.
״התקבלת, אתה יכול לעבור כבר היום, מצדי. להכין לך קפה? פרוסת עוגה אולי?״
״אני חושב שאני אתחיל עם הקפה והעוגה שכבר כאן.״ הוא נטל את הספל, קירב אותו אל פיו, ושפתיו ינקו ממנו ברכות.
״איך שנוח לך,״ מלמלתי ומחיתי דמעה קטנה של התרגשות. ״תרגיש כמו בבית.״
״תודה.״ האף שלו יצא מהספל בפרופיל שובר לבבות. ״אני באמת יכול להיכנס לדירה כבר היום?״

״כן,״ אמרתי בשקט והשפלתי מבט נבוך אל ברכי. למזלי פגשתי שם במכנסי הג׳ינס המהוהים שלי ונזכרתי מי אני. ״בעצם לא! לא היום! תיכנס בעוד שלושה ימים!״
״למה בעוד שלושה ימים?״ הוא העביר יד מופתעת בשערו הבלונדיני.
״כי יש לי כמה עניינים לסדר.״

כשהוא עזב ניתקתי את הטלפונים, התיישבתי במטבח וערכתי רשימה מסודרת של כל הרכישות שאצטרך לבצע. לאחר מכן פרשתי את מפת העיר על הרצפה וציירתי כוכב ליד כל אתר הלבשה וטיפוח בעיר. בעזרת עט אדום סימנתי בין האתרים מסלולים, דרכי קיצור ודרכי גישה נוחות. כשסיימתי חילקתי את התוכנית לשלבי פעולה והזמנתי השכמה לשבע בבוקר.
התעוררתי מלאת מרץ, יצאתי מהבית ללא עיכובים והתקדמתי לעבר היעד הראשון. קניתי איפור משובח עמיד במים, קרם מסיר איפור, קרם בסיס, קרם פנים, קרם לחות, קרם לחות ללילה, קרם לחות לעיניים, קרם כפות רגליים, קרם מסנן קרינה ושלושים מסכות יופי. ארזתי הכול במזוודה קטנה שקיבלתי במתנה לרגל הקנייה, מחקתי את שלב הקרמים מהרשימה והמשכתי בזריזות לעבר היעדים הבאים.
היום הראשון, על כל שלביו, עבר חלק. בלילה עדכנתי את הרשימה, הכנסתי תיקונים קלים במסלולים, ונרדמתי כמו תינוקת.
גם היום השני עבר חלק, אבל לקראת סוף היום השלישי אירעה תקלה; הוויזה שלי נבלעה. מיהרתי הביתה, הצטיידתי בפנקס צ׳קים והמשכתי אל השלב הסופי, שלב השמלות. רכשתי ארבע עשרה שמלות מטריפות חושים, התאמתי בתבונה כל שמלה ושמלה לשעה מסוימת של היום, ודאגתי שהיא תחשוף אך תסתיר, ותבטיח אך תתחמק.
המבצע התנהל כל כך יפה, עד שבלילה האחרון לפני כניסתו של מיקי לדירה לא נותר לי אלא לפזר בדירה כמה עיתוני ליידי גלובס וספרים לשיפור האישיות, לצפות את כלי המיטה במצעים הארוטיים שקניתי, ולקוות לטוב.

והטוב הגיע. עבודת הנמלים שלי באה על שכרה. מתקפת החושים הממה את מיקי, הפילה אותו חלל לרגלי, והנזק היה גדול משציפיתי. כמו ילד מאוהב בגן חובה הוא היה שואל אותי כל בוקר אם אני ״הולכת לחתונה או משהו כזה״. מיום ליום הלכו ההערות הילדותיות שלו והפכו מוזרות, אבל לא היתה לי כוונה לעשות לו חיים קלים. שירדוף. שיזיע. זה רק יגרום לו להעריך יותר את הפרס שמחכה לו בסוף המסלול. אבל כעבור שבועיים אירעו שתי תקלות לא צפויות.
 

הראשונה היתה תקלה טכנית: מיקי כבר ראה את כל השמלות שלי, ויצא שהתחלתי לחזור על עצמי. לא היה כאן מחדל מצדי, כן הייתי ערוכה, אלא שבניתי על כך שבשלב הזה נהיה כבר ביחסים שלא יצריכו ביגוד בבית, ולא לקחתי בחשבון אפשרות של ביישנות והססנות מצדו.
התקלה השנייה היתה בתחום משאבי האנוש: התעייפתי. נמאס לי להתעלף מהערצה מול הראי, נמאס לי לשטוף ספלים עם סימני ליפסטיק עמיד במים, ונמאס לי לשמוע את החברות שלי מנתקות לי בפרצוף כל פעם שניסיתי להתייעץ אתן על טקטיקה חדשה לגבי מיקי.
וכך, שבועיים אחרי שמיקי עבר, כשהתעוררתי בבוקר ולא הצלחתי לצאת מהחדר אל האמבטיה בלי להתאפר לפני כן, התחלתי לבכות. זה טמטום, הסברתי לדמות המפוארת שהשתקפה במראה, זה ביטול עצמי והיכנעות לתכתיבים, זה לא ייתכן שמעכשיו שנה שלמה את לא תעיזי ללכת לשירותים בלי לדפוק הופעה. אם זה צריך לקרות ביניכם, זה יקרה. אם הוא חכם, הוא יאהב אותך כמו שאת. נשמתי עמוק, קמתי בצעד נחרץ, וטופפתי על עקבי לצחצח שיניים.
מול הראי באמבטיה החלטתי סופית לדרוש ממנו שיעזוב את הדירה ולצרוח עליו שימצא שותפה אחרת שתסכים להתעלף בחן כל פעם שהוא נשען על משקוף, אבל אז הוא דפק על דלת האמבטיה, פתח אותה בהיסוס, ונשען על המשקוף.
״בוקר טוב, איה. הכובע לא מפריע לך לשטוף פנים?״
״לא,״ התעלפתי בחן. ״למה שיפריע?״
״סתם תהיתי,״ הוא נעץ בי מבט מהורהר. ״יש לך טלפון.״
״ממי?״
״מרודי.״
״הדבק הזה לא מבין מה שאומרים לו,״ נאנחתי ופסעתי בקלילות
מסוגננת לעבר הטלפון. ״אני אצטרך להסביר לו בפעם האלף שזה נגמר.״
מיקי חייך אלי ונבלע בחדרו.
״הלו.״ נכנסתי עם האלחוטי למטבח וסגרתי את הדלת. ״מה נשמע, דרודי?״
״רודי בבית חולים.״
״מה?!״
״תהיי בשקט. המחליף שלו ידבר אתך מחר.״
״מה קרה לרודי?״ ״ברטה 22 ברגל, נכנס ויצא.״
״אני רוצה לבקר אותו, ראובן.״
״את לא יכולה. אנחנו ממשיכים כרגיל. הלכת כבר לאוניברסיטה?״

״עוד לא.״
״למה?״
״לא היה לי זמן.״
״איה, אני מבקש. אנחנו מתחילים מחר.״
״בסדר, בסדר. תמסור לרודי שאני אוהבת אותו. מתי הוא יוצא מבית חולים?״
״בקרוב. תפסיקי לדאוג ולכי לאוניברסיטה. נדבר מחר.״

הפסקתי לדאוג, הכנתי קפה והתיישבתי ברישול חתולי על מעקה המרפסת. הדלקתי סיגריה והרהרתי בבליטת הבטון ששרטה לי את התחת דרך שמלת הוויסקוזה.
״נו? אמרת לו?״ מיקי נשען על משקוף המרפסת ואני רעדתי לרגע. הגבר הזה ידע איך להישען על משקופים.
״למי?״
״לרודי הזה, שזה נגמר ביניכם.״
״ניסיתי, אבל אתה יודע איך זה עם דוגמנים שחצנים. הוא איים שהוא לא יניח לי עד שאני אתאהב בו סופית. גברים, גברים, גברים,״ נאנחתי ולגמתי לגימה קטנה מהקפה.
״טוב.״ מיקי גלגל את צרור המפתחות שלו על האצבע. ״אני זז לעבודה.״
״ביי,״ שלחתי אליו מבט אלכסוני.
״ביי, איה.״
״ביי, מיקי.״
״ביי.״
״נו, ביי, מיקי. מה קרה?״
״יש לך קצת משחת שיניים על הצעיף.״
״אופס, תודה.״