חוכמת הפרצוף

פרולוג

הספר "חוכמת הפרצוף - אופי לפי תווי פנים", אמור לחולל מהפכה טקטונית בפסיכולוגיה ובפסיכואנליזה. זאת מעבר להיותו קוריוז מסקרן לכל מאן דבעי המנסה להבין את עצמו ואת זולתו מבעד לתווי הפנים. הטענה שתובא כאן היא שפרויד טעה. הפסיכואנליזה מבית מדרשו גרסה שהאדם נולד לוח חלק, ורק מיום לידתו מתחילה אישיותו להתעצב בעקבות יחסי הגומלין בינו לבין סביבתו. בספר זה אני מציג טענה חדשה ורדיקלית, ולפיה האדם נולד עם גנטיקה אישיותית. לבסיס הפרה־דיספוזיציה הגנטית של מבנה האישיות נוספים נדבכים פסיכולוגיים, שהם פרי התפתחות האדם מיום לידתו והלאה. בין המטען הגנטי האישיותי לבין הזיכרון ההתפתחותי, המעצב את האישיות, נוצרות אינטראקציה וסינרגיה.

חקר הגנום במאה ה־21 עשוי לחשוף בתוך עשור או שניים את הקשר המדעי בין התצרף הגנטי לבין מבנה האישיות. עד אז ניאלץ להסתפק במידע על אודות המורפולוגיה של תווי הפנים כמייצגים את המטען הגנטי של האדם. לכן, בעתיד הקרוב ספר זה אמור להיות לעזר לחוקרי הגנום בהבנת הסינדרומים הפסיכולוגיים המתגלמים מבעד למורפולוגיה של הפנים.

כאמור, בתווי הפנים מתבטא המידע על אודות האישיות הגנטית של האדם, שעליה מצטברים נדבכים של זיכרון התפתחותי רב־שלבי, שהיה מושא למחקרם של פסיכואנליטיקאים ב־100 השנים האחרונות. חשוב להדגיש שהתנהגות האדם היא תוצר סינרגי של ארבעה וקטורים: הביולוגי (גנטי), הפסיכולוגי, הסוציולוגי והבחירה החופשית.

הפענוח הפסיכולוגי של תווי הפנים מקנה לנו רק את הנדבך הגנטי על האישיות, ולכן הוא מידע חלקי. ואף על פי כן אני טוען, כהשערת עבודה, כי המטען הגנטי של האדם מספק יותר מ־50 אחוז מאישיותו, ולכן מדובר במידע חשוב ודומיננטי בהבנת נפשו. טיעון זה ביכולתו לערער את יסודות הפסיכואנליזה, אשר בה ניסו לפענח את נפש האדם רק באמצעות אירועים שחווה מיום לידתו. מעתה עלינו להבין שדפוסי התנהגות רבים המאפיינים אותנו הם גנטיים, ללא שום קשר לחוויות הילדות והבגרות.

התנהגות האדם וגורלו הביוגרפי מורכבים ומרתקים. לדוגמה, לפני כארבעה עשורים ניגשתי לבנק להפקיד המחאות כשכר על עמלי. מאחורי הדלפק ישבו ערב־רב של פקידות ופקידים. התבוננתי באחד מהם, איש בשנות ה־40 לחייו שפניו דמו לפניו של נפוליאון. שאלתי את עצמי, הכיצד ייתכן שאדם בעל פוטנציאל גנטי אישיותי כשל נפוליאון יושב לו מאחורי דלפק ואינו כובש יבשות? הדבר היה בחורף, ואילו בקיץ, בביקור אחר בבנק, ראיתיו שוב, הפעם לבוש בחולצה קצרה. על שתי זרועותיו היו מקועקעות גולגולות, חרבות וכיוצא באלה קעקועים. הבנתי אז באופן אינטואיטיבי את מה שכיניתי ביני לביני "חוק שימור הנפש": נפוליאון - פקיד בנק = קעקועי מוות. כלומר, אותו אדם, שהגורל לא אִפשר לו לממש את עצמו בפוזיציה מנהיגותית כנפוליאון ופינה לו מקום תעסוקתי כפקיד בנק, פרק את האנרגיות הליבידינליות הסוערות שלו, בדומה לאלה של נפוליאון, באמצעות קעקועי מוות. זהו חוק שימור הנפש.

על כך ניתן להוסיף את ההבחנה בין תעסוקה גלויה לתעסוקה סמויה. אדם שלפי נטיותיו הטבעיות מתאים להיות פסיכולוג - כלומר לעבוד עם אנשים, להאזין להם ולתת ייעוץ - אך מימש את עצמו מסיבות ביוגרפיות שונות (השפעת ההורים, השפעות כלכליות, השפעות סוציולוגיות) כרואה חשבון, עשוי לדבר ללא הפסק עם לקוחותיו על נושאים שאינם רלוונטיים לתחשיבים ולמספרים, אלא לחייהם האישיים. בלא יודעין הוא מממש את עצמו כפסיכולוג (תעסוקה סמויה) בפוזיציה של רואה חשבון (תעסוקה גלויה).

בפרק 3 (אישיות, תורשה וסביבה) ובפרק 26 (תורשה וסביבה - תווי פנים וכתב יד) אציג את הרקע התיאורטי להשערת האינטגרציה בין התורשה לסביבה; בין הפוטנציאל הגנטי של אישיות האדם לזיכרונות הילדות והבגרות, הנערמים כנדבכים על המטען הגנטי, כך שנוצר שילוב רשתי ביניהם. עוד אציג שם ידוענים ואפענח את אישיותם על בסיס תווי הפנים (גנטיקה אישיותית) ועל בסיס כתב היד (האישיות שנבנתה בעקבות התפתחות פסיכולוגית רבת־שנים), שמייצג את מסלולי ההתפתחות הנפשיים האפשריים בין הגנטיקה לבין השפעות הסביבה.

הספר שלפניכם הוא ניסיון לטפל בסוגיה מורכבת זאת בכלים מתודולוגיים ומדעיים. זאת, במטרה לקדם את חקר נפש האדם מנקודת מבט נוספת, שהיינו עיוורים לה, והיא הגנטיקה האישיותית.

הקדמה

ספר זה עבר גלגולים רבים ב־47 השנים האחרונות. בהיותי בן 13, תלמיד כיתה ח', נפגשתי עם אריה קפולניק ז"ל, שהיה נגר במקצועו ותחביבו היה גרפולוגיה. הוא בחן את כתב ידי, ונדהמתי לשמוע את האבחון הקולע שלו על אודותי. הראיתי לו צילומים מפתיחת תערוכה שהצגתי בבית העם בבאר שבע, עיר מגורי. הוא הביט בכמה מהם ואמר את דעתו עליהם לפי תווי פניהם. הוכיתי בתדהמה. בביקור בספרייה הלאומית עיינתי בספרו של ישראל אודם "האדם וכתב־ידו". שם החל מסעי בלימוד ובחקר הגרפולוגיה. לצדו, הודות לעיסוקי בציור, היו באמתחתי יכולות תצפית על תווי הפנים של אנשים והבנה של הווריאציות המרובות שבהן נחשף הטבע מבעד לצורת הפנים. כך התחלתי לחקור באופן עצמאי את הקשר בין אופיו של האדם לבין תווי פניו.

בתקופת התיכון עברתי עם משפחתי לפתח תקווה. שם, במקביל ללימודי בתחום הגרפולוגיה, התחלתי לחקור בצורה עצמאית את תחום הפיזיוגנומיה - הקשר בין תווי הפנים לבין האופי. באותם ימים צעד עמי ברזי המחקר חברי כאח לי, שמואל בק ז"ל. שמואל נהרג במלחמת יום הכיפורים, וספר זה מוקדש לו. בכיתה י"א אִפשר משרד החינוך לכל תלמיד לכתוב עבודת חקר במקום אחת מבחינות הבגרות. החלטתי לכתוב עבודה על "אופי לפי תווי פנים" במקום להיבחן בביולוגיה. קראתי ספרות בנושא וגיליתי שהתחום עודו פולקלוריסטי ולא מדעי דיו. הפסיכולוג רפי יעקובי, שנשא הרצאות בפסיכולוגיה בבית התלמיד, שמע ממני על עיסוקי בתחום וסיפר לי על ספרו של שלמה גיורא שוהם (כיום פרופסור, אז דוקטור) על קרימינולוגיה. יעקובי סיפר לי ששוהם הקדיש פרק לקרימינולוג האיטלקי צ'זארה לומברוזו, מחבר הספר "האופי המולד של הפושע" ומי שקשר בין תווי הפנים של הפושעים לבין הסטייה ההתנהגותית. התיאוריה של לומברוזו התבססה על המושג "אטביזם" וגרסה שפניהם של פושעים מתאפיינות בתווים רגרסיביים לשלבי אבולוציה קודמים. הכנתי את עבודת החקר והגשתי אותה למשרד החינוך.

מי שבחן אותי היה פרופ' ברוך ארנסבורג, מנהל המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה פיזית באוניברסיטת תל אביב. הוא העביר אותי בציון גבוה, על אף שטען שהוא פחות מבין בפסיכולוגיה של תווי הפנים. לאחר מכן, עבודת המחקר שלי הגיעה לשולחן העבודה של הקרימינולוג הידוע פרופ' שלמה גיורא שוהם מאוניברסיטה תל אביב. שוהם קרא את עבודתי ואמר לי בזו הלשון: "המחקר שלך חולק על כל תפיסת העולם שלי, הפסיכולוגית והסוציולוגית, באשר להיווצרות מבנה אישיותי של פושע. ואף על פי כן, אני ממריץ ומחייב אותך להמשיך את המחקר בנדון". קשר עמוק, רגשי ואינטלקטואלי, נוצר אז ביני ובין שוהם, והוא נמשך עד היום. מבלי דעת, שוהם כתב מכתב המלצה לחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שבו התעתדתי ללמוד. ומעשה שהיה כך היה: היות שהממוצע שלי במבחני הבגרות היה נמוך, לא התקבלתי לחוג לפסיכולוגיה, אלא רק לחוג לפילוסופיה. החלטתי ללכת לאוניברסיטה ולפגוש את פרופ' אלחנן מאיר ז"ל, ראש החוג לפסיכולוגיה דאז. דפקתי בדלתו, נכנסתי, הצגתי את עצמי, הראיתי לו את עבודת החקר שלי ואמרתי: "מי שכותב עבודה כזאת בפסיכולוגיה ראוי להתקבל לחוג גם אם הוא איננו עומד בקריטריונים לפי ציוני הבגרות". פרופ' מאיר התפעל מההעזה של הבחור הצעיר שעמד מולו. אגב, כעבור שנים גיליתי שהוא כבר קיבל את מכתב ההמלצה ששלח שוהם. מאיר החליט להקים ועדה מיוחדת, שתחליט אם לקבל אותי ללימודים. ישבו בה, לצדו, פרופ' נח מילגרם ופרופ' אריאל מררי. שניים מחברי הוועדה הכריעו בעד קבלתי ללימודים ואחד מהם הכריע נגדה. כל היתר היסטוריה. סיימתי לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה ולימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

עבודת החקר שלי, על אודות האופי לפי תווי הפנים, נותרה במגירה מאז. עם השנים רכשתי אין־ספור ספרים בתחומים שונים, ובהם אנתרופולוגיה פיזית, פיזיוגנומיה, פרנולוגיה ותורת האבולוציה. במקביל ללימודי כתבתי ספרי מחקר רבים, ובהם "האישיות הקולאז'ית, תורת אישיות סינרגטית". פיתחתי ראייה תיאורטית רחבה, מקיפה וייחודית בתחום האבחוני של אישיות האדם הבריא והפתולוגי, מההיבטים התעסוקתי, הפסיכיאטרי והקרימינולוגי. במחקרים רבים חיפשתי באמצעות הגרפולוגיה את הקשר בין מבנה האישיות של האדם הבריא לבין מבנה האישיות של האדם החולה. בד בבד חקרתי את נושא האבולוציה מנקודות מבט נוספות, מעבר לדרוויניזם. אט־אט, במהלך 47 שנים, פיתחתי מודל אבחוני חדש, אשר אמור לחשוף את הקשר בין תווי הפנים לבין אופיו של האדם באופן מתודי ומדעי.

ב־2018, 47 שנים לאחר כתיבת העבודה ההיא בתיכון, הרגשתי שהזמן בשל לכתיבת ספר נוסף בתחום, בהתבסס על הידע המקצועי המקיף שצברתי. הפלא ופלא, "היד הנעלמה" הפתיעה לטובה, ובעיתון "הארץ" קראתי שפרופ' יואל רק (ראש החוג לשעבר לאנטומיה ואנתרופולוגיה פיזית באוניברסיטת תל אביב) עומד לשאת את הקורס האחרון בקריירה האקדמית ושהוא יהיה בנושא עדותם של מאובנים לאבולוציה של האדם. נרשמתי לקורס הסמסטריאלי, ומה שלמדתי בו שימש קטליזטור חשוב לחשיבה על אודות המחלוקות בנושא האבולוציה ומוצא האדם. את פרופ' רק הכרתי באופן אישי ב־1977, כאשר זימנתי את עצמי לפגישה במשרדו כדי לספר לו על רעיונותי על תורת הפיזיוגנומיה. לאחר כ־40 שנה המעגל נסגר.

כיום, מחקרי בפיזיונומיה ובאבולוציה ובחקר הגזעים האנושיים הגיע לבשלות הנדרשת הן מבחינה תיאורטית, הן מבחינה אמפירית. ספר זה הוא תרומה חשובה למחקר על הקשר בין התורשה לסביבה בגיבוש אישיות האדם. אני נוקט בו פעולה אמפירית כפולה: מצד אחד, אבחון אנשים על פי תווי פניהם, המייצגים באופן חלקי את התורשה ואת הפרה־דיספוזיציה הביולוגית שלהם מבחינה פסיכולוגית, ומצד אחר, אבחונם על בסיס כתב ידם, המכיל את המידע התורשתי כמו גם את המידע על ההתפתחות שעברו באופן סינרגטי. ההשוואה של האבחון הפיזיוגנומי (תווי הפנים) לאבחון הגרפולוגי (כתב היד) מראה את ההבדל בין התורשה לבין ההתפתחות. עוד עשוי הספר לספק קפיצת מדרגה לפסיכואנליזה, בזכות ההבנה הרדיקלית שהאדם איננו נולד לוח חלק, אלא עם פרה־דיספוזיציה ביולוגית לא רק לגבי צבע עיניו, אלא גם לגבי אישיותו. מעתה תצטרך הפסיכואנליזה לבצע שינוי פרדיגמטי רדיקלי בניסיון להבין את הקשר בין תורשה לבין התפתחות במהלך גיבוש אישיותו של האדם. ספר זה הוא נקודת פתיחה מדעית חשובה, גם בתיאוריה וגם בפרקטיקה, במיוחד לנוכח העובדה שחקר הגנום בעיצומו בדורנו, וביכולתו לסייע לחוקרים בתחום בחיפוש הקשר בין הגנטיקה לאישיות האדם.

אסיים בדברי ביקורת על אודות מחקרי. מחקר מדעי חייב להיות מבוסס על מדידות מדויקות, אחרת מהימנות הממצאים נמוכה. מאות ציורי פנים פרי עטי, של אנשים ידועים ואלמונים, מלווים את הספר כהדגמות למחקר, אך הם אינם עשויים בפדנטיות הנדרשת. יכולתי לצייר שוב ושוב כדי לשפר את ייצוג הפרופורציות ואת דיוק תווי הפנים, אך נמנעתי מכך ביודעין. גם כאשר ציור הפנים נעשה בעיוות מסוים, ולא בדייקנות הנטורליסטית המתחייבת, הרי שבאופן פרדוקסלי יש בכך כדי ללמד על תווי היכר ייחודיים בהם, כפי שנעשה, באופן מגמתי, בקריקטורות. העיוות המוגזם מייצג תו היכר דומיננטי בממצא האמפירי שהוא בעל משמעות פסיכולוגית.

כמו כן, מטרת המחקר כאן היא לחולל רביזיה מחשבתית בהבנת הקשר בין תורשה לסביבה במבנה אישיותו של האדם וגם בהבנת האבולוציה של החי ומוצא האדם והגזעים, מנקודת מבט פרדיגמטית חדשה ומהפכנית. לעניות דעתי, ממצאיו ידרשו מאיתנו לעבור למדידות מדויקות ביותר של תווי הפנים, באמצעות תוכנת מחשב, אשר תאפשר גם לשמר את צורתם ואת הטרנספורמציות שלהם. כך יתאפשר ליצור נוסחה מתמטית, שתציג את רזי השינוי של תווי הפנים ואת משמעותם, הן מבחינת הבנת המורפולוגיה הגיאומטרית הסמויה המשפיעה על האבולוציה ועל מוצא האדם, הן בהבנת הפרה־דיספוזיציה הביולוגית של אישיות האדם. מבחינה זו, דווקא ציורי הפנים, שאינם כה מדויקים, מלמדים שדי במידע עמום כדי לאשש את התיאוריה.

זה יותר מ־40 שנה שאני עוסק בפסיכו־דיאגנוסטיקה באמצעות הכלי הגרפולוגי והפיזיוגנומי כאחד. אני מאבחן את נפש האדם הבריא והחולה, הן בתחום של אבחון תעסוקתי, הן בתחומים של קרימינולוגיה ופסיכיאטריה. המושגים "דיאגנוזה" (אבחון) ו"אפיסטמולוגיה" (תורת ההכרה) נובעים אטימולוגית מאותו שורש, שמשמעו הכרה (גנוסיס ואפיסטמה). ואכן, עיסוקי התיאורטי והאמפירי בשדה הפסיכו־דיאגנוסטיקה הוא במהותו עיסוק אפיסטמולוגי בחקר תורת ההכרה של האדם ושל המציאות כאחת. לכן, בעבודתי המחקרית אני משלב בין התיאוריות הפסיכו־דיאגנוסטיות לבין תיאוריות אפיסטמולוגיות, המשרתות אלה את אלה בהבנת רזי הדיאגנוזה.

מבוא

כל התורה על רגל אחת 

הפנים העירומות

התקשורת הבינאישית מושתתת ברובה על תפיסת האדם את זולתו. אנו מתבוננים בזולת ומנסים באופן לא מודע לאבחן אותו, לדעת מי הוא, וכך להיערך לקראת התקשורת הקונקרטית שנבצע איתו. בטרם פותחים בתקשורת מילולית, התקשורת הלא מילולית, המושתתת על שפת גוף, היא דומיננטית בהשפעתה על האבחון שלנו את הזולת. אנחנו נוטים להתבונן במראה ובצורת הלבוש, שכן רוב הגוף, למעט הפנים והידיים, מכוסה לרוב בבגדים. לא לחינם מכנים את הפנים "הפנים העירומות". ההתבוננות בהן מקנה לנו אינפורמציה מרובה על האדם העומד מולנו. מדובר בצורת תווי הפנים הקבועה, כמו גם במימיקה, בהבעת העיניים, בתסרוקת, במשקפיים, בזקן או שפם וכיוצא באלה.

פרשנות אינטואיטיבית של פני הזולת

הפרשנות הפסיכולוגית, שכל אדם מבצע על בסיס יומיומי ביחס לזולתו, מושתתת על ידע אינטואיטיבי פרסונלי ופולקלוריסטי. בקולנוע, במאים מלהקים שחקנים על פי מה שפניהם משדרות והתאמת השדר הזה לתפקיד. בעזרת הפנים, הצופים בסרט יודעים לזהות באופן אינטואיטיבי מי הרע ומי הטוב, מי החכם ומי הטיפש, מי הישר ומי הנוכל. בכל אחד מאיתנו טמון ידע אינטואיטיבי פולקלוריסטי, המושתת על סטריאוטיפים של תווי פנים ועל הקשר שלהם לפרשנות הפסיכולוגית של האישיות. לכן, קיימת הלימה בין בחירת הבמאי בשחקן על פי תווי פניו לבין יכולתם של הצופים לזהות את כוונתו, כלומר לאבחן את אותו הדבר בתווי הפנים של השחקן.

המבט הפולקלוריסטי על אודות סטריאוטיפים של תווי פנים

כשאנחנו מתבוננים בתווי פנים, אנו למעשה מתבוננים במורפולוגיה, כלומר בצורתם: אורך הפנים, צורתן הגיאומטרית, העיניים, האף, האוזן, הפה, הלסתות, הצוואר. אנו נוטים באופן פסיכולוגי לקשר בין צורה זוויתית לבין קשיוּת ותוקפנות, ובין צורה עגולה לבין רכות ונעימוּת. הצורה העגולה מקבלת משמעות פרויקטיבית של הרך והטוב, ואילו הצורה הזוויתית מקבלת משמעות פרויקטיבית של הקשיות והקשיחות. גם את הצורות בטבע ניתן לחלק לצורות פאליות (ארוכות וזקורות) ולצורות וגינליות (עגולות וספירליות). די להסתכל על הסטריאוטיפ של הגוף והפנים הנשיים מול הסטריאוטיפ של הגוף והפנים הגבריים כדי לחשוף את המגמה הבינארית בין הנשי העגלגל לזכרי הזוויתי. הפסל הראשון, "ונוס מווילנדורף", הוא צלמית פריון פרהיסטורית המתארת אישה עגולה עם חזה תפוח ועגול, עכוז גדול ועגול ופנים עגולות, מכוסות בצמה ארוכה. מבנה הגוף העגלגל - של הצלמית כמו גם של אישה - שונה ממבנה הגוף המשולש של הזכר. האישה מכילה בתוכה את הרחם, אשר בו גדלים העוברים, והאגן הרחב שלה מוכן להתרחבות לעבר הלידה. גם יתר איבריה ושריריה עגולים ועגלגלים, וכך גם תווי הפנים. זהו הסטריאוטיפ של גוף האישה.

בפולקלור, הניגוד בין איש הרוח לאיש המעשה מגולם למשל אצל סרוואנטס, בדון קיחוטה בעל הפנים הארוכות מול סנצ'ו פנסה עגול הפנים.

בסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן או האחים גרים מתוארים האנשים הרעים כבעלי פנים מעוותות ובלתי הרמוניות. המכשפות בהם פוזלות, בעלות אף ארוך ושומה

שחורה מבעיתה במצח. פניה של שלגייה, לעומת זאת, יפות, בתוליות ועדינות. ויליאם שייקספיר שם בפיו של יוליוס קיסר את המשפטים הבאים: "יהיו נא סביב לי אנשים, בריאי בשר ובעלי שומן, כאלה אשר לילה ישנים הם. ואילו קסיוס זה עיניו רזון ורעבון. רבות מדי חושב הוא. אנשים כאלה מסוכנים הם".¹

המשך הפרק בספר המלא