עד היעד הבא

פתח דבר

יזמות. יש במושג הזה משהו ערטילאי ומסקרן. מצד אחד, דמיון והתרגשות לקראת מימוש של חלום, ומצד שני, החלום הזה נראה מפחיד וקצת רחוק מהחיים עצמם, משהו שמגיעים אליו בסופו של מסע ארוך. נוסף על כך, יזמות כמושג מתחברת באינטואיציה לעולם גברי. כשנשים חושבות על רעיון או מזהות הזדמנות לפעולה, לחששות הרגילים מתווספים חששות נוספים הקשורים לכסף, לזמן ולפחד מפני כישלון, ומהדהדת ביתר שאת השאלה — איך נזהה אם הרעיון שלנו יצליח להתממש?

אצלי כל מסע בדרך למימוש יוזמה מתחיל בניצוץ בבטן, וכדי שהוא יידלק ויהיה ללהבה צריכים לקרות כמה דברים.

קודם כול, פרפרים של התרגשות מהרעיון, תחושה שהיא מעבר לסקרנות ולעניין. אחר כך הדמיון ניצת.

הראש מתחיל לרוץ קדימה, ואני כבר רואה בעיני רוחי את הנתיב נסלל ואת הרעיון קורם עור וגידים.

כשאני ממש מצליחה לראות אותו מתממש, הפרפרים מלבים את הדמיון, שמזין עוד ועוד את הניצוץ ו... זה קורה!

× 

הספר הזה נכתב עבור כל מי שרוצה ליזום, עבור כל מי שיש לה או לו חלום להגשים. עבור מי שחשו את הניצוץ ורצו שיצית להבה. עבור מי שהיזמות היא המהות שלה או שלו, דרך חיים.

הוא נכתב עבור כל מי שרוצה לקבל כלים פרקטיים ורגשיים, שלמדתי מניסיוני האישי, לפני הצתת המבערים והיציאה לדרך.

כל פרק נפתח ב״נקודת תצפית״ — סיפור של יזמת חברתית מהמגוון שיש לנו בחברה הישראלית, ומסתיים בתקציר יזמי שאפשר לקחת כצידה לדרך. בין לבין, בלב הפרק, נרקם הסיפור היזמי שלי, הדרך שהובילה להקמת בית הספר ענבר בירושלים, שהוא בית ספר על־יסודי שש־שנתי פורץ דרך בישראל. אני משתמשת כאן בהקמתו כדוגמה לתהליך של יזמות, אבל מעבר לכך הוא חשוב כשלעצמו, בטח לכל מי שמבינים ומבינות את החשיבות של עולם המגדר והחינוך.

לא במקרה הפרק הראשון מתמקד בנתונים וברקע מחקרי מתחום המגדר. הם היו הבסיס לדרך היזמית שיצאתי אליה, ומבחינתי זאת דוגמה לכך שכל דרך יזמית באשר היא נכון שתושתת על למידה, על נתונים ועל מחקר משמעותי. מעבר לכך, ברגע שלומדים משהו מהותי (לפחות כך זה אצלי), אי־אפשר למחוק אותו מהראש והוא מניע לפעולה. המחקר שערכתי גילה לי אמת, וכך הבנתי מה השליחות שלי ויצאתי למסע.

הפרקים הבאים מציגים את אבני הדרך המשמעותיות במסע היזמי שלי בדרך להגשמת החלום ולהקמת ענבר. כל פרק מאפשר למידה על רכיבי היזמות הרלוונטיים למקטע המדובר, הן דרך הסיפור האישי, הן דרך תרגומו לידע שעשוי להיות בעל ערך לכל יוזמה באשר היא. נוסף על כך, הפרקים מתובלים בתכנים ובמקורות חיצוניים להרחבה ולהעמקת המחשבה.

את הספר חותם פרק ייחודי, אשר מתמצת את התפיסה שלי בנוגע ליזמות מאלף ועד תו במדריך שהוא גם גרפי.

אפשר לקרוא את הספר בדרכים רבות, לפי ההעדפה האישית: בקריאה רציפה מראשיתו ועד סופו, בדילוגים בין הפרקים על פי העניין, תוך התמקדות בתקצירים היזמיים שבסוף כל פרק או בקריאה במדריך.

תודה לאליס שביקרה בארץ הפלאות ובארץ המראות (וללואיס קרול) על ההשראה לאורך המסע, שאני חולקת איתכם ואיתכן כאן. דיוויד בואי אמר פעם, ״אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני מבטיח שזה לא יהיה משעמם״. כשיצאתי לדרך לא ידעתי כמעט דבר. היה לי חלום, אבל לא ידעתי איך אגשים אותו.

כאשר הרעיון של בית ספר ענבר התחיל לקרום עור וגידים, ידענו כולנו שאנחנו בתחילתה של הרפתקה משותפת שאולי יש לה כיוון מוגדר, אך עוד עתידה לזמן לנו הרבה אתגרים מורכבים ורגעים מפתיעים. מה שבטוח, ידענו שלא יהיה משעמם.

הדס

פרק 1
מחונכות לְפָּחות

״הרוצה ללמוד לעוף חייב ראשית ללמוד
לעמוד וללכת ולרוץ ולטפס ולרקוד"

(פרידריך ניטשה)

כמו שכתבתי בפתיחה, הלמידה והמחקר הם שלב ראשוני חשוב בתהליך היזמי. מפני שבמסע להקמת ענבר עסקתי רבות במחקר בתחום המגדר, חשוב לי לפתוח את הספר בסקירת ההשפעה של הטיות מגדריות על ילדות, על נערות ועל נשים. סקירה זו תשמש תשתית לסוגיות שונות שאתייחס אליהן בהמשך. אעסוק פחות בהשפעתן המורכבת, שעלולה אף היא להיות הרסנית, על ילדים, על נערים ועל גברים. ואף שלא נתייחס כאן ישירות לפגיעתן של הטיות אלה בבנים, אין בכך כדי להוריד מהקשיים שיש להביא בחשבון בהתמודדות עמן בכל מקום, ובכלל זה בישראל. לטענתי, באמצעות הטיפול בהטיות המגדריות כלפי נשים נוכל למצוא פתרונות שייטיבו גם עם הגברים — ועם החברה כולה.

באחד המערכונים המטרידים שלה, הקומיקאית איימי שומר מצטרפת לבן זוגה במשחק באקס־בוקס. הוא משחק בו בדמות של חייל לוחם, וגם היא משחקת כחיילת ומצפה למשחק מסעיר, כמו המשחק שלו. במקום זאת מצפים לדמותה הטרדה מינית, שיימינג, מסכת ביורוקרטית להגשת תלונה על המטריד והעברה לתפקיד פקידותי.

המערכון מקצין סיטואציה בעייתית, אבל כל מי שקוראים עיתונים או צופים בחדשות בישראל יודעים עד כמה הוא משקף את המציאות. אפשר לראות זאת יפה באירועי 7 באוקטובר ובמלחמה המתחוללת מאז. מצד אחד, נשים התמודדו היטב בתפקידים שונים ובסיטואציות שונות והביאו לידי ביטוי את הכוח, את היוזמה, את היצירתיות, את התחכום, את המשימתיות ואת החמלה שלהן. מצד אחר, המערכת בכללותה נותרה גברית והיא משתיקה את קולותיהן של הנשים.

תוצאות ההתעלמות ארוכת השנים הזאת הן הרסניות עכשיו כמו שהיו תמיד, וקיים צורך בוער לטפל בנושאים בעלי חשיבות מובהקת לנשים, החל במאבק באלימות נגד נשים, דרך פערי השכר ועד רפואת נשים. רבות כבר נכתב ונאמר על הפערים ביחס לנשים ולגברים בתעסוקה, בהשכלה הגבוהה, בתרבות, בספורט, בשירות הציבורי ובצבא, בין היתר.

למרות המודעות ההולכת וגוברת לפערים מגדריים והניסיון לטפל בהם באמצעים שונים, כמו חשיפת נתונים באמצעי התקשורת, שינוי סטריאוטיפים מגדריים דרך מערכת החינוך או עבודה מול ארגונים גדולים, מאז 2013 לא השתנתה רמת השוויון המגדרי ואי־השוויון לא הצטמצם. הפער המגדרי העמוק ביותר קיים בפוליטיקה ובכלכלה. לייצוג במוקדי קבלת ההחלטות יש השפעה דרמטית על קביעת מדיניות שמשפיעה באופן ישיר על חיי היומיום של כולנו, ותת־הייצוג של נשים פוגע במעמדן הכלכלי והחברתי, בזכויותיהן ובחברה כולה. ועם זאת, בכנסת ובממשלה ייצוג הנשים נמצא במגמת ירידה ועומד על פחות מ־25 אחוז. במשרדי הממשלה אין כמעט מנכ״ליות. נשים שבוחרות להיכנס לפוליטיקה הארצית או המקומית מתמודדות עם קשיים הקשורים למגדר, למשל זלזול בידע ובמומחיות שלהן, רמיזות על טובות הנאה מיניות או התייחסות למצבן הרגשי והמשפחתי, מעבר לקשיים שחווים הגברים.

בעולם העסקי המציאות דומה. ייצוג הנשים בתפקידי מנכ״ל נמוך. בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, שם אין חקיקה המחייבת ייצוג מגדרי כמו בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, נמצא ייצוג של כ־23 אחוז. גם בדרג הביניים, ואולי בעיקר שם, קיים חסר במנהלות. בשוק העבודה בכללותו, פערי השכר לטובת הגברים, גם כשמדובר באותה המשרה בדיוק ובאותן שעות עבודה, נותרים יציבים. במקצועות המדעיים והטכנולוגיים הוא מגיע כמעט ל־35 אחוז גם לאחר תשע שנים מקבלת התואר.

לפי מחקר מהעת האחרונה של פרופ' לורה קריי מאוניברסיטת ברקלי ועמיתיה,¹ אין ממש באמונה שנשים לא דורשות שכר גבוה יותר. לדברי החוקרים, נשים דורשות פעמים רבות שכר גבוה מגברים, אך נתקלות בדחיות תכופות. אמנם בעבר גברים נטו יותר מנשים לנהל משא ומתן על שכרם, אך בשנים האחרונות השתנה המצב הזה ואף התהפך. ובכל זאת, הפער בשכר בין גברים לנשים בארצות הברית נותר יציב במשך יותר מ־20 שנה, וב־2023 עמד על 15 אחוז בממוצע. ברמות השכר הגבוהות, שבהן יש יותר מקום למשא ומתן, הוא אף גדל. לדברי החוקרים, הטלת האשמה בפער בשכר על הנשים מחלישה את המאבק בפערים המגדריים.

על פי אותו מחקר, הסיכוי של יזמיות לגייס כסף עומד על כשבעה אחוזים בלבד. אבל אם הן פועלות עם שותף, הסיכוי מוכפל. הסיכוי של גבר לקבל מימון הוא פי חמישה מסיכוייה של אישה. הפער מטורף. גם בבנקים, סך ההלוואות המאושרות לנשים מתוך האשראי הבנקאי הוא בין שני אחוזים לשבעה אחוזים בלבד. פי שניים יותר נשים עובדות במשרות חלקיות, וכ־20 אחוז מהן עושות זאת כיוון שהן מטפלות בילדים ובבית. מפני שגברים מועסקים בהיקף רחב יותר, הם גם מרוויחים יותר והפנסיה שלהם גבוהה יותר. משום כך, נשים בגיל הפנסיה נמצאות בסיכון גבוה יותר לעוני. זאת, גם משום שהפחד המובנה שלהן מעיסוק בכספים ובשוק ההון גורר אי־הבנה או חוסר עניין בהשקעות לעתיד. אגב, מצבי משבר, כמו מלחמה, רק מדגישים את ההבדלים המגדריים בשוק העבודה.

הדבר נכון גם למצבי משבר בריאותיים, כגון מגפת הקורונה. בכלל, השפעת המגדר על הבריאות מקבלת יותר חשיפה היום, וקיימת הבנה שמחקרים רפואיים שהולידו פרוטוקולי טיפול ופיתוחים של תרופות נעשו בעיקר על גברים, וייתכן שאינם מתאימים באותה מידה לנשים. דוגמה מובהקת לכך היא זיהוי התקף לב, שתסמיניו שונים מהותית אצל נשים. לכן, במשך שנים רבות לא זוהו התקפי לב בזמן אצל נשים, וההשלכות היו חמורות, עד כדי מוות. נוסף על כך, רופאים רבים מתייחסים לבעיות בריאות שנשים מתארות כתופעות הנובעות מלחץ נפשי וממתח ומייחסים להן היסטריה (המילה נגזרת מהמילה היוונית לרחם). לכן נשים מהססות לעתים לפנות לשירותי הבריאות ומתעלמות מסימני האזהרה שגופן משדר.

ייצוג החסר של נשים מתבטא בכל תחום. בדיווחי חדשות הן מוזכרות פחות באופן משמעותי, וזמרות מושמעות ברדיו פחות מזמרים. קיים ייצוג חסר של נשים בתחום הבימוי, ובספורט נשים מושקעים משאבים מופחתים ביחס לאלה המושקעים בספורט גברים.

בצבא נעשה ניסיון להגברת השוויון המגדרי: תפקידים רבים עוברים הנגשה לחיילות ונושא ההטרדות והפגיעות המיניות מטופל. ואף על פי כן, נותרה עבודה רבה בדרך לשוויון, גם בתפיסה וגם בפרקטיקה. הצבא נותר גוף גברי־היררכי, שבו כמעט לא מתאפשר לנשים להגיע לדרגות בכירות. בצבא ובציבור בכללותו עדיין רווחת התפיסה כי נשים מבינות פחות בענייני ביטחון ובטקטיקות צבאיות, וחוות דעתן המקצועית זוכה על פי רוב לזלזול ולהקטנה. בהקשר זה, קשה עד בלתי אפשרי לעכל את סיפור התצפיתניות לפני 7 באוקטובר, שעל פי הדיווחים התריעו על הסכנה, אך התעלמו מדבריהן. אותו הדבר נכון גם לחוות דעתה של בכירה באמ״ן.

אשר לבינה המלאכותית (AI), היא נתפסת כיום כטכנולוגיה בעלת פוטנציאל עצום להשפיע על עולם העבודה ועל החברה. לדברי תום הגלעדי, חוקר יישומי בינה מלאכותית ויוצר דיגיטלי, בינה מלאכותית במהותה היא טכנולוגיה המעצימה את יכולותיו של האדם ומאפשרת לנו לבצע משימות מורכבות בצורה יעילה יותר. גם בתחום זה מתברר כי ישנם הטיה מגדרית והיעדר ייצוג הולם של נשים, שעלול להחריף את הפער המגדרי. הטכנולוגיות החדשות יאיצו את התקדמותם של מי שמשתמשים בהן, גברים או נשים, ואם נשים לא ייחשפו אליהן, הן עלולות להידחק לשוליים בשוק העבודה העתידי. מנגד, משום שטכנולוגיות הבינה המלאכותית נגישות לכולם, פשוט ללמוד אותן ועקומת הלמידה בהן חדה, כל אחת יכולה לרתום אותן לטובתה כדי להבטיח לעצמה הזדמנויות תעסוקתיות שוות ומלאות בעתיד.²

מעבר להטיות המגדריות, ישנה גם אפליה על רקע גיל — גילנות (ageism) — שמשפיעה על נשים יותר מאשר על גברים. מחקר על גילנות כלפי נשים בתפקידי מנהיגות מצביע על כך שהיא קיימת הן כלפי צעירות, הן כלפי מבוגרות.³ כלפי נשים צעירות היא ניכרת בהתייחסות למראה שלהן ולחוסר ניסיונן ובאה לידי ביטוי בכינוי ״ילדונת״ או במשפט ״את ממש מזכירה לי את הבת שלי״, בעוד נשים מבוגרות יותר נתפסות כמי שאינן ראויות לקידום בשל החשש מגיל המעבר או מעיסוקן בענייני המשפחה. למעשה ניכר כי בעולם העבודה של היום היחס אל נשים הוא כמי שבשום שלב בחיי הקריירה שלהן אינן בדיוק מתאימות. נהוג לומר כי הן לעולם לא בגיל המתאים (women are always the wrong age). בהתחלה הן צעירות מדי, אחר כך הן עסוקות בשלב בניית המשפחה ולבסוף הן זקנות מכדי להיות חדשניות ולהוביל.⁴

בשנים האחרונות היה נדמה כי התרחבו אפשרויות הבחירה והקידום העומדות בפני נשים, אך למעשה הפערים וההזדמנויות המוגבלות מוטמעים כה עמוק בתוכנו, עד שיש צורך בבחינה מעמיקה של התהליך שעוברים גברים ונשים כבר מילדות. האם ייתכן שאנו חוטאים לבנותינו כבר מגיל צעיר ומסייעים במו ידינו ליצירת הפערים? האם הדרך שבה אנו מחנכות אותן מותירה אותן בסיטואציות רבות מבולבלות, תוהות וטועות?

סקרנותי בנוגע למגדר התעוררה דרך חוויה אישית הקשורה לבתי, ומאותו רגע החלטתי להקדיש לו מזמני. במשך חצי שנה קראתי מחקרים, מאמרים וכתבות רבות בנושא, וכמובן גם בהמשך הוספתי ללמוד ולחקור. הלימוד הוא למעשה תהליך ספירלי שלא מסתיים לעולם. בתחילת הדרך, עם הצלילה הראשונית לעולם המגדר, קיבלתי חלק מהחומר מלאה שקדיאל, רבנית, אשת חינוך ופעילה חברתית, שהייתה האישה הראשונה שכיהנה במועצה דתית. חומרים אחרים מצאתי בנבירה ברשת. שם קראתי מחקרים שנערכו מחוץ לישראל על ההטיה המגדרית בתחום החינוך ועל בתי ספר נפרדים, שבישראל משויכים אוטומטית לציבור הדתי.

בין היתר למדתי כי ילדות וילדים מתחילים את דרכם בבית הספר עם אותה רמה של שאיפות ועם אותן תחושות מסוגלות ומיומנויות, אך בסיום התיכון קיים פער משמעותי לטובת הבנים בכל הפרמטרים האלה. המערכת הסובבת את הילדה בשנים אלה מעצימה את הפער ומחנכת אותה לפָּחות, לעומת הילד שנכנס עמה לאותה המערכת ונפגע גם הוא מה״הסללה״ הזאת — משדרים לו שהמציאות לטובתו, בלי לתת לו כלים להתמודדות מיטבית איתה.

בשורה התחתונה — בבית הספר תלמידות ותלמידים לא חווים את אותה חוויה לימודית, חברתית וערכית. יתר על כן, החינוך הזה לפָּחות משפיע גם על המשך חייהן של התלמידות, שכנשים צעירות מהססות בבחירה של לימודים גבוהים או של מקום תעסוקה ובדרישת שכר שווה וקידום. הן מהססות ליזום, מהססות להיות מעורבות פוליטית או חברתית ומהססות לשאוף להיות מנהיגות ומובילות בתחום שבחרו.

אצל ילדות וילדים מתחילה כבר בגיל צעיר הפנמה של תפקידים ותכונות גבריים מול תפקידים ותכונות נשיים, וה״ידע״ הזה שנצרב בהם משפיע גם על המשך הדרך. כך, נשים העובדות בסביבות הנחשבות ״גבריות״ מתמודדות פעמים רבות עם חסמים ועם קשיים ייחודיים הנובעים מעצם היותן נשים. מחקרים מראים שהן נדרשות לביצועים גבוהים בהרבה מעמיתיהן הגברים רק כדי להיתפס ראויות ביחס אליהם.⁵

ד״ר היידי הלוורסון מאוניברסיטת קולומביה טוענת במחקרה כי הקושי המשפיע ביותר על נשים הוא הקושי הפנימי. כנשים, אנו שופטות את יכולותינו האישיות ביתר חומרה וגם מעריכות אותן מהותית אחרת מעמיתינו הגברים.⁶ הפער הזה נובע מהחוויות שחווינו כילדות במערכת החינוך או במסגרת הביתית, שבגללן אנו מפרשות לפעמים קושי בצורה אחרת מגברים. בדרך כלל בנות מאמינות שהיכולת שלהן היא מולדת ובלתי משתנה (דפוס חשיבה מקובע), בעוד בנים מאמינים שהם יכולים לפתח יכולת באמצעות מאמץ ותרגול (דפוס חשיבה מתפתח). מקור האמונות האלה ככל הנראה בפידבקים המתקבלים מההורים וממורים בגיל הילדות.

כשקראתי את המאמר של ד״ר הלוורסון, ראיתי את הילדה שהייתי, שניסתה להוכיח למורָה למתמטיקה שהיא יכולה, אבל נאמר לה שזה כנראה לא התחום שלה ושעליה לבחור בתחום שבו קל לה יותר. ואמנם קל להאשים את המורה, אבל גם היא תוצר של אותה מערכת, המציבה לבנים אתגרים גדולים יותר מאשר לבנות. ואמנם קל להאשים את המערכת, המתקשה להעניק חינוך שוויוני, אבל גם היא חלק מעולם המתנהל באופן לא שוויוני. היא משקפת את אי־השוויון הזה, ולכן מתנהלת באופן מוטה מגדרית וממשיכה לעצב את העולם באותו האופן.

שאלתי את עצמי: נכון שאני רוצה שמערכת החינוך תשקף את העולם כדי להכין את בנותינו ובנינו לחיים, אבל מה אם העולם שהיא משקפת יסודו בטעות? האם אני סומכת על מערכת שלא יכולה להעניק לבנות את המעטפת הנכונה והמעצימה וללוות אותן בתהליך הפיכתן לנשים חזקות ומשפיעות, שבוחרות את דרכן לפי היכרות טובה עם עצמן ועם יכולותיהן האמיתיות? האם המסגרת הזאת, שמלווה אותן לאורך 12 שנים, מלמדת אותן לנסח את רצונן בבירור ולחתור להשיג את מטרותיהן ואת חלומותיהן? האם היא מאפשרת להן להתפתח לנשים בעלות עמוד שדרה חזק ויציב? האם המסגרת הזאת עשתה את זה עבורי? האם הצלחתי למרות מה שהמערכת שידרה לי וההכוונה שנתנה לי?

מעבר לתובנות שעלו במחקר הראשוני שלי, ככל שהתקדמתי והעמקתי בקריאה לאורך התהליך היזמי, כך התחדדה אצלי ההבנה שגורמים שונים במערכת החינוך משפיעים רבות, לעתים באופן משנה חיים, על הבחירות של התלמידות. לאורך הדרך למדתי שקיימים ארבעה תחומי השפעה עיקריים על עיצוב התפיסה המגדרית במסגרת בית הספר:

השפעה של תוכן הלימודים⁷

במסגרת שיתוף פעולה עם משרד החינוך שהתפתח בהמשך הדרך, בשלב שבו תרתי אחר שותפים לפיתוח הרעיונות שלי, השתתפתי בפיתוח תוכנית מנהיגות שהועברה במסגרת האגודה לקידום החינוך לקבוצת תלמידות מבית הספר בויאר בירושלים. ביקשנו מהן לבדוק אם הן יכולות למצוא בספרי הלימוד שלהן סימנים לפערים מגדריים. תיארתי לעצמי שהן ידברו על הפנייה בלשון זכר ועל מיעוט הדוגמאות הנשיות, אבל הן דווקא הראו לי סיפורים ותרגילים שבהם דמות האם נמצאת במטבח ואילו דמות האב שבה מהעבודה, או שהילד חופר בורות בעוד הילדה מציירת או סורגת. קשה להאמין, אבל גם ב־2018 הטקסטים שפגשו תלמידות כיתה ז' היו ממוגדרים להפליא.

נוסף על כך, חברה שלחה לי עבודה על מנהיגות שבתה התבקשה לכתוב בבית הספר, ובין עשר הדמויות שעליהן התבקשה לכתוב הופיעו שתי נשים בלבד. אחת מהן הייתה עדינה בר־שלום, זוכת פרס ישראל ובעלת זכויות עשייה רבות משל עצמה. ובכל זאת, היא הוצגה כבתו של הרב עובדיה יוסף, בעוד שאף גבר ברשימה לא הוצג באמצעות הייחוס המשפחתי שלו.

מסקירה עדכנית שנעשתה על ידי מרכז המחקר והמידע בכנסת עולה כי חלק מתוכן הלימודים עדיין מורכב מטקסטים שכתבו גברים ומייצגים ברוב המקרים גברים בעלי השפעה.⁸ ספרי הלימוד מדגישים בעיקר הישגים של גברים בבניית התרבות האנושית, ומה הפלא? הרי ההיסטוריה נכתבה בעיקר על ידי גברים ומתעדת מעשים של גברים. בלי ראייה ביקורתית על זהות הכותבים ובלי חיפוש טקסטים שנכתבו על ידי היסטוריוניות, מועבר שלא במודע המסר שגם אם נשים הגיעו להישגים, הם פחות חשובים ולכן נחוץ פחות ללמוד אותם. המסר הזה מחלחל לכיתה ועלול לגרום לתלמידות ולתלמידים להמעיט בערכן של נשים ביחס לגברים. יתר על כן, הטקסטים השונים, התרגילים ואפילו הדוגמאות מכילים הטיה מגדרית. על כל אלה יש להוסיף את השפעתה של השפה העברית, הממגדרת את השיח בכיתה ומחוצה לה. קראתי פוסט בפייסבוק על אישה המתארת את היום הראשון של בתה בגן חובה. הילדות והילדים ישבו במעגל עם הגננת ומסביבם ההורים. הגננת פתחה בשמחה ובירכה, ״ברוכים הבאים, ילדים, אני כל כך שמחה לפגוש אתכם, מי רוצה לספר לי איך עברה עליו חופשת הקיץ?״ כותבת הפוסט סיפרה שרק הבנים הצביעו, והיא הבינה שהבנות כלל לא חשבו שפנו אליהן.

במשרד החינוך זיהו את ההיבט הלשוני כגורם פוטנציאלי לאי־השוויון המגדרי. ואכן, מחקר על השפעתה של הכתיבה בלשון זכר במבחנים על ההצלחות של בנים ושל בנות העלה כי כאשר המבחן נכתב בלשון זכר, נשים הצליחו בו פחות.⁹ התוצאות הטובות ביותר של כל מי שעשו את המבחן התקבלו כאשר הפנייה נעשתה בלשון ציווי רבים, שמכלילה את הנשים, לעומת לשון זכר יחיד (למשל ״ציינו״ ולא ״ציין״). בהתאם לכך, חוזר מנכ״ל משרד החינוך מ־2002 הורה כי ״לשון הפנייה תנוסח באופן שווה לשני המינים״.

המשך הפרק בספר המלא