מקום אחר ועיר זרה

קנטו ראשון
 
"הטיפולוגיה של הספרות העברית נעשתה קצת חד-גונית בגיבוריה... אולי לנסות להרחיב את הטיפולוגיה דרך טיפוסי יהודים מחוץ לישראל."
 
א.ב. יהושע, הקיר וההר
 
א
 
טָעוּת - לְעוֹלָמִים חוֹזֶרֶת,
אַךְ מִי אוֹתוֹ הַמְנֻוָּל
שֶׁהִתְרַשֵּׁל, וּבַחוֹבֶרֶת
שָׁכַח לָשִׂים סִוּוּג "מֻגְבָּל"?
מָצָא סִדּוּר יָעִיל וְנוֹחַ:
יוֹאִילוּ אֲחֵרִים לִטְרֹחַ...
מַדּוּעַ כָּךְ לְהִתְאַמֵּץ?!
הֲרֵי טִרְדָּה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ:
לִטְבֹּל בִּדְיוֹ אֶת הַחוֹתֶמֶת,
לִטְבֹּעַ כָּל אַחַת: "מֻגְבָּל".
הַלְשֵׁם כָּךְ - דַּרְגוֹת סַמָּל?!
הֵן כְּבָר הַנֶּפֶשׁ מִטַּמְטֶמֶת
בְּמַחְשַׁכָּיו שֶׁל כּוּךְ אָרוּר
מִלְּיַחֵל לְיוֹם שִׁחְרוּר!
 
ב
 
כָּאֵלֶּה תְּהַרְהֵר חַיֶּלֶת
(וּלְהַלָּן - הַגִּבּוֹרָה)
טוֹרֶקֶת אַחֲרֶיהָ דֶּלֶת:
"מְדוֹר חִנּוּךְ וְהַסְבָּרָה".
יָבוֹא-נָא הַגִּבּוֹר וָיַעַל:
בְּרוּכִים הַנִּמְצָאִים בְּצַהַ"ל!
הֲיֵשׁ עוֹד צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר?
מִי לֹא יֵדַע! מִי לֹא יַכִּיר?!
זֶה כְּבָר הָיִינוּ שָׁם כֻּלָּנוּ,
(הֲיִתָּכֵן, אָמְנָם חָלְפָה,
תְּקוּפַת חַיֵּינוּ הַיָּפָה?)
הַרְפַּתְקָאוֹת לֹא יְאֻמָּנוּ,
יִקְצַר הַדַּף מִלְּהָכִיל...
אַךְ מֶה חָשׁוּב! מוּטָב נַתְחִיל.
 
ג
 
יוֹם תְּכֵלֶת וַעֲלֵי שַׁלֶּכֶת,
חַמָּה תִּזְרַח בִּשְׁמֵי לֹא עָב.
חַיֶּלֶת בַּמִּשְׁעוֹל הוֹלֶכֶת,
לְבַד, בְּצָהֳרֵי הַסְּתָו:
מִבַּעַד לְפִשְׁפָּשׁ פָּתוּחַ
יָצְאָה הַגִּבּוֹרָה לָשׂוּחַ
בְּעִקּוּלָיו שֶׁל שְׁבִיל עָפָר
אֶל תַּחַת אֶקָלִיפְּטוּס-סְפָר,
קוֹרֵץ בִּרְסִיסִים שֶׁל תְּכֵלֶת
מִבַּעַד יֶרֶק הָעַלְוָה.
אֵין אִישׁ מֵפֵר אֶת הַשַּׁלְוָה...
וּפֶתַע קוֹל: "סְלִיחָה! חַיֶּלֶת!"
בֵּין הַשִּׂיחִים דְּבַר-מָה יִרְחַשׁ.
כַּמִּסְתַּבֵּר, חַיָּל חָדָשׁ.
 
ד
 
תָּמִיד שׁוֹלְחִים לְכָאן אֶת אֵלֶּה,
הִיא מִתְקַשָּׁה לִכְבֹּש חִיּוּךְ
כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵל: "סְלִיחָה, חַיֶּלֶת,
הֵיכָן מִפְקֶדֶת קְצִין חִנּוּךְ?"
כְּבָר לְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה, מֻתֶּרֶת:
זֶה אַךְ הֻצַּב, תָּעָה בַּדֶּרֶךְ.
אַגַּב, שְׁמוֹ גֵ'יי, הוּא קַד קִדָּה -
וּבְכֵן, הֵיכָן הַמִּפְקָדָה?
מוֹרִים לוֹ - אַךְ לְאֵין תּוֹחֶלֶת.
יָדוֹ, מוּשֶׁטֶת לִפְרֵדָה,
אֵינָהּ מַרְפָּה מִכַּף יָדָהּ:
"תּוֹדָה רַבָּה... מַה שְּׁמֵךְ, חַיֶּלֶת?"
"אוֹרִית," תָּשִׁיב הַגִּבּוֹרָה,
וְתִמָּלֵט בִּמְהֵרָה.
 
ה
 
אֶל הַמִּשְׂרָד, אֶל הַחוֹבֶרֶת.
הִנֵּה עוֹדֶנָּה מַחְתִּימָה
"מֻגְבָּל" מִתַּחַת לַכּוֹתֶרֶת
"אֶתְגָּר: דְּבֵקוּת בַּמְּשִׂימָה",
וּמַצִּיבָה וּמְהַדֶּקֶת
בָּאִצְטַבָּה הַמְאֻבֶּקֶת  
בֵּין "הַמְפַקֵּד כִּדְמוּת מוֹפֵת"
לְבֵין "הֱיֵה אַתָּה שׁוֹפֵט",
"מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁמַעַת",
"דֻּגְמָה אִישִׁית" וְ"אַחֲרַי"
הַמְגֻבָּבִים שָׁם בְּאַקְרַאי...
אַךְ הַאֻמְנָם - דְּפִיקָה נִשְׁמַעַת?
אָכֵן, נִשְׁנֵית הַנְּקִישָׁה;
וְקוֹל: "סְלִיחָה, בְּבַקָּשָׁה..."
 
ו
 
קְצִינָה אֶל הַסּוּגְיָה נִדְרֶשֶׁת:
מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ עַד מָחָר?
בְּמַעֲטֵה חֻמְרַת אֲרֶשֶׁת
תָּדוּן לְקֻלָּא: מְשֻׁחְרָר!
אַךְ זֶה לֹא מָשׁ. פָּנָיו יָאִירוּ:
הִנֵּה כָּעֵת יִסַּע הָעִירָה.
עוֹד יֵשׁ מָקוֹם... יִשְׂמַח מְאֹד...
יוֹסִיף עוֹד הֶרֶף לַעֲמֹד,
בְּטֶרֶם הַשְּׁתִיקָה מוּפֶרֶת.
(הַגִּבּוֹרָה אֶל הַקְּצִינָה
נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ בִּתְחִנָּה:
לְבַד עָבְדָה עַל הַחוֹבֶרֶת,
נִגְמָר הַיּוֹם, בְּלָאו הֲכִי...
עַד שֶׁיֻּתַּר גַּם לָהּ: לְכִי.)
 
ז
 
כְּבָר הַחַמָּה, כְּמִנְהָגֶיהָ,
פּוֹנָה לְצַד הַמַּעֲרָב,
נוֹטֶשֶׁת מַחֲנֶה יָגֵעַ,
בְּאוֹר וּבְאָבָק נִצְרָב;
תַּשְׁפִּיל לְהֶרֶף אֶת רִיסֶיהָ
עַל זוּג שֶׁבִּדְמָמָה נוֹסֵעַ:
עֵינָיו - בַּכְּבִישׁ, וְזוֹ רֹאשָׁהּ
תִּכְבֹּש הַצִּדָּה בַּשִּׁמְשָׁה,
צוֹפָה בַּנּוֹף מִבַּעַד חַיִץ.
תַּבִּיט אַחֲרֵי גַּלִּים גַּלִּים,
בָּרוּחַ מַרְבַדֵּי עָלִים,
עַל שְׂדוֹת קוֹצִים, שְׂרִידֵי הַקַּיִץ,
יְרַק הָעֵשֶׂב שֶׁהוֹבִישׁ
בְּיַרְכְּתֵי אֲפֹר הַכְּבִישׁ.
 
ח
 
הַחֹרֶף עוֹד מִתְמַהְמֵהַּ:
לֹא בָּא יוֹרֶה, וְסוֹף חֶשְׁוָן.
עַל הַשִּׁמְשָׁה - כְּעֵין קָמֵיעַ,
עָלֶה אָדֹם עַל גַּב לָבָן,
תּוֹפֵס לְהֶרֶף אֶת הָעַיִן.
מֻכָּר הַסֵּמֶל - אַךְ מִנַּיִן?
תִּפְתַּח אֶת פִּיהָ - וְתִדֹּם.
בַּהֲפוּגַת רַמְזוֹר אָדֹם
יָדוֹ נִשְׁלַחַת, מְגַשֶּׁשֶׁת.
סוֹף סוֹף מָצָא אֶת שֶׁבִּקֵּשׁ:
יַצִּיעַ חֲפִיסָה וְאֵשׁ
אַךְ זוֹ נִרְתַּעַת, כְּחוֹשֶׁשֶׁת...
"מַפְרִיעַ?" ("לֹא...") יִנְשֹׁף סִילוֹן
וּבִלְחִיצָה יִפְתַּח חַלּוֹן.
 
ט
 
מְעַט מְעַט גּוֹבֵר הָעֹמֶס
בִּנְתִיבָיו שֶׁל כְּבִישׁ מָהִיר.
מִצְטוֹפְפִים שִׁלְטֵי פִּרְסֹמֶת,
וּכְבָר בָּאֹפֶק קַו הָעִיר.
"לְאָן?" יִשְׁאַל, וְהִיא נִבְהֶלֶת:
"לְאָן אַתָּה?" תָּשִׁיב שׁוֹאֶלֶת,
וְזֶה, קוֹלוֹ עָשָׁן נִשְׁנָק,
עוֹנֶה: "אֲנִי - רְחוֹב רָנָ"ק."
רָנָ"ק! זִכְרוֹן יָמִים עָבָרוּ!
וְעוֹד תַּקְשֶׁה: אֵיזֶה מִסְפָּר?
אָמְנָם? הַהַפְתָּעָה תִּגְבַּר:
הֲרֵי שָׁם סַבְתָּא פַּעַם גָּרָה!
וּבְפִתְאֹם נִשְׁמָע קוֹלוֹ:
אוּלַי תִּרְצֶה הִיא לַעֲלוֹת?
 
י
 
"בְּבַקָּשָׁה," מַזְמִין הוּא פְּנִימָה,
אַךְ אֶת קוֹלוֹ מַחְרִישׁ צִלְצוּל.
"שְׁבִי," מְבַקֵּשׁ הוּא, רָץ קָדִימָה,
מַשְׁפִּיעַ תּוֹעֲפוֹת מִלְמוּל:
הוֹרָיו... שָׁם יוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר,
וְהַשִּׂיחוֹת פָּחוֹת בְּיֹקֶר...
הוּא מְמַהֵר וּמִתְנַצֵּל
לַטֶּלֶפוֹן הַמְצַלְצֵל,
רוֹמֵז לָהּ בְּסִימָן: לָשֶׁבֶת.
עַל הַשֻּׁלְחָן בַּצַּד תַּבְחִין:
מִלּוֹן, וְ"שַׁעַר לַמַּתְחִיל".
לְבַד הוּא גָּר, הִיא מְחַשֶּׁבֶת,
עֵת מִן הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה
בּוֹקֵעַ צְלִיל שָׂפָה זָרָה.