מנהרת הזמן 84 - תעלומת הבית הבודד

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עָל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמְּעָרָה. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר בַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּשְׁנַת 1948, בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפוֹת עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ מוֹפִיעַ הַסִּפּוּר הַמַּפְחִיד עַל עַמִּי וְתַמִּי

אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הַסִּפּוּר עַל עַמִּי וְתַמִּי?

אֲנִי מִתְכַּוֵן לִשְׁנֵי הַיְּלָדִים שֶׁאִמָּם הַחוֹרֶגֶת נִסְּתָה לְהִפָּטֵר מֵהֶם וְגֵרְשָׁה אוֹתָם אֶל הַיַּעַר. רְעֵבִים וּמְבֹהָלִים הֵם גִּלּוּ בַּיִת מוּזָר, עָשׂוּי כֻּלּוֹ מַמְתַּקִּים. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁהַזְּקֵנָה שֶׁגָּרָה בַּבַּיִת הִיא מְכַשֵּׁפָה הַזּוֹמֶמֶת מְזִמּוֹת רָעוֹת. הִיא הִזְמִינָה אוֹתָם לְבֵיתָהּ, כָּלְאָה אֶת עַמִּי וְהָפְכָה אֶת תַּמִּי לִמְשָׁרֶתֶת. הַמַּטָּרָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה לְהַלְעִיט אֶת עַמִּי בְּהַרְבֵּה שׁוֹקוֹלָד (אֲנִי מְקַוֶה שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּשׁוֹקוֹלָד חָלָב עִם פִּצְפּוּצֵי אֹרֶז שֶׁאֲנִי מֵת עָלָיו), כְּדֵי שֶׁהוּא יַשְׁמִין וְאָז הוּא יַהֲפֹךְ לַאֲרוּחָה טְעִימָה, אוֹ אוּלַי לְכַמָּה אֲרוּחוֹת טְעִימוֹת, עֲבוּרָהּ. אֲבָל בַּסּוֹף, בִּמְקוֹם שֶׁהַמְּכַשֵּׁפָה הָרָעָה תַּכְנִיס אֶת עַמִּי לַתַּנּוּר, כְּדֵי לַהֲפוֹךְ אוֹתוֹ לַאֲרוּחָה, שְׁנֵי הַיְּלָדִים דָּחֲפוּ אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה עַצְמָהּ אֶל הַתַּנּוּר, וְכָךְ מִסְתַּיֵּם הַסִּפּוּר בְּסוֹף טוֹב וְהַצֶּדֶק מְנַצֵּחַ.

סוֹף טוֹב - הַכֹּל טוֹב, לֹא?

בְּעֶצֶם, תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה: בְּכָל זֹאת, לִדְחוֹף אִשָּׁה זְקֵנָה לְתוֹךְ תַּנּוּר? גַּם אִם הִיא מְכַשֵּׁפָה, מַגִּיעַ לָהּ מִשְׁפַּט צֶדֶק.

אִם זֶה הָיָה תָּלוּי בִּי, אֲנִי הָיִיתִי מַזְמִין אֶת הַמִּשְׁטָרָה.

אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם מָה פִּתְאוֹם אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא הַזֶּה וּמְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בַּסּוֹף שֶׁנִּרְאֶה לִי יוֹתֵר הָגוּן? אַל תִּדְאֲגוּ, תֵּכֶף תָּבִינוּ. אֲבָל קֹדֶם אֲנִי חַיָּב לִשְׁאוֹל מַשֶּׁהוּ: נִרְאֶה לָכֶם שֶׁזֶּה סִפּוּר שֶׁבִּכְלָל מַתְאִים לִילָדִים? נִרְאֶה לָכֶם שֶׁדְּחִיפַת זְקֵנָה לְתַנּוּר, גַּם אִם הִיא מְכַשֵּׁפָה, תִּגְרֹם לִילָדִים לִישׁוֹן טוֹב בַּלַּיְלָה?

וּלְהַחְזִיק יֶלֶד בִּכְלוּב? אִמָּא'לֶה...

אֲנִי אֲפִלּוּ מִתְנַגֵּד לְהַחְְזִיק חַיּוֹת בִּכְלוּבִים.

וְאֵם חוֹרֶגֶת שֶׁרוֹצָה לְהִפָּטֵר מֵהַיְּלָדִים שֶׁל בַּעֲלָהּ? אוּף!

הָאַחִים גְּרִים הַגֶּרְמָנִים, הַסּוֹפְרִים שֶׁכָּתְבוּ אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, לֹא יָכְלוּ לַחְשׁוֹב עַל מַשֶּׁהוּ קְצָת פָּחוֹת אַכְזָרִי?

דֶּרֶךְ אַגַּב, הֵם כַּמּוּבָן לֹא קָרְאוּ לִשְׁנֵי הַיְּלָדִים עַמִּי וְתַמִּי. הֵם קָרְאוּ לָהֶם הֶנְזְל וּגְרֶטְל, אָז אִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הַסִּפּוּר בְּשֵׁם 'הֶנְזְל וּגְרֶטְל', אַל תִּתְפַּלְּאוּ. זֶה אוֹתוֹ סִפּוּר.

וְעַכְשָׁיו אֲנִי מַגִּיעַ לַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ הִתְחַלְתִּי אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בְּעַמִּי וְתַמִּי. הַסִּבָּה הִיא חֲלוֹם. אֵין לִי מֻשָּׂג מָה הֵבִיא אוֹתִי לַחְלוֹם אֶת הַחֲלוֹם הַמֻּטְרָף הַזֶּה, אֲבָל בַּחֲלוֹמִי, לֹא תַּאֲמִינוּ, לֹא הָיִיתִי דָּן. הָיִיתִי עַמִּי. וְשָׁרוֹן הָיְתָה תַּמִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ צוֹעֲדִים בַּיַּעַר הֶחָשׁוּךְ. אִמָּא'לֶה! הַצִּילוּ!!! וַאֲנַחְנוּ מְבֹהָלִים וְרוֹעֲדִים מִפַּחַד וּבְעִקָּר רְעֵבִים מְאוֹד. אֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ רְעֵבִים עַד שֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלָּנוּ מְקַרְקֶרֶת מֵרֹב רָעָב. וְתַמִּי בּוֹכָה. אֲבָל אֲנִי מַרְגִּיעַ אוֹתָהּ.

"אַל תִּדְאֲגִי, תַּמִּי,״ אֲנִי אוֹמֵר, "תֵּכֶף נַגִּיעַ לְבַיִת שֶׁבָּנוּי כֻּלּוֹ מִכָּל מִינֵי מַמְתַּקִּים."

"אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ?״ הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי.

"אֲנִי מַכִּיר אֶת הַסִּפּוּר,״ אֲנִי עוֹנֶה לָהּ.

"אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ סִפּוּר?״ תַּמִּי מִתְפַּלֵּאת.

"כֵּן,״ אֲנִי מְאַשֵּׁר.

"וּמָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה?״ הִיא מַמָּשׁ חוֹפֶרֶת.

"בַּסּוֹף הַמְּכַשֵּׁפָה תָּמוּת,״ אֲנִי עוֹנֶה.

"הַמְּכַשֵּׁפָה???״ הִיא נִבְהֶלֶת מְאוֹד, "אֵיזוֹ מְכַשֵּׁפָה?״

"הַזְּקֵנָה שֶׁגָּרָה בַּבַּיִת הַזֶּה וְשֶׁתַּזְמִין אוֹתָנוּ אֶל בֵּיתָהּ הִיא מְכַשֵּׁפָה,״ אֲנִי מַסְבִּיר.

"אִם הִיא מְכַשֵּׁפָה, אָז לָמָּה שֶׁנִּכָּנֵס?״

"כִּי זֶה הַסִּפּוּר...״

הַבֶּכִי שֶׁל תַּמִּי לֹא נִרְגָּע. לְהֶפֶךְ, הוּא מִתְגַּבֵּר, וּבָרוּר לִי שֶׁהִיא מְפַחֶדֶת נוֹרָא מִמְּכַשֵּׁפוֹת. הִיא בּוֹכָה וּבוֹכָה, וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים בַּיַּעַר הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הַסִּפּוּר. כָּל כָּךְ חָשׁוּךְ כָּאן, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כְּלוּם. אֲנַחְנוּ מְגַשְּׁשִׁים בְּעֶזְרַת הַיָּדַיִם. הַדֶּרֶךְ פְּנוּיָה, וַאֲנַחְנוּ לֹא נִתְקָלִים בְּעֵצִים. אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נִתְקָלִים בְּעֵצִים, אֲבָל הַפַּחַד לֹא מְאַפְשֵׁר לִי לְהִתְעַכֵּב עַל שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה.

אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת שֶׁל תַּנִּים מְיַלְּלִים. מֵעָלֵינוּ כִּמְעַט לֹא נִרְאִים כּוֹכָבִים, כִּי הַשָּׁמַיִם מְכֻסִּים עֲנָנִים. גַּם הַיָּרֵחַ לֹא נִרְאֶה. אֲנִי חוֹתֵר בַּיָּדַיִם כְּאִלּוּ הָאֲוִיר הוּא יָם. הַחֲלוֹם הַזֶּה מַתְחִיל לְהִמָּאֵס עָלַי. אוּף! אֵיךְ מִתְעוֹרְרִים מֵחֲלוֹם? אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת הַחֲלוֹם הַזֶּה. לֹא נָעִים לִי לִהְיוֹת בּוֹ. חֲלוֹם אָמוּר לִהְיוֹת קָצָר, לֹא? כַּמָּה זְמַן אֶפְשָׁר לִרְעוֹד כָּכָה מִקֹּר וּמֵרָעָב?

"דַּי!!!״ אֲנִי צוֹעֵק, "אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר!״

"הִשְׁתַּגַּעְתָּ?״ תַּמִּי מְטַלְטֶלֶת אֶת זְרוֹעִי, "מָה אַתָּה צוֹעֵק?״

"אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר,״ אֲנִי עוֹנֶה.

"אַתָּה עֵר,״ טוֹן הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ כּוֹעֵס, "וְאִם תַּמְשִׁיךְ לִצְעוֹק, הַזְּאֵבִים יִשְׁמְעוּ אוֹתְךָ!״

אֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁחְרֵר אֶת הַיָּד שֶׁלִּי מִיָּדָהּ, אֲבָל הִיא נֶאֱחֶזֶת בִּי בְּכוֹחַ. אֲנִי לֹא מֵבִין אֶל מִי פָּנִיתִי כְּשֶׁצָּעַקְתִּי "דַּי!". מִמִּי בִּקַּשְׁתִּי לְהִתְעוֹרֵר? הֲרֵי אֲנִי עֵר. הֲרֵי אֲנִי צוֹעֵד בַּיַּעַר. מִי הִרְדִּים אוֹתִי וּמִי אָמוּר לְהָעִיר אוֹתִי? וּמִי...?

מָה זֶה?

בִּמְקוֹם לְהִתְעוֹרֵר מֵהַחֲלוֹם הַנּוֹרָא, אֲנִי רוֹאֶה מוּלִי אוֹר קָלוּשׁ. זוֹ נְקֻדָּה בְּהִירָה. הִיא הוֹפִיעָה בְּתוֹךְ הַחֹשֶךְ, וְקָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט הַאִם הִיא שַׁיֶּכֶת לַחֲלוֹם אוֹ לַמְּצִיאוּת. רוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּנְקֻדַּת הָאוֹר מְשַׁנָּה צוּרָה. נִרְאֶה כְּאִלּוּ בֵּינִי לְבֵין הָאוֹר מַפְרִיד סָדִין, וְהַסָּדִין נָע בָּרוּחַ.

אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶת הַיָּד הַפְּנוּיָה שֶׁלִּי, כְּדֵי לְהֵאָחֵז בְּשׁוּלֵי הַמִּטָּה שֶׁלִּי, שֶׁנִּמְצֵאת בַּחֶדֶר שֶׁלִּי בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הֲרֵי אִם אֲנִי חוֹלֵם, אֲנִי אָמוּר לִהְיוֹת בַּמִּטָּה שֶׁלִּי וּבַחֶדֶר שֶׁלִּי. אֲבָל הַשּׁוּלַיִם שֶׁל הַמִּטָּה נֶעֶלְמוּ. אֲנִי בִּכְלָל לֹא שׁוֹכֵב, אֲנִי הוֹלֵךְ. אֲנִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ חֹשֶךְ סָמִיךְ וּמוּלִי מְנַצְנֶצֶת נְקֻדַּת אוֹר בְּהִירָה וְהַסָּדִין שֶׁמַּפְרִיד בֵּינִי לְבֵינָהּ נָע בָּרוּחַ.

"תַּמִּי, אַתְּ רוֹאָה מָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה?״ אֲנִי שׁוֹאֵל.

"מָה אַתָּה רוֹאֶה?״ הִיא עוֹנָה בִּשְׁאֵלָה.

"נְקֻדַּת אוֹר.״

"כֵּן, גַּם אֲ־אֲנִי... רוֹאָה אוֹתָהּ...״ הַקּוֹל שֶׁלָּהּ קְצָת רוֹעֵד, "לְדַעְתְּךָ זֶה הַבַּיִת שֶׁל הַמְּמְּ...כַשֵּׁפָה?״

"זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בַּיִת אַחֵר,״ אֲנִי עוֹנֶה.

"לָמָּה הִיא לֹא יְשֵׁנָה בְּשָׁעָה כָּזֹאת?״

"אֵין לִי מֻשָּׂג.״

"אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִיא שָׁמְעָה אֶת הַצְּעָקָה שֶׁלְּךָ?״

"אֲנִי מְקַוֶה שֶׁלֹּא.״

"בּוֹא נִתְקַדֵּם בִּזְהִירוּת,״ תַּמִּי מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי קָדִימָה, "נֹאכַל קְצָת שׁוֹקוֹלָד וְנִבְרַח. אֲנִי כָּל כָּךְ רְעֵבָה.״

קֹדֶם הִיא נִגְרְרָה אַחֲרַי, וְעַכְשָׁיו אֲנִי נִגְרָר אַחֲרֶיהָ. אֲנִי מֵבִין שֶׁאִם, בְּאֹפֶן בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִי, נִכְנַסְנוּ בְּטָעוּת לְתוֹךְ הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁל עַמִּי וְתַמִּי אוֹ שֶׁל הֶנְזְל וּגְרֶטְל, אֵין לָנוּ בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ בּוֹ. הֲרֵי גַּם אִם נְנַסֶּה לִבְרוֹחַ מֵהַסִּפּוּר, הָאַחִים גְּרִים, הַסּוֹפְרִים, יַחְזִירוּ אוֹתָנוּ אֵלָיו. לָכֵן אֲנִי מְוַתֵּר עַל נִסָּיוֹן נוֹסָף לִצְעוֹק "דַּי!". אֲנִי מִתְקַדֵּם. אֲנִי מִתְקָרֵב אֶל נְקֻדַּת הָאוֹר שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶבֶת, וְאָז, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ קְרוֹבִים, מִתְגַּלֶּה הַבַּיִת.

הַבַּיִת נִרְאֶה כְּמוֹ גּוּשׁ שֶׁצּוֹלֵל בְּתוֹךְ יָם שֶׁל חֹשֶךְ, אֲבָל נְקֻדַּת הָאוֹר נָעָה מִצַּד לְצַד. אֲנִי מְכַוֵּץ אֶת עַפְעַפַּי כְּדֵי לְחַדֵּד אֶת מַבָּטִי. נִדְמֶה לִי שֶׁהַמָּקוֹר שֶׁל נְקֻדַּת הָאוֹר הוּא מְנוֹרַת נֵפְט אוֹ מְנוֹרַת שֶׁמֶן, אוֹ בְּקִצּוּר עֲשָׁשִׁית. אֵין לִי מֻשָּׂג מָתַי בְּדִיּוּק חָיוּ הָאַחִים גְּרִים, אֲבָל אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הָיָה מִזְּמַן מִזְּמַן, כִּי אֲפִלּוּ סַבָּא שֶׁלִּי, כְּיֶלֶד, גָּדַל עַל הָאַגָּדוֹת הַמַּפְחִידוֹת שֶׁלָּהֶם. לָכֵן הֶגְיוֹנִי שֶׁהֵם חָיוּ בִּתְקוּפָה שֶׁבָּהּ לֹא הָיָה חַשְׁמַל. לָכֵן הֶגְיוֹנִי שֶׁהַזְּקֵנָה הַמְּכַשֵּׁפָה שֶׁגָּרָה בַּבַּיִת מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּמְנוֹרַת נֵפְט אוֹ בַּעֲשָׁשִׁית שֶׁהִיא נוֹשֵׂאת לְעֶבְרֵנוּ.

וְאוּלַי מְקוֹר הָאוֹר הוּא נֵר?

אֲנַחְנוּ מִתְקַדְּמִים עוֹד קְצָת, וְאָז חוֹתֶכֶת אֶת הַחֹשֶךְ יְלָלָה קְרוֹבָה מְאוֹד שֶׁל תַּנִּים. תַּמִּי קוֹפֵאת, הִיא לוֹפֶתֶת אֶת מִפְרַק יָדִי בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

"בָּרוּר שֶׁזֹּאת הִיא,״ הִיא לוֹחֶשֶׁת לִי.

"כֵּן,״ אֲנִי מַסְכִּים, "הִיא גָּרָה לְבַדָּהּ. אַף אֶחָד לֹא גָּר אִתָּהּ.״

"נִרְאֶה לְךָ שֶׁהִיא תִּשְׁמַע אוֹתָנוּ, אִם נִתְקָרֵב בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט וּנְלַקֵּק אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד מֵהַקִּירוֹת?״

"לְפִי הַסִּפּוּר, בְּכָל מִקְרֶה, מָתַיְשֶׁהוּ הִיא תִּשְׁמַע אוֹתָנוּ, אָז אֵין לָנוּ סִבָּה לְהִזָּהֵר,״ אֲנִי עוֹנֶה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*