איך להיות גבר בחמישה שלבים

הקדמה

אני כותב את החוויות שלי הקודמות ליציאה מהארון בלשון אתה, כי תמיד הייתי גבר. גם לפי שיצאתי מהארון וגם לפני שהיו לי המילים המדויקות להגדיר את החוויה שלי. אני לא מזדהה בכלל עם "להיות אישה". אף פעם לא הייתי באמת. כשאנשים מנסים להבין את המגדר שלי ואת חווית החיים שלי, הם בדרך כלל אומרים "אהה, אז נולדת אישה". זה לא נכון. מבחינתם זה עניין שולי שקשור במילים, מבחינתי זה עניין עמוק וזהותי.

אני כותב כך גם משום שיש נטייה לייחס לטרנסים את הזהות הקודמת שלהם ולא את הזהות הנוכחית, והכתיבה בלשון אתה היא גם אפשרות להתנגד להנחה האוטומטית הזו.

תוך כדי הכתיבה של הספר הזה, אני צריך להחליט אם אני מנגיש אותו לקהל הרחב, או שאני כותב את החוויה שלי. הצורך לגשר על הפערים, להסביר מושגים ולתווך את עצמי לא זר לי, זה מה שאני עושה כבר כמה שנים כמקצוע.
נולדתי בלונדון ב-1996. נולדתי נקבה. ולכן הרופאים וההורים הניחו שאני גם אגדל להיות בת, ילדה, נערה ואישה. אני לא הסכמתי עם ההנחות האלה. אני בטוח שגם אחרי הקריאה של הספר הזה יש שיגידו "הוא היה אישה ועכשיו הוא גבר", או ידברו עלי בלשון פנייה לא נכונה, או יהיו טרנספובים בצורות יותר כואבות. זה כואב מראש, אפילו לפני שהספר יוצא לאור. 

מה שחשוב הוא מה שאני היום. היום אני גבר. פעם הייתי תינוק, פעם הייתי ילד, פעם הייתי תלמיד חטיבה - אבל זה לא מה שאני היום. פשוט. עבדתי קשה מאוד כדי להיות גבר. כנראה שיותר קשה מרוב הגברים. יש לי הערכה מאוד גדולה לאנשים.ות על הקשת הטרנסית בזכות המאבק הזה. אנחנו נלחמים כדי להיות עצמנו, נגד כל העולם.
נכון להיום, ישנו קמפיין אנטי-טרנסי מאורגן וממומן במיליארדי דולרים. אולי לא הכרתם אותו, אבל בטח נחשפתם לתעמולה השקרית המבוססת על פסאודו-מדע, שמופצת על ידי ארגונים ימניים קיצוניים ומשיחיים. במיוחד לאחר עליית טרמפ לשלטון. הקמפיין הזה כבר מביא להגבלה של זכויות הקהילה הטרנסית; מניעה של טיפול רפואי ואפילו הפרדה של הורים מילדיהם. לרוב הקמפיינים יעסקו בילדים ונוער על הקשת הטרנסית, בספורט, בשירותים, ועוד מקומות "אפורים" שמפעילים אותנו רגשית. זה כמובן, מכוון. מי לא רוצה לשמור על הילדים שלו? אני מאמין שלשמור על הילדים שלנו זה לתת להם לפרוח ולחיות את החיים שלהם כמו שהם רוצים.

אני לא הולך לנפץ פה מיתוסים. רק אגיד שהרבה מהמידע על טרנסים.ות באינטרנט הוא שקרי ומסולף. גם אם הוא לא שקרי, לרוב הוא נכתב עלינו ועל ידי אנשים שלא מבינים אותנו. לרוב תראו את אותם דברים צהובים - את השם הקודם, תמונות מלפני, את המשפט "הוא היה אישה פעם ואז..". 

אם אתם רוצים את החוויה האמתית - דברו עם טרנסים. אתנו ולא עלינו.

תודה שאתם קוראים את הספר הזה ונותנים מרווח נשימה לחוויה אמיתית של אנשים טרנסים. תודה על הרוך והיכולת לשמור על ראש פתוח. אני מקווה שיהיו יותר אנשים כמוכם בעולם. 
יש הרבה יותר מן המשותף והמחבר בינינו, מהמפריד והמפלג.

תודה למשפחה ולחברים שלי שתומכים בי כל יום מחדש. תודה לרפואה המודרנית - שבלעדיה לא הייתי כאן.

שלב 1 - הבנה

לא ידעתי שאפשר להיות טרנס. ככה פשוט. למדתי בבית ספר יסודי ביישוב שגדלתי בו. מקום קטן עם שתי כיתות קטנות בשכבה, הרבה עצים וטבע. הרגשתי כלוא בין הפרחים לבין הספסלים בהפסקות. תמיד הרגשתי שאני שונה מאנשים אחרים, לא מובן לאף אחד. נהניתי לדבר עם אנשים מבוגרים יותר מלדבר עם חבריי לשכבה. 

לא הצלחתי להתחבר לילדים בגילי ולשיח שלהם - הכל היה מאוד ממוגדר וסטריאוטיפי. בכל פעם שהשיחה פנתה לאזורים האלה הרגשתי שאני מתנתק ובודד. הבנים והבנות חשבו אחד על השניה בתור משהו מגעיל, שצריך להתרחק ממנו - "חיידקי בנות" ו"חיידקי בנים" היו עובדה ממשית בשטח. 

לא הבנתי את פשר ההפרדה, בעיני היא הייתה סתמית ושרירותית. הייתי הגשר המקשר בין הבנים לבנות בכל פעילות חברתית. אם היינו צריכים לעמוד במעגל ולהחזיק ידיים, אני הייתי הילד שעמד כשבצדו האחד בן ובצדו השני בת. 
ניסיתי להתחבר אל הבנים, אבל זה הרגיש שהם חיים בעולם שונה מאוד מהעולם שלי. הם לא כללו אותי בתור "אחד משלהם" במשחקים. תמיד הייתי "הבת". זה הרגיש לי מאוד לא נעים, אז נטשתי את הבנים ונשארתי במחנה "הטבעי" של הבנות. גם שם הרגשתי שונה ולא שייך. במשחקים של "בית", בחצר האחורית, תמיד הייתי האבא או האח. כבר אז, בכל פעם שניתנה לי ההזדמנות, לקחתי על עצמי תפקידים גבריים - אם זה במשחקי מחשב או משחקי תפקידים, בשיעור דרמה בבית הספר או במשחקים בהפסקה.