הצד השני של הכאב

הקדמה

ספר זה מבקש לעורר מודעות לסוגיה מושתקת וקשה לשכנוע, שבבסיסה יחסי כוח ושליטה בין נשים וגברים ביחסים זוגיים. הספר עוסק בחווייתם של גברים החיים עם אישה כוחנית, המתנהגת בתוקפנות, מתעללת רגשית, ולעיתים גם אלימה פיזית. בניגוד לנהוג לחשוב, אין מדובר בתופעה זניחה או שולית אלא בדינמיקה מרכזית נוספת של אלימות בין בני זוג, המוכרת יותר בשמה הכולל "אלימות במשפחה".

כתיבת הספר נעשתה תחת הידיעה כי הוא נושא מטען נפיץ המעורר אצל רבים רגישות עמוקה. הבחירה לכתוב אותו נעשתה מתוך אמונה שהוא מבוסס על פיסת מציאות ממשית אך חבויה, שחשוב שתקבל התייחסות וביטוי. מדובר במרכיב מהותי בבעיה חברתית רחבה ובוערת, שההכרה בו והבנתו נדרשות לשיפור ההתמודדות המקצועית עם התופעה של אלימות במשפחה בכללותה. במובן זה נותרתי נאמן להכשרתי כעובד סוציאלי, מקצוע הבא לתת קול ותמיכה לאוכלוסיות במצוקה. בספר מובאים מקרים של אלימות מצד נשים ושל התערבויות מטעם אנשי מקצוע, שבהם נתקלתי בעשייתי המקצועית לאורך השנים ושכמותם מתועדים גם בספרות המחקרית. אני מייחל לכך שעל אף טעינותו הרגשית והמגדרית של נושא הספר, טיעוניו המרכזיים יועילו להרחבת המודעות לדפוס האלימות המתואר בו ולקידום ההתערבויות בתחום.

כשחושבים על גבריות ונשיות, החיבור הקוגניטיבי־‍רגשי שבין גבריות לאלימות ומסוכנוּת חזק ומובן מאליו, שקול לחיבור שבין נשיות, קורבנוּת ופגיעוּת. הגיון אינטואיטיבי זה מקבל תוקף עם כל מקרה של רצח אישה על ידי בן זוגה המגיע לידיעתנו. עם זאת, חוקרים ואנשי מקצוע העוסקים בתופעה של יחסים זוגיים אלימים, יודעים שרצח נשים הוא הקצה הרצחני המבעית של רצף פחות חד־‍צדדי מכפי שמקובל לחשוב ולהאמין, שעיקרו מורכב ומתון יותר. אלימות בין בני זוג היא תופעה שמרבית מופעיה אינם בטווח האלימות הפיזית, ודאי לא זו המסכנת חיים, אלא מתחוללת במרחבים הרגשיים והפסיכולוגיים, והשלכותיה הנפשיות אינן פחותות בחומרתן.

בפועל, אלימות בין בני זוג היא תופעה הנוגעת לזוגות רבים באוכלוסייה הנורמטיבית שהתקשורת ביניהם מסלימה למצבי עוינות גלויה על פני זמן, שסובלים ממיומנויות חלשות של ויסות כעסים ופתרון בעיות, יותר מאשר מאישיות אלימה. אלימות רגשית לסוגיה היא צורת האלימות הזוגית הרווחת ביותר, כשחלק גדול מהטרגדיה שבה הוא השלכותיה הקשות על ילדים החשופים לה, ביניהן העברה בין־‍דורית של אלימות. במדינת ישראל מדובר במאות אלפי ילדים החשופים לצורות שונות של אלימות בין הוריהם, שמרביתה רגשית, חוויות המועידות אותם למגוון מצבי סיכון התפתחותיים שילוו אותם לתוך חייהם הבוגרים. הסיכון המוגבר לשחזור דפוסי תקשורת אלימים ביחסים זוגיים בבגרות בקרב ילדים שנחשפו לאלימות בין הוריהם, הוא רק אחד מסיכונים אלו. החלשת החוסן הנפשי ופגיעה ביכולות רגשיות, חשיבתיות וחברתיות הם סיכונים רווחים נוספים.

היכרותי עם התופעה של אלימות במשפחה החלה בהוסטל חדשני שהוקם בסוף שנות ה־‍90 של המאה ה־‍20, עבור גברים שהורחקו מביתם עקב התנהגות אלימה כלפי אישה. תפקידי הראשון בשירות זה היה כאב־‍בית, שלאחריו לימים התחלתי בעבודתי כעובד סוציאלי מטפל באוכלוסייה זו. מאז חלפו 25 שנים, בהן טיפלתי במקרים של אלימות במשפחה בעבודה עם גברים, נשים וילדים, ממשפחות מכלל המעמדות והתרבויות המרכיבים את החברה הישראלית. כמטפל וחוקר אקדמי בתחום עסקתי באלימות של גברים ונשים, במקרים של ילדים החשופים למגוון צורות של אלימות, ובעבודתם של עובדים סוציאליים שמטפלים באוכלוסיות אלו.

בשנות עבודתי פגשתי גברים שתלטנים ומאיימים, שהתנהגו באלימות, הן רגשית והן פיזית, על פני כל רצף ביטוייהן ודרגות חומרתן. רק מקצתם היו גברים מהזן המסוכן, המתאפיין באישיות אימפולסיבית־‍אלימה, אנטי־‍סוציאלית או פסיכופתית. מרביתם היו אנשים שגדלו במשפחות או סביבות מרובות סיכונים התפתחותיים, מזניחות ו/או פוגעניות, יותר משהיו גברים דכאניים, מסוכנים או פריווילגים. לאורך השנים למדתי עד כמה גברים המתנהגים בשתלטנות ואלימות חשים חלשים, עד כמה הם תלותיים וחסרי נפרדות, לפעמים אימפולסיביים ולפעמים מופנמים, וכמעט תמיד סוחבים גוון מסוים של דיכאון. בשנות עבודתי פגשתי גם נשים קורבנות של אלימות לסוגיה, מתונה וחמורה, שקורבנותן הייתה קשורה לרוב בנסיבות חיים קשות ברמה האישית, ולעיתים גם בתרבות קהילתן. פגשתי גם גברים שהיו מטבעם מאופקים ומאוד לא אלימים, חלקם בעלי אישיות רכה, לעיתים כנועה ומבקשת לרצות, שסבלו מיחסים עם נשים כוחניות, שתלטניות, תוקפניות ואלימות בכלל הצורות ודרגות החומרה. ניסיון מקצועי זה הביא אותי לכתיבת הספר.

אותו הוסטל טיפולי לגברים שהתנהגו באלימות היה השירות הציבורי הראשון והאחרון שבו עבדתי כשכיר. בשנים שלאחר מכן עבדתי כעצמאי בתור איש טיפול ומדריך, עם לשכות רווחה, מרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה, שירות המבחן למבוגרים, וכמומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה ובתי דין רבניים. בשירותי הרווחה השונים הכרתי לרוב את הדרג הניהולי ורבים מעובדיהם, שחלקם הפכו מקולגות לחברים. אני מציין עובדה זו, שכן היותי סוכן חוץ־‍מערכתי הקל עלי לגבש ולהחזיק בתובנות שאליהן הגעתי על בסיס מה שראיתי, שמעתי וחוויתי, ללא מחויבויות כלפי אידיאולוגיות ועמדות ארגוניות או ממסדיות כלשהן. לפיכך ספר זה משקף את הבנתי את תופעת האלימות במשפחה בכלל, ואלימות בין בני זוג בפרט.

הספר נכתב כשלנגד עיניי אנשי המקצוע המתערבים במקרים של אלימות במשפחה, ובמיוחד אנשי טיפול, אנשי מערכת אכיפת החוק והרשות השופטת, בתקווה שכתיבתו תסייע להם לראות את מורכבות התופעה, להכירה ולזהותה. הרחבת המודעות של אנשי מקצוע לתופעה מחזיקה את האפשרות למתן את השיפוטיות החברתית העומדת בפני גברים שהינם קורבנות של בת זוג ביחסים אלימים, ומקשה עליהם לפנות ולקבל סיוע הולם.

לצד אנשי מקצוע, קריאה בספר עשויה להועיל גם לאלו המצויים במערכות יחסים זוגיות עכורות ועוינות, אף אם אינן כוללות אלימות פיזית. בקריאת סיפורי המקרה על אופי תוקפנותן של נשים והשלכותיה הנפשיות על גברים, יש כדי לסייע לקוראים המצויים במצבים דומים להבהיר לעצמם מה ביחסים שלהם, ולו ברמה הרגשית - הגלויה או הסמויה - כוחני, שתלטני, מצמצם, או פוגעני מדי עבורם. יחסים עלולים להיחוות כאלימים גם ללא פרקטיקות אלימות מובהקות כמו הטחת קללות, זריקת חפצים, או הרמת יד. גברים רבים חיים בקשר זוגי שאותו הם חפצים לשמר עם בת זוג, אך סובלים מיחס מתמשך של הנמכה, השתקה, רודנות שתלטנית או ביזוי, הפוגע באיכות חייהם.

כמו בקרב נשים קורבנות אלימות ביחסים זוגיים, בושה והדחקה מונעות גם מגברים ביחסים שכאלה לשתף אחרים במצבם, אם כי עבור גברים מדובר בקושי מכופל. חינוך בנים לערכים של כוח ושליטה, ומבחני חוסן נפשי ומסוגלות עצמית מקשים עליהם לראות עצמם כקורבנות בסביבה של לגיטימציה חברתית מוגבלת לאפשרות זו. על כן, הספר עשוי להועיל לגברים המצויים ביחסים זוגיים הטרוסקסואליים וחשים מותקפים ומצומצמים על ידי בת זוגם, להבין חוויות אלו ביתר בהירות, ולהסתייע בספר כדי להניע יחסים זוגיים בריאים יותר. הכרה בצורות ובמחירים של תקשורת זוגית עכורה וכוחנית, וודאי מתעללת נפשית או אלימה, היא צעד ראשון לשינוי. מידע מסוג זה עשוי לחדד גבולות שנפרצו, או לסמן גבולות שיש להם מקום ביחסים הזוגיים אך לא הוצבו בעבר.

על רקע טעינות נושא הספר, ברמה האישית אבקש להבהיר שאני רואה בעצמי גבר פמיניסט, ומאלו המאמינים שהחברה האנושית הייתה ועודנה מונעת מעודף באיכויות המזוהות כגבריות, וחסך עמוק באלו המזוהות כנשיות. האפשרויות של סדר מגדרי של שוויון במעמד, בהזדמנויות, בייצוג ובהובלה של נשים בזירות ציבוריות של כוח וסמכות, אינן עומדות בעיניי רק כחזון של צדק מוסרי וחברתי, אלא כמפתח להתנהלות כלל אנושית בריאה יותר - בת קיימא, תחרותית פחות ואלימה פחות - מזו שבה אנו מצויים כיום. זוהי תמונת מציאות שמרבית הגברים לעת עתה מאוימים ממנה, אף שלהבנתי בה טמון הפוטנציאל לשחרור מחלקים דכאניים רבים השזורים בגבריות של כוח ושליטה, ופועלים נגד איכות חיינו כגברים. זהו סופה של זהותי כגבר פמיניסט. תחילתה של זהות זו היא אישית יותר ומושרשת בבית שבו גדלתי לאור היחסים השוויוניים שהתקיימו בין הוריי, והמשכה באופי יחסיי עם בת זוגי ובאופן אבהותי לבנותיי. ספר זה פועל למען העולם שבו הייתי רוצה שתגדלנה, ובו דאגות ומצוקות של נשים וגברים כולן נשמעות ומטופלות.

מבוא

במובן הישיר והצר, ספר זה נועד להציף ביתר שאת את מצוקתם של גברים החיים עם אישה מתעללת רגשית ואלימה, כבעיה רווחת ומוזנחת בציבור בכלל ובקרב אנשי מקצוע בפרט. במובן העקיף והרחב, דרך הצגת מקרים של גברים החיים עם נשים כוחניות, תוקפניות, מתעללות ואלימות, לצד נתונים מחקריים, הספר מאתגר את ההבניה של אלימות במשפחה כבעיה של גברים אלימים ונשים קורבנות. הבניה מפוצלת ודיכוטומית זו, היא שהשתרשה בציבור ובקרב קובעי המדיניות ואנשי המקצוע, על אף היותה נטועה יותר באידיאולוגיה ובאינטואיציה מאשר במחקר אובייקטיבי. חומרתה של ראייה חד־‍צדדית זו אינה רק בתקפותה המוגבלת לדינמיקה אחת מבין שלוש הדינמיקות של אלימות בין בני זוג, אלא בכך שהינה מטעה,1 ועד שלא תשתנה, תמשיך להפחית את הסיכויים למיתונה של תופעת האלימות במשפחה, ולפגוע באינטרס הציבורי של מזעור בעיה חברתית זו.

אלימות בין בני זוג היא תופעה אנושית שתחילתה ככל הנראה לפני אלפי שנים, עם התהוות מבנים חברתיים שכללו יחסי תלות זוגיים. המהפכה הפמיניסטית שהחלה בשנות ה־‍60 של המאה ה־‍20, הפכה את התופעה לבעיה חברתית לאחר שעוררה את המודעות לאלימות גברים כלפי נשים במרחב הביתי. אלימות כלפי נשים נתפסה והוסברה כהיבט היומי החריף ביותר של הסדר הפטריארכלי, המשמר את שליטתם של גברים בנשים דרך הפחדה ואלימות ⁣ כנורמה מקובלת. אקטיביזם חברתי של נשים וגברים פמיניסטים בצפון אמריקה ובאירופה המערבית העלה את המודעות החברתית לבעיה, ובזכותו היא הוגדרה והוכרה כעבירה פלילית. אקטיביזם זה הוביל גם להקמתם של שירותי סיוע לנשים נפגעות ולגברים פוגעים, ולהקצאת משאבים ממשלתיים לקיומם השוטף.

זהו הישג חברתי משמעותי ומרשים שרעיונותיו התפשטו בחברות מערביות, אך לא רק, בזמן בזק של חמישה עשורים. להבדיל משינויים מעטים שחוללה המהפכה הפמיניסטית בסדר המגדרי הרחב - לפיו גברים עדיין שולטים באופן מובהק במוסדות הפוליטיים, הכלכליים, הדתיים והצבאיים - במרחב הזוגי והמשפחתי, הביאה מהפכה זו לשינויים מהותיים ביחסי הכוח שבין נשים וגברים. בעשורים האחרונים ובאופן חסר תקדים, תפקידי מגדר גבריים מסורתיים - של המגן, המפרנס ואב המשפחה - התערערו, נחלשו או התרוקנו לחלוטין מתוכן. במקביל, בקצה האחר, האפשרות שאישה תנהל חיים מלאים ומשגשגים, תוך עצמאות כלכלית ועם האפשרות ללדת ילדים ולהקים משפחה ללא מעורבות של אף גבר בחייה, הופכת מקובלת ורווחת יותר ויותר.

התגברות המודעות הציבורית לתופעה של אלימות כלפי נשים במרחב הביתי בשנות ה־‍70 של המאה ה־‍20 משכה גם את המחקר האקדמי, שהחל לעקוב אחר שיעורי התופעה ולנסות לפענח את מאפייניה ומקורותיה. הידע האמפירי שנאסף, לצד ניסיון קליני מצטבר עם נשים קורבנות אלימות וגברים תוקפניים, העלה כבר מראשיתו תמונה מורכבת. לצד הדינמיקה של אלימות כלפי נשים הסתמנו שיעורים דומים של תקיפות אלימות מצד נשים כלפי גברים,2 וכן אלימות בין זוגות בקהילה הלהט"בית,3 שערערו והחלישו את ההסבר הפמיניסטי שהתמקד בשליטה פטריארכלית. למול ההסבר הפמיניסטי, הצטברות של ידע מחקרי וקליני הצביעה על תופעה רבת פנים ונסיבות מנבאות, סבוכה למסגור תיאורטי, ובעלת השלכות פוגעניות בטווח הקצר והארוך, כולל ביחסים שבהם האלימות איננה פיזית אלא "רק" מילולית ורגשית. הידע המחקרי מראה שדי בתקשורת מתוחה ועוינת ביחסים זוגיים או משפחתיים - הנמשכת על פני זמן בצורת אמירות מנמיכות־‍ כדי לייצר השלכות נפשיות שליליות משמעותיות כלפי בני הזוג והילדים החשופים לה.4

המונחים "אלימות במשפחה" או "אלימות בין בני זוג" נשמעים פרדוקסליים: המשפחה כמסגרת, כמו גם יחסים זוגיים, אמורים להיות מרחבים תומכים, מגוננים ומכילים עבור הפרט; אך יחסים אלו עלולים גם להפוך למקום שבו האדם מונמך, מוקנט, מאוים ומותקף. המחקר על אלימות במשפחה, בין בני זוג וכלפי ילדים, הביא להתפכחות ממבט תמים זה על המרחב המשפחתי והזוגי. כבר חמישה עשורים שחוקרים ורבים בציבור מכירים בכך שדווקא במערכות יחסים אלו - הכרוכות בתלות הדדית והשקעה רגשית גבוהה - ההסתברות ליחסים אלימים רגשית או פיזית קיימת, ובנסיבות מסוימות היא אף גבוהה.

המיקוד בתופעה של גברים נפגעי אלימות מצד נשים אינו בא להפחית מחומרתה של בעיית האלימות של גברים כלפי נשים. באופנים ביולוגיים ותרבותיים עמוקים, אלימות מזוהה יותר עם גבריות כפי שפגיעות מזוהה יותר עם נשיות, וקשה לדמיין איך תבניות חשיבה אלו, המעוגנות במציאות באופנים רבים, משתנות. אלימות של גברים ביחסים זוגיים, בממוצע, היא יותר רצחנית, פוצעת, מפחידה ופוגעת מינית מאשר אלימות מצד נשים.

במרבית מדינות העולם מעמדן של נשים במרחב הביתי מול העולם הגברי עדיין מונמך, כשחוסר עצמאות כלכלית וחישוקים תרבותיים, מועידים נשים יותר מגברים למצבי תלות וקורבנות. יתרה מכך, במקומות רבים נשים מוצאות את עצמן תחת דיכוי בצורות שונות כולל אלימות קשה מנשוא, בחסות המסורת הפטריארכלית והדת. בישראל, לעומת זאת, כמו בחברות מערביות אחרות, המצב שונה, כשיחסי הכוח בין גברים ונשים ביחסים זוגיים הנם מורכבים ומאוזנים יותר, ושוויון מגדרי מעוגן בחוק ונידון בשיח הציבורי כנורמה המתבקשת. בישראל הרב תרבותית מתקיים רצף שבקצהו האחד נשים ממשפחות בהן בחירות כמו עם מי להתחתן או האם לצאת ללמוד או לעבוד, תלויות בהסכמת גברים. קצהו האחר מאופיין בכל אותן נשים החופשיות לבחור בחיים עצמאיים ומלאים ללא כל התקשרות או תלות בגבר כלשהו, תחת ביטחון פיזי ושוויון מעמדי ככל אזרח אחר.

הספר אפוא דן ביחסים זוגיים אלימים בין בני זוג בישראל, בה מאזן הכוחות בין המינים במרחב הזוגי־‍משפחתי אינו אחיד, ומשתנה על פני קהילות ומגזרים ורמת מסורתיותן. המקרים המוצגים בפרק הראשון מלמדים שהתופעה של אלימות מצד נשים חלה על פני כל מנעד הקהילות היהודיות בישראל. זוהי דינמיקה פוגענית נוספת ביחסים זוגיים אלימים, מוכרת הרבה פחות, שחסמים תודעתיים ורגשיים עמוקים מקשים על כולנו לעכל את שיעוריה ואת חומרת השלכותיה.

לספר שישה פרקים, שיחד אמורים לתת מסגרת מספקת להבנת מצוקתם של גברים החיים עם אישה כוחנית ואלימה בישראל. הפרק הראשון מציג עשרה מקרים של גברים החיים עם אישה כוחנית ואלימה במגוון צורות. בשיחותיי על קורבנות של גבר החי עם אישה כוחנית ואלימה עולות לרוב שאלות כמו: "איך זה נראה? מה אתה רוצה לומר, שאישה מרביצה לגבר? מפחידה גבר?! אני מתקשה להבין". עשרת המקרים באים לענות על שאלות רווחות שכאלו.

הפרק השני מציג את ההבנה המדעית של אלימות בין בני זוג דרך שבעה מחקרים שבחנו את שיעורי התקיפה והקורבנות של גברים ונשים ביחסים זוגיים במקביל, במגוון חברות ותרבויות. המייחד והמאחד ביניהם הוא פנייתם עם שאלון זהה למדגמים שכללו גם נשים וגם גברים. למעט המחקר האחרון שבהם, כלל המחקרים מייצגים סטטיסטית את האוכלוסייה הכללית במקומות בהם נערכו, ונחשבים למוצקים מבחינה מתודולוגית. המחקרים מראים כי אלימות בין בני זוג היא תופעה שבה מעורבים שני המינים בשיעורי תקיפה דומים. דמיון נוסף קיים במצבי הסיכון המנבאים התנהגות תוקפנית, הקשורים יותר באישיות המתעצבת על פי סביבה וחוויות ילדות מאשר במרכיב המגדרי, כלומר כבעיה המאפיינת גברים.

הפרק השלישי נוגע במאפיינים של נשים המתנהגות באלימות כפי שהן מתוארים במחקר. המחקר על אלימות מצד נשים בכלל ואלימות נשים ביחסים זוגיים בפרט, מועט, ועיקרו עוסק בנשים מאוכלוסיות חלשות ומוחלשות, כשאלימותן לרוב מפורשת כתגובתית וכהגנה עצמית. מחקר על אלימות ביחסים זוגיים מצד נשים ממעמד הביניים ומעלה, שהנן משכילות ועצמאיות כמו חלק מבנות הזוג המתוארות בפרק הראשון, חסר במיוחד. הפרק מתייחס בתמצות לנסיבות חייהן של נשים המועדות להתנהג באלימות בכלל וביחסים זוגיים, וכן בדינמיקות של תוקפנות נשית כלפי גבר ביחסים זוגיים של נשים עצמאיות ומתפקדות, שאינן משתייכות לאוכלוסיות שוליים.

הפרק הרביעי עוסק בהשלכות של חיים בזוגיות עם אישה אלימה על גברים, ומתייחס להיבטים של בריאותם הנפשית והגופנית הכללית. כפי שעולה במחקר, השלכות רבות דומות לאלו המוכרות מהספרות והפרקטיקה על נשים קורבנות אלימות, כמו דיכאון, חרדות, חולי, ונסיגה חברתית. שני היבטים ייחודיים לגברים שהנם קורבנות ביחסים זוגיים אלימים הם הקושי המאפיין גברים לפנות לעזרה, והבדידות הפנימית שגברים רבים מדווחים עליה במצבים אלו. הדברים נוגעים ביתר שאת לאבות לאחר פרידה וגירושים, כשהנורמה של שוליות מעמדם כהורים מציבה אותם בסיכון גבוה יותר מנשים לאיבוד קשר משמעותי עם ילדיהם, ולא אחת, בניגוד לרצונם ולפועלם כהורים טובים דיים.

דפוס זה מוביל לפרק החמישי, הדן באבהות בימינו ובידוע על חשיבותה. בפרק הראשון מובאות דוגמאות שונות של פגיעות ממסדיות בהורותם של האבות המוצגים, כפי שקורה בהרחקות ממושכות מילדים ללא ראיות המצדיקות זאת, או קביעת הסדרי שהות מצומצמים בניגוד לרצונם, ובניגוד לטובת הילד. פרק זה מציין את הסיכונים שהיעדר אב מציב להתפתחותם הנפשית המיטבית של ילדים, כנגד הרווחים הטמונים בנוכחות אבהית חיובית, יציבה ומעורבת.

הפרק האחרון עוסק במפגש של גברים החיים עם בת זוג אלימה עם שלוש המערכות הממסדיות המרכזיות המתערבות בסכסוכים זוגיים אלימים: המשטרה, בתי המשפט, והרווחה. הפרק מתייחס לקיבעון התודעתי הרווח בקרב אנשי מקצוע רבים ברשויות אלו, המתאפיין בהטיה מגדרית, חשדנות, והיעדר בהילות להתערב במצבי מצוקה וקורבנות של גברים. תחת ההנחה כי משעה שבעיה בלתי נראית מועלית אל המודעות היא הופכת בסיס לפעולה ולשינוי, הארת ההטיות הקוגניטיביות והרגשיות המאפיינות אנשי מקצוע ברשויות אלו במדינות נוספות,5 עשויה לתרום לדיון בהטיות אלו הרווחות בקרב אנשי המקצוע המתערבים באלימות בין בני זוג בישראל.

הדיון בפרק זה מסכם את המחירים של שימור מסר ממסדי מכיל וסלחני כלפי התנהגויות אלימות של נשים ביחסים זוגיים. זהו מסר לא שוויוני של סטנדרט כפול המשחרר נשים מלקחת אחריות על התנהגותן, בניגוד למסר המחמיר המועבר לגברים לגבי אותן ההתנהגויות. מסר מפוצל וסותר שכזה, מעבר להיותו מפלה ופוגע בזכויותיהם של גברים, ואבות במיוחד, מחבל בניסיונות למיתון בעיית האלימות ביחסים זוגיים ובתוך משפחות, ומגביר את הסיכונים של דור הילדים של אותם זוגות לשכפל את הבעיה בחייהם הבוגרים.

אחרית דבר בסוף הספר עוסקת בשיח הציבורי הרווח סביב המגדר הגברי בישראל, הנוטה לשלילי, מתעלם מן המצוקה הנידונה בספר ומשמר אותה נעלמת ואילמת. בישראל - בבתי ספר, ביוזמות ובארגונים ציבוריים, באקדמיה, ובתקשורת - יש הכרה, עניין ועיסוק רב בבעיות ובדילמות של בנות ונשים, כבר כמה עשורים. זהו עניין מבורך המגייס התייחסות וטיפול לבעיות ממשיות. לצד עניין זה, יש חוסר משווע בעיסוק בבעיות ובדילמות של בנים וגברים, שכמעט ואינן נראות ומדוברות בשום מרחב. אחרית הדבר מתחילה בניתוח השיח הרווח על אלימות של גברים כלפי נשים המשמש לעיתים קרובות בסיס לשאר טיעונים פמיניסטיים, בעיקר אלו של הפמיניזם מהזן הלוחמני רדיקלי, על גברים כפריווילגים ופוגעניים. במצטבר, זהו שיח אנטי־‍גברי שאינו מותיר מקום לראות מצוקות של גברים, שכן מי שמסומן כפריווילג אינו יכול להיות במקביל גם חלש או קורבן.

חלקה האחרון של האחרית דבר מאיר את הפער המטריד שבין המשברים שגברים רבים חווים בעשורים האחרונים לבין הכשל האמפתי הרווח למצבם. ממצאים מחקריים עדכניים על עמדות גברים בישראל מצביעים על מציאות חברתית המזמנת אתגר משותף לגברים ולנשים שוויוניים, לעצב מחדש אידיאולוגיות גבריות שהן בריאות יותר ולגיטימיות בעיני שני המינים. שיח של גברים ונשים - החפצים ברובם לחיות עם המין האחר - סביב אינטרסים משותפים ושיתוף פעולה על פני עמדה מאשימה וממדרת כלפי גברים וגבריות. שיח מורכב יותר, בו פריווילגיות ומצוקות של גברים קיימות ומקבלות הכרה במקביל, יסייע יותר לקידום חברה שוויונית מגדרית מאשר מגמות לוחמניות של פיצול ו"מאבק בין המינים".

לסיום שלוש הערות. לאורך הספר נעשה שימוש תדיר בקטגוריות המכלילות של "גברים" ו"נשים", על אף מציאות מורכבת הרבה יותר, רבת שכבות ונסיבות, המתקיימות בכל קטגוריה. הכללות אלו נעשו לשם שטף הצגת הטיעונים והדיון ביחסים זוגיים הטרוסקסואלים; נכון לזכור זאת לאורך הקריאה. שנית, בספרות המדעית באנגלית אין הבחנה מוסכמת וברורה בין מונחים שונים לתיאור התנהגות תוקפנית (aggression), מתעללת (abuse) ואלימה (violence), כשהשימוש בכל השלושה רווח ומשתנה בין כותבים. תוקפנות רגשית לדוגמא יכולה להיקרא emotional abuse, psychological aggression או emotional violence. למען הבהירות, בספר זה השימוש במילה "אלימות" יעשה לגבי אקטים הכוללים מגע פיזי, כשכל ביטוי של תוקפנות שאינה פיזית - רגשית, מילולית, כלכלית, משפטית, וכן הלאה - יצוין ככזה בצמידות למילה "תוקפנות" או "אלימות" (למשל "אלימות רגשית", "אלימות כלכלית").

לבסוף, הספר מוגבל לעיסוק ביחסים זוגיים הטרוסקסואלים עקב ניסיוני המקצועי והמחקרי עם אוכלוסייה זו בלבד.