להפסיק לעשן עכשיו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
להפסיק לעשן עכשיו
מכר
מאות
עותקים
להפסיק לעשן עכשיו
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

להפסיק לעשן עכשיו

4.9 כוכבים (27 דירוגים)

עוד על הספר

אלן קאר (אנגלית: Allen Carr; ‏2 בספטמבר 1934 - 29 בנובמבר 2006) התפרסם כיועץ וסופר אשר עסק בהפסקת עישון והימלטות מהתמכרות לניקוטין, לאחר שעישן בשרשרת כ-5 קופסאות ביום, והפסיק לאחר 33 שנים. נפטר כתוצאה מסרטן ריאות בשנת 2006.

נושאים

תקציר

"אם תעקבו אחר ההוראות שלי, תוכלו להפוך ללא-מעשנים מאושרים לכל החיים". אלן קאר

להפסיק לעשן עכשיו בלי לעלות במשקל

הדרך הקלה של אלן קאר היא השיטה המצליחה ביותר להפסקת עישון בכל הזמנים. מיליוני מעשנים ברחבי העולם הפסיקו לעשן בעזרתה, מיד, בקלות, בלי ייסורים ולתמיד.
בספר זה היא מוצגת בגרסה מזוקקת ומשופרת, נוחה ופשוטה מתמיד לקריאה וליישום.

"הניחו לאלן קאר לעזור לכם להימלט עוד היום."
אובזרוור
"אלן קאר מנתץ את המיתוס לפיו הפסקת עישון היא משימה קשה מנשוא."
טיימס
"כמה שונים נראים החיים שלי אחרי שהפסקתי לעשן."
גארדיין
 

פרק ראשון

למה אתם מעשנים
 
בפרק זה התמכרות לניקוטין * התגלות הדרך הקלה * תחושת הריקנות ההיא * לרפא את העולם מעישון * הפרכת המיתוסים
 
התמכרות לניקוטין
ניקוטין, תרכובת שמנונית, חסרת צבע, הוא הסם המצוי בטבק הגורם להתמכרות לעישון. זהו הסם הממכר במהירות הגדולה ביותר הידוע למין האנושי, וסיגריה אחת בלבד מספיקה כדי ללכוד אתכם.
כל שאיפה מסיגריה משגרת, דרך הריאות אל המוח, מנה קטנה של ניקוטין הפועלת מהר יותר ממנת הרואין שנרקומן מזריק לוורידיו. אם סיגריה מאפשרת עשרים שאיפות, תקבלו עשרים מנות מהסם מסיגריה אחת בלבד.
ניקוטין הוא סם מהיר פעולה, והרמות שלו במחזור הדם צונחות במהירות לחצי בערך בתוך 30 דקות מעישון סיגריה, ולרבע בתוך שעה מרגע כיבויה. זה מסביר מדוע מרבית המעשנים צורכים כעשרים סיגריות ביום.
ברגע שהמעשן מכבה את הסיגריה, הניקוטין עוזב במהירות את הגוף והמעשן מתחיל לסבול מייסורי גמילה.
בנקודה זו אני חש צורך להפריך אשליה נפוצה בקרב מעשנים בכל הקשור לייסורי גמילה. מעשנים חושבים שייסורי גמילה הם אותה טראומה נוראה שממנה הם סובלים כשהם מנסים או נאלצים להפסיק לעשן. למעשה, הייסורים הללו הם נפשיים בעיקרם ־ המעשן חש שלוקחים ממנו את ההנאה או את הסעד שלו. ארחיב על כך בהמשך.
תסמיני הגמילה הגופניים מניקוטין הם עדינים כל כך, שמרבית המעשנים מעבירים את חייהם בלי להבין שהם מכורים לסם. כשאנחנו משתמשים במושג "מכור לניקוטין", אנחנו סבורים שרק רכשנו הרגל. רוב המעשנים פוחדים מסמים, אבל זה בדיוק מה שהם ־ מכורים לסם. למרבה המזל, הגמילה ממנו קלה, אבל קודם כול עליכם לקבל את העובדה שאתם מכורים.
בתוך שבע שניות מהדלקת הסיגריה מגיע ניקוטין לחלקים בגוף המייחלים לו, ומכך נובעות תחושות הרגיעה והביטחון שהסיגריה מעניקה למעשן. כשאנחנו רק מתחילים לעשן, ייסורי הגמילה והפגתם עדינים כל כך, שאנחנו אפילו לא מודעים לקיומם. כשאנחנו מתחילים לעשן בקביעות, אנחנו חושבים שזה או כי למדנו ליהנות מהסיגריות או כי רכשנו לנו "הרגל". האמת היא שאנחנו כבר מכורים; אנחנו לא מבינים את זה, אבל מפלצת הניקוטין הקטנה כבר נמצאת בבטננו, ומדי פעם עלינו להאכילה.
כל המעשנים מתחילים לעשן מסיבות טיפשיות. אף אחד לא צריך לעשן. הסיבה היחידה שאנשים ממשיכים לעשן, בין שמדובר במעשנים כבדים ובין שבמעשנים מזדמנים, היא להאכיל את המפלצת הקטנה.
האירוניה הגדולה בכל מה שקשור לעישון היא שההנאה שהמעשן מפיק מהסיגריה היא ההנאה שבניסיון להחזיר לגופו את השקט והשלווה והביטחון שידע לפני שהתמכר. אתם מכירים את ההרגשה הזאת כשהאזעקה אצל השכן פועלת כל היום, או כשמשהו אחר מרגיז בעיקשות. ואז פתאום הרעש פוסק, ואתם חווים את ההרגשה הנפלאה הזאת של שקט ושלווה. זו לא שלווה אמיתית, אלא רק היפסקות הגורם המעצבן. למעשה, כל מה שמעשנים מנסים לעשות כשהם מדליקים סיגריה זה להיפטר מתחושות הריקנות וחוסר הביטחון שמשתלטות על הנפש בעת שהגוף סובל מייסורי גמילה מניקוטין ־ תחושות שלא-מעשנים לא מרגישים אותן מלכתחילה. במילים אחרות, אנחנו מעשנים כדי להרגיש כמו לא-מעשנים.
לפני שאנחנו מתחילים לעשן, הגוף שלנו שלם. או אז אנחנו מחדירים ניקוטין לגוף, וכשאנחנו מכבים את הסיגריה והניקוטין אוזל ומתכלה, אנחנו מתחילים לסבול מייסורי גמילה ־ לא כאב גופני, רק תחושת ריקנות. אנחנו אפילו לא מודעים לקיומה, אבל היא פועלת כמו טפטוף ברז בתוך גופנו. המוח הרציונלי שלנו לא מבין את זה. ואין צורך שיבין. אנחנו רק יודעים שבא לנו סיגריה, וכשאנחנו מדליקים אותה הכמיהה לה נעלמת, ולעת עתה אנחנו שוב מרוצים ובטוחים, בדיוק כפי שהיינו לפני שהתמכרנו. אלא שהסיפוק רגעי בלבד, משום שכדי לספק את הכמיהה, אנחנו צריכים להכניס עוד ניקוטין לגוף. ברגע שאתם מכבים את הסיגריה, הכמיהה מתחילה שוב, וככה ממשיכה השרשרת. זוהי שרשרת לכל החיים ־ אלא אם כן תנתקו אותה.
 
"אני הולך לרפא את העולם מעישון!"
אנשים שואלים אותי מה מכשיר אותי לעזור לעולם להפסיק לעשן. אחרי הכול, אינני רופא או פסיכיאטר. אני מסביר למה איש אינו מוכשר יותר ממני למשימה.
 
33 שנים מחיי הייתי מעשן כבד. היו ימים שבהם עישנתי מאה סיגריות ביום, ומעולם לא פחות משישים. נראיתי נורא והרגשתי נורא. נוסף על בעיות הבריאות הכרוניות, חשתי תיעוב עצמי וחוסר הערכה עצמית. הרגשתי שהחיים שלי יצאו משליטה.
היה לי כאב ראש כרוני שנגרם בגלל שיעול בלתי פוסק; סבלתי מדימומים חמורים ותכופים מהאף; הסינוסים שלי צרבו כל הזמן ופחדתי שכל רגע אני הולך למות משטף דם במוח. ידעתי שזה הורג אותי, ובכל זאת המשכתי לעשן.
עשרות פעמים ניסיתי להפסיק. פעם אחת הפסקתי לשישה חודשים ועדיין טיפסתי על הקירות. זה לא שנהניתי מהעישון; מוזר ככל שזה יישמע, מעולם לא סבלתי מהאשליה הזאת. אבל בהחלט חשבתי שסיגריה עוזרת לי להירגע והייתי משוכנע שהיא נותנת לי אומץ וביטחון. באמת ובתמים האמנתי שבלי סיגריות לא אוכל להיות מאושר.
הייתי בטוח כל כך שהחיים שלי תלויים בסיגריות עד שהייתי מוכן, פשוטו כמשמעו, למות ולא לחיות בלעדיהן. עדיין לא פגשתי אדם שהיה מכור (או ליתר דיוק, חשב שהוא מכור) בצורה קיצונית כל כך כמוני.
אני מודע לכך שכשאני מתאר את התהומות שאליהם שקעתי, רוב הקוראים, בעיקר מעשנים צעירים ומזדמנים, ינחמו את עצמם במחשבה ש"אני לעולם לא אתן לזה להידרדר כך, ואם זה יקרה, אפסיק לעשן".
אני גם מודע לכך שאתם בטח מקבלים את הרושם שבספר הזה תמצאו המון דפים של דם, סבל וזוועות, ושאני הולך להפחיד אתכם עד שתשתכנעו להפסיק. ממש לא. אילו חשבתי שאצליח לשכנע אתכם באמצעות טקטיקות של זעזוע והלם, לא הייתי מהסס לשנייה. אבל הפחדות כאלה לא עזרו לי להפסיק, ואילו הן היו יעילות לכם הייתם כבר לא-מעשנים. נהפוך הוא, אני מבטיח שאין לי בשבילכם שום דבר מלבד בשורות טובות ואפס תיאורי זוועה מעוררי פלצות.
 
עליכם להבין מדוע מעשנים שמודעים לכך שהם הורגים את עצמם בכל זאת לא מפסיקים. כי אם לא תבינו את זה, גם אתם לא תפסיקו לעשן!
 
בימים שעדיין עישנתי, החלטתי להיעתר לתחינתה של אשתי ג'ויס וללכת לטיפול אצל מרפא בהיפנוזה שטען שביכולתו לעזור לאנשים להפסיק לעשן. הייתי בטוח שהוא לא יוכל לעזור לי, אבל ג'ויס עוררה בי רגשי אשם וחשבתי שאם אלך לשם ואעשה מה שיידרש ממני, אוכל לחזור הביתה במצפון נקי ולומר, "את רואה, זה היה בזבוז מוחלט של זמן וכסף. עכשיו את מוכנה לקבל את זה שאין מה לעשות, שאני לעולם לא אוכל להיגמל?"
בפועל, המילים המדויקות שאמרתי לג'ויס עם שובי היו:
"אני הולך לרפא את העולם מעישון!"
חוסר האמון שלה היה מובן לגמרי. היא היתה עדה לאינספור ניסיונות גמילה כושלים שלי. היא זכרה איך פעם הישרתי מבט בעיניה ובמצח נחושה שיקרתי לה שהפסקתי, כשלאמיתו של דבר המשכתי לעשן מאחורי גבה. הניסיון האחרון שלי שנתיים לפני כן הסתיים בתום חודשים איומים של מרה שחורה, מצב רוח רע וסבל.
 
הפעם זה היה שונה
ברור לי שתתקשו להאמין לזה, אבל לפני שכיביתי את הסיגריה האחרונה שלי, הייתי כבר לא-מעשן וכבר ידעתי שלעולם לא אחוש שוב צורך או רצון לעשן.
מה שכן, לא ציפיתי שזה יהיה קל כל כך. הגילוי היה מדהים כשהסתבר לי שלא רק שזה קל עד כדי גיחוך, אלא שאני ממש נהנה מכל התהליך, החל ברגע שבו כיביתי את הסיגריה האחרונה שלי. לא נדרש ממני שום כוח רצון, לא סבלתי מייסורי גמילה, ומאותו יום לא חשתי אפילו תשוקה קלה שבקלות לעשן. וכבונוס נוסף ־ לא העליתי במשקל. למעשה, השלתי מעלי יותר מ-12 ק"ג.
 
יש מיתוס שהפסקת עישון מחייבת עלייה במשקל. שישה חודשים אחרי שכיביתי את הסיגריה האחרונה שלי, משקלי היה 15 ק"ג פחות מכפי ששקלתי כמעשן!
 
15 ביולי 1983 היה היום החשוב ביותר בחיי. באותו יום הכול התבהר פתאום, והבנתי שאני לא מוכרח לעשן. לא הטיפול בהיפנוזה עצמו חולל את השינוי, אלא משהו שהמרפא בהיפנוזה אמר.
בשלב מסוים הוא אמר, "עישון הוא התמכרות." הצהרה פשוטה שנאמרה כמעט כלאחר יד, ואף על פי כן, עד לאותו רגע מעולם לא חשבתי על זה בצורה כזאת. האפקט של האמירה הזאת היה מדהים. למעשה, לא הייתי צריך לשמוע שום דבר נוסף. מצאתי את המפתח של מנעול תא הכלא הפרטי שלי.
אם עישון הוא התמכרות ותו לא, אזי הוא מאבד את כל כוחו ואת המיסטיקה שלו. זה לא משהו שאני עושה לשם הנאה או נוחות, אלא משהו שאני מוכרח לעשות כדי להזין את ההתמכרות שלי. אין הבדל גנטי בין מעשנים ללא-מעשנים, זו מלכודת שכל אחד עלול ליפול לתוכה אם ייכנע ללחץ להתחיל לעשן. מאותו רגע ואילך ידעתי שאני יכול להשתחרר והרגשתי בטוח ביכולתי לעזור לאחרים להימלט ־ לנצח.
 
כדי להיגמל, אחת ולתמיד, עליכם להתמקד במה שהסיגריה עושה בשבילכם. ברגע שהבנתם שאתם לא מקריבים שום דבר, עשיתם צעד גדול בדרך לחירות.
 
בהמשך ארחיב בכל הקשור לריפוי בהיפנוזה וכיצד ניתן להפיק מכך תועלת, אבל עלי לומר לכם שלא בזכות הטיפול בהיפנוזה הצלחתי להפסיק לעשן. אף שביום ההוא לא תפסתי את מלוא המשמעות של מה שקרה לי, ידעתי שגיליתי משהו שכל מעשן מייחל לו:
 
דרך קלה להפסיק לעשן
בהתחלה לא היה לי ברור למה ניסיונות גמילה קודמים היו סבל נורא כל כך ודווקא הפעם הזאת היתה ההפך הגמור. שוב ושוב שאלתי את עצמי את השאלה הלא-נכונה: למה בפעם הזאת היה לי כל כך קל ומהנה להפסיק? כששאלתי את עצמי למה הפעמים הקודמות היו סיוט נורא כל כך, פתאום הכול נראה לי הגיוני וברור.
האמת היפה היא: קל להפסיק לעשן אם אתם ניגשים לזה בהלך הרוח הנכון. אם, לעומת זאת, תיגשו להפסקת עישון בהלך הרוח הלא-נכון, הרי שהמשימה עלולה להפוך לבלתי אפשרית כמעט.
לאחר מכן פיתחתי שיטה ללמד אחרים את הדרך הנכונה ובחנתי אותה על חברים וקרובי משפחה. התוצאות אוששו את האמונה שלי שזה יכול להצליח אצל כל מעשן.
הייתי כל כך משוכנע בזה שקיבלתי את ההחלטה הגורלית לפרוש מהמקצוע שלי ולהקים מרכז שבו אעזור לאחרים להשתחרר מהשעבוד לניקוטין.
השמועות על אודות השיטה עברו מפה לאוזן והתפשטו כמו אש בשדה קוצים. עד מהרה לא היינו זקוקים כלל לפרסום. מעשנים החלו להגיע אלי לא רק מכל קצווי בריטניה, אלא גם בטיסות מכל רחבי העולם, אך ורק בזכות המלצות אישיות שקיבלו ממעשנים שהצליחו להיגמל.
בשלב מסוים, כשהבנו שאין באפשרותנו לטפל במספר המעשנים שביקשו את עזרתנו, העליתי את השיטה על הכתב ופרסמתי אותה בספר, הדרך הקלה להפסיק לעשן. הספר הפך להיט כלל-עולמי ולספר נמכר ביותר בעולם, בפער גדול, בתחום הגמילה מעישון. הספר תורגם ליותר מ-40 שפות ונמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים.
 
מדוע העולם עדיין לא נרפא
מיליוני מעשנים נגמלו בעזרת הדרך הקלה של אלן קאר, ואף על פי כן, עישון נותר המחלה הקטלנית מספר אחת בעולם. כיצד משמרות הסיגריות את אחיזתן בחברה, ואיך אתם תצליחו להימלט?
בהתחלה חשבתי שייקח לי לא יותר מחמש דקות לשכנע כל אדם אינטליגנטי במידה סבירה להפסיק לעשן, על ידי הסבר של שתי עובדות פשוטות:
 
1. ההנאה או המשען היחידים שמעשנים מקבלים כשהם מדליקים סיגריה הם הקלת תחושות הריקנות וחוסר הביטחון הנגרמות כתוצאה מייסורי הגמילה של הגוף מניקוטין, ייסורים שלא-מעשנים כלל לא סובלים מהם.
2. כל סיגריה וסיגריה לא רק שאינה משככת את תחושת הריקנות, היא דווקא גורמת אותה, ולכן תפיסת ההנאה או המשען היא אשליה. למה הדבר דומה? לנעילת נעליים קטנות מדי ולוחצות כדי ליהנות מההקלה שבחליצתן.
 
בעבר הערכתי שיידרשו עשר שנים כדי לרפא את העולם מעישון. והנה, כעבור יותר מרבע מאה יש בעולם יותר מעשנים מאי-פעם, על פי ההערכה כ-1.3 מיליארד בכל העולם.
עישון הוא המחלה הקטלנית מספר אחת בעולם, האחראית לכמעט חמישה מיליון מקרי מוות מדי שנה. המספר הזה עולה במהירות, ועל פי תחזיות ארגון הבריאות העולמי יוכפל עד שנת 2020.
אנשים ממשיכים לעשן חרף התפוצה ההולכת וגוברת של חוקים נגד פרסום טבק ואיסורים על עישון במקומות ציבוריים. ככל שהממשלות מקשות יותר על תעשיית הטבק לפרסם, כך היא נעשית יצירתית ומתוחכמת יותר בהעברת המסרים החתרניים שלה.
כמו שיאמר לכם כל מי שעובד בשיווק, פרסום ישיר הוא דרך יקרה, גסה ולא יעילה יחסית להפצת מסר. דרך יעילה פי כמה היא למקם את המוצרים שלכם במצבים יומיומיים וליצור את הרושם שהם חלק מסגנון חיים נחשק. ועל אחת כמה וכמה אם הצלחתם להציב אותם בידיהם של ידוענים המשמשים מודלים לחיקוי.
 
עובדה: רופאים סבורים שאם יאמרו לנו שכל סיגריה גוזלת יותר משבע דקות מחיינו זה יעזור לנו להפסיק, אבל מעשנים יודעים שזה הורג אותם ובכל זאת לא מפסיקים.
 
בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, עישון נעלם כמעט כליל מהמסכים שלנו. בוודאי אין זה צירוף מקרים שמאז נכנסו לתוקף האיסורים על פרסום סיגריות ועל עישון במקומות ציבוריים, מופעי העישון בסרטים הוליוודיים עלו לאותה רמה כמו בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת.
על המסך הקטן, כמו על המסך הגדול, ראינו מגפה של סדרות שגיבוריהן מעשנים. הפקת סדרת טלוויזיה עולה הון תועפות (שלא לדבר על סרט קולנוע), והחדרת מוצרים של תעשיית הטבק עוזרת לשלם את ההוצאות האדירות ומאפשרת לחברות הטבק להפיץ את השפעתן בדרכים שמיום ליום הולכות ונעשות מתוחכמות יותר ויותר.
 



השחקנית קורין קאלווט: כוכבי הוליווד קיבלו ממון רב כדי לעשן על מסך הקולנוע
 

מפיקים הוליוודים גדולים שלשלו לכיסיהם מיליוני דולרים כדי שישבצו דמויות מעשנות בסרטיהם. שחקנים מפורסמים ודוגמניות קיבלו אף הם סכומי עתק כדי שיעשנו על המסך, על המסלול ובפומבי. תמונות של ידוענים עם סיגריות מתנוססות על דפי כל כתב עת ועיתון. שום דבר מכל אלה אינו מקרי.
עם זאת, תעשיית הטבק ושיטות הפעולה שלה אינן הסיבה לכישלוני לרפא את העולם מעישון בתוך עשר שנים. תחילה היה עלי לשכנע את המעשנים עצמם, ואת החברה כולה, שהם לא מעשנים כי בחרו לעשות זאת, אלא כי הם נפלו למלכודת.
למעשה, הגאוניות של המלכודת מתמצית בעובדה שזה יכול לקחת שנים עד שאדם מבין שהוא בתוכה! בתמימותי חשבתי שאם היה כפתור פלאים שמעשנים יכולים ללחוץ עליו ולהתעורר למחרת בבוקר כאילו מעולם לא הדליקו סיגריה, כל המעשנים היו ממהרים ללחוץ עליו ללא היסוס. אבל עד מהרה למדתי שמעשנים רבים שוגים באשליה הנפוצה שהם שולטים בעישון שלהם. אם אתה או את אחד מהם, חשבו שוב!
 
אתם לא בוחרים לעשן
 
אם העישון שלכם היה בשליטה, לא הייתם קוראים את הספר הזה. אילו ניתנה לכם האפשרות לבחור אם לעשן אן לא, הייתם בוחרים לא לעשן.
 
סיכום
* ניקוטין הוא הרעל הממכר שלוכד אותך. זהו הרוצח מספר אחת.
* מעשנים ממשיכים לעשן למרות המגרעות הברורות כל כך מפני שהם בתוך מלכודת.
* התמכרות לניקוטין היא הגורמת למעשנים להתמיד בעישון. זוהי מחלה.
* אתם לא שולטים בעישון שלכם. הסיגריה שולטת בכם.

אלן קאר (אנגלית: Allen Carr; ‏2 בספטמבר 1934 - 29 בנובמבר 2006) התפרסם כיועץ וסופר אשר עסק בהפסקת עישון והימלטות מהתמכרות לניקוטין, לאחר שעישן בשרשרת כ-5 קופסאות ביום, והפסיק לאחר 33 שנים. נפטר כתוצאה מסרטן ריאות בשנת 2006.

עוד על הספר

נושאים

להפסיק לעשן עכשיו אלן קאר

למה אתם מעשנים
 
בפרק זה התמכרות לניקוטין * התגלות הדרך הקלה * תחושת הריקנות ההיא * לרפא את העולם מעישון * הפרכת המיתוסים
 
התמכרות לניקוטין
ניקוטין, תרכובת שמנונית, חסרת צבע, הוא הסם המצוי בטבק הגורם להתמכרות לעישון. זהו הסם הממכר במהירות הגדולה ביותר הידוע למין האנושי, וסיגריה אחת בלבד מספיקה כדי ללכוד אתכם.
כל שאיפה מסיגריה משגרת, דרך הריאות אל המוח, מנה קטנה של ניקוטין הפועלת מהר יותר ממנת הרואין שנרקומן מזריק לוורידיו. אם סיגריה מאפשרת עשרים שאיפות, תקבלו עשרים מנות מהסם מסיגריה אחת בלבד.
ניקוטין הוא סם מהיר פעולה, והרמות שלו במחזור הדם צונחות במהירות לחצי בערך בתוך 30 דקות מעישון סיגריה, ולרבע בתוך שעה מרגע כיבויה. זה מסביר מדוע מרבית המעשנים צורכים כעשרים סיגריות ביום.
ברגע שהמעשן מכבה את הסיגריה, הניקוטין עוזב במהירות את הגוף והמעשן מתחיל לסבול מייסורי גמילה.
בנקודה זו אני חש צורך להפריך אשליה נפוצה בקרב מעשנים בכל הקשור לייסורי גמילה. מעשנים חושבים שייסורי גמילה הם אותה טראומה נוראה שממנה הם סובלים כשהם מנסים או נאלצים להפסיק לעשן. למעשה, הייסורים הללו הם נפשיים בעיקרם ־ המעשן חש שלוקחים ממנו את ההנאה או את הסעד שלו. ארחיב על כך בהמשך.
תסמיני הגמילה הגופניים מניקוטין הם עדינים כל כך, שמרבית המעשנים מעבירים את חייהם בלי להבין שהם מכורים לסם. כשאנחנו משתמשים במושג "מכור לניקוטין", אנחנו סבורים שרק רכשנו הרגל. רוב המעשנים פוחדים מסמים, אבל זה בדיוק מה שהם ־ מכורים לסם. למרבה המזל, הגמילה ממנו קלה, אבל קודם כול עליכם לקבל את העובדה שאתם מכורים.
בתוך שבע שניות מהדלקת הסיגריה מגיע ניקוטין לחלקים בגוף המייחלים לו, ומכך נובעות תחושות הרגיעה והביטחון שהסיגריה מעניקה למעשן. כשאנחנו רק מתחילים לעשן, ייסורי הגמילה והפגתם עדינים כל כך, שאנחנו אפילו לא מודעים לקיומם. כשאנחנו מתחילים לעשן בקביעות, אנחנו חושבים שזה או כי למדנו ליהנות מהסיגריות או כי רכשנו לנו "הרגל". האמת היא שאנחנו כבר מכורים; אנחנו לא מבינים את זה, אבל מפלצת הניקוטין הקטנה כבר נמצאת בבטננו, ומדי פעם עלינו להאכילה.
כל המעשנים מתחילים לעשן מסיבות טיפשיות. אף אחד לא צריך לעשן. הסיבה היחידה שאנשים ממשיכים לעשן, בין שמדובר במעשנים כבדים ובין שבמעשנים מזדמנים, היא להאכיל את המפלצת הקטנה.
האירוניה הגדולה בכל מה שקשור לעישון היא שההנאה שהמעשן מפיק מהסיגריה היא ההנאה שבניסיון להחזיר לגופו את השקט והשלווה והביטחון שידע לפני שהתמכר. אתם מכירים את ההרגשה הזאת כשהאזעקה אצל השכן פועלת כל היום, או כשמשהו אחר מרגיז בעיקשות. ואז פתאום הרעש פוסק, ואתם חווים את ההרגשה הנפלאה הזאת של שקט ושלווה. זו לא שלווה אמיתית, אלא רק היפסקות הגורם המעצבן. למעשה, כל מה שמעשנים מנסים לעשות כשהם מדליקים סיגריה זה להיפטר מתחושות הריקנות וחוסר הביטחון שמשתלטות על הנפש בעת שהגוף סובל מייסורי גמילה מניקוטין ־ תחושות שלא-מעשנים לא מרגישים אותן מלכתחילה. במילים אחרות, אנחנו מעשנים כדי להרגיש כמו לא-מעשנים.
לפני שאנחנו מתחילים לעשן, הגוף שלנו שלם. או אז אנחנו מחדירים ניקוטין לגוף, וכשאנחנו מכבים את הסיגריה והניקוטין אוזל ומתכלה, אנחנו מתחילים לסבול מייסורי גמילה ־ לא כאב גופני, רק תחושת ריקנות. אנחנו אפילו לא מודעים לקיומה, אבל היא פועלת כמו טפטוף ברז בתוך גופנו. המוח הרציונלי שלנו לא מבין את זה. ואין צורך שיבין. אנחנו רק יודעים שבא לנו סיגריה, וכשאנחנו מדליקים אותה הכמיהה לה נעלמת, ולעת עתה אנחנו שוב מרוצים ובטוחים, בדיוק כפי שהיינו לפני שהתמכרנו. אלא שהסיפוק רגעי בלבד, משום שכדי לספק את הכמיהה, אנחנו צריכים להכניס עוד ניקוטין לגוף. ברגע שאתם מכבים את הסיגריה, הכמיהה מתחילה שוב, וככה ממשיכה השרשרת. זוהי שרשרת לכל החיים ־ אלא אם כן תנתקו אותה.
 
"אני הולך לרפא את העולם מעישון!"
אנשים שואלים אותי מה מכשיר אותי לעזור לעולם להפסיק לעשן. אחרי הכול, אינני רופא או פסיכיאטר. אני מסביר למה איש אינו מוכשר יותר ממני למשימה.
 
33 שנים מחיי הייתי מעשן כבד. היו ימים שבהם עישנתי מאה סיגריות ביום, ומעולם לא פחות משישים. נראיתי נורא והרגשתי נורא. נוסף על בעיות הבריאות הכרוניות, חשתי תיעוב עצמי וחוסר הערכה עצמית. הרגשתי שהחיים שלי יצאו משליטה.
היה לי כאב ראש כרוני שנגרם בגלל שיעול בלתי פוסק; סבלתי מדימומים חמורים ותכופים מהאף; הסינוסים שלי צרבו כל הזמן ופחדתי שכל רגע אני הולך למות משטף דם במוח. ידעתי שזה הורג אותי, ובכל זאת המשכתי לעשן.
עשרות פעמים ניסיתי להפסיק. פעם אחת הפסקתי לשישה חודשים ועדיין טיפסתי על הקירות. זה לא שנהניתי מהעישון; מוזר ככל שזה יישמע, מעולם לא סבלתי מהאשליה הזאת. אבל בהחלט חשבתי שסיגריה עוזרת לי להירגע והייתי משוכנע שהיא נותנת לי אומץ וביטחון. באמת ובתמים האמנתי שבלי סיגריות לא אוכל להיות מאושר.
הייתי בטוח כל כך שהחיים שלי תלויים בסיגריות עד שהייתי מוכן, פשוטו כמשמעו, למות ולא לחיות בלעדיהן. עדיין לא פגשתי אדם שהיה מכור (או ליתר דיוק, חשב שהוא מכור) בצורה קיצונית כל כך כמוני.
אני מודע לכך שכשאני מתאר את התהומות שאליהם שקעתי, רוב הקוראים, בעיקר מעשנים צעירים ומזדמנים, ינחמו את עצמם במחשבה ש"אני לעולם לא אתן לזה להידרדר כך, ואם זה יקרה, אפסיק לעשן".
אני גם מודע לכך שאתם בטח מקבלים את הרושם שבספר הזה תמצאו המון דפים של דם, סבל וזוועות, ושאני הולך להפחיד אתכם עד שתשתכנעו להפסיק. ממש לא. אילו חשבתי שאצליח לשכנע אתכם באמצעות טקטיקות של זעזוע והלם, לא הייתי מהסס לשנייה. אבל הפחדות כאלה לא עזרו לי להפסיק, ואילו הן היו יעילות לכם הייתם כבר לא-מעשנים. נהפוך הוא, אני מבטיח שאין לי בשבילכם שום דבר מלבד בשורות טובות ואפס תיאורי זוועה מעוררי פלצות.
 
עליכם להבין מדוע מעשנים שמודעים לכך שהם הורגים את עצמם בכל זאת לא מפסיקים. כי אם לא תבינו את זה, גם אתם לא תפסיקו לעשן!
 
בימים שעדיין עישנתי, החלטתי להיעתר לתחינתה של אשתי ג'ויס וללכת לטיפול אצל מרפא בהיפנוזה שטען שביכולתו לעזור לאנשים להפסיק לעשן. הייתי בטוח שהוא לא יוכל לעזור לי, אבל ג'ויס עוררה בי רגשי אשם וחשבתי שאם אלך לשם ואעשה מה שיידרש ממני, אוכל לחזור הביתה במצפון נקי ולומר, "את רואה, זה היה בזבוז מוחלט של זמן וכסף. עכשיו את מוכנה לקבל את זה שאין מה לעשות, שאני לעולם לא אוכל להיגמל?"
בפועל, המילים המדויקות שאמרתי לג'ויס עם שובי היו:
"אני הולך לרפא את העולם מעישון!"
חוסר האמון שלה היה מובן לגמרי. היא היתה עדה לאינספור ניסיונות גמילה כושלים שלי. היא זכרה איך פעם הישרתי מבט בעיניה ובמצח נחושה שיקרתי לה שהפסקתי, כשלאמיתו של דבר המשכתי לעשן מאחורי גבה. הניסיון האחרון שלי שנתיים לפני כן הסתיים בתום חודשים איומים של מרה שחורה, מצב רוח רע וסבל.
 
הפעם זה היה שונה
ברור לי שתתקשו להאמין לזה, אבל לפני שכיביתי את הסיגריה האחרונה שלי, הייתי כבר לא-מעשן וכבר ידעתי שלעולם לא אחוש שוב צורך או רצון לעשן.
מה שכן, לא ציפיתי שזה יהיה קל כל כך. הגילוי היה מדהים כשהסתבר לי שלא רק שזה קל עד כדי גיחוך, אלא שאני ממש נהנה מכל התהליך, החל ברגע שבו כיביתי את הסיגריה האחרונה שלי. לא נדרש ממני שום כוח רצון, לא סבלתי מייסורי גמילה, ומאותו יום לא חשתי אפילו תשוקה קלה שבקלות לעשן. וכבונוס נוסף ־ לא העליתי במשקל. למעשה, השלתי מעלי יותר מ-12 ק"ג.
 
יש מיתוס שהפסקת עישון מחייבת עלייה במשקל. שישה חודשים אחרי שכיביתי את הסיגריה האחרונה שלי, משקלי היה 15 ק"ג פחות מכפי ששקלתי כמעשן!
 
15 ביולי 1983 היה היום החשוב ביותר בחיי. באותו יום הכול התבהר פתאום, והבנתי שאני לא מוכרח לעשן. לא הטיפול בהיפנוזה עצמו חולל את השינוי, אלא משהו שהמרפא בהיפנוזה אמר.
בשלב מסוים הוא אמר, "עישון הוא התמכרות." הצהרה פשוטה שנאמרה כמעט כלאחר יד, ואף על פי כן, עד לאותו רגע מעולם לא חשבתי על זה בצורה כזאת. האפקט של האמירה הזאת היה מדהים. למעשה, לא הייתי צריך לשמוע שום דבר נוסף. מצאתי את המפתח של מנעול תא הכלא הפרטי שלי.
אם עישון הוא התמכרות ותו לא, אזי הוא מאבד את כל כוחו ואת המיסטיקה שלו. זה לא משהו שאני עושה לשם הנאה או נוחות, אלא משהו שאני מוכרח לעשות כדי להזין את ההתמכרות שלי. אין הבדל גנטי בין מעשנים ללא-מעשנים, זו מלכודת שכל אחד עלול ליפול לתוכה אם ייכנע ללחץ להתחיל לעשן. מאותו רגע ואילך ידעתי שאני יכול להשתחרר והרגשתי בטוח ביכולתי לעזור לאחרים להימלט ־ לנצח.
 
כדי להיגמל, אחת ולתמיד, עליכם להתמקד במה שהסיגריה עושה בשבילכם. ברגע שהבנתם שאתם לא מקריבים שום דבר, עשיתם צעד גדול בדרך לחירות.
 
בהמשך ארחיב בכל הקשור לריפוי בהיפנוזה וכיצד ניתן להפיק מכך תועלת, אבל עלי לומר לכם שלא בזכות הטיפול בהיפנוזה הצלחתי להפסיק לעשן. אף שביום ההוא לא תפסתי את מלוא המשמעות של מה שקרה לי, ידעתי שגיליתי משהו שכל מעשן מייחל לו:
 
דרך קלה להפסיק לעשן
בהתחלה לא היה לי ברור למה ניסיונות גמילה קודמים היו סבל נורא כל כך ודווקא הפעם הזאת היתה ההפך הגמור. שוב ושוב שאלתי את עצמי את השאלה הלא-נכונה: למה בפעם הזאת היה לי כל כך קל ומהנה להפסיק? כששאלתי את עצמי למה הפעמים הקודמות היו סיוט נורא כל כך, פתאום הכול נראה לי הגיוני וברור.
האמת היפה היא: קל להפסיק לעשן אם אתם ניגשים לזה בהלך הרוח הנכון. אם, לעומת זאת, תיגשו להפסקת עישון בהלך הרוח הלא-נכון, הרי שהמשימה עלולה להפוך לבלתי אפשרית כמעט.
לאחר מכן פיתחתי שיטה ללמד אחרים את הדרך הנכונה ובחנתי אותה על חברים וקרובי משפחה. התוצאות אוששו את האמונה שלי שזה יכול להצליח אצל כל מעשן.
הייתי כל כך משוכנע בזה שקיבלתי את ההחלטה הגורלית לפרוש מהמקצוע שלי ולהקים מרכז שבו אעזור לאחרים להשתחרר מהשעבוד לניקוטין.
השמועות על אודות השיטה עברו מפה לאוזן והתפשטו כמו אש בשדה קוצים. עד מהרה לא היינו זקוקים כלל לפרסום. מעשנים החלו להגיע אלי לא רק מכל קצווי בריטניה, אלא גם בטיסות מכל רחבי העולם, אך ורק בזכות המלצות אישיות שקיבלו ממעשנים שהצליחו להיגמל.
בשלב מסוים, כשהבנו שאין באפשרותנו לטפל במספר המעשנים שביקשו את עזרתנו, העליתי את השיטה על הכתב ופרסמתי אותה בספר, הדרך הקלה להפסיק לעשן. הספר הפך להיט כלל-עולמי ולספר נמכר ביותר בעולם, בפער גדול, בתחום הגמילה מעישון. הספר תורגם ליותר מ-40 שפות ונמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים.
 
מדוע העולם עדיין לא נרפא
מיליוני מעשנים נגמלו בעזרת הדרך הקלה של אלן קאר, ואף על פי כן, עישון נותר המחלה הקטלנית מספר אחת בעולם. כיצד משמרות הסיגריות את אחיזתן בחברה, ואיך אתם תצליחו להימלט?
בהתחלה חשבתי שייקח לי לא יותר מחמש דקות לשכנע כל אדם אינטליגנטי במידה סבירה להפסיק לעשן, על ידי הסבר של שתי עובדות פשוטות:
 
1. ההנאה או המשען היחידים שמעשנים מקבלים כשהם מדליקים סיגריה הם הקלת תחושות הריקנות וחוסר הביטחון הנגרמות כתוצאה מייסורי הגמילה של הגוף מניקוטין, ייסורים שלא-מעשנים כלל לא סובלים מהם.
2. כל סיגריה וסיגריה לא רק שאינה משככת את תחושת הריקנות, היא דווקא גורמת אותה, ולכן תפיסת ההנאה או המשען היא אשליה. למה הדבר דומה? לנעילת נעליים קטנות מדי ולוחצות כדי ליהנות מההקלה שבחליצתן.
 
בעבר הערכתי שיידרשו עשר שנים כדי לרפא את העולם מעישון. והנה, כעבור יותר מרבע מאה יש בעולם יותר מעשנים מאי-פעם, על פי ההערכה כ-1.3 מיליארד בכל העולם.
עישון הוא המחלה הקטלנית מספר אחת בעולם, האחראית לכמעט חמישה מיליון מקרי מוות מדי שנה. המספר הזה עולה במהירות, ועל פי תחזיות ארגון הבריאות העולמי יוכפל עד שנת 2020.
אנשים ממשיכים לעשן חרף התפוצה ההולכת וגוברת של חוקים נגד פרסום טבק ואיסורים על עישון במקומות ציבוריים. ככל שהממשלות מקשות יותר על תעשיית הטבק לפרסם, כך היא נעשית יצירתית ומתוחכמת יותר בהעברת המסרים החתרניים שלה.
כמו שיאמר לכם כל מי שעובד בשיווק, פרסום ישיר הוא דרך יקרה, גסה ולא יעילה יחסית להפצת מסר. דרך יעילה פי כמה היא למקם את המוצרים שלכם במצבים יומיומיים וליצור את הרושם שהם חלק מסגנון חיים נחשק. ועל אחת כמה וכמה אם הצלחתם להציב אותם בידיהם של ידוענים המשמשים מודלים לחיקוי.
 
עובדה: רופאים סבורים שאם יאמרו לנו שכל סיגריה גוזלת יותר משבע דקות מחיינו זה יעזור לנו להפסיק, אבל מעשנים יודעים שזה הורג אותם ובכל זאת לא מפסיקים.
 
בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, עישון נעלם כמעט כליל מהמסכים שלנו. בוודאי אין זה צירוף מקרים שמאז נכנסו לתוקף האיסורים על פרסום סיגריות ועל עישון במקומות ציבוריים, מופעי העישון בסרטים הוליוודיים עלו לאותה רמה כמו בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת.
על המסך הקטן, כמו על המסך הגדול, ראינו מגפה של סדרות שגיבוריהן מעשנים. הפקת סדרת טלוויזיה עולה הון תועפות (שלא לדבר על סרט קולנוע), והחדרת מוצרים של תעשיית הטבק עוזרת לשלם את ההוצאות האדירות ומאפשרת לחברות הטבק להפיץ את השפעתן בדרכים שמיום ליום הולכות ונעשות מתוחכמות יותר ויותר.
 



השחקנית קורין קאלווט: כוכבי הוליווד קיבלו ממון רב כדי לעשן על מסך הקולנוע
 

מפיקים הוליוודים גדולים שלשלו לכיסיהם מיליוני דולרים כדי שישבצו דמויות מעשנות בסרטיהם. שחקנים מפורסמים ודוגמניות קיבלו אף הם סכומי עתק כדי שיעשנו על המסך, על המסלול ובפומבי. תמונות של ידוענים עם סיגריות מתנוססות על דפי כל כתב עת ועיתון. שום דבר מכל אלה אינו מקרי.
עם זאת, תעשיית הטבק ושיטות הפעולה שלה אינן הסיבה לכישלוני לרפא את העולם מעישון בתוך עשר שנים. תחילה היה עלי לשכנע את המעשנים עצמם, ואת החברה כולה, שהם לא מעשנים כי בחרו לעשות זאת, אלא כי הם נפלו למלכודת.
למעשה, הגאוניות של המלכודת מתמצית בעובדה שזה יכול לקחת שנים עד שאדם מבין שהוא בתוכה! בתמימותי חשבתי שאם היה כפתור פלאים שמעשנים יכולים ללחוץ עליו ולהתעורר למחרת בבוקר כאילו מעולם לא הדליקו סיגריה, כל המעשנים היו ממהרים ללחוץ עליו ללא היסוס. אבל עד מהרה למדתי שמעשנים רבים שוגים באשליה הנפוצה שהם שולטים בעישון שלהם. אם אתה או את אחד מהם, חשבו שוב!
 
אתם לא בוחרים לעשן
 
אם העישון שלכם היה בשליטה, לא הייתם קוראים את הספר הזה. אילו ניתנה לכם האפשרות לבחור אם לעשן אן לא, הייתם בוחרים לא לעשן.
 
סיכום
* ניקוטין הוא הרעל הממכר שלוכד אותך. זהו הרוצח מספר אחת.
* מעשנים ממשיכים לעשן למרות המגרעות הברורות כל כך מפני שהם בתוך מלכודת.
* התמכרות לניקוטין היא הגורמת למעשנים להתמיד בעישון. זוהי מחלה.
* אתם לא שולטים בעישון שלכם. הסיגריה שולטת בכם.