שלהי קיץ 1987
גובה פני המים במפרץ הַאסֶלוִויקֶן שעל האי נוּרדקוֹסטֶר מטפס בין חמישה לעשרה סנטימטרים בזמן גאות, אבל לא בזמן ליקוי חמה. כי אז, כשהשמש, הירח וכדור הארץ מתמקמים על ציר אחד, גובה פני המים עולה בעוד חצי מטר כמעט. גובהו הממוצע של ראש אדם הוא עשרים וחמישה סנטימטר בערך. ליקוי החמה עמד להתרחש באותו הלילה.
ברגע הנתון השפל עדיין שלט. הירח המלא הסיג את מי הים העיקשים כבר לפני שעות רבות וחשף רצועת קרקע ארוכה ולחה. סרטני חוף קטנים ובוהקים זחלו שתי וערב על פני החול שנצץ באור הכחול פלדה. קונכיות הארגמון נצמדו אל הסלעים ביתר שאת. כל בעלי החיים בקרקעית ידעו שהגלים ישטפו את החוף תוך רגעים.
גם שלוש הדמויות על החוף ידעו זאת. הן אפילו ידעו את המועד המדויק שבו זה יקרה, בעוד רבע שעה. כי אז הגלים הראשונים יישטפו אל החוף וירטיבו את מה שהתייבש בהיעדרם, ולאחר מכן המים ייהדפו במלוא כוחם, גל אחרי גל, עד שהשטף יגיע לשיא.
שיא הגאות.
עדיין נותר זמן. החפירה כמעט הושלמה. הדמויות חפרו בור בעומק של מטר וחצי וברדיוס של שישים סנטימטרים. הגוף ייעטף באופן מושלם. רק ראש יבצבץ מעל פני החול. ראשה של הדמות הרביעית.
האישה עמדה במרחק־מה בידיים קשורות. שערה הארוך התבדר ברוח החלשה, גופה העירום בהק, פניה היו נטולות הבעה, נקיות מאיפור. רק עיניה הסגירו ריחוק משונה. היא צפתה בעבודות החפירה. אחת הדמויות שלפה את את החפירה מהבור, שפכה את החול לערמה הסמוכה והסתובבה.
מנקודת תצפיתו המרוחקת של הילד, שררה שלווה משונה ברצועת החוף המוצפת באור הלבנה. הוא ראה דמויות כהות על החול מצדו השני של החוף. מה הן עושות? הוא לא ידע, אבל הוא שמע את הרעם המתקרב המבשר על בואם של הגלים השוצפים, וראה את הדמויות מובילות את האישה הכנועה לאורך החול הרטוב ומכניסות אותה לתוך הבור.
הוא נשך את שפתו התחתונה.
אחת הדמויות גרפה חול לתוך הבור. העיסה הלחה נצמדה אל גופה של האישה. הבור התמלא במהירות. כשהגלים הראשונים והנמוכים שטפו את החוף, רק ראשה של האישה ביצבץ מעל החול. שערה הארוך נספג, באיטיות, סרטן חוף קטן נאחז באחת ממחלפותיה הכהות. מבטה הקפוא היה נעוץ בירח. הדמויות נסוגו אל הדיונות. שתיים מהן נראו מוטרדות וחסרות ביטחון, השלישית היתה רגועה. כולן צפו בראש הבודד והמואר שביצבץ מהקרקעית. והמתינו.
גאות האביב הגיעה לשיאה תוך רגעים ספורים. הגלים התגבהו ושטפו את ראשה של האישה, חדרו אל פיה ואפה. גרונה נמלא מים. כשסובבה את הראש גל נוסף היכה בה. אחת הדמויות ניגשה אליה והתכופפה לצדה. המבטים הצטלבו. מנקודת תצפיתו, הילד ראה את מפלס המים מטפס. הראש בקרקעית נעלם, צץ ושוב נעלם. שתיים מהדמויות כבר נמלטו, והשלישית היתה בדרכה חזרה לחוף. לפתע שמע צרחה נוראית. האישה בבור צרחה בחייתיות. הדהוד הקול מעל המפרץ השטוח היכה בצוק שעליו הילד הצטנף, לפני שהגל הבא שטף את הראש והחריש את הצרחה.
באותו רגע הילד נמלט.
והים גאָה ואז שקָט, כהה וצלול. תחת פניו האישה עצמה את עיניה. הדבר האחרון שהרגישה היה בעיטה זעירה ורכה ברחמה.
.jpg)
