עסקת פיתוי

פרק 1

פיתויים

השפתיים שלנו התרסקו זו על זו. התנשקנו באגרסיביות ותשוקה, כאילו שחיינו תלויים בזה. החלקתי את אצבעותיי על גבי העור החשוף והמיוזע מולי, מכווץ אותן כנגדו ולוחץ בכל המקומות הנכונים, לא מופתע כשאני שומע קללות בגרמנית בשילוב גניחות חלשות שנשמעו כאילו נלקחו מסרט פורנו. חדרתי אליה, הלמתי בתוכה עמוק יותר ויותר בכל תנועה, עד שגל חום עבר בכל גופי. כף ידי הגדולה הסתבכה בתלתלי השוקולד החומים והישרתי מבט של תשוקה אל העיניים הירוקות והגדולות בזמן שנשענתי קדימה והגברתי את הקצב במהירות ובחושניות, מעניק לה את הסקס הטוב ביותר שיכולתי לתת.

לאחר כמה דקות אנחנו על המיטה. עדיין מתנשפים ומיוזעים.

"אני חייב ללכת." הכרזתי וקמתי ממקומי. "הייתי שמח כל כך להמשיך להתכרבל, אבל הילדים מחכים לי."

"חשבתי שאתה אמור להיות איתם רק מאוחר יותר." מבטה מלא בחום ואהבה, מבט שביקש ממני להישאר.

"עם נוער בסיכון, העבודה היא עשרים וארבע שעות ביממה." שחררתי את ידי בעדינות מאחיזתה. "אבל אנחנו עוד ניפגש, לאב. זה היה פשוט מדהים. אני כל כך שמח שעשינו את זה."

"אשמח." היא כפתרה את החולצה שלה ואז רכנה לנשק אותי, "בחיים לא האמנתי שאפגוש גבר כמוך. עובד עם נוער, מתנדב, ומזיין מדהים," היא הוסיפה בלחישה והסמיקה בביישנות.

"אז תתקשר אליי?" היא שיחקה בשערה עם אצבעותיה והשפילה את מבטה לרצפה.

הנחתי אצבע על סנטרה כדי להרים את מבטה, יוצר קשר עין אינטנסיבי בינינו.

"איך אפשר שלא?" העברתי את גב אצבעותיי על הלחי שלה לפני שנשקתי שוב את שפתיה.

"אם לא הייתי צריך ללכת לילדים הייתי נשאר כאן כל היום יחד איתך. מחבק אותך, מנשק אותך, צופה איתך בסרטים קיטשיים וחמודים."

היא עצמה את עיניה וחיוכה התרחב. "אתה בטוח שאתה אמיתי?" היא התנשמה, לחייה נצבעו אדום. "אני כל כך שמחה שהכרנו."

"גם אני, שמח כל כך. מחר זה היום החופשי שלי. אולי נצא למסעדה? מה דעתך?" אחזתי בידיה וקירבתי אותן אל שפתיי, מניח נשיקות קטנות וחמות בכל נקודה.

היא הנהנה כשהביטה בי כאילו שהשעה האחרונה הייתה חלום שהתגשם. הדבקתי עוד כמה נשיקות קטנות לאורך ידה, מאפשר לה לעצום את עיניה ולהתמסר למגע ולתחושה של שפתיי על גופה.

ליוויתי אותה אל דלת הכניסה, לא משחרר את כף ידה עד הרגע האחרון. "אז אני מניחה שנתראה מחר?" היא שאלה באותו טון ביישן, עליו שמרה לאורך כל השיחה.

"נתראה מחר, לאב." נישקתי את שפתיה פעם נוספת, הפעם ביותר רכות, והשארתי את מבטי עליה בזמן שהיא התרחקה.

היא הסתובבה אליי בפעם האחרונה וחייכה כמו ילדה מאוהבת, לפני שנעלמה אל תוך חדר המדרגות.

עכשיו גלגלתי את עיניי.

כשחזרתי אל החדר, פתחתי את המחשב והסתכלתי על הצילומים האחרונים. עשרים דקות של משחק מקדים מדויק, מילים רכות, ליטופים במקומות הנכונים וסקס בינוני להחריד, והכול מתועד.

"ו... תודה לך." גיחכתי לעצמי כשחתכתי את הסרטון מהרגע שבו היא נכנסה לחדרי עד לדקה שבה הוצאתי אותה החוצה בטענה ש'הילדים מחכים לי'.

שטויות. אני הייתי נער בסיכון. לא היה לנו למי לחכות ואף אחד לא טרח לעזור.

לקחתי את הכיסא עליו ישבתי וגררתי אותו אל פינת החדר, טיפסתי עליו והושטתי את ידי קדימה, שולף את המצלמה הנסתרת שנתלתה מוקדם יותר על הקיר. הכנסתי את המחשב הנייד לתיק הגב שלי ולאחר מכן את המצלמה הזעירה.

המצלמה הקטנה עשתה עבודה מצוינת כמו תמיד, ועבודתי כאן הסתיימה.

לאחר מכן יצאתי מהבניין ונכנסתי אל המכונית השחורה שלי, מאזדה 121 משנת 1997 ליתר דיוק. למרות שהייתה יד רביעית ובחזקתי כבר חמש שנים, היא עדיין נסעה כמו חדשה.

נסעתי בדיוק שלוש דקות עד שהגעתי אל הבניין שבו אני באמת גר — מבנה ישן ומתפורר בשכונה מסריחה בפרנקפורט שבגרמניה. עליתי במדרגות החורקות עד לקומה השלישית, העליונה ביותר, ופתחתי את דלת הכניסה בלי לטרוח להכניס את המפתח, פשוט כי ידעתי שהיא תהיה פתוחה.

ו... כמה מפתיע. היא באמת הייתה פתוחה.

"צהריים טובים לאית'ן השטן גרייסון." איחל זאק, אחד משותפיי לדירה ולעסק. הוא ישב על הספה הקטנה והאפורה, כפות רגליו היחפות מונחות על שולחן הקפה וידו אוחזת בשלט בזמן שהוא זפזפ בערוצים בלי לצפות במשהו מסוים. אפשר לומר שזה המנהג הקבוע שלנו כשישבנו מול הטלוויזיה — לצפות בכלום.

"לפי השיער המבולגן שלך, אני מבין שסיימת עם הבחורה?" הוא שאל בלי להסיר את מבטו מהמסך.

"כן. היא קנתה את ההצגה של 'הבחור המקסים שמתנדב עם נוער בסיכון'." עניתי בטון יבש בזמן שסידרתי את שערי המבולגן מול המראה בכניסה לדירה. "אוולין כאן?" הבטתי סביב, סורק את הדירה ומחפש אחר השותפה השלישית שלנו. "אני צריך לשלוח לבן הזוג שלה את הסרטון, ואז אפשר ללכת למסעדה אם אתם רעבים."

"גם היא בדיוק חזרה מעבודה. רק שבניגוד אליך היא אפילו לא הייתה צריכה לשכב איתו, הבחור ירד לה במשך חצי שעה כמו ילד טוב." זאק העביר את ידו בין שערותיו השחורות. "לא קשה להיות אישה, גריי."

"זה לא קשור לעובדה שהיא אישה. גברים לא קשים בכלל." קרצתי לו. "כלומר, אנחנו כן קשים. בצורה טיפה שונה."

זאק גלגל את עיניו. "זה מדהים איך כל פעם אתה מוכיח מחדש שרמת הבגרות שלך היא כמו של נער בן שש־עשרה."

צנחתי במקום הפנוי לידו על הספה הקטנה והוצאתי את הטלפון שלי מהכיס, מחייג אל המספר האחרון ביומן השיחות.

איזה מין שם זה בנדיקט לעזאזל?

"זה גרייסון. תשלם לי את הכסף שאתה חייב לי אם אתה רוצה את הסרטון של אשתך במייל." סיננתי באדישות.

"אנחנו חייבים להתחיל לגבות יותר על סקס גרוע." אמרתי ביובש כשהבטתי בזאק.

הוא צחק כשניתקתי את השיחה בלי לחכות לתשובה ממנו.

"אוקיי, תעזרו לי דחוף." אוולין יצאה מחדרה והתקדמה לסלון במהירות, בדיוק כשהבחור שלח לי אסמכתה על העברה בנקאית. "שחור או אדום?" היא החזיקה בידיה שתי שמלות קצרצרות.

אני וזאק גלגלנו עיניים בדיוק באותו זמן, כאילו התגובה הייתה מתוכננת מראש.

"את זוכרת שאנחנו גברים, נכון?" זאק הרים את גבותיו בעייפות. "מה לנו ולשמלות?"

"אתם שניכם בלתי נסבלים." היא סיננה בתסכול. "קיבלתי עוד עבודה מהירה. מה יותר סקסי? זה בשביל גבר, אתם יודעים מה עושה לכם את זה."

שלחתי את הסרטון, סגרתי את המחשב והרמתי את מבטי אליה. "אוולין, גם אם תלבשי שק תפוחי אדמה, גברים עדיין ירצו לזיין אותך."

"אוו, כמה פאקינג מקסים, גרייסון." היא ניערה בעצבנות את שערה הבלונדיני וחייכה אליי במתיקות מזויפת.

"טוב, אדום." היא דהרה חזרה לחדרה, לא לפני שהשאירה את השמלה השחורה על השידה בכניסה לדירה. זאת בדיוק הסיבה שבגללה היא זכתה בכל יום מחדש בתואר 'השותפה המבולגנת'.

"אני שמח שהגענו להחלטה משותפת." זאק פלט בלעג, מה שגרם לי לגחך באופן מיידי. הוא מתח את רגליו על השולחן, הניח את ידיו מאחורי עורפו ונשען על גב הספה.

"אז איך יקראו לך היום? שלי? ברברה? אלנה?"

"האמת שחשבתי על קייטלין, לא השתמשתי בשם הזה הרבה זמן." אוולין צעקה מהחדר, ותוך מספר שניות חזרה לסלון לבושה בשמלה האדומה,

חיוך נרקם מיד על פניו של זאק כשהיא לקחה את אחת מתעודות הזהות המזויפות שנחו על השידה ליד הדלת והכניסה אותה לארנק שלה.

"מפתח?" היא שאלה.

"רק אל תשכחי לקחת איתך מצלמה כמו בפעם הקודמת." זרקתי לה את המפתח לדירה בה הייתי קודם לכן.

"לא נורא, שכבתי איתו שוב והכול הסתדר. לפחות הוא היה סקס לא רע בכלל. אפילו נהניתי." היא קרצה. "נלך למסעדה אחרי זה?"

"זה בדיוק מה שהצעתי. אנחנו נחכה לך." חטפתי את השלט מידו של זאק והעברתי לערוץ אקראי, במקום לאפשר לו להמשיך לזפזפ בין הערוצים.

נשענתי לאחור על הספה, בעוד שאוולין התקדמה אלינו ונישקה כל אחד מאיתנו על הלחי.

היא צחקה כשעיקמתי את אפי נוכח המגע הפיזי, ולאחר מכן יצאה מהדלת. הישיבה על הספה הרכה הרגישה טוב יותר משציפיתי, וזה לא היה מקרי — מהרגע שיצאתי מהדירה שלנו כל מה שרציתי היה לחזור אליה.

"אתה עובד כמו משוגע לאחרונה. אתה חייב הפסקה." הוא אמר ואני גיחכתי.

"אני? הפסקה?" גבותיי זינקו מעלה, "אתה מדבר כאילו שאתה לא מכיר אותי."

"אני מכיר אותך טוב יותר משאתה מכיר את עצמך." הוא שילב את ידיו על החזה. "פעם היית מאושר כשעבדנו, אתה יודע? זה הרגיש כאילו שסקס היה הדבר היחיד שהשאיר אותך חי. אבל היום אתה רואה רק את המטרה מול העיניים."

"כי העבודה נהייתה די... קלה? אני לא יודע." כיביתי את הטלוויזיה.

"פעם זה היה אתגר. אבל אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, וכל כך הרבה אנשים וטיפוסים שעברתי, אני לא צריך יותר מדי בשביל לסיים את העבודה, אתה מבין?" נאנחתי בכבדות. "אולי איבדתי עניין. זה כבר לא מרגש אותי כמו פעם. אבל היא בחיים לא תסלח לי אם אפסיק עכשיו."

"אחזור על זה שוב. היא לא תכעס אם תקדיש את כל חייך למטרה אחרת." הוא קם ממקומו והתקדם לכיוון מתלה הכביסה, תפס באחת החולצות והתחיל לקפל אותה. "אולי תיקח חופשה קצרה, רק בשביל למלא מצברים? תזמין את ליאה לאנשהו?"

"לא, היא מעצבנת אותי." עקצוץ של חוסר סבלנות חלף בי רק מהמחשבה עליה. עוד מהפנימייה היא תמיד הייתה שם בשבילי כשהייתי צריך זוג שפתיים מוכרות ושדיים חמים, אבל היא בהחלט לא אחת שהייתי רוצה להיות סגור איתה בחופשה.

"היא שוב התחילה לדבר איתי על מחויבות ושטויות. אתה יודע שאין לי זין לזה."

"אז תיקח את עצמך לחופשה." זאק משך בכתפיו. חשבתי על זה לשנייה קטנה. אולי זה באמת רעיון טוב. אולי זה בדיוק מה שהייתי צריך — כמה ימים של שקט, רוגע, מוזיקה טובה, ולשם שינוי — סקס עם אנשים בלי מחשבות על העברות בנקאיות. אבל מיד עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. לא יכולתי לעשות את זה. הייתי חייב להישאר ממוקד — אני צריך רק עוד עשרים ושלוש אלף יורו, ואני צריך להרוויח אותם תוך חודש וחצי. אחר כך אוכל לפנטז על כל החופשות בעולם.

רטט של טלפון קטע את השיחה שלנו. עניתי מיד בלי לבדוק מי מתקשר, כיוון שהיה לי ברור שהרטט התריע על עבודה.

"גרייסון."

"אית'ן, נכון? אית'ן גרייסון?" קול רועד ושבור נשמע מהצד השני של הקו.

"נכון." עניתי בחדות ולחצתי על כפתור הרמקול. בזמן שחיכיתי שהיא תדבר פתחתי את הווטסאפ, בודק אם פספסתי הודעות נוספות.

במשך מספר שניות היא רק נשמה. נשימות נואשות וכואבות. גלגלתי את עיניי כשהמשכתי לגלול. גם בלי לשמוע שוב את הקול, יכולתי להרגיש את הרעד שבו. זה גרם לי להבין שהחשד שלי לגבי מטרת השיחה היה מדויק. עוד זוגיות נכזבת, עוד בוגד שצריך להפיל.

"אני... אני רציתי להציע לך עבודה."

פרק 2

המשחק

אומרים שאי אפשר לשחק ברגשות של מישהו בלי לשלם על זה. הם צודקים, לכן אנחנו גובים מראש.

"מארק," המוכרת בבית הקפה קראה במיקרופון כשהקפה שלנו היה מוכן. זאק קם ממקומו והתקדם לכיוון הדלפק, לבוש במעיל כמוני ומרכיב משקפי שמש וכובע. הוא התקדם לעברי בזמן שאני נמתחתי לאחור, מנסה להרגיש בנוח ככל הניתן על ספת בית הקפה. התחפושת הזאת לא מושלמת — היא לא מסתירה יותר מדי, אבל היא מצליחה להסתיר מספיק כך שהאדם מולנו לא יזכור איך אנחנו נראים במדויק.

"מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך, גברת?" שאלתי בחיוך מזויף את הבחורה שישבה מולי בדיוק כשזאק חזר למקומו.

היה לה שיער שחור וגלי, עיניים כחולות גדולות וגוף חטוב שנראה שהיא עבדה עליו הרבה. היא הייתה לוהטת לגמרי. אחת שללא ספק הייתי מתחיל איתה בבר, ודואג להשכיב אותה על המיטה שלי באותו לילה.

באופן אינסטינקטיבי, התחלתי לנתח ולהגיע לאבחנות לגביה שהתבססו על הפרטים הקטנים. היא לבשה בגדים רגילים — מכנסי ג'ינס וחולצה — ולא הייתה לה תסרוקת פלצנית כמו לכל שאר האנשים ששכרו את שירותינו. במבט ראשון היא לא נראתה עשירה במיוחד, אבל כן אמידה כלכלית. משהו במראה הפשוט אך הקלאסי שלה גרם לי לחשוב שהיא מתלבשת בסגנון הזה כדי לשדר צניעות, ולא כי חסרות לה ספרות בחשבון הבנק.

"קוראים לי אמה." היא הציגה את עצמה בקול שקט והושיטה את ידה קדימה. שנינו הבטנו בה באדישות מוחלטת, לא טורחים ללחוץ את ידה חזרה.

"זה לא באמת כזה משנה." גלגלתי עיניים.

היא הורידה את ידה באיטיות כשהבינה שאף אחד מאיתנו לא מתכוון ללחוץ אותה, והניחה אותה חזרה על השולחן. פניה האדימו מעט במבוכה, ואני פלטתי אנחה עייפה. "אני אשאל אותך שוב. מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך?"

"אני... אני חושבת שבעלי בוגד בי." היא התחילה להגיד בקול רועד, והשפילה את מבטה לכיוון אצבעותיה, משלבת אותן בלחץ. "כל הסימנים מראים שכן. הוא הפך קר כלפיי, ואני תופסת אותו לעיתים קרובות משקר. הוא... הוא מסתיר ממני את הטלפון שלו. הוא —"

"הסימנים שלך לא כל כך מעניינים אותי, אם אדבר בכנות." קטעתי אותה באותו טון קריר, מנסה לקדם את השיחה ולדלג על כל פרט מיותר.

"את מודעת לזה שאנחנו גובים מחיר גבוה? זה משהו שאת יכולה לעמוד בו?"

"כן. אני יכולה לעמוד בזה. אנחנו... גרים במינכן, כך שהבנתי שאצטרך לשלם בנוסף גם על מגורים לשבוע."

"את בחורה רצינית. אני אוהב את זה." נשענתי לאחור וחייכתי אליה חיוך כובש. העיניים שלה השתהו לרגע על השפתיים שלי, כאילו שלרגע היא הולכת לאיבוד בהן, עד שלבסוף היא הרימה את מבטה חזרה אל פניי כשסומק קל עלה על פניה.

"בסדר, יש לנו מישהי שיכולה לעשות את זה —"

"לא, לא." היא הזדקפה. "אני רוצה אותך על העבודה הזאת. אית'ן גרייסון."

"אותי?" גבותיי נמשכו למעלה. "חשבתי שהוא נשוי לך. אישה."

"הוא ביסקסואל, הוא היה גם בזוגיות עם גברים לפניי. אני חושבת ש... אני חושבת שהוא בוגד בי עם גברים, ו —"

"גברת, הגמגומים שלך מיותרים. הבחורה שלנו מדהימה, אין לך ממה לדאוג." צמצמתי את עיניי בחוסר סבלנות. לא רציתי להתנגד לעוד כסף, אבל הייתי חייב לחשוב על הסטטיסטיקה והסיכויים. הוא נשוי לאישה — ולכן סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר הם של אוולין, ולא שלי.

היא הנידה בראשה במהירות. "מר גרייסון... אני יודעת שזה נשמע מוזר. אבל אני מכירה את בעלי. אישה אחרת לא תגרום לו לסטות. אם יש סיכוי שהוא בוגד בי... זה רק עם גבר." היא המשיכה להתעקש, מתעלמת מהניסיון שלי לסיים את השיחה. "א־אתה לא מבין. אני בהיריון." היא הניחה את ידה על בטנה, מה שגרם למבטי לקפוץ ישר אליה. היא הייתה קטנה ושטוחה עדיין. למרבה הצער, הפרט הזה לא שינה את דעתי או גרם לי להרגיש משהו שונה.

"זאת ההתחלה של ההיריון, והוא עדיין לא יודע. אני רוצה לדעת איך להתקדם מכאן. אני... אני מפחדת, מר גרייסון. אני רוצה רק אותך לעבודה הזאת." עיניה החלו לנצוץ, כאילו עצרה את עצמה מלפרוץ בבכי.

"לי ולמשפחה שלי יש הרבה כסף. אני פשוט צריכה לדעת אם הוא נאמן, או שהוא איתי רק בשביל הכסף הזה. אתה היחיד שיכול לעזור לי."

זאק הביט בי וזקר גבה, זווית פיו התרוממה לחצי חיוך. ההתחננויות הנואשות שלה הצליחו לעייף אותי אפילו יותר, ובכל זאת, התחלתי להסתקרן. שחררתי נשיפה מיואשת וחסרת סבלנות.

"תראי לי את הבחור." ביקשתי בקול משועמם.

היא שלפה את הטלפון שלה מהכיס. לאחר כמה שניות שבהן גללה בו, היא הניחה את הטלפון על השולחן וסובבה אותו לכיווננו. אני וזאק רכנו קדימה כדי לראות את התמונה, בה הופיע גבר צעיר, כנראה בשנות העשרים המוקדמות לחייו. שערו החום הגיע עד כתפיו הרחבות והוא הביט היישר למצלמה בעיניים ירוקות מהפנטות, עד שלרגע היה לי קשה להפסיק להביט בהן. השפתיים שלו נראו בשרניות עד כדי כך שהייתי חייב לראות אותן גם במציאות. מבעד לחולצה הלבנה המכופתרת וחצי פתוחה שלו, נגלה גופו השרירי ומספר קעקועים התנוססו על החזה והבטן שלו. עקצוץ לא ברור עבר בגופי כשבהיתי בתמונה, ומשהו בי התעורר ללא שליטה.

הסרתי את משקפי השמש שלי כדי לבחון אותו טוב יותר, מתעלם מהמבט שזאק נעץ בי מהצד. ליקקתי את שפתיי כשבהיתי קצת יותר מדי זמן בתמונה, וכשסוף־סוף הרמתי מבט אל חברי, חיוכו הבהיר לי שהוא הבין בדיוק מה עבר לי בראש. זאק ידע מה הטעם שלי, ומהדרך שבה הסתכל עליי לא היה לי ספק שהוא ידע שהבחור מהתמונה קלע בדיוק לאותם קריטריונים.

הסיכויים היו נגדי, ולא היה לי ברור למה היא התעקשה כל כך עליי. מצד שני, המראה הלוהט של בעלה, לצד הידיעה שאני לא באמת רוצה להרשות לעצמי לפספס הזדמנות להרוויח עוד כסף, גרמה לכל העניין להפוך למפתה מדי בשביל לסרב לו.

"אני מוכנה לשלם רק אם זה אתה, אדון גרייסון." היא חזרה על דבריה בקול מתנצל ומתחנן שגרם לי לגלגל את עיניי שוב. לא אכפת לי שהיא בהיריון, פאקינג שנאתי אנשים נואשים.

"בסדר." נשפתי בעצבנות לבסוף, "אלפיים יורו בהעברה בנקאית לחשבון שלי בתוך שעה. תשלחי לי במייל את כל הפרטים שחשוב שאדע עליו. אם תספיקי לשלוח הכול לפני שאמצא זיון למחר, אני אסע למינכן." דחפתי את הטלפון לידה של השחרחורת.

"תמצאי לי מקום מרווח וגדול, רצוי בית מלון. יותר מחדר אחד, למקרה שהחברים שלי ירצו להצטרף. תגרמי לי להרגיש שזה שווה את זה." המשכתי להטיח בה הוראות. היא הנהנה בצייתנות, ואני חייב להודות — זה די מצא חן בעיניי.

היא נראתה נינוחה יותר וחיוכה התרחב — זו הייתה הפעם הראשונה שחייכה מהרגע שהתיישבה כאן.

"תודה רבה! אני אסירת תודה!" היא אמרה בקול צפצפני שגרם לי לכווץ את עיניי בעצבנות. כל כך רציתי שהיא תלך מכאן כבר.

אני כבר אדאג לבעלה.

"לא אמרת שהוא נשוי לאישה?" אוולין כיווצה את גבותיה, "אתה מנסה לגנוב לי עבודות, אה?"

ישבנו במקום הקבוע שבו תמיד סיימנו את היום, פאב במרכז פרנקפורט, לא רחוק מהדירה שלנו. אומנם אוכל גרמני לא היה האוכל המועדף עלינו, אבל זה היה מה שהתרגלנו אליו אחרי כל כך הרבה שנים בקפיטריית הפנימייה. חוץ מזה שאני לא מכיר גרמני אחד שיכול לסיים יום עבודה בלי בירה.

משכתי בכתפיי בתגובה לשאלתה של אוולין. "היא כל כך התעקשה שאני אטפל בבעלה, עד שהיא כמעט בכתה מולי. לא היה לי לב לסרב לה."

"וגם יש לו שיער ארוך ועיניים ירוקות." זאק מיהר להסביר, מחייך את אותו חיוך מעצבן שהיה אופייני לו.

"עכשיו הכול ברור, תודה זאק." היא הנהנה.

מלצרית שלא זיהינו הגיעה לקחת את הזמנתנו. הנחתי שהיא חדשה כיוון שבילינו כאן בכל ערב ומעולם לא ראיתי אותה. לא יכולתי שלא להסתכל על אוולין במבט משועשע כשעפעפה לעברה במבט מפתה. הכרתי את אוולין מספיק טוב בשביל לדעת בדיוק מה היא עושה. האודם על לחייה של המלצרית חשף שגם היא שמה לב.

"אתם... צריכים, כלומר... רוצים... עוד משהו בשבילכם?" היא נשכה את שפתיה בלחץ.

"לא כרגע, תודה לך." אוולין הניחה את ידה על המותן החשופה של המלצרית והזיזה את אצבעותיה בתנועות קצרות על גבי עורה, ככל הנראה שורטת אותה קלות עם ציפורניה הארוכות שהיו צבועות בלק שחור. אני וזאק הבטנו זה בזה משועשעים כשראינו את שערות ידיה הדלילות של המלצרית סומרות ואת פניה מאדימות אפילו יותר, לפני שהסתובבה ודהרה למטבח.

"אין לך גבולות, ואני מת על זה." עטיתי על פניי חיוך מתגרה. "ממש סטרייטי מצידך." לגלגתי.

אוולין חזרה ואמרה שהיא סטרייטית לחלוטין, אבל בכל זאת היא דאגה לפלרטט עם כל בחורה שנקלעה לדרכה.

"אם אני לא הייתי עושה את זה," היא הפנתה את מבטה אל זאק. "כנראה אתה היית קופץ על ההזדמנות, יקירי." היא הניחה את המרפקים שלה על השולחן ונשענה על כפות ידיה כשהביטה בו במבט חצי מתגרה וחצי מקנא. ידעתי עד כמה היא שנאה כשהוא פלרטט עם נשים אחרות לידה, ומצד שני, היא עשתה זאת כל הזמן.

"ואז גריי היה חוזר איתה הביתה." זאק גלגל את עיניו ובתגובה פלטתי גיחוך קטן.

"מה לעשות. אנשים אוהבים את העיניים הכחולות שלי."

המלצרית חזרה לשולחן עם האוכל שהזמנו ועם מספר הטלפון שלה בשביל אוולין, ולאחר שהלכה, אוולין קימטה את פיסת הנייר ודחפה אותה לחרך שבין הדלפק לקיר בלי להסתכל.

"לא שזה יוביל לאנשהו."

"ילדה רעה, אוולין. את שוברת לבבות עוד לפני שאת מתחילה לאכול."

"אתה לא שונה ממני, גריי."

"אני, בניגוד אלייך, לפחות יודע מה אני עושה." קרצתי לעברה, והיא גיחכה והנידה בראשה.

היא הרימה את פיסת הנייר המקומטת ונופפה בה בידה. "נראה שגם אני יודעת מה אני עושה, שטן." היא צחקקה, ואני הרחבתי את חיוכי. אוולין בהחלט הייתה משהו מיוחד.

המלצרית עברה שוב ליד השולחן, שולחת חיוכים חמים לעברה של אוולין, בזמן שהמכשפה הבלונדינית אפילו לא טרחה לשמור את המספר באייפון שלה.

בשביל אוולין הכול היה משחק, ומצד שני, גם בשבילי גברים היו 'רק משחק' בהתחלה.

כששלושתנו היינו חדשים בתחום, לקחנו כל עבודה שהציעו לנו. מכיוון שלא הייתה לנו ברירה אחרת, פיתינו גם בחור הומו. באותה תקופה, לפני שצברנו שם ומוניטין, היינו לוקחים רק מאה יורו לעבודה — סכום שהיה שווה עבורנו שבוע שלם של אוכל. כשזה קרה, זאק ואני הטלנו מטבע כדי להכריע מי יהיה זה שישכב איתו, ואני הפסדתי.

טוב, נראה שלא כל כך הפסדתי...

מה שהתחיל כעבודה המשיך למשחק בשביל הכיף, ובזכות הכיף הבנתי שאני לא ממש סטרייט.

"אז מתי אתה מתחיל עם הקורבן שלך?" אוולין נעצה במזלג שלה כמות מכובדת של אטריות שפצלה.

בדקתי בטלפון שלי וראיתי שהשחרחורת הנואשת שלחה לי במייל את כל הפרטים שביקשתי ממנה, לצד האישור על תשלום המקדמה.

"נראה שכבר מחר בערב." הנחתי את הטלפון בצד ונעצתי את המזלג שלי בכמה חתיכות פסטה. "הוא נראה ילד טוב. כנראה אצטרך שוב לשחק את הבחור שמתנדב עם נוער בסיכון."

"אמרת שאתה מתחיל להשתעמם, לא? אולי תשנה קצת את המשחק?" זאק ניסה להציע. "אולי הפעם תתנדב עם חולי סרטן?"

"בעצם, לא! למה להגביל את עצמך רק לחולי סרטן? תתנדב בבית חולים. תעזור לכל הילדים!" אוולין אמרה במבט מתוק ומזויף לפני שהקשיחה שוב את מבטה. פלטתי צחוק קטן מפי רק מהמחשבה על התנדבות בבית חולים.

"נראה, אני אקרא עליו קצת ואז אחליט." אמרתי ובכך חתמתי את הנושא.

זאק גיחך. "אתה תקרא עליו ותאונן."

הנדתי בראשי. "אני לא צריך לאונן," חייכתי חיוך מעושה. "אני עומד לשכב איתו בכל מקרה."

"יופי, דאדי. עכשיו תגמור מהצלחת שלך כדי שתוכל ללכת ולגמור עם הבייבי שלך." אוולין דחפה את המזלג שלה לפה שלי, מאכילה אותי במנה שלה בהתגרות, "אתה רק צריך לוודא לפני שהוא ילד טוב גם במיטה."