מרפסות אל ארץ השמש

ישראל אהובתי

"וְלָכֵן אֲנִי יָכוֹל לָחוּשׁ אוֹתָהּ כֻּלָּהּ"

יהודה עמיחי, על ישראל

ישראל שלי
1.5.2010 

יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי

עוֹד עָשׂוֹר סִיַּמְתְּ

עִם תִּשְׁעָה חַתְנֵי נוֹבֵּל

אוֹר לְעוֹלָם מְפִיצִים.

 

יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי

חֲבוּלָה, שְׂרוּטָה וּלְמוּדַת מִלְחָמוֹת,

צוֹרְרִים סְבִיבֵךְ מְצֵרִים.

 

בָּנַיִךְ בַּעֲבוּרֵךְ נִשְׁמָתָם נוֹתְנִים.

מִשְׁפָּחוֹת שָׁכְלוּ לְמַעַן עֲתִידֵךְ.

עַם עוֹלָם מִתְיַצֵּב לִימִינֵךְ

בְּכָל עֵת מְצוּקָה

נוֹתֵן תְּשׁוּבָה.

 

הֶשֵּׂגֵינוּ מִתְגַּמְּדִים

לְנֹכַח הָעֲוָלוֹת

שֶׁבַּהֲוָיַת חַיֵּינוּ.

בְּשִׁשִּׁים שָׁנָה

גַּנָּבִים יָצַרְנוּ.

אָדָם לִשְׁכֵנוֹ גַּנָּב, מַנְהִיג לָאֻמָּה גַּנָּב.

הוּא, אֲשֶׁר אֵינוֹ מַבְדִּיל

בֵּין טוֹב וְרַע

לוֹ מֻתָּר

כִּי הוּא הַנִּבְחָר.

 

קַנַּאי, בְּשֵׁם אֱלֹהָיו,

אֶת רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ רָצַח.

מַנְהִיגִים מַפְקִירִים שְׁבוּיִים,

בּוֹחֲשִׁים בְּשֹׁחַד, מְפֵרִים אֱמוּנִים

וְעַם הַבְּחִירָה אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר.

 

צְבָאֵנוּ הַנַּעֲרָץ

כֹּה עָצוּב בִּימֵי גִּיּוּס

עֵקֶב הַמִּשְׁתַּמְּטִים בְּקֶרֶב הַבָּנִים

וּמֵהֲבָנוֹת הַמַּצְהִירוֹת

וְהֵן אֵינָן דָּתִיּוֹת.

 

בְּקִרְבֵּנוּ מְטֹרָפִים

הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים.

אָב מְרוֹצֵץ גֻּלְגֹּלֶת בִּתּוֹ,

סָב מַטְבִּיעַ בְּמִזְוָדָה אֶת נֶכְדָּתוֹ,

אֵם אֶת בְּנָהּ בְּגִיגִית,

אָדָם בְּדָם קַר

מִשְׁפָּחָה דָּקַר.

יְלָדִים שׁוֹלְפִים סַכִּין

וּלְלֹא הִסּוּס אֵם וּבְנָהּ דּוֹקְרִים.

אֹנֵס דּוֹד אֶת בַּת אָחִיו,

אָדָם לַהֲנָאָתוֹ מְטַיֵּל

וְנִרְצַח

בִּידֵי בִּרְיוֹנִים מְשֻׁעֲמָמִים

לְעֵינֵי אִשָּׁה וִילָדִים.

הַדַּעַת וְהַלֵּב מְמָאֲנִים לְהָבִין וּלְקַבֵּל.

הַנְּיָר סָמוּק מִכַּעַס וּבוּשָׁה,

אָדֹם מִדַּם.

 

תִּקְשֹׁרֶת

בְּכָל אֵרוּעַ חוֹגֶגֶת

וּלְתִקּוּן הָעֲוָלוֹת אֵינָהּ נִלְחֶמֶת.

בָּמָה לְמַנְהִיגִים נַכְלוּלִיִּים נוֹתֶנֶת,

הֶסְבֵּרִים מְפֻקְפָּקִים נוֹתְנִים,

לַשִּׁגְרָה חוֹזְרִים

לָרֶצַח הַבָּא מַמְתִּינִים.

 

אֵין עוֹצֵר אֶת רֶצַח הָרַבִּים.

אֵין זוֹעֵק לְמַעַן הַפְּגוּעִים וְהַתְּמִימִים,

הַקָּשִׁישׁ וְהַמִּסְכֵּן,

חֲסַר הַבַּיִת,

הַמֻּגְבָּל, הַפָּצוּעַ, נִצּוֹל הַשּׁוֹאָה.

 

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי

אָבְדָה חֶמְלָתֵךְ,

מַנְהִיג לֹא הִצִּילֵךְ.

לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם זְקוּקָה,

שֶׁלֹּא תְּאַבְּדִי לָדַעַת אֶת עַצְמֵךְ,

אֶת חֶבֶל הַגַּרְדּוֹם

בְּכֹבֶד מִשְׁקָלֵךְ מוֹתַחַת.

 

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי אָנָּא הִתְעַשַּׁתִּי.

מְיַחֲלִים אָנוּ

שֶׁעוֹד יִכּוֹנוּ לָךְ שָׁנִים.

שירת העבדים

12.6.10 (נַאבּוּקוּ לרגלי מְּצָדָה)

 

"וּלְאַחַר שֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַמַּמָשׁוּת אֵין רוֹצִים לְהַחֲלִיפָה בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם" / ישראל אלירז

 

רוּחַ לֵילִית בְּרֹךְ נוֹשֶׁבֶת

זוֹרָה יָבְשׁוֹ שֶׁל מִדְבָּר.

מוּאָרִים הַשָּׁמַיִם בְּאַלְפֵי כּוֹכָבִים

מֵאֵין סוֹף בּוֹעֲרִים.

 

הָהָר הַקָּדוֹשׁ

בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ נִגְלֶה.

זַרְקוֹרֵי עֲנָק נוֹגְהִים בְּפִסְגָּתוֹ,

קִפְלֵי קַרְקַע

צְלָלִים יוֹצְרִים,

בּוֹאֲךָ מַעֲלָה אֱלֵי תִּלֵּי-תִּלִּים

שֶׁל תּוֹלְדוֹת חַיִּים.

 

עָצְמָתָם הַמַּזְהִירָה

שֶׁל קֹמֶץ גִּבּוֹרִים אַמִּיצִים -

סֵמֶל לִנְחִישׁוּת,

אֶפּוֹס מֻפְלָא שֶׁל הַקְרָבָה

אוֹת וְסִימָן לְאָפְיָהּ שֶׁל אֻמָּה

שֶׁאֵינֶנָּה מַפְקִירָה אֶת מְצָדָה.

 

מוּל אוֹיֵב וְצַר מִתְאַחֵד עַמֵּנוּ

בִּימֵי מַשְׁבֵּר.

מַנְהִיגֵי הָאֻמָּה

אֲטוּמִים הֵם וְשׁוֹגִים.

אָנוּ הַמְּאַוִּים לְשִׁנּוּי

אַחַר מוֹבִיל תָּרִים.

 

אַיֵּה הַמַּצְבִּיאִים

מְגִנֵּי הָעָם שֶׁאֵינָם חוֹטְאִים בְּאִינְטֵרֵס זָר.

אַיֵּה הַמַּנְהִיג שֶׁאֱלוֹהִים חֲנָנוֹ בִּנְשָׁמָה יְתֵרָה,

סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה.

 

אַיֵּה אַתָּה

שֶׁאֵינְךָ פּוֹעֵל מִכּוֹחַ וּשְׂרָרָה

שֹׁחַד וּקְלָלָה שֶׁלֹּא תּוֹרִידֶנּוּ בְּיָגוֹן לַשְּׁאוֹל.

 

אַיֵּה אַתָּה

אֲשֶׁר הָאֻמָּה נִצֶּבֶת

בְּרֹאשׁ מַעְיָנֶיךָ

שֶׁתּוֹלִיכֶנּוּ

בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

בְּמַשָּׁט מְסֻכָּן

עַל גַּלֵּי עוֹלָם אַכְזָר

וְתִשְׁמֹר עַל עֶרְכֵי הָאֻמָּה

וְתַצְמִיחָהּ לַמָּקוֹם בּוֹ הִתְבָּרְכָה.