הזכות הראשונה והחשובה של ענת עינהר - כפי שהוכיחה כבר בספר הביכורים המוצלח, ולרגעים מעולה ממש, 'טורפים של קיץ' – היא הרצון לעסוק בזוויתי ובקוצני, במכוער ובבוטה. בצדדים הלא פוטוגניים של הקיום העכשווי.
הנובלה הראשונה מבין שלוש שמרכיבות את הקובץ החדש, 'תמונות ,'עירום מספרת על רחל, סבתא צעירה שבתה ימית ילדה בת שחורה למהגר אפריקאי. אחרי שאבי הילדה נטש אותן, ימית נקשרת לרופא ישראלי נחמד ואקטיביסט בשם ישי. רחל, שהיכרותה עם עולם האינטרנט מצומצמת ושאינה לגמרי מודעת ליצריה, חושדת שישי גולש באתרי פורנו מפוקפקים – המשתלטים גם על דמיונה שלה – ורוקמת תוכנית לחשיפת ערוותו ברבים ולהצלת בתה ונכדתה. כמו אצל יהושע קנז, שעינהר מושפעת ממנו מאוד, הגיבורה מונעת מדחפים עזים, הגובלים לעיתים בטירוף.
בנובלה השנייה אנחנו מתלווים לשתי נוסעות על אותו אוטובוס. האחת, דוגמנית יפה אך כבר לא צעירה וגם לא מצליחה במיוחד, חושדת בצלם שסימם אותה והפיץ ברשת תמונות עירום שלה, וזוממת להיפרע ממנו. השנייה, נערה שפופה, דחויה וענייה, שקריאה בספרה הטלנובלי של מיכל שלו, 'ממערב ,'לירח הביא אותה להפוך לסטוקרית של הסופרת ולרקום מזימה )מעט עמומה( לצמצום הפער בינה לבין הסופרת הנערצת, סמל ההצלחה בעיניה.
הכתיבה של עינהר פיוטית וסמיכה, לעיתים יפהפייה "(ואולי היא שהפצירה בו לצלם אותה ככה, מעווה את גופה לכדי פרצוף מקנטר של פטמות-עיניים וטבור-אף ופות-פה, פרצוף כמעט ילדותי בחציפותו המתריסה)" ולעיתים רחוקות מעט מכבידה. אבל הנושאים שמעסיקים אותה הם נושאים בוערים-שורפים: מיניות מדוכאת או לא מודעת לעצמה; נחיתות של מי שחש דחוי ומכוער לעומת מי שנדמה בעיניו כחי חיים זוהרים; טירוף; אכזריות הקיום ההיררכי של בני האדם )היררכיה מעשה-אדם והיררכיה מעשה-טבע.)
יותר מזה, ראויה להערכה הנכונות של עינהר להתמודד עם תופעות עכשוויות. בשתי הנובלות הראשונות, לפורנוגרפיה יש תפקיד מרכזי בעלילה - ופורנוגרפיה היא אכן תופעה מרכזית בימינו, לא פחות מפייסבוק, הפורנוגרפיה של הנפש. הפורנו במובנו העמוק הוא אמנם תופעה אנטי ספרותית, אבל ספרות עכשווית שאינה מתייחסת אליה נידונה לחוסר רלוונטיות ולחוסר דם.
מה שבכל זאת מפריע לשתי הנובלות הראשונות לנסוק - למרות הרבה רגעים יפים - היא העובדה שהקונספט, הרעיון שמאחוריהן, חשוף מדי. יותר מאשר התבוננות בלתי תלויה במציאות, הקורא מרגיש שיש כאן הוצאה לפועל של רעיון. בנובלה הראשונה הרעיון הוא משהו כמו: האישה המזדקנת, אכולת התשוקה, שמתביישת בתשוקתה או לא מודעת לה, משליכה את תשוקותיה על אחרים ואז נלחמת בהן עד חורמה. את הנובלה השנייה אפשר לסכם כך: העולם נחלק לדוגמניות ולנשים שאיש לא שם לב אליהן; הספרות הקלוקלת באה לענות על כמיהתן חסרת הסיכוי של הנשים הדחויות לקיום אצילי וזוהר; ההערצה של האישה הדחויה לאישה הזוהרת יכולה בקלות להפוך לאלימות.
אלו נושאים חשובים, כמובן. והבחירה של עינהר בהם ראויה, כאמור, לשבח. אבל מכיוון שהנובלות בנויות על קונספט מורגש מדי, באופן פרדוקסלי יש בהן משהו חסר דם וחיים - ודווקא בנובלות שעוסקות לכאורה בשפיר ובשליה של המציאות.
לכן, בעיניי, הנובלה השלישית המפקד'(הע)'ליון היא הטובה בקובץ. גם כאן נמצא במבט ראשון עימות סכמטי: בבסיס שכוח אל בדרום, החיילת הילה גרוס חשה רגשי נחיתות עזים מול מפקדה, סג"מ יפה תואר, "בן טובים" בשם מיכאל אנגלברג. אבל איום הסכמטיות מוסר מיד מעל הסיפור. הילה נושאת עיניה אל אנגלברג, אבל אנחנו והיא יודעים שאנגלברג מעורער למדי בנפשו. הילה, לעומת זאת, היא ציירת מוכשרת שמצווה על ידי אנגלברג לצייר על קיר דיוקן ענק של הרמטכ"ל לקראת ביקורו בבסיס; ציור שעלילותיו ניצבות בלב הנובלה.
'תמונות ,'עירום אם לסכם, הוא ספר שמציב את עצמו במקום ובזמן הנכונים ועוסק באומץ באזורי נפש מודלקים. במקומות שבהם עינהר מרופפת את רסן הקונספט ונוצר איזון בין התיבנות הרעיוני לבין יכולת ההתבוננות שלה במציאות העירומה - נוצרת פרוזה מרשימה.
בתמונה: איור של ענת עינהר
ליבוי יצרים
'תמונות עירום' של ענת עינהר נובר באומץ באזורי נפש דלקתיים
הזכות הראשונה והחשובה של ענת עינהר - כפי שהוכיחה כבר בספר הביכורים המוצלח, ולרגעים מעולה ממש, 'טורפים של קיץ' – היא הרצון לעסוק בזוויתי ובקוצני, במכוער ובבוטה. בצדדים הלא פוטוגניים של הקיום העכשווי.
הנובלה הראשונה מבין שלוש שמרכיבות את הקובץ החדש, 'תמונות ,'עירום מספרת על רחל, סבתא צעירה שבתה ימית ילדה בת שחורה למהגר אפריקאי. אחרי שאבי הילדה נטש אותן, ימית נקשרת לרופא ישראלי נחמד ואקטיביסט בשם ישי. רחל, שהיכרותה עם עולם האינטרנט מצומצמת ושאינה לגמרי מודעת ליצריה, חושדת שישי גולש באתרי פורנו מפוקפקים – המשתלטים גם על דמיונה שלה – ורוקמת תוכנית לחשיפת ערוותו ברבים ולהצלת בתה ונכדתה. כמו אצל יהושע קנז, שעינהר מושפעת ממנו מאוד, הגיבורה מונעת מדחפים עזים, הגובלים לעיתים בטירוף.
בנובלה השנייה אנחנו מתלווים לשתי נוסעות על אותו אוטובוס. האחת, דוגמנית יפה אך כבר לא צעירה וגם לא מצליחה במיוחד, חושדת בצלם שסימם אותה והפיץ ברשת תמונות עירום שלה, וזוממת להיפרע ממנו. השנייה, נערה שפופה, דחויה וענייה, שקריאה בספרה הטלנובלי של מיכל שלו, 'ממערב ,'לירח הביא אותה להפוך לסטוקרית של הסופרת ולרקום מזימה )מעט עמומה( לצמצום הפער בינה לבין הסופרת הנערצת, סמל ההצלחה בעיניה.
הכתיבה של עינהר פיוטית וסמיכה, לעיתים יפהפייה "(ואולי היא שהפצירה בו לצלם אותה ככה, מעווה את גופה לכדי פרצוף מקנטר של פטמות-עיניים וטבור-אף ופות-פה, פרצוף כמעט ילדותי בחציפותו המתריסה)" ולעיתים רחוקות מעט מכבידה. אבל הנושאים שמעסיקים אותה הם נושאים בוערים-שורפים: מיניות מדוכאת או לא מודעת לעצמה; נחיתות של מי שחש דחוי ומכוער לעומת מי שנדמה בעיניו כחי חיים זוהרים; טירוף; אכזריות הקיום ההיררכי של בני האדם )היררכיה מעשה-אדם והיררכיה מעשה-טבע.)
יותר מזה, ראויה להערכה הנכונות של עינהר להתמודד עם תופעות עכשוויות. בשתי הנובלות הראשונות, לפורנוגרפיה יש תפקיד מרכזי בעלילה - ופורנוגרפיה היא אכן תופעה מרכזית בימינו, לא פחות מפייסבוק, הפורנוגרפיה של הנפש. הפורנו במובנו העמוק הוא אמנם תופעה אנטי ספרותית, אבל ספרות עכשווית שאינה מתייחסת אליה נידונה לחוסר רלוונטיות ולחוסר דם.
מה שבכל זאת מפריע לשתי הנובלות הראשונות לנסוק - למרות הרבה רגעים יפים - היא העובדה שהקונספט, הרעיון שמאחוריהן, חשוף מדי. יותר מאשר התבוננות בלתי תלויה במציאות, הקורא מרגיש שיש כאן הוצאה לפועל של רעיון. בנובלה הראשונה הרעיון הוא משהו כמו: האישה המזדקנת, אכולת התשוקה, שמתביישת בתשוקתה או לא מודעת לה, משליכה את תשוקותיה על אחרים ואז נלחמת בהן עד חורמה. את הנובלה השנייה אפשר לסכם כך: העולם נחלק לדוגמניות ולנשים שאיש לא שם לב אליהן; הספרות הקלוקלת באה לענות על כמיהתן חסרת הסיכוי של הנשים הדחויות לקיום אצילי וזוהר; ההערצה של האישה הדחויה לאישה הזוהרת יכולה בקלות להפוך לאלימות.
אלו נושאים חשובים, כמובן. והבחירה של עינהר בהם ראויה, כאמור, לשבח. אבל מכיוון שהנובלות בנויות על קונספט מורגש מדי, באופן פרדוקסלי יש בהן משהו חסר דם וחיים - ודווקא בנובלות שעוסקות לכאורה בשפיר ובשליה של המציאות.
לכן, בעיניי, הנובלה השלישית המפקד'(הע)'ליון היא הטובה בקובץ. גם כאן נמצא במבט ראשון עימות סכמטי: בבסיס שכוח אל בדרום, החיילת הילה גרוס חשה רגשי נחיתות עזים מול מפקדה, סג"מ יפה תואר, "בן טובים" בשם מיכאל אנגלברג. אבל איום הסכמטיות מוסר מיד מעל הסיפור. הילה נושאת עיניה אל אנגלברג, אבל אנחנו והיא יודעים שאנגלברג מעורער למדי בנפשו. הילה, לעומת זאת, היא ציירת מוכשרת שמצווה על ידי אנגלברג לצייר על קיר דיוקן ענק של הרמטכ"ל לקראת ביקורו בבסיס; ציור שעלילותיו ניצבות בלב הנובלה.
'תמונות ,'עירום אם לסכם, הוא ספר שמציב את עצמו במקום ובזמן הנכונים ועוסק באומץ באזורי נפש מודלקים. במקומות שבהם עינהר מרופפת את רסן הקונספט ונוצר איזון בין התיבנות הרעיוני לבין יכולת ההתבוננות שלה במציאות העירומה - נוצרת פרוזה מרשימה.
בתמונה: איור של ענת עינהר
אריק גלסנר
7 לילות
19/06/2015
לקריאת הסקירה המלאה >
טסט שני שעבר בהצלחה
סימונה באט
ynet
22/03/2025
לקריאת הסקירה המלאה >
.jpg)
