תודעת האחד

הקדמה מפי רבי עקיבא

הספר שלפנינו חושף הינו צוהר אל תורת האמת והאחדות. תורה זו אשר ניתנה לעם ישראל, עם הסגולה הנבחר, בעת מתן סיני. כידוע לכם וכמבואר, התורה כולה על רגל אחת הינה: "ואהבת לרעך כמוך". "ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך ובכל מאודך". פירוש אהבה כפי שניתן כאן הינו: נתינה בלתי מותנית, מתוך הלב, שהיא זורמת כקרני החמה המעניקות את חומן ואהבתן לבריאה כולה, ללא כל אפליה. ללא כל יוצא מהכלל... נתינה זו גורמת לקבלה, שאף היא בלתי מותנית בעליל. כשם שהאדמה וכל החי בה סופג את קרני החמה, כך אף הקבלה נעשית בטבעיות ומתוך נכונות להכיל את שפע הנתינה. קבלה זו של הנשלח, של המוענק, של הנתינה הנדיבה, הינה גם בגדר נתינה אל הצד הנותן. כידוע לכם, הפועל נ.ת.ן נקרא גם בהיפוך אותיות כך. כשאתה נותן לזולת, הינך מקבל בתמורה את הנתינה שלך.

עד כה חיו בני האדם ושרויים היו בתרדמת תוֹדעת "הדוּאליות". תודעה זו, הנגזרת הינה מהתבוננות דרך שני קצוות המתרס: יום לעומת לילה, "אור" לעומת "חושך", "טוב" לעומת "רע", מדגישה את השוני, את הנבדלות המוקצנת בין אדם לחברו, בין מדינה לשכנותיה, בין דת לדת אחרת. תודעה זו מאופיינת, על-פי-רוב בבני אדם בלתי מודעים בעליל לסוד כוח הבריאה המשותפת! אין הם זוכרים כלל את מנת חלקם ביצירת המציאוּת. מלאים הינם בסתירות פנימיות, במלחמות בינם לבין עצמם — בין כל חלקי האישיות שלהם. מלחמות אלו מושלכות ומוקרנות אל החוץ שלהם — בינם לבין רעיהם — יהיו אלו שכנים, קרובים. תהיינה אלו אף אומות אחרות. דרך המלחמה מאופיינת הינה ב"מסלול הכאב".

בני אדם רבים מתוכנתים באמצעות שתל "דפוס קורבן" אל תודעת הנבדלוּת הדואלית. אין הם מקבלים אחריות על הקורה להם. אין הם מבינים כי הם אלו אשר זימנו לעצמם, באמצעות מערכת שיעורים, את הקארמה שלהם. הם נוטים להטיל את האשם על "אחרים" — גורמים חיצוניים. יהיו אלו בני אדם אחרים, יהיו אלו גורמים ממסדיים, תהיינה אלו מדינות שכנות. לעתים, אף יטו אצבע מאשימה כלפי אלוהים ויאשימו אותו במאורעות בלתי מובנים בעליל, קשים עד מאוד לחוויה. יהיו אלו מקרי מוות בלתי מוסברים, תאונות, מלחמות שמד למיניהן.

בני אדם יקרים ואהובים עלי עד מאוד, הגיע הזמן להתעורר, לקחת אחריות אישית על יצירת המציאוּת, להיפתח אל תודעה חדשה המחלחלת דרך שערי הרקיע, תודעת "המשיח" של עידן הדלי!

תודעה זו מקורה בהירארכיות הגבוהות והנשגבות ביותר! תודעה זו הינה עליונה ביותר ומפותחת יותר מ"תודעת הדואליות", ראיית הנבדלות. מדבר אנוכי, מדברים אנו כולנו, כל מדריכי האור וישויות השליחים שאינם בגוף פיזי, הבאים להאיר את דרככם, על:"תודעת האחד!"

תודעה זו באה להאיר לכם את האמת הגבוהה יותר, האמת המובאת ממישור הנשמה, האמת הנובעת מאלוהים הגדול, הרם והנישא בכבודו ובעצמו. מקורכם כולכם מן האחד!

אין יותר "אחרים", אין יותר "נבדלות", אין יותר "אי-קבלת אחריות" בתחום האישי של הפרט, ואף בתחום המורחב יותר, של הכלל, בתחום המדיני.

הגיע עת השלום. שלום זה מחלחל אל התודעה. השלום מביא הוא איתו את ריחה ובושמה הטוב והחנון של אנרגיית האהבה... אהבה זו הינה אחדות. אהבה זו הינה כבוד הדדי לכל יציר נברא, באשר הינו תודעה תבונית המושתלת ומופעלת באמצעות ניצוץ אלוקי!!!

בני אדם מוזמנים לעבור, והעת לכך הגיעה, והשעה בשלה — מ"מסלול הכאב", שאפיין אותם במרוצת עידנים כה רבים — אל "מסלול הלב"!

מסלול זה הינו דרך החמלה. זוהי דרך גדולה ומוארת של החלמה מכל מלחמה...

זוהי דרך של חזון אחרית הימים: "וגר זאב עם כבש", "לא ילמדון עוד מלחמה"...

זהו מסלול של בחירה קולקטיבית של המין האנושי להמשיך ולהתפתח בסולם האור האבולוציוני!

אין יותר הטלות אשמה. יש קבלת אחריות על כל הקיים, על כל שזומן. בני אדם נוטלים אחריות על כל התכולה הפנימית שלהם — בית המקדש אשר להם. כולל הוא את מערכת כלל האמונות שלהם — מוּדעוֹת ואף בלתי מודעות, המצויות בחביון תת-המודע! כולל הוא נטילת אחריות על כל המחשבות, כל הרגשות, כל המעשים שלהם. כולל הוא חיבור מלא אל הרצון האלוהי. חיבור זה נעשה דרך התחברות להיכלה של הנשמה. זוהי האמת הגבוהה!

כשמחוברים הינכם אל האמת הגבוהה, ביכולתכם לראות את השיעור שעובר ועבר המין האנושי: התפתחות קבוצתית באמצעות הדרמה, שהיא הרדמה!

"כל העולם במה — וכולם שחקנים". הייתה זו המחזה קולקטיבית-רעיונית בשיתוף פעולה מלא של כל נשמות בני האדם. "חוזי נשמה", נכתבו במישור העליון, "בעולם האמת", שאכן כשמו כן הוא, מאפשר חיבור לאמת העליונה של האחדות והשיתוף, של קשר ישיר לאלוהים. בני האדם נשלחו להתגלגל, שוב ושוב, למען ילמדו את האמת דרך החוויה הישירה וההתנסות. הידע ניתק מהם במכוון, והם שכחו את מטרת השיעורים, את "חוזי הנשמות".

הכול היה נכון. הכול היה מתאים לזמנו. אין כל טעויות בבריאה אני אומר לכם! אין כל טעויות.

האם תחשבו כי במחזה דרמתי כלשהו שצפיתם בו, שכולל רצף של טעויות לכאורה, אסונות, משברים ואף מצבים קומיים, קיימת המקריות? הכול מתוכנן בידי גורמים שמימיים ומופק בסיוע השחקנים האנושיים כולם. ידם של המדריכים מכוונת, מנווטת, אף מאפשרת את כל מצבי "הבדיקה" (שיש אשר תכנו "טעויות" ומצבים בלתי נעימים לכם בעליל!)

המין האנושי המתפתח יכול להכיל בתוכו תדרים רמים יותר! תפיסת האמת שלו משתנה: מתרחבת, מתגבשת, מתעלה.

המין האנושי כולו מתעלה למעמד של "בוגרים" בפלנטה!

המעבר מהממד השלישי והרביעי נעשה אל הממד החמישי. זהו ממד היצירה. זהו ממד שבו מחשבות מתגשמות במהירות. זהו ממד שבו חלומות הם חלונות ופתחים ליצירת מציאות מודעת.

כדי להגיע אל הממד הזה — על בני האדם להתנקות, להיטהר, להבין וליישם את הידע החדש המוענק להם דרך גורמים רבים ו"שונים". (זהו גורם אחד!)

הסקרנות מכוונת, מאז ומתמיד, את המין האנושי ומסייעת לו להתפתח: התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת שיתוף ואיחוד של כל מקורות וגורמי המידע! רשת האינטרנט באה לאפשר לכם זאת. שוו בנפשכם כי רשת אשר כזאת מצויה הינה במישור הרוחני-הרעיוני!

היא מאפשרת לכם גישה אל כל מקורות המידע!

מה שתכנו היום "תקשור" יהיה נגיש לכל בן אדם! הטלפאתיה הולכת ומתחזקת.

אין זה הזמן לשמירת סודות, לצבירת חובות "קארמתיים", לחוסר הבנה.

זהו זמן האיחוד!

זהו זמן השלום!

זהו הזמן להבין לעומק, על-פי רזי הפרדס שהיו נסתרים בפניכם מה פשר הפסוקים המכוונים:

"ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך ובכל מאודך".

הגיע הזמן, העת בשלה, פעמי משיח הנה זה בא! כל אחד שמוכן לפקוח את העיניים, להתחבר אל הנקודה שבלב, להתרומם אל תפיסת המציאות מעיני הנשמה — הינו אור האלוהים אשר מתעורר להכיר באלוהותו. הינו ניצוץ אלוקי שמופעל ומתאחד עם ניצוצות אלוקים שכמותו.

אין אתם נבדלים זה מזה. זהו פשר הפסוק: "מה ששנוא עליך — אל תעשה לרעך"!

מברך אנוכי את כל הקוראים בחיים טובים ומלאי הגשמה עצמית. מברך אנוכי אתכם בהמשך עליה בסולם האור האבולוציוני של המין האנושי. מברך אנוכי אתכם בשפע של בריאות, בשפע של בריאה, בשפע של אהבה.

מודה אנוכי לאילנה היקרה שלי על האפשור לעבור דרכה, דרך הצינור הטהור והנקי אשר היא מכילה, אשר לשמו נולדה ויצרה את כל מארג חייה עד כה, עד הגיעה הלום — ככלי של הרוח, כשופר המלאכים ושליחתם הנעלה.

מודה אנוכי לכל אלו אשר מאפשרים מעבר של מסרי הרוח באמצעותם. מודה אנוכי לכל הקוראים דבריי אלו ובוחרים להפנימם ולהכילם בתדריהם על-פני האדמה בעת הזאת.

מאפשר אנוכי להשתמש בחומרים, לצטט אותם, לשמור על קדושת הנאמר ולכבד את המידע.

כאן אנוכי, רבי עקיבא, נושא מסר האחדות והגאולה, התקומה וחזון אחרית הימים. שולח אנוכי אליכם מן התדר שלי, מאציל אנוכי דרך המילים את הקדושה ואת החיבור אל האמת הגבוהה ממישור הנשמה. משמש אנוכי שופר למדריכים מהירארכיות גבוהות, "מדריכי האור" כולם באשר הם — מלאכים, ישויות אור נעלות העושות את רצון האלוהים.

"אחד אלוהינו שבשמים ובארץ". "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד!"

ומסיים ופותח אנוכי את הדברים ומסכם את רוחם במשפט, אשר תחקקו על לוח לבכם, שימוהו בשערכם והפיצו את המסר והבשורה שלו:

"ואהבת לרעך כמוך"!

הקדמה של המחברת

סיפור היונה והמפגש עם רבי עקיבא

"שיעורים עם מדריכים" היה השם של הספר כפי שעלה לי בתחילה. היו אלו שיעורים עם רבי עקיבא, נושא הדגל של "ואהבת לרעך כמוך" — למען אחדות עם ישראל, כך הציג עצמו בפני. במשך 31 ימים ברציפות, הקצתי השכם בבוקר והתחברתי לאנרגיית התקשור. בכל יום, בקשתי מרבי עקיבא לבוא ולהמשיך בשיחתנו. הוא נאות לכך ובפיו היו מסרים וידע מרתק, חלקו היה חדש גם עבורי. הידע עבר דרכי כשהוא משולב במשלים ובאופן מעמיק וברור. הרגשתי זכות גדולה לְצַנֵּר זאת1. למעשה, כאשר פתחתי בשיחתי עם רבי עקיבא אודות הנושא: מה היא אהבה ומה היא "אהבה נכזבת", לא שיערתי כלל כי בזאת יפתח שער גדול לתורת חיים שלמה. גיליתי כי האהבה היא החיים עצמם, החיבור לאלוהים, והיא באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים.

חיבורים עם מדריכים, הכוללים ישויות אור ומלאכים, היא דרך הלמידה שלי, מזה שנים אחדות. את הידע שאני מקבלת אני כותבת בספרים וגם משלבת בטיפולים שלי, אשר נעשים בשיטה ייחודית. פִּתחתי אותה בהיותי רייקי מאסטר מזה עשר שנים, פוסעת בדרך האהבה והריפוי ומלמדת אותה תלמידים רבים. כמו כן, עקב התמחותי במספר שיטות אנרגטיות, כולל ביו אנרגיה, שחזור גלגולים, ועוד. התפתחותי בתחום התקשור מכוונת לריפוי ולהתמרה, והיא משתלבת בעבודתי. השיטה עוצמתית ויעילה וקשורה לייעוד של נשמתי. אני מרגישה כי היא פרי ידע מגלגולים רבים בהם עסקתי בתחום.

אין כל מקריות בעיני, אלא הכול קורה מה'. הכול הם סימנים אשר באים לעורר את המוּדעוּת שלי ולהאיר את עיני. הכול גם קורה תמיד לטובתי העליונה. אמונות אלו מנחות אותי בדרך.

באחד הימים הגיעה אל ביתי יונה. היא נחתה בסלון ביתי ולא אוותה לעוף. הבחנתי כי היא חסומה אנרגטית וטיפלתי בה מרחוק, באמצעות שליחת האנרגיה על-ידי כפות ידיי וכוח הכוונה שלי. היא הסתתרה מאחורי עציץ גדול ולא זזה. באותו ערב אמור היה להתקיים בביתי קורס "מוּדעוּת דרך קלפי הטארוט". הבנות התחילו להגיע. סברתי כי אם נעשה מדיטציה והיונה תעוף לפתע, ניבהל מאוד, ולכן רציתי שתצא מהחדר. אחת הבנות הבריחה אותה אל המרפסת. היונה טפפה על רגליה, להפתעתי, ולא התעופפה.

העלנו סברה כי אולי היא גוזל שאינו יודע לעוף, למרות שתהיתי כיצד אם כך הגיעה אל ביתי. מן הסתם כן עפה... אם היה זה גוזל, הוא נראה גדול כיונה. מישהי אחרת העלתה סברה, כי זו יונה שעומדת להטיל ביצים.

בכל אופן, היונה הגיעה למרפסת. נתתי לה מים לשתיה וסגרתי את הדלת.

לאחר תום השיעור, בשעות הערב המאוחרות, בדקנו וראינו כי היונה עדיין נמצאת במרפסת, בפינה אחרת. היא נראתה נפוחה למדי. המשכתי לשלוח לה אנרגיה והחלטתי בבוקר לקחתה לווטרינר, אם אראה שאינה מסוגלת לעוף, אלא אם כן תטיל ביצים.

למחרת בבוקר מצאתי את גווייתה במרפסת, לצערי הרב.

באופן ספונטאני, התפללתי לעילוי נשמתה ובקשתי כי תהיה כפרה לכל עם ישראל.

זאת משום שהרגשתי כי היונה מסמלת: במישור האישי שלי — זוגיות ושלום. במישור הרחב יותר היא מסמלת שלום לכל עם ישראל. נזכרתי כי חודשים מספר לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נכנסה אל ביתי יונה. היא הטיחה עצמה בחבטה עזה בחלון שהיה סגור, הסתובבה לאחור ויצאה בתעופה מחלון אחר. עלה לי המסר: "כי מצפון תיפתח הרעה". משום כך, חששתי לגורל עם ישראל ותהיתי אם זהו גם מסר לאומי ולא רק אישי.

בקשתי לתקשר על הנושא ועל המסרים של היונה, ואף התייעצתי עם חברים מתקשרים. אכן, גם הם סברו כמוני.

בקשתי לתקשר עם מדריכיי אודות הנושא. במקביל, נשאלתי יום אחר יום, על-ידי שני אנשים שונים, לגבי אהבה, אהבה נכזבת, וזוגיות. היות שאיני מאמינה במקריות, מצאתי לנכון לקרוא לרבי עקיבא, אשר ידוע הינו כמורה בדרך האהבה. המשפט אשר סיכם בו את התורה "ואהבת לרעך כמוך" הינו נר לרגלי, וריגש אותי כבר בהיותי בבית הספר, כששמעתיו לראשונה.

מאז ומתמיד הרגשתי אהבה לרבי עקיבא, וסיפורו נגע אל לבי. הוא גם אחד מ"מדריכי האור" איתם כתבתי את ספריי הקודמים: "שחר עלות התודעה — מפתחות להארה אישית ופלנטרית", ו"שער להתקדשות — יצירה מודעת".

בזמן האחרון תקשרתי עם מטטרון, רב המלאכים, והוא אמר לי כי עלי לדייק בהגדרות וכי עלי להתמסר באופן יומיומי לתקשור. זאת משום שחומר רב אמור לצאת מתחת ידי. בנוסף, אמר לי לזמן באופן מודע את אחד המדריכים, במקום להיות פסיבית ולחכות לתקשורים אשר יגיעו מכל מקור שהוא, כפי שאכן נהגתי לעשות, על-פי-רוב.

לאחר סיפור היונה, התמסרתי לתהליך התקשור. הקשר עם רבי עקיבא היה נפלא והתקשור זרם בטבעיות. חלק מהדברים היו בגדר חידוש אף לי, מה גם שאופן הצגת הנאמר היווה עבורי מקור להתפעלות ולהודיה. אין ספק, שהחומר משתלב עם ההבנות שלי, הידע שלי ואני שותפה מלאה בכתיבתו. אין לי גם כל ספק כי מקור ההשראה הינו רבי עקיבא, בכבודו ובעצמו, וללא הקשר איתו לא היו הדברים נכתבים כשם שנכתבו.

אני מודה על הזכות הגדולה להיות צינור לידע של אור ואהבה, הדרכה למין האנושי להתאחד ולהגיע לתודעת השלום, תודעת האחד.

אני מודה לרבי עקיבא הנפלא אשר מאיר לי את הדברים בחכמתו הרבה, בדייקנות ואף באמצעות משלים רבי השראה.

אני מודה למטטרון אשר משגיח עלי ועל עבודתי ולכל המדריכים הנפלאים שלי, המכונים "מדריכי האור" ואשר כוללים מלאכים ונשמות אור גדולות. חלק מהנשמות קשורות לאבות האומה ולאמהותיה, אל השורש היהודי שלי, ואחרות הינן בעלות קשר קוסמי אלי, כמו גם אל בני האדם כולם.

שיעור 1

מהי אהבה

המפגש עם רבי עקיבא — במדיטציה.

כדי לתקשר ולקבל תשובה, נכנסתי אל מצב של מדיטציה עמוקה ובה עליתי אל גן בהיכל האור. ישבתי על ספסל אבן ובקשתי לפגוש את רבי עקיבא, כדי לשאלו מה פשר "ואהבת לרעך כמוך" ומה היא באמת אהבה.

לאחר החוויה, סיכמתי לעצמי את מה שעלה. מסתבר שהמדיטציה והשאלה פתחו שער למידע רב ולקשר הדוק ומודע אשר נבנה ביני לבין רבי עקיבא.

רבי עקיבא הגיע והציג עצמו בשם עקיבא בן יוסף. הדמות לבשה גלימה לבנה, עיניה היו כחולות זוהרות ומאירות, בעלת פנים רחבות, ועצמות לחיים גבוהות. ישות נאה, קורנת אור וחכמה.

"מה היא אהבה"? שאלתי אותו.² הוא ענה לי, כי אהבה = נתינה.

נתינה בגימטרייה = 11, חיבור שמים לאדמה.

(נ'=50 + ת'=400 + י'=10 + נ'=50 + ה'=5. סה"כ = 515 וכשמצמצמים =11) אם נחבר 11 נקבל 1 + 1 = 2.

אהבה בגימטרייה = 4 (א'=1 + ה'=5 + ב'=2 + ה'=5. סה"כ = 13 וכשמחברים ומצמצמים 3+1 = 4).

כאשר נחבר נתינה לנתינה המשוואה תהיה: 2+2 = 4. הפועל נ.ת.ן — מדבר על כך שמי שנותן הוא גם המקבל. כאשר הופכים אותו מהסוף להתחלה, נשאר הוא נ.ת.ן. נתינה שווה אף היא לקבלה, לפיכך. הדבר יוצא מקביל גם בגימטרייה.

קבלה = 11 (ק' = 100 + ב' =2 + ל' =30 + ה' = 5 סה"כ = 11. כשמצמצמים ומחברים: 1+1=2).

נבחין גם, כי המילה קבלה מכילה את המילה לב.

אהבה = (גם) קבלה. אהבה כוללת נתינה בלתי מותנית וקבלה מהלב… יש זרימה בין נתינה-קבלה-נתינה. ניכרת ההדדיות... עלה במוחי דימוי של שמש אשר קרני האור שלה מוקרנות אל האדמה ומעניקות חיים.

ההיפך מנתינה בלתי מותנית = לקיחה. לקיחה = 9.

(ל' =30 +ק' = 100+ י' = 10 +ח' =8+ ה' =5 סה"כ = 153. כשמצמצמים ומחברים מקבלים: 1+5+3=9) בנומרולוגיה פירושו של המספר תשע הינו: סיום תהליכים.

כשאינך באהבה אתה בתאווה. אתה מתאווה במקום — מתאהב. אתה מנסה לקחת בכוח את האהבה שאתה זקוק לה, משום שאתה בחוסר פנימי ממנה. אין אתה נותן אותה לעצמך. אינך מקבל מהאחר, אלא רוצה לכפות על האחר לתת לך. אבל אי-אפשר להכריח מישהו לתת. נתינה מרצון, נתינה בלתי מותנית בתמורה — היא זו שאתה מחפש. קודם תן אתה לעצמך אותה, תן לזולת, לחברך — אותה.

"אהבה לא לוקחים! אהבה נותנים ומקבלים!"

חשבתי על הרעיון לעשות מדיטציה לשלום פנימי ועולמי. רבי עקיבא אמר לי שלא להשתמש ב"קלישאות", משום שהן אינן מתאימות.

"אינן עוברות היטב, האמיני לי. בני אדם פִּתחו מנגנון ציני כנגד ביטויים שחוקים וחסרי תוכן ומהות פנימית, ביטויים נדושים מידי."

הוא הוסיף והסביר לי, כי עלי למצוא את המילים הנכונות והמדויקות, מתוך נתינה טהורה של הנשמה וההדרכה הבכירה של האור, שרוצה לעבוד איתי ולעבור דרכי בתהליכים אנרגטיים של התקדשות. אין למכור רעיון "בנזיד עדשים". יש להתייחס לכל רעיון כאל מוּצר קדוש. יש להתייחס אל המילים בקדושה ובכבוד רב.

תודה לרבי עקיבא הנפלא. אני מתכוונת להקדיש כל יום זמן לשיעור עם המדריכים ולזמן אותם (או שהם יזמנו אותי, בעצם זה הרי הדדי ומכוון!) בעודי כותבת, עלה לי משפט: "כי הגיע הזמן והשעה בשלה ואת מוכנה להיות ערוץ אור טהור, מזוכך ובעל ערך עצמי בברכה ובאהבה, מטטרון בשם ההדרכה של המאסטרים המוארים והמלאכים".

אני ממשיכה לחשוב על אהבה. אהבה הינה הדדיות. נתינה (11)-קבלה (11)-נתינה (11) 11+11+11=33 3+3 = 6

שש מסמל את המגן דוד אשר לו שש צלעות.

אם כך, סמל מגן הדוד הינו אהבה. כידוע, המשולש היורד כלפי מטה מסמל את השמים, בעוד שהמשולש העולה כלפי מעלה, מסמל את האדמה. החיבור ביניהם יוצר את האהבה. זהו גם הסמל של צ'אקרת הלב.

אם למילה אהבה היו שש או שבע אותיות זה היה יפה — להכניס לכל משולש אות, אני חושבת. שאלתי על כך את רבי עקיבא המחייך. מייד עלתה בי התשובה:

"משבצת ריקה — לקבלה, גם זה יפה".

אני חושבת על המילה: לקיחה — לנסות לקחת חלק ממישהו אחר, מישות אחרת (אדם, עם, מדינה). אני מנסה להבין ושואלת:

אהבה = נתינה-קבלה-נתינה. הבנתי. יש כאן זרימה של הדדיות.

כעת ברצוני לשאול: ומה בדבר התאהבות? אהבה לאדם אחר שאינה נענית ואשר קוראים לה "אהבה נכזבת"? אני מבקשת מרבי עקיבא להשיב לי על כך. תודה.

(מכאן ואילך יובאו התקשורים בשפתו ובאנרגיה של רבי עקיבא, בתקשור ישיר)

"אילנה יקרה ואהובה עלי עד מאוד", אומר רבי עקיבא ועיניו התכולות מחייכות ובוהקות וזוהרות בעוז.

"אם אתה נותן ואינך מקבל, אכן אתה באהבה, אך אם אתה מצפה לקבל תמורה על הנתינה — אין זו באמת אהבה טהורה!"

אילנה: רגש ההתאהבות דומה בעוצמתו בין אם אתה בהדדיות או לא, בייחוד בהתחלה.

רבי עקיבא: זיהית מקור "שאתה חפץ ביקרו", בביקורו, בקרבתו, בחומו ובאורו. אתה מתרגש, מתלהב וחש את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בחזך, בלבך, מרטיטים נימי נפשך, הומים בבשרך... אתה חפץ להתאחד עם מקור האהבה! עד כאן הרגש בהחלט דומה, אבל אי אפשר להתקרב בכוח, כי אז זהו קרב המוביל אלי רקב עד פאתי הקבר. זו לקיחה לשמה...

אתה מעניק לגורם חיצוני את אופי "המקור", ממנו זורחת השמש, שמפציעה באורה ובחוּמה אל העולם ואל יופיו... אותו מקור מצוי ופועם גם בך. כל אחד מכם הינו חלק מאותו מקור, שהוא בלתי נפרד מכם. לאותו מקור הינכם קוראים בשם אלוהים ומכנים אותו "ניצוץ אלוקים"!

דרך הקִרבה אל אדם "אחר", המזוהה על ידכם עם "המקור" — אתם מבקשים בעצם להתקרב אל עצמכם. להתקרב אל מקור האהבה הפנימי, אשר צפון בתוככם, בנבכי נשמתכם!

מבקשים אתם "להעיר ולהאיר" את גורם ניצוץ האלוהות שהוא אהבה טהורה ובלתי מותנית בעליל!

כאשר אתם נותנים את אהבתכם ל"מקור" החיצוני, שאינו משיב לכם את האנרגיה שאתם מעניקים לו, משול הדבר לכך שאתם משליכים מים על חומת בטון, והמים חוזרים אליכם מלוכלכים, מעופשים, מטונפים ברגשות של תסכול עצמי, כעס, עצב, מורת רוח, ייאוש, דיכאון.

זה הוא נחל א-כזב, אך כזב בו. לזאת הינכם קוראים "אהבה נכזבת". הרגש התחיל אמנם כאהבה, אך משום שלא הייתה כאן הדדיות של נתינה-קבלה-נתינה, נעשתה כאן "עבירה" של לקיחה — שלא ברשות, שלא מתוך רצון חופשי.

הכוחניות שבלקיחה גורמת לכך שתחושו, כי חלק מהותי בכם — חסר! זהו הלקח שמלמדת... הלקיחה!!!

כשאתם בחוסר באהבה, שאינה זורמת ומזינה אתכם כפי שהינכם משתוקקים ומתאווים לה, אתם נמצאים בחוסר. המינוס הולך וגדל עם ריבית, כמו בחשבון הבנק שלכם... אתם מתרוקנים מאנרגיות, כמיהתכם למקור מתגברת, וּסאת הייסורים שבכם גוברת!

האם זו אהבה? לא, זה בפירוש מחסור באהבה!!!

הפתרון: להתחבר לַמקור הפנימי שבתוככם ולתדלק את נפשכם! אומרים: "עזה כמוות אהבה", אך אהבה אמיתית עזה כחיים עצמם.

החיים הם אהבה.

כאן רבי עקיבא, בשם הדרכת האור ואנו מודים על השאלה בפורום "היכל האור".

אילנה: נשאלתי שאלה נוספת. נאמר והתחלתי בקשר ידידות עם מישהו. ישנה זרימה באהבה, ולפתע מתלקח בי רגש של התאהבות ורצון לקשר זוגי עם אותו ידיד.

איך אדע אם אין זו תחילתה של "אהבת כזב", או שמא זו זרימה של אהבת אמת? מהי הדרך לדעת זאת?

רבי עקיבא (עונה בסבלנות): רגש הינו אך רגש... המילים וההגדרות שהינכם מְגַדְּרִים בהן את אותו ענן אנרגטי, הרגש — הן אלו שמשלות אתכם ומוליכות אתכם שולל!

אתם חשים רגש של השתוקקות לבן אדם מסוים. מדוע תקראו לכך "אהבה"? דייקו בהגדרות ואמרו במלוא הכנות: "אני משתוקק", "אני חושק מינית", "אני מרגיש בחוסר", וכדומה... זו פשוט אינה אהבה!!!

ייתכן שברגע שתבינו בדיוק את טיב הרגשות העולים בכם, תפסיקו להתבלבל, ואולי תבינו שאתם נמצאים ב... מחסור רציני באהבה לעצמכם!

העניקו לעצמכם את מה שנחוץ לכם ואל תצפו לקבל מאדם אחר מה שאינו מעוניין, או יכול, או רוצה לתת לכם.

דעו, כי אתם נמצאים ברצון לקחת שבפירוש אינו אהבה! זהו הבסיס לכל הקרבות והמלחמות. כשאתם יוצאים לקרב לחפש את הקִרבה — אתם נפגעים!

תודה ואהבה לרבי עקיבא, אילנה.