התעוררתי עם המחשבה הבאה: אין לי אהבה ואין לי דבר במקרר.
נכנסתי למקלחת והתחלתי לתכנן איך אלך אחר כך למכולת כדי להשיג את אחד משני הדברים החסרים. בזמן שהמים הפושרים זלגו עליי, בהיתי במראה ודמיינתי איך במכולת אני מתכופפת כדי לבחור את האבוקדו המושלם, חוזרת לעמוד, והופה! מאחוריי עומד בחור מסמיק. אהבתי את המחשבה שהסמיק, כי תפסתי אותו מקווה שאתכופף עוד קצת. אין לדעת, אולי הסמיק מרוב כעס על שלקחתי לו את האבוקדו המושלם.
אני אוהבת לדמיין. אני בת ארבעים ואחת, והפעם האחרונה שקרה לי דבר מה בעל משמעות, פיזי במציאות, היה כשגבר נצמד אליי בהפגנה עמוסה ומייד לאחר מכן התנצל.
המים התחממו ומילאתי את כף היד שלי בסבון נוזלי, אבל מאחר שלחצתי חזק מדי על הבקבוק נשפך רוב הסבון על הרצפה.
ניסיתי להוציא מהבקבוק עוד קצת, אבל גיליתי שגם זה משהו שאצטרך לקנות במכולת. הרגשתי עליבות, השפלה על שנאלצתי לאסוף סבון נוזלי מהרצפה ככה סתם, בלי שאף אחד יסמיק מאחוריי.