עמית בממלכת העצים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עמית בממלכת העצים

עמית בממלכת העצים

עוד על הספר

יעקב אוסמו

יעקב אוסמו גילה את קסם הכתיבה עם פרישתו לגמלאות. עד כה פרסם שלושה ספרים: "ארמון הקסמים של ניר", "הילה והנמלה" ו- "עמית בממלכת העצים", שנכתבו בהשראת נכדיו.

תקציר

"אתה יודע," אמרתי, "שהעצים קיימים כבר ארבע-מאות מיליון שנה, הם היו בעולם עוד לפני הדינוזאורים. זה אומר שעץ זה משהו מיוחד. לפעמים גם אני, המבוגר, מרגיש שהעצים הם יצורים חיים, כמו משפחה או חברים." עמית הקשיב לדבריי ואמר: "סבא, באמת? גם אני מרגיש ככה."

סב ונכדו יוצאים למסע מרתק בממלכת העצים, הם חוברים יחד לסייע לעץ אורן זקן, מקימים משמרת יערנים כדי להציל את היער בקרבת מקום מגוריהם ומצליחים לסחוף עמם את כל השכונה.

בעלילת הספר שזורים סיפורים מרגשים ואגדות על יחסי הגומלין בין האדם לטבע.
זהו ספרו השלישי של יעקב אוסמו. ספריו הקודמים: "ארמון הקסמים של ניר" (2013), "הילה והנמלה" (2014) יצאו לאור בהוצאת סטימצקי – הוצאה לאור.

פרק ראשון

התחלה
יש סיפורים שנכתבים בלילה ויש סיפורים שנכתבים ביום. כל הסיפורים נכתבים באהבה ובמיוחד סיפורים על ילדים.
את הסיפור הזה כתבתי בלילה. הסיפור הוא על עמית, הנכד שלי.
איך מתחילים סיפור?
פשוט. מתחילים לספר.
 
* * *
 
עמית נולד לפני שתים-עשרה שנים בתל-אביב.
כשראיתי אותו בראשונה הוא היה תינוק קטן ושקט, יפה, שמנמן, עיניו כחולות ושְׂעָרו בהיר.
בגיל שנה עמית הלך יציב ואפילו רץ.
בגיל שנתיים הוא כבר התרוצץ בחצר, הסיע מכוניות בחול ובעט בכדור גומי גדול.
בגיל שלוש הוא דיבר ברור ושר בקול צלול.
בגיל ארבע למד עמית בגן טרום-חובה. באותה שנה בט"ו בשבט, הוא וחבריו שתלו עצים בחורשה חדשה, שנטעה הקרן הקיימת סביב השכונה.
כשהיה בן חמש ידע לכתוב מילים אחדות וצייר את המשפחה שלו.

יעקב אוסמו

יעקב אוסמו גילה את קסם הכתיבה עם פרישתו לגמלאות. עד כה פרסם שלושה ספרים: "ארמון הקסמים של ניר", "הילה והנמלה" ו- "עמית בממלכת העצים", שנכתבו בהשראת נכדיו.

עוד על הספר

עמית בממלכת העצים יעקב אוסמו

התחלה
יש סיפורים שנכתבים בלילה ויש סיפורים שנכתבים ביום. כל הסיפורים נכתבים באהבה ובמיוחד סיפורים על ילדים.
את הסיפור הזה כתבתי בלילה. הסיפור הוא על עמית, הנכד שלי.
איך מתחילים סיפור?
פשוט. מתחילים לספר.
 
* * *
 
עמית נולד לפני שתים-עשרה שנים בתל-אביב.
כשראיתי אותו בראשונה הוא היה תינוק קטן ושקט, יפה, שמנמן, עיניו כחולות ושְׂעָרו בהיר.
בגיל שנה עמית הלך יציב ואפילו רץ.
בגיל שנתיים הוא כבר התרוצץ בחצר, הסיע מכוניות בחול ובעט בכדור גומי גדול.
בגיל שלוש הוא דיבר ברור ושר בקול צלול.
בגיל ארבע למד עמית בגן טרום-חובה. באותה שנה בט"ו בשבט, הוא וחבריו שתלו עצים בחורשה חדשה, שנטעה הקרן הקיימת סביב השכונה.
כשהיה בן חמש ידע לכתוב מילים אחדות וצייר את המשפחה שלו.