סבא יעקב הולך לאיבוד

1

אֲנִי וְסַבָּא שֶׁלִּי, סַבָּא יַעֲקֹב, אַבָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי, מִיקָה, הֲכִי אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק בְּיַחַד מַחְבּוֹאִים. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ חֻקִּים מִשֶּׁלָּנוּ, חֻקִּים שֶׁל סַבָּא כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד וְשֶׁאָז הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הָיָה גֵ'קִי וְהוּא הָיָה מְשַׂחֵק מַחְבּוֹאִים עִם סַבָּא שֶׁלּוֹ, אַבְרָהָם אָבִינוּ.

אָז בַּמִּשְׂחָק שֶׁלָּנוּ כְּשֶׁסַּבָּא מִתְחַבֵּא, וְרַק הוּא מִתְחַבֵּא, הוּא מְגַלֶּה לִי עוֹד לִפְנֵי שֶׁמַּתְחִילִים אֵיפֹה הוּא יִתְחַבֵּא. וְתָמִיד הוּא מִתְחַבֵּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן בַּסָּלוֹן. וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי גּוֹמֶרֶת לִסְפֹּר, הוּא צוֹעֵק לִי "יֻסְּפָה, יִצְחָקָהּ, שׁוֹשַׁנָּה, גִּ'ינְגִ'יִת, מַרְגָּרִינָה", כָּל מִינֵי שֵׁמוֹת שֶׁל פַּעַם, "אֲנִי פֹּה, אֲנִי פֹּה".

וְשֶׁכְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לַסָּלוֹן, וַאֲנִי צוֹעֶקֶת בִּכְאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא, "אֵיפֹה אַתָּה, סַבָּא יַעֲקֹב, אֵיפֹה אַתָּה?", אָז הוּא מַתְחִיל לָזוּז מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן, כְּדֵי שֶׁאֲנִי אַרְאֶה אוֹתוֹ, וְלַעֲשׂוֹת קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר, זֶה מָה שֶׁהוּא אָמַר לִי שֶׁזֶּה. אָז פַּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ "אֲבָל סַבָּא, לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר?" אָז הוּא אָמַר "בְּדִיּוּק בִּשְׁבִיל זֶה, שֶׁתַּחְשְׁבִי שֶׁזֶּה טְרַקְטוֹר, וְלֹא תֵּדְעִי שֶׁזֶּה אֲנִי, הֵבַנְתְּ?". הוּא מַצְחִיקֵי סַבָּא שֶׁלִּי יַעֲקֹב, מַצְחִיק כְּמוֹ שֶׁפַּעַם הָיוּ מַצְחִיקִים.

וּכְשֶׁאֲנִי מְגַלָּה וְתוֹפֶסֶת אוֹתוֹ, אֲנַחְנוּ צוֹחֲקִים וּמִתְחַבְּקִים, וְאָז הוּא צוֹעֵק "הַפְתָּעָה" וְנוֹתֵן לִי פְּרָס, וְזֶה תָּמִיד תָּמִיד אוֹתוֹ פְּרָס. דֻּבּוֹנֵי גּוּמִי, זֶה סֻכָּרִיּוֹת כָּאֵלּוּ, אַתֶּם בֶּטַח מַכִּירִים, בְּכָל מִינֵי צְבָעִים. וּכְשֶׁפַּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, "אֲבָל סִבּוּשׁ, אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת הַפְתָּעָה אִם כָּל פַּעַם זֶה אוֹתוֹ דָּבָר?", אָז הוּא חָשַׁב וְחָשַׁב וְאָמַר "אַתְּ צוֹדֶקֶת, אֲבָל זוֹ הַהַפְתָּעָה הֲכִי טְעִימָה שֶׁיֵּשׁ".

אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי כְּבָר גְּדוֹלָה, אָז אֲנִי לֹא רוֹצָה לְשַׂחֵק אִתּוֹ כָּכָה. אֲנִי רוֹצָה לִמְצֹא אוֹתוֹ בְּכוֹחוֹת עַצְמִי, כָּכָה הַמּוֹרֶה אוֹמֶרֶת לָנוּ לַעֲשׂוֹת, בְּכוֹחוֹת עַצְמֵנוּ. אֲבָל סַבָּא, כָּכָה אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת, הוּא עַקְשָׁן מֵאֶרֶץ הָעַקְשָׁנִים. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ אֶרֶץ כָּזֹאת, אוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הִמְצִיאָה, אֲבָל זֶה לֹא מְשַׁנֶּה. "חמוֹר אֲנִי, עִקֵּשׁ כְּמוֹ פֶּרֶד", הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ וְצוֹחֵק. אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן. הוּא גַּם לֹא חֲמוֹר וְגַם כִּמְעַט תָּמִיד מְנַצֵּחַ אוֹתִי בְּזוּג אוֹ פֶּרֶד. אֲבָל בָּ"אַבְנִירוּמַסְפְּרִיִּים" אֲנִי תָּמִיד מְנַצַּחַת אוֹתוֹ, כִּי הוּא תָּמִיד מוֹצִיא נְיָר, וַאֲנִי תָּמִיד חוֹתֶכֶת אוֹתוֹ בְּמִסְפָּרַיִם. וְאָז הוּא נוֹתֵן לִי פְּרָס, הַפְתָּעָה, דֻּבּוֹנֵי גּוּמִי. נָכוֹן, אֵיךְ יְדַעְתֶם?