הקדמה

את הספר הראשון שכתבתי, "כיוון שגוי", סיימתי בסיפור "האי הנעלם". דמותו של "השועל השקט" שיצרתי בסיפור הטרידה את מנוחתי, וכדי לרצות את רוחי החלטתי לכתוב סיפור המשך.
מילה רדפה מילה ורעיון רדף רעיון, מסיפור ההמשך התפתחו שלושה סיפורים המשתלבים זה בזה ונוצר ספר שלם.
אף שהדמויות והאירועים דמיוניים השתדלתי לדייק בפרטים גאוגרפיים ודמוגרפיים ולשזור את הסיור בנקודות זמן ומקום אמיתיות בהיסטוריה האנושית.

חלק ראשון
עוקץ של "שועל שקט"
השועל

רוברט לותר נהג במכונית הלקסוס שלו בכביש במהיר שבין ברלין לוורנמונדה. התנועה ביום ראשון בבוקר הייתה דלילה יחסית. הוא פנה מכביש 24 לכביש 19, ונשארו לו עוד כ־150 קילומטר עד לוורנמונדה, שם ישאיר את הרכב ויתפוס את מעבורת הלילה מרוסטוק לשטוקהולם. ברדיו התנגנו שירי חג המולד, ביניהם שודרו איחולים למאזינים מפי שחקני נבחרת הכדורגל שזכו לפני כחצי שנה באליפות מונדיאל 2014, לאחר ששיחקו בגמר מול נבחרת ארגנטינה.
הוא הרהר ביורי סוברין, אוליגרך פשע רוסי שכבר עבד איתו בעבר ושהכיר אותו בכינוי "קסנדס רוקה", "שועל שקט" בהונגרית. מעטים ידעו להגיע אל לותר ולבקש את שירותיו, וסוברין היה אחד מהם. הוא היה גם בין הבודדים שפגשו בו פנים אל פנים.
לפני יומיים הגיע אליו מסר מסוברין ובו בקשה להיפגש בשטוקהולם. הם קבעו שאנשיו של סוברין יאספו אותו מלובי מלון "הילטון" ב־11:30. לותר דאג להסוות את כניסתו ויציאתו העתידית מהעיר.
ביום שני בבוקר הוא ירד מהמעבורת, עבר את ביקורת הדרכונים, תוך שהוא מציג את הדרכון האיטלקי שאיתו יצא מגרמניה, ולקח מונית למוזיאון העירוני של שטוקהולם, מרחק חמש דקות הליכה מ"הילטון". הוא נכנס למלון דרך אחת מכניסות העובדים, זאת המשמשת בדרך כלל לסילוק האשפה, וב־11:15 כבר ישב בלובי ושתה קפה. הקרם שמשח על אצבעותיו נועד למנוע השארת טביעות אצבע. שפתיו לא נגעו בספל עצמו, כך שגם שאריות חומר גנטי לא יישארו מאחוריו. ב־11:30 בדיוק יצא אל הרחבה שלפני הלובי ושלח מבט מהיר סביב. דקה אחר כך הגיעה לשם מכונית מוכרת, ישנה אך אמינה, וולוו 144 1968 לבנה מהאוסף של סוברין, וניקולאי, עוזרו הנאמן של האוליגרך, סימן לו להיכנס למושב האחורי של המכונית. אף מילה לא נאמרה.
לאחר כחצי שעה של נסיעה הם הגיעו למרינה "בישקופסודנס" ועלו יחד על יאכטה שנשאה את השם "מריונטה" באנגלית. ברגע שהיו על הסיפון היאכטה יצאה להפלגה. ניקולאי סימן ללותר ללכת אחריו לסיפון האחורי, שם מצאו את יורי סוברין יושב ליד שולחן עמוס בכל טוב: לחמניות טריות, גבינות מסוגים שונים, נקניקים, ערמת שרימפס וצנצנות קטנות של קוויאר. קנקן מיץ תפוזים ובקבוק וודקה סטוליצ׳ניה, "סטולי", השלימו את התמונה.
סוברין לא קם, רק הרים כוסית מלאה והחווה בידו על הכיסא שמולו ועל הכוסית המלאה שעל השולחן לידו. לותר התיישב, הרים את הכוסית ובלגימה אחת רוקנו השניים את הכוסות. סוברין החווה בידיו על האוכל.
"תאכל ותקשיב," אמר בגרמנית, "חושבים יותר טוב על בטן מלאה."
ניקולאי המשיך לעמוד לידם.
לותר מזג לעצמו כוס מיץ תפוזים סחוט טרי ולגם לאט בעודו מקשיב לסוברין, שתדרך אותו בנבכי המשימה החדשה של "השועל השקט".
"אפריקה היא מקום הכנסה טוב בשנים האחרונות," פתח יורי. לותר תהה לרגע אם האיש מדבר על אחת המשימות האחרונות שלו, אך המשך הדברים הסיר את הספק. "וגם המזרח התיכון, סוריה בעיקר," אמר הרוסי. "אין לי עסקים שם, אבל העסקים משם גולשים לאירופה. הפליטים, פוליטיים או מחפשי עבודה או איך שלא תקרא להם, נוהרים לאירופה, דרך חופי צפון־אפריקה בעיקר. כיוון שני שלהם, בעיקר סורים ועירקים, הוא דרך עירק לטורקיה, ומשם לאירופה. הפליטים, בוא נקרא להם כך לשם נוחות, משלמים הרבה כסף וגם מפקידים כספים ביד המבריחים. כמו שכולם יודעים, הם לא תמיד מגיעים לארץ המובטחת, ומי שהגיע, לא תמיד מקבל את הכסף שהפקיד. הכספים האלה מצטברים למאות מיליוני יורו. מאות מיליונים," אמר יורי וקולו עלה לטונים גבוהים, "והכי מרגיז," הוא המשיך תוך שהוא מוזג לשתי הכוסות מנה נוספת של וודקה, "שכל הכסף הזה חומק ממני."
לותר הרים את כוסו והביט בסוברין. הלה הצטרף אליו, וכוס שנייה נלגמה בבת אחת.
"תאכל, תאכל משהו, לא חבל על זה?" החווה הרוסי שוב בידו אל השולחן.
לותר לקח צנים עגול קטן והניח עליו כפית קוויאר. סוברין המשיך ברוגע.
"הרבה מאוד מהכסף הזה מגיע קודם כול לבוסניה, אבל בוסניה היא לא מקום טוב להחזיק בו כסף ולהלבין אותו, אז בעלי הממון הלא־קטן הזה מזיזים אותו משם. הם מזיזים אותו פיזית. שטרות, זהב, יהלומים ותכשיטים. כשכסף זז," קולו של סוברין נחלש מעט, "הוא פגיע. תכשיטים, זהב ויהלומים צריך למחזר ונוצרות עקבות. מזומן זה סיפור אחר. פוף, וזה נעלם."
"והבעיה שלך," אמר לותר, "היא לא איך לשים יד על הכסף, אלא איך לשים עליו יד בלי שירגישו שהוא נעלם."
"הגדרת יפה את הבעיה שלי," אמר הרוסי. "אין לי בעיה לתפוס את הכסף כשהוא בתנועה. יש לי באזורים האלה מספיק אנשים. אבל ברגע שהכסף ייעלם יתחיל המצוד. האנשים האלה, בעלי הסחורה, טובים לא פחות ממני. הם יגיעו לאנשים שלי ואליי תוך שעות, ימים, במקרה הטוב ביותר."
לותר לקח פרוסת טוסט משולשת והעמיס עליה פרוסת גבינת קממבר.
"ספר לי על 'דרך הכסף'," אמר.
סוברין לגם שוב מכוס הוודקה שעמדה לידו והעווה את פניו.
"כל שלושה חודשים בערך הכסף זז," אמר. "הוא יזוז בעוד שבוע, וזה אבוד. הוא יזוז שוב בחודש מרס, ואז יזרום במזוודות, במזומן בעיקר, ממקומות שונים לכיוון סרייבו. הוא יגיע מבוסניה, מונטנגרו, מקדוניה, אלבניה, טורקיה, מלטה, איטליה ויוון. משם הוא יוטס לפרנקפורט וימשיך בטיסת המשך לקולומביה. ברגע שהכסף יצא מפרנקפורט, ואולי כבר מסרייבו, הוא יחמוק ממני," קולו עלה שוב. "יש כמה נתיבים בדרכים לסרייבו שאני שולט בהם, שם צריך לרכז את הפעילות, ואני רוצה שאתה תפקח עבורי על העבודה."
הוא מילא שוב את הכוסיות והביט בלותר. "מה אתה אומר?"
לותר הרים את הכוסית והביט חדות אל יורי סוברין. "למה לקחת חלקים קטנים מהמשלוח אם אפשר לקחת הכול?"
רוברט לותר קם, ניגש אל ירכתי היאכטה והביט בחופים המפורצים ובאיים הקטנים הפזורים של "הוגרנס פיורד" היוצא מהים הבלטי לכוון שטוקהולם. הוא ניתח את הדברים ששמע. לאחר כמה דקות הסתובב, נשען על מעקה הסיפון ופנה אל סוברין.
"הכסף חייב לעלות למטוס בסרייבו, אבל לא להגיע לפרנקפורט," אמר. "הוא לא יכול להיעלם, כי אז יחפשו אותו. הוא חייב להיות מושמד."
סוברין צמצם את עיניו. "איך זה יקרה?" שאל. "ואיך האנשים שלי משתלבים בתוכנית שלך?"
לותר התיישב בחזרה בכיסאו והחל לתאר בקווים כלליים את תוכניתו, התוכנית שהגה ברגעים המעטים שבהם הביט בפיורד ובחופיו.
"אתה תצטרך לכוון את ההעברה לתאריך ולטיסה מסוימת," אמר לרוסי, "ואתה תצליח לעשות את זה רק אם אתה באמת יכול לשלוט לפחות בחלק מהדרכים שבהן עובר הכסף לסרייבו. תחסום את הדרכים, תעכב את ההגעה של חלק מהמשלוחים. יומיים־שלושה יספיקו. זה ייתן לנו זמן להתביית על טיסה מסוימת ובו בזמן לדאוג לזה שהמשלוח יעלה על הטיסה הזאת. לטיסה ולתזמון המשלוח אני אדאג. לחסימות – אתה. אגב," שאל, "יש לך מושג באיזו חברת תעופה יוצא הכסף?"
"תמיד ב'לופטהנזה'," ענה סוברין. "הם הכניסו לשם אנשים, לצוותי הקרקע."
"טוב," המשיך לותר, "החלק הנוסף שלך יהיה לדאוג שמטען חלופי יעלה לטיסה הזאת. תדאג שהאנשים שלך יחליפו את מזוודות הכסף, או איך שלא יארזו את זה, תוך כדי הטענת המטוס. ואז קח את הכסף וברח."
יורי סוברין הביט לחלופין בלותר ובניקולאי. "את זה אני יכול לעשות," אמר, "אבל בקולומביה יגלו את זה, ואולי כבר בפרנקפורט, כי מישהו בטח יבדוק את הסחורה."
"אני אטפל בצד הזה," אמר לותר, "או יותר נכון – אדאג שהמטען לא יגיע לפרנקפורט. כשאהיה מוכן אתן לך תאריך ומספר טיסה. זה יהיה בעוד כחודשיים וחצי, ואז יהיו לך כשבועיים לתכנן ולבצע את החלק שלך."
לותר סיים את דבריו והפנה ראשו בהפגנתיות־מה אל עבר המסוק הקטן שנח בסיפון העליון. סוברין סימן בידו, וניקולאי הוביל אותו למסוק. בשיחה עם הרוסי לא עלה כלל הנושא הכספי עבור שירותיו. סוברין ידע את התעריף ואת הבונוסים הנלווים. לותר ידע מהו מחיר הכישלון.