לחיות. יותר או פחות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לחיות. יותר או פחות

לחיות. יותר או פחות

עוד על הספר

דרור ניר קסטל

דרור ניר קסטל הוא עורך ספרים, כותב תוכן ולשונאי מוסמך. אחד ממיזמי הדגל שלו הוא האתר "ילדי הקומדיה" שמגבש סביבו כל מה שמצחיק. בשם האתר יצאו שתי אנתולוגיות סיפורים הומוריסטיים "סיפורים עם חוש הומור" ו"סיפורים ושירים עם חוש הומור". כמו כן תחת ילדי הקומדיה הופקו ערבי סטנדאפ ייחודיים וערבי הרצאות קומיות. דרור ניר קסטל גאה במה שהוא עושה.

תקציר

זהו סיפור על משולש אהבה בלתי אפשרי בצלו של קץ העולם המוכר. לילך ובן הם זוג האוהבים הספקן האחרון, אהבתם עזה ותמה כאהבת ילדים והם שקועים בה ואינם מאזינים לאלפי החוזים והנביאים המנבאים את תחיית המתים ואת הגאולה. המתים שבים מקבריהם כנחילי ארבה, כל אחד בכלי רכבו המיוחד לפי תקופת מותו, וגם מתן שב, בניגוד לרצונו, על אופניו ונקלע למערכת יחסים עם לילך הרגישה והנבונה ובן החולם. כמה זמן יוכלו להמשיך ביחסים אלו לפני שיבינו שאחד מהם מיותר?
לחיות. יותר או פחות היא יצירה חתרנית הצועדת באופן מודע בשבילים מרוחקים מהמוסכמות. הקורא לא ימצא כאן עלילה קלה לעיכול עם כל התפניות השגורות. דרור ניר קסטל אינו מבקש לאפוף את הקורא באשליה המנחמת של מציאות סיפורית חלופית. את חמלתו כלפי גיבוריו הוא מבטא ברסיסים של חשיבה והתבוננות שלעתים הם חדים ובוהקים ולעתים עצובים עד דמעות.
הקורא שייענה לאתגר שיצירה זו מציבה בפניו ימצא כאן פינות בלתי צפויות של יופי. אין ביצירה הזו ולו משפט אחד שנכתב באופן מכני מזווית צפויה מראש. דרור ניר קסטל מוכיח כאן את הייחודיות שלו כאמן שאין לו עניין בריצוי קהלו אלא בקריאת תיגר על גבולות ספרותיים ומחשבתיים.
דרור ניר קסטל הוא עורך, כותב תוכן ולשונאי. סיפוריו הופיעו בקובצי הסיפורים "הולכים ומסתבכים" ו"סיפורים עם חוש הומור״. פרסם ספר שירה דיגיטלי בשם "שירי דרור" בהוצאת כתב. כמו כן ייסד את האתר "ילדי הקומדיה", אתר בענייני קומדיה והומור. זה ספר הפרוזה הראשון שלו.

פרק ראשון

א 
 
1.1 
 
בן, יקירי 
 
אני יודעת שזה מוזר לכתוב עכשיו מכתב. אבל אחרי מה שהיה אתמול בא לי לחזור קצת לעבר. יש משהו רומנטי־ספרותי בכתיבת מכתב, וככה אני מרגישה שהיחסים שלנו הולכים להיות. 
 
נכון, מוזר לדבר על היחסים שלנו עכשיו, כשפתאום כל העולם השתנה, ומי אנחנו בכל זה? אבל יותר ממה ששימחה אותי תחיית המתים - על כל מה שבא איתה, החזרה של אלו שאבדו לנו, היעלמות כל רוע, שנאה ובורות - שימחו אותי מימוש אהבתנו, הגוף שלך, הנשימות ואפילו הצחוק. 
 
אז נכון, אי אפשר להתעלם ממה שהיה, מהציניות שלנו כלפי האדם שטוען בפנינו שהוא משיח, כשכולם משוכנעים שהוא צודק וכשכל אחד חושב שהוא משיח, מעין אופנה כזאת. אז היינו היחידים שלא האמינו להם, היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכול, שאנחנו היחידים שלמדו מההיסטוריה ונידונו לראות את האחרים חוזרים על טעויות העבר. אבל זהו, ההיסטוריה נגמרה ואנחנו טעינו. 
 
אבל גם אני טעיתי. חשבתי שדי, נגמר לי הסוס, לא אמצא אהבה, לא אמצא מישהו שארצה לחיות איתו, לא אמצא מישהו שייגע בי, שיידע מה אני אוהבת ושיהיה אכפת לו ממני. אני לא יודעת, אולי הדברים קשורים זה בזה, נהיָה לנו טוב כשלכולם נהיה טוב. קירות החשדנות שלנו נפלו כשמצאנו אהבה ותשוקה וכך גם קירות העולם הזה והעולם הבא וכל העולמות. 
 
לא יכולתי להגיד לך בזמן אמת, אבל אני גם חוששת מעט. לא חשבתי שאני יכולה לטעות, לא כך, טעות מושלמת, ההפך מכל מה שחשבתי. אבל אני יודעת ומאמינה שאתה לא טעות. זהו, נגמרו הטעויות, אבל עזוב אותי. מה אתה חושב? הדברים קשורים? בסך הכול אנחנו מתחילים מחדש, עם העולם. כנראה יש קשר... 
 
לא חושבת שאוהבת, אוהבת. 
 
לילך 
 
1.1 
 
ללילך 
 
אוהב אותך יותר מכל דבר. 
 
ממש תודה על המכתב. אני חושב שזו שיטה טובה והיא מוצאת חן בעיניי. מה זאת אומרת אם אני חושב שיש משמעות? בוודאי יש משמעות לכך שאהבתנו מתממשת ביום שהמתים חוזרים, נגמרו המלחמות, נגמר המוות ונגמר הכאב. איך אפשר לחשוב אחרת? 
 
את זוכרת מה אמר המשיח מהים, אותו משיח שחשבנו שהוא עוד מניפולטור שמוכר לנו תעמולה דתית־רומנטית. הוא אמר: "כל מה שאתה צריך זה אהבה". כן, זה מצחיק, סיסמאות של היפים, של להקות שהחזון שלהן התחרבש. אבל זה בדיוק מה שקרה. 
 
לא הייתה לי שום אהבה לפנייך, לא כזו שתרצה להיות איתי בכל מובן, כזו שתיהנה ממני, שבאמת נמשכת אליי ואני אליה. 
 
ואז הוקוס פוקוס? ברור שיש לזה משמעות, לכול יש משמעות. לטיימינג, לרגע. אז הייתי סקפטי, אבל החלק העיקרי בסקפטיות הוא לדעת לסגת כשאתה רואה הוכחות. מעמד הר סיני קטן עלינו. ראינו את הנס המשמעותי בתולדות האנושות, גם ההיסטוריה וגם המיתוסים, ואנחנו ראינו את זה. 
 
וגם אַת הנס שלי. היו לי חברים שחשבו שאני מקרה אבוד. חשבו שהחיים זה בייסבול, לא הצלחת שלוש פעמים, אז אתה נפסל. אבל זה לא ככה. דרושה הצלחה אחת למחוק את כל הכישלונות הקודמים. 
 
חוויתי הארה, במובן השכלי, הרגשי והגופני, ואת היית חלק מזה. את מבינה את האושר שאני חש עכשיו? 
 
את מבינה כמה אני אוהב אותך? כמה אני רוצה להתעורר לידך כל היום כשהגוף שלנו זה ליד זה? 
 
אוהב ומאושר יותר מתמיד, 
 
בן 
 
1.1 
 
לבן 
 
☺ 
 
לילך

דרור ניר קסטל

דרור ניר קסטל הוא עורך ספרים, כותב תוכן ולשונאי מוסמך. אחד ממיזמי הדגל שלו הוא האתר "ילדי הקומדיה" שמגבש סביבו כל מה שמצחיק. בשם האתר יצאו שתי אנתולוגיות סיפורים הומוריסטיים "סיפורים עם חוש הומור" ו"סיפורים ושירים עם חוש הומור". כמו כן תחת ילדי הקומדיה הופקו ערבי סטנדאפ ייחודיים וערבי הרצאות קומיות. דרור ניר קסטל גאה במה שהוא עושה.

עוד על הספר

לחיות. יותר או פחות דרור ניר קסטל
א 
 
1.1 
 
בן, יקירי 
 
אני יודעת שזה מוזר לכתוב עכשיו מכתב. אבל אחרי מה שהיה אתמול בא לי לחזור קצת לעבר. יש משהו רומנטי־ספרותי בכתיבת מכתב, וככה אני מרגישה שהיחסים שלנו הולכים להיות. 
 
נכון, מוזר לדבר על היחסים שלנו עכשיו, כשפתאום כל העולם השתנה, ומי אנחנו בכל זה? אבל יותר ממה ששימחה אותי תחיית המתים - על כל מה שבא איתה, החזרה של אלו שאבדו לנו, היעלמות כל רוע, שנאה ובורות - שימחו אותי מימוש אהבתנו, הגוף שלך, הנשימות ואפילו הצחוק. 
 
אז נכון, אי אפשר להתעלם ממה שהיה, מהציניות שלנו כלפי האדם שטוען בפנינו שהוא משיח, כשכולם משוכנעים שהוא צודק וכשכל אחד חושב שהוא משיח, מעין אופנה כזאת. אז היינו היחידים שלא האמינו להם, היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכול, שאנחנו היחידים שלמדו מההיסטוריה ונידונו לראות את האחרים חוזרים על טעויות העבר. אבל זהו, ההיסטוריה נגמרה ואנחנו טעינו. 
 
אבל גם אני טעיתי. חשבתי שדי, נגמר לי הסוס, לא אמצא אהבה, לא אמצא מישהו שארצה לחיות איתו, לא אמצא מישהו שייגע בי, שיידע מה אני אוהבת ושיהיה אכפת לו ממני. אני לא יודעת, אולי הדברים קשורים זה בזה, נהיָה לנו טוב כשלכולם נהיה טוב. קירות החשדנות שלנו נפלו כשמצאנו אהבה ותשוקה וכך גם קירות העולם הזה והעולם הבא וכל העולמות. 
 
לא יכולתי להגיד לך בזמן אמת, אבל אני גם חוששת מעט. לא חשבתי שאני יכולה לטעות, לא כך, טעות מושלמת, ההפך מכל מה שחשבתי. אבל אני יודעת ומאמינה שאתה לא טעות. זהו, נגמרו הטעויות, אבל עזוב אותי. מה אתה חושב? הדברים קשורים? בסך הכול אנחנו מתחילים מחדש, עם העולם. כנראה יש קשר... 
 
לא חושבת שאוהבת, אוהבת. 
 
לילך 
 
1.1 
 
ללילך 
 
אוהב אותך יותר מכל דבר. 
 
ממש תודה על המכתב. אני חושב שזו שיטה טובה והיא מוצאת חן בעיניי. מה זאת אומרת אם אני חושב שיש משמעות? בוודאי יש משמעות לכך שאהבתנו מתממשת ביום שהמתים חוזרים, נגמרו המלחמות, נגמר המוות ונגמר הכאב. איך אפשר לחשוב אחרת? 
 
את זוכרת מה אמר המשיח מהים, אותו משיח שחשבנו שהוא עוד מניפולטור שמוכר לנו תעמולה דתית־רומנטית. הוא אמר: "כל מה שאתה צריך זה אהבה". כן, זה מצחיק, סיסמאות של היפים, של להקות שהחזון שלהן התחרבש. אבל זה בדיוק מה שקרה. 
 
לא הייתה לי שום אהבה לפנייך, לא כזו שתרצה להיות איתי בכל מובן, כזו שתיהנה ממני, שבאמת נמשכת אליי ואני אליה. 
 
ואז הוקוס פוקוס? ברור שיש לזה משמעות, לכול יש משמעות. לטיימינג, לרגע. אז הייתי סקפטי, אבל החלק העיקרי בסקפטיות הוא לדעת לסגת כשאתה רואה הוכחות. מעמד הר סיני קטן עלינו. ראינו את הנס המשמעותי בתולדות האנושות, גם ההיסטוריה וגם המיתוסים, ואנחנו ראינו את זה. 
 
וגם אַת הנס שלי. היו לי חברים שחשבו שאני מקרה אבוד. חשבו שהחיים זה בייסבול, לא הצלחת שלוש פעמים, אז אתה נפסל. אבל זה לא ככה. דרושה הצלחה אחת למחוק את כל הכישלונות הקודמים. 
 
חוויתי הארה, במובן השכלי, הרגשי והגופני, ואת היית חלק מזה. את מבינה את האושר שאני חש עכשיו? 
 
את מבינה כמה אני אוהב אותך? כמה אני רוצה להתעורר לידך כל היום כשהגוף שלנו זה ליד זה? 
 
אוהב ומאושר יותר מתמיד, 
 
בן 
 
1.1 
 
לבן 
 
☺ 
 
לילך