אמילי וג׳יימסון מדהימים, עונג צרוף. כתיבה רהוטה וזורמת, מחכה לספר הבא בסדרה.
אני מתה על הסופרת הזו וגם הספר הזה ממתק רומנטי לוהט, ובהחלט אחכה ואקרא את שאר הספרים בסידרה אבל עדיין הספר קצת פחות מהקודמים שלה, העריכה פחות טובה, אין הפרדות בין המקטעים וזה היה לי קצת מבולבל
ספר חמוד וכייפי, היה בו קטע קצת מטלטל ומתסכל אבל כמו ברומן רומנטי טוב- גם זה הסתדר. סהכ נחמד להעביר איתו כמה שעות.
אחד הטובים שקראתי לאחרונה מומלץ בחום לקרוא אותו ממש מעולה ❤️🔥❤️🔥❤️🔥❤️🔥❤️🔥
חמוד. אהבתי. אבל…. קצת ארוך. ההתחלה חתול ועכבר אפשר היה לקצר וגם את הדרמה לקראת הסוף. אבל שוב… חמוד מאוד.
מושלם!!!! מצחיק, עוקצני, מותח, מרגש! נהניתי כמו שלא נהניתי יםםםם זמן ❤️❤️❤️ ממליצה בחום 🙏🙏🙏
אחד הטובים שקראתי משוגע מרגש מצחיק אמילי הורסת ...מרגשת ומצחיקה בטירוף בלי שעות שינה אני על אדים מחכה לעוד ספרים שלה ...
אהבתי מאוד ❣️ וגם אהבתי את הטוויסט לקראת הסוף , שמבחינתי לפחות היה נחוץ . ממשיכה לטריסטן
אחד הספרים!!! כל קשת הרגשות חווים בקריאה, יש קטע שלא הפסקתי לצחוק מכל הלב... משחרר פשוט מומלץ ביותר מחכה להמשך
אייין אני פשוט אוהבת את הסופרת הזו כמה שנינות יש בכתיבה שלה!!! היו פרקים קורעים מצחוק גיבורה חזקה וגבר אלפא מתוסבך דינמיקה וכימיה מטורפת בן שניהם מה צריך יותר מזה? ספר מושלםםםם ואני חושבת שבניגוד למה שרשמו כאן זה חד משמעית בין הספרים הטובים שלה! מתחננת להוצאה עוד ספרייים שלה בבקשהההה🥹🥹🔥🔥
ספר חמוד, ומצחיק החלק היחידי ממנו התאכזבתי הוא כביכול הפשע שהתחיל בגדול והסתיים ברדידות
מרוב שאהבתי סיימתי באותו יום ממליצה ממש על הספר ומחכה לספר הממשך הבנתי שיש חמישה ספרים של זה
מקסים! מצחיק! ומרגש ועוד שלל תחושות שמתלוות לספרים המצויינים של הסופרת הזו ממתינה להמשך הסדרה, מקווה שההמשך יהיה על טריסטן
כמו כל הספרים של הסופרת הזאת הם מושלמים והיא יוצרת דמויות גבריות מושלמות! מחכה כבר לספר הבא על אח שלו טריסטן
ספר מעולה , הכל מהכל מצחיק עצוב לפעמיים צובט והדינמיקה בינהם וואו 😄 נהנתי ממש !
הרבה זמן לא נהנתי לקרוא ככה ספר. דמויות חזקות, דמויות משנה חמודות. יש סצנות שצחקתי בקול וכל כך נהנתי ממליצה ממש ממש בחום לקרוא את הספר הזה. ובלי קשר, אני מתנ על הסופרת.
אהבתי מאוד, לא הורדתי מהיד. היא דמות חזקה שיודעת מה היא רוצה וזה מרענן… סמאט מעולה. צריך לקרוא אותו בצורה קצת סאטירית, יש שם קלישאות שכאילו בכוונה נכתבו בצורה עוד יותר קלישאתית, ולדעתי זה אירוני… נורא הגניב אותי ומקווה שאני צודקת :)
מקסים, מקסים, מקסים!!! נהניתי מאוד לקרוא את הספר ואהבתי את הדמויות הראשיות בעלילה
איזה ספר נהדר! כמו רכבת הרים עם עליות חדות וירידות שגורמות ללב לפעום חזק. נהניתי מאוד. ממליצה בחום!
ואייי איך אני אוהבת את הכתיבה של הסופרת הזו. כל ספר חוויית קריאה תהנו מהספר קראתי בכמה שעות בלי לנשום שווה קריאה מחכה להמשך על כל האחים 😍
שנון מצחיק, הסוף הרגיש לי קצר מידיי ואפילו בלי פרולוג...אבל בהחלט שווה קריאה!
ספר מופלא, לא יכולתי להניח אותו מהידיים, צחקתי, בכיתי, כעסתי בקיצור נהניתי מכל רגע
🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🔥🩷 כשאומרים על ספר ממתק וואווו וואוו אווו לשה מתכוונים מצחיק ושנון ומרגש ותכלס פנטזיה מושלמת גיימסון וואווו מקווה שיהיה ספר המשך עלֶ טריטן 🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🩷🔥🔥🔥🩷
אני פשוט מופתעת שהכותבת כתבה את הספר הזה, זה פשוט כל כך ילדותי הריבים האלה ומעייף אותי אפילו לסיים חצי מהספר. אני כל כך חיכיתי לספר והסופרת פשוט מעלפת אבל כל כך התאכזבתי. אין ספר שזה הספר הכי פחות טוב של הסופרת
וואוו ועכשיו אני מחכה לספרים על האחים המטורפים...אחת הסופרות הטובות..ואני מקווה שהספרים יגיעו מהר אלינו
ספר חמוד מאד מעט מתיש גיבורה קצת חלשה עד שלקראת סוף הספר מקבלת טיפה עמוד שידרה נתתי חמישה כוכבים כי אני אוהבת מאד את הסופרת והספרים הקודמים שלה היו מצויינים וכייפים מחכה לספר השני בסדרה שלדעתי אמור להיות על טריסטן המהמם
זה הסיפור בג׳אנר המיליארדרים הכי חמוד שקראתי. כזה שבאמת גרם לי לצחוק ולבכות קצת. אמילי וג'יימסון היו באמת משעשעים. היו להם שיחות משעשעות והרבה התלוצצות שהיו פשוט כל כך מצחיקות לפעמים וכימיה שלקנא בה. המתח המיני ביניהם הוא כמו משיכה שהם לא יכולים לעמוד בפניה. לא יכולתי להאט עם הספר הזה, טרפתי אותו תוך יום וחצי.
יש לי אובססיה לסופרת הזו, תרתי משמע! קראתי כל ספר שתרגמו שלה, ועדיין היא מצליחה לגרום לי להישאר מהופנטת ומכורה לכתיבה שלה! יש בה משהו מיוחד, היא מביאה עלילה רגילה לגמרי, אבל היא הופכת את הספר למשהו ממכר. היא כאילו מכניסה סם התמכרות לכתיבה ולדמויות שלה. הפרטים הקטנים שהיא מביאה עושים את העלילה פסיכית, העקיצות, ההקנטות, הריבים, הויכוחים. ואפילו הסצנות האלה שמראים איך הדמויות מתחברות דרך שיחה אחת קטנה וטיפשית, שביום יום די כובשת. אני פשוט מכורה! ולעולם לא אפסיק להצליץ על הספרים של הסופרת הזו, מספר לספר היא רק מביאה יותר ויותר עניין. היא מהסופרות האלה שמצחיקות אותך, מעצבנות אותך, וגורמות לך לסערת רגשות הזויה. ואם תהיתם מה הביקורת שלי על הספר, אמאלה ואבאלה איזה דמויות היא הביאה פה. תעשו לעצמכם טובה אחת קטנה, תקראו את הספרים של הסופרת הזו! היא לקחה דמויות בנאליות רצח והפיחה בהם חיים, שלרגע אחד אשכרה דמיינתי את עצמי בתוך הספר וחלק מהדמויות. כבר אמרתי שאני מכורה ואובססיבית?
אהבתי מאוד את העלילה והדינמיקה, למרות שהדמות של ג׳יימסון הפכפכה וקיצונית.
התאהבתי! אני מעריצה של הסופרת הזאת♥️ התאהבתי בדמויות,בעלילה,בשנינות,בהומור והחיבור הלוהט שלהם ממיס😍 מחכה לכל הספרים בסדרה!!!
וואוו ספר מהמם אהבתי מאוד , הוא לוהט ויפיפה . תודה למלודי שמוציאות לנו את הספרים של הסופרת הנפלאה הזאת. 💜💜💜💜💜💜💜💜💜
אהבתי את העלילה, הטוויסט והסוף, ספר מקסים ומוצלח של הסופרת הזו שמוציאה ספרים מוצלחים ביותר!
תוסיפו לגיבורה רקע צבאי וזה הלביאה הלוחמת. ובכל זאת, אם מניחים לעלילה הלעוסה- כתוב מהמם, כייפי, שנון וזורם. אחלה ספר קליל לנקות איתו את הראש יום-יומיים :)
ספר מצוין, כתיבה כיפית, אמילי קורעת מצחוק, ואפילו הזלתי דמעה. הסמאט חביב, לא יותר.
מקסים ביותר, נהנתי מכל רגע בעיקר מהקמפינג עם בצ'י. צפתי לחתונה אני מקווה למצוא אותה בספרי ההמשך ..
ספר ממש טוב, בדיוק כמו שאני אוהבת. מעט ארוך מדי לטעמי, אבל חוץ מיזה מעולה.
מגניב ממש דמות ראשית אמיתית וחזקה לפעמים הרגשתי שאולי יותר מידי אבל זה חלק מהאומץ שלה אחלה תהליך הדמויות עברו
הספר הזה לא חף מבעיות אבל הכתיבה של סוואן מצוינת, לוהטת וכובשת. התאהבתי בדמויות ובכימיה ביניהם והסיפור היה מתוק. ממליצה
3.5 מלא סקס. טוב מאוד ולגמריי עושה את העבודה.. אבל היה חסר לי בשר על הדמויות עצמן. הסיפור טוב אבל הוא התחיל בלי שבכלל הבנו מה עושה אותם את מי שהם. מה גורם להם להסתכל על העולם שלהם כמו שהוא, מה הביא אותם לסטטוס הזוגי שלהם, המשפחות שלהם.. קטע עם האמא היה אחלה, רק שזו הייתה הפעם היחידה שבה היא מופיעה.. האם יש לה השפעה רגשית?.. לא יודעת.. משהו החמיץ לי פה
הסיפור הרומנטי מהמם עם זאת העלילה שברקע לא אמינה, לא תפורה, וקצת הזויה.
תרגמו כמה ספרים שלה לאחרונה. הכתיבה שלה טובה ועשירה אבל אני מקבלת את הרושם שהיא יודעת איך להתחיל בסיפור, ההתחלות שלה מעולות ומרתקות, אבל פחות יודעת איך לסיים אותם. גם בספר הזה העלילה התפתלה ועשתה כמה ספינים לא ברורים לקראת הסוף, שממש פגמו בהיגיון וברציפות של הסיפור . כאילו הסופרת מתלבטת תוך כדי כתיבה איך לסיים ומושכת לכמה כיוונים
עד אמצע הספר הכתיבה קולחת ומרתקת וקשה לעזוב את הספר מהידיים . לקראת הסוף יש סיטואציה פחות ברורה ומובנת (בלי ספויילרים ) שמאיטה את הקצב.
לטעמי ספר מיותר. לקחה כמה רעיונות מכמה ספרים, מס משפטים מאישה יפה והופ יש ספר. אין עומק לדמויות ובכלל זאת באים מרקעים מאוד שונים. יש דמויות שפתאום צצות לתת הארה ונעלמות. מרגיש שרכבה על ההצלחה של הסדרה הקודמת ומיהרה להוציא עוד ספר.
ספר חמוד אבל הרבה פחות מהקודמים של הסופרת! אני מתחברת מאוד לסגנון כתיבה של הסופרת אבל פה היא חיפפה, גם האפילוג שאצלה תמיד מושקע קצר ולא מורחב, מבאס כי בדרכ כל ספרשלה מושקנ
הסיפור עצמו חמוד מאוד. משה בכתיבה לא תמיד זורם . הוא קליל וכיפי. אבל מרגיש לי שזה ספר ראשון של הכותבת .
סתם ספר! ג’יימסו מעצבן ילדותי וחסר חוט שידרה ואין בו שום דבר מושך אמילי סתמית. הכתיבה מייגעת (אולי פשוט התרגום נוראי) לקח לי מלא זמן לסיים אותו- פיהוק אחד גדול🧚♀️
מצד אחד העלילה הכי בנאלית ומשעממת שקיימת בז'אנר... מצד שני, כדי לנסות להפיח בזה חיים, הגיבורים נזרקים שוב ושוב לתוך דרמות הזויות, שנראות מופרכות אפילו בסטנדרטים הנמוכים של הוליווד. האירועים לא ממש אמינים, יש יותר מדי סקס על-חשבון רגש, ובכתיבה עצמה יש לפעמים קפיצות ופערים שגרמו לי לאבד הקשר. בקיצור - ספר חביב למדי, אבל לא ממריא (בניגוד לשמו), ובהחלט לא מפתיע לטובה. אפשר לקרוא, אך יש טובים ממנו.
עלילה יפה, זורם וקליל פחות מוצלח מהספרים הקודמים של הסופרת המערכת יחסים שלהם רצה מהר מידי בצורה לא הגיונית
אחד הפחות מוצלחים של הסופרת הזאת… מתיש מרוב חזרות נפרדים, חוזרים רבים משלימים רבים בלי סיבה חוזרים בלי סיבה אוףףףף התעייפתי מהם…
ספר ילדותי, גם הכתיבה וגם העלילה בכלל לא דומה בסגנון לספרים הקודמים של הסופרת
מבלבל. מחציתו ראשונה של הספר כתובה טוב, עלילה זורמת ומצאותית ובמחציתו השניה העלילה הופכת מופרכת, לא ברורה ולא אמינה. לא שווה את הכסף והטירחה.
רדוד, צפוי וילדותי. קראנו בעבר את הסיפור הזה אבל הוא כתוב ככה רע שדיפדפתי.
מערכת היחסים בניהם לא ברורה. יותר מידי עליות וירידות בלי הקשרים בניהם. הדיאלוגים לא ברורים...גיבורה בלי עמוד שדרה. דמויות ילדותיות...
סביר. הגיבורה דיי מעצבנת ומערכת היחסים באופן כללי שיטחית. בקיצור, סביר ומטה.
החלק הראשון היה טוב משם זה הלך והידרדר מלא קלישאות של המנכ"ל העשיר, השתלטן והחתיך שכבר מיצו את עצמן... גיבורה מעצבנת ממש, הסוף של הספר מבולגן קיצר ציפיתי ליותר
אני כל כך מאוכזבת….. למה לתרגם ספרים כאילו אנחנו עדיין בתחילתו של הז׳אנר???? הכל היה פשוט פתטי , אני בהלם שזאת הסופרת שכתבה את מר מאסטרס כי הוא היה פשוט כתוב כמו חלום! ג׳יימסון חייב כדורי הרגעה ואמילי צריכה עמוד שדרה. לא ממליצה
וואו כמה זמן לא כתבתי ביקורת. אוקיי הספר הזה הוא הספר הכי לא צפוי שיש, ואני לא מדברת על העלילה כי היא שקופה וידועה מראש. אני מדברת על העובדה שבשני פרקים הראשונים היה נראה שזה עוד ספר טוב של הסופרת אבל לא! כשמעמיקים לתוך הספר מגלים אי סדר מוחלט בעלילה כיאלו הסופרת ירתה לכל הכיוונים עם מטרה לא מובנת. מצאתי עצמי מדלגת על שלושה פרקים נטו כי מתי להגיע לסוף בתקווה שהוא זה יגאל אותי מיסוריי. (לא קרה) הסופרת הזאת שכתבה ספר שאני ככ אוהבת אכזבה אותי ברמות בכל תחום שספר רומנטי יכול לאכזב ואני אפרט - דמות גברית ילדותית - יש עלילה הגיונית - אין דמות נשית חזקה - אין סצנות רומנטית טובות - אין רצון להמשיך לקרוא את שאר הסדרה - אין אין אין בכל אופן לא אמשיך ואבחוש בחסרונות של הספר, רק אומר שכשמציבים רף גבוה בספרים קשה מאוד לשמור עליו ואין בביקורת הזאת שום כוונה רעה רק דעתי הכנה❤️
איזו אכזבה. הספר התחיל טוב והיה נראה מבטיח ואחרי משהו כמו 3 פרקים הכל מתדרדר... הכתיבה נהיית ילדותית ומאוד לא אמינה. ושוב דמות ראשית גברית כוחנית ורעילה שממש הורסת את הקריאה. דמות נשית חלשה מאוד. לצערי זה ספר שני של הסופרת הזו שאני ממש ממש לא נהנית ממנו.
אוי ואבוי, אני לא מצליחה להבין את הביקורות הטובות על הספר הזה, כמישהי שקרה בימי חייה יותר מ 3000 ספרים, אני מציעה לכם לברוח כמו מאש מהספר הזה, עלילה לא הגיונית ומלאה בחורים, הדמות הנשית סמרטוט, הספר ארוך מדי, עם אחת העלילות הכי גרועות שקראתי. אני בדרך כלל לא רושמת ביקורות אבל הייתי חייבת לחרוג ממנהגי בספר הזה. מי למען השם נתן 5 כוכבים לספר הזה? חבל שלא קראתי את הביקורות הרעות לפני שרכשתי, טעות שאני לא אחזור עליה שוב
תת רמה. מרגיש כמו תרגיל בכתיבה אירוטית לנערה חרמנית בת 15. פשוט רדוד ומפגר
אזהרת ספוילר מעייף פשוט מרחו ספר שלם לאחר שכבר היו יחד מהפרק השלישי.....
1
"אתם יכולים לזוז?" מישהו נוהם מאחוריי.
מבוהלת, אני פונה אל הגבר שעומד אחריי בתור. "סליחה?" אני אומרת בבלבול. "רצית לעקוף?"
"לא. אני רוצה שהמטומטמים בדלפק יזדרזו. אפספס את הטיסה הארורה שלי." הוא מדבר בנימה לעגנית, וריח של אלכוהול נודף ממנו. "הם מגעילים אותי."
אני פונה בחזרה לעבר הדלפק. נהדר, שיכור בתור לצ'ק אין. בדיוק מה שהיה חסר לי.
נמל התעופה הית'רו עמוס להתפקע. רוב הטיסות נדחו בשל מזג האוויר, ולמען האמת, הלוואי שגם הטיסה שלי תידחה. אוכל לסוב על עקביי, לחזור למלון ולישון שבוע.
אין לי כוח לשיט הזה.
האיש מאחוריי מסתובב ומתחיל להתלונן באוזני הבאים בתור, ואני מגלגלת עיניים. למה אנשים לא יודעים להתנהג?
במשך עשר דקות אני נאלצת להקשיב לו מקטר, גונח ונאנח, עד שאני כבר לא יכולה לשאת את זה ופונה אליו. "הם עובדים הכי מהר שהם יכולים. אין צורך להתנהג בגסות רוח," אני גוערת.
"מה?" הוא צועק, מפנה את כעסו כלפיי.
"נימוסים לא עולים כסף," אני ממלמלת בשקט.
"נימוסים לא עולים כסף?" הוא זועק. "מה את, מורה ביסודי? או סתם כלבה מטורללת?"
אני נועצת בו את מבטי. הו, בהחלט כלבה מטורללת. ביליתי את ארבעים ושמונה השעות האחרונות בגיהינום. טסתי לצד השני של העולם רק כדי לראות את האקס שלי נמרח על החברה החדשה שלו. מתחשק לי לדקור מישהו היום.
אל תתעסק איתי.
אני מפנה אליו את גבי וחוזרת להביט אל קדמת התור, הזעם מבעבע בתוכי.
הוא בועט במזוודה שניצבת לצד רגלי. "תפסיק עם זה," אני גוערת בו. הוא מתקרב אליי, ואני נרתעת מהריח שנודף מפיו. "אני אעשה מה שאני רוצה."
אנשי אבטחה צועדים לעברנו, בוחנים אותו במבטיהם. הצוות הבחין במתרחש, והזעיק תגבורת. אני מזייפת חיוך. "בבקשה אל תבעט בתיק שלי, אדוני," אני אומרת במתיקות.
"אני אבעט במה שבא לי." הוא מרים את מזוודתי ומשליך אותה לצידו השני של האולם.
"מה, לעזאזל?" אני צווחת.
"היי," האיש מאחורינו קורא. "אל תיגע לה בדברים. מאבטח!" הוא אומר.
מר שיכור ופרוע משגר אגרוף אל המושיע שלי, ופורצת קטטה.
מאבטחים מגיעים בריצה מכל הכיוונים, ואני נדחקת לאחור כשהוא חובט לכל עבר ומקלל בצרחות. אלוהים, אני ממש לא צריכה את זה היום.
בסוף הם מצליחים להשתלט עליו, אוזקים את ידיו ולוקחים אותו משם. מאבטח אדיב מרים את התיק שלי.
"אני מצטער שהיית צריכה לחוות את זה," הוא מתנצל. "בואי איתי," הוא מתיר את אחד החבלים שתוחמים את התור.
"תודה לך." אני שולחת חיוך עקום אל שאר הממתינים. אני שונאת לעקוף, אבל בשלב זה כבר לא אכפת לי. "נהדר." אני עוקבת אחריו בצייתנות, והוא מוביל אותי לדלפק, שמאחוריו יושב גבר צעיר. הוא מרים את מבטו ומחייך אליי חיוך רחב. "שלום."
"היי."
"את בסדר?" הוא שואל.
"כן, אני בסדר. תודה ששאלת."
"תדאג לה," אומר המאבטח לדייל הקרקע, קורץ לנו ונעלם בקהל.
"תעודה מזהה, בבקשה?" הוא מבקש.
אני מפשפשת בתיקי, שולפת את הדרכון ומוסרת אותו לדייל. הוא מחייך כשהוא רואה את התמונה. אלוהים, זאת התמונה הגרועה ביותר בהיסטוריה. "ראית אותי ברשימות המבוקשים?" אני שואלת.
"בהחלט ייתכן. את בטוחה שזאת את בתמונה?" הוא צוחק.
אני מחייכת, נבוכה. "אני מקווה שלא. אהיה בצרות אם כן."
הוא מקליד את פרטיי האישיים. "אוקיי, אז את טסה לניו יורק היום עם..." הוא מפסיק להקליד וקורא.
"אה־הא. ואם אפשר, אני מעדיפה לא לשבת ליד האיש ההוא."
"הוא לא הולך לשום מקום היום," הוא עונה וממשיך להקליד במהירות מגוחכת. "רק למעצר."
"למה שמישהו ישתכר לפני שהוא מגיע לשדה?" אני שואלת. "הוא אפילו לא הספיק להיכנס לברים בפנים."
"הדברים שקורים פה יפתיעו אותך," הוא נאנח.
אני מחייכת. הבחור הזה נחמד.
הוא מדפיס את הכרטיסים שלי. "שדרגתי אותך."
"מה?"
"למחלקה ראשונה, פיצוי על כך שהוא זרק את המזוודה שלך."
עיניי נפערות. "הו, אין שום צורך... באמת," אני ממלמלת.
הוא מגיש לי את הכרטיסים ומחייך חיוך רחב. "טיסה נעימה."
"תודה רבה," אני אומרת בהתרגשות.
הוא קורץ לי, ואני רוצה להושיט יד ולחבק אותו, אבל ברור שאני לא עושה זאת. אני מעמידה פנים שדברים מגניבים כאלו קורים לי תמיד.
"שוב, תודה." אני מחייכת.
"את יכולה להיכנס לטרקלין האח"מים, הוא נמצא בקומה הראשונה. יש שם מזנון חופשי של אוכל ושתייה. טיסה בטוחה." הוא שולח אליי חיוך אחרון ומפנה את מבטו אל התור מאחוריי. "הבא בתור, בבקשה."
אני מפקידה את מזוודותיי כשחיוך מטופש מרוח על פניי.
מחלקה ראשונה — בדיוק מה שהייתי צריכה.
שלוש שעות לאחר מכן, אני נכנסת למטוס כמו כוכבת רוק. לא הלכתי בסוף לטרקלין כי, ובכן... אני נראית זוועה. שערי השחור הארוך אסוף בקוקו גבוה, ואני לובשת טייטס שחורים, סווטשירט ורוד רפוי ונעלי טניס. לפחות תיקנתי קצת את האיפור, גם משהו. אם הייתי יודעת שעומדים לשדרג אותי, הייתי מנסה להיראות כמו מישהי ששייכת למחלקה ראשונה, ולובשת משהו מגונדר במקום להיראות כמו חסרת בית. אבל בכל מקרה... למי אכפת? אין פה אף אחד שאני מכירה.
אני מראה לדיילת את הכרטיס. "דרך המעבר השמאלי ואז ימינה."
"תודה." אני בודקת את הכרטיס וצועדת לאורך המטוס עד שאני רואה את המספר שלי.
1B.
לעזאזל, אין לי חלון. אני ניגשת למושבי, והגבר שיושב ליד החלון פונה אליי. עיניים כחולות גדולות מקדמות את פניי, והוא מחייך. "שלום."
״היי," אני אומרת.
הו לא... אני יושבת ליד מתת האל למין הנשי... רק חתיך יותר.
ואני נראית זוועה. לעזאזל.
אני פותחת את תא האכסון שמעל לראשי, והוא נעמד. "תני לי לעזור לך עם זה." הוא לוקח ממני את התיק ומניח אותו בתא בעדינות. הוא גבוה ובנוי היטב, לבוש בג'ינס כחולים ובחולצת טריקו לבנה. הוא מריח כמו האפטר שייב הנעים בעולם.
"תודה," אני ממלמלת ומעבירה יד בשערי, מנסה להעלים את הקשרים. נוזפת בעצמי בלב על כך שאני לא לובשת משהו מחמיא יותר.
"את רוצה את החלון?" הוא שואל.
אני בוהה בו, לא מצליחה לקלוט את דבריו.
הוא מחווה לעבר המושב שליד החלון.
"אתה בטוח שזה לא יפריע לך?" אני מקמטת את מצחי.
"בטוח לגמרי." הוא מחייך. "אני טס כל הזמן. תיהני ממנו."
אני כופה על עצמי לחייך. "תודה." זאת בעצם הייתה דרכו המנומסת להגיד — 'אני יודע ששדרגו אותך, הומלסית מסכנה, ועצוב לי עלייך'.
אני מתיישבת בכיסא ומתבוננת מבעד לחלון בעצבנות, ידיי שלובות בחיקי.
"את טסה הביתה?" הוא שואל.
אני פונה לעברו. הו, בבקשה אל תדבר איתי. רק לשבת לידך מלחיץ אותי. "לא, הייתי בחתונה, ויש לי ריאיון עבודה בניו יורק בדרך הביתה. אני נשארת שם יום וטסה שוב, ללוס אנג'לס — שם אני גרה."
"אה." הוא מחייך. "אני מבין."
אני בוהה בו לרגע. עכשיו תורי לשאול אותו משהו. "אתה... אתה חוזר הביתה?" אני אומרת.
"כן."
אני מהנהנת, לא יודעת מה לומר, לכן בוחרת באפשרות העלובה יותר, וחוזרת לבהות החוצה.
הדיילת מגיעה עם בקבוק שמפניה וכוסות זכוכית.
כוסות זכוכית. ממתי חברות תעופה מגישות משהו בזכוכית אמיתית?
אה כן, מחלקה ראשונה. ידעתי את זה.
"אפשר להציע לך שמפניה לקראת ההמראה, אדוני?" הדיילת שואלת אותו. תג השם שלה נושא את השם ג'סיקה.
"אני אשמח מאוד, תודה." הוא מחייך ומביט לעברי. "שתי כוסות, בבקשה."
אני מכווצת את גבותיי כשהדיילת מוזגת שתי כוסות ומגישה אחת לי ואחת לו. "תודה לך." אני מחייכת.
אני מחכה שג'סיקה תצא מטווח השמיעה. "אתה תמיד מזמין משקאות לאנשים אחרים?" אני שואלת.
נראה שההכרזה שלי מפתיעה אותו. "פגעתי בך?"
"ממש לא," אני מתרעמת. שילך לעזאזל הגבר היהיר הזה שחושב שהוא יכול להזמין בשבילי. "אבל אני מעדיפה להזמין את המשקאות שלי בעצמי."
הוא מחייך. "אם ככה את יכולה להזמין את הסיבוב הבא." הוא מרים את כוסו לעברי, מחייך ולוגם. נראה שהעצבנות שלי משעשעת אותו.
אני בוהה בו בהבעה ריקה. הוא עלול להיות קורבן הדקירות השני שלי להיום. אין לי כוח שאיזה עשיר מזדקן יחלק לי הוראות. אני לוגמת מהשמפניה ומסתכלת החוצה. טוב, הוא לא באמת זקן. אולי באמצע או בסוף שנות השלושים. אני מתכוונת, זקן בהשוואה אליי. אני בת עשרים וחמש, אבל לא משנה.
"ג'ים," הוא אומר ומושיט את ידו ללחיצה.
הו אלוהים, עכשיו אני חייבת להיות מנומסת. אני לוחצת את ידו. "היי ג'ים, אני אמילי."
ניצוץ קונדסי מרצד בעיניו. "שלום, אמילי."
עיניו הגדולות בצבע כחול בוהק, נראות חלומיות, מהסוג שאפשר ללכת לאיבוד בהן. אבל למה הוא מסתכל עליי ככה?
המטוס מתחיל לנוע באיטיות לאורך מסלול ההמראה, ואני מעבירה את מבטי מהאוזניות לידית המושב. לאן מחברים אותן? הן מתוחכמות כל־כך, מהסוג שכוכבי יוטיוב עם ביטחון עצמי מופרז משתמשים בהן. אין להן כבל. אני מביטה סביבי. ובכן, זה מטופש. איך אני מחברת אותן?
"הן מתחברות בבלוטות'," ג'ים קוטע את מחשבותיי.
"הו," אני ממלמלת, מרגישה טיפשה. ברור שהן בלוטות'. "אה, כן."
"מעולם לא טסת במחלקה ראשונה לפני?" הוא שואל.
"לא. שדרגו אותי. איזה יצור זרק את המזוודה שלי כי הוא היה שיכור. אני חושבת שהדייל בדלפק ריחם עליי." אני מחייכת חצי חיוך.
שפתיו מתעקלות בשעשוע והוא לוגם עוד שמפניה, מבטו משתהה על פניי. הוא נראה כאילו יש לו משהו להגיד.
"מה?" אני שואלת.
"אולי הדייל חשב שאת מהממת, ושדרג אותך כדי להרשים אותך."
"לא חשבתי על זה." אני לוגמת מהשמפניה כדי להסתיר חיוך. איזה דבר מוזר להגיד. "ככה אתה היית מתנהל?" אני שואלת. "אם אתה היית עובד בדלפק, היית משדרג נשים כדי להרשים אותן?"
"לגמרי."
אני מגחכת.
"חשוב מאוד להרשים נשים שאתה נמשך אליהן," הוא ממשיך.
אני בוהה בו בזמן שאני מנסה לגרום למוחי לתפקד ולהמשיך להשתתף בשיחה הזאת. למה ההצהרה שלו נשמעת פלרטטנית? "בבקשה, תספר... איך היית מרשים אישה שאתה נמשך אליה?" אני שואלת בעניין.
הוא מביט ישירות בעיניי. "מציע לה לשבת ליד החלון."
האוויר מפצפץ סביבנו, ואני נושכת שפתיים כדי להסתיר חיוך מטופש.
"אתה מנסה להרשים אותי?" אני שואלת.
הוא מחייך חיוך איטי, סקסי. "איך הולך לי?"
אני מחייכת, לא בטוחה מה להגיד.
"אני בסך הכול אומר שאת מושכת, לא יותר ולא פחות. אל תתעמקי בזה יותר מדי. זו הייתה הצהרה, לא שאלה."
"הו." אני בוהה בו, חסרת מילים. מה בכלל אפשר לענות לזה? הצהרה, לא שאלה... הא? אל תתעמקי בזה. הבחור הזה מוזר... אבל פשוט יפהפה.
המטוס מתחיל לנוע במהירות. אני נאחזת בידיות המושב ועוצמת עיניים בחוזקה.
"את לא אוהבת המראות?" הוא שואל.
"אני נראית כאילו אני אוהבת המראות?" אני רועדת ונאחזת בכיסא כאילו חיי תלויים בכך.
"אני מת עליהן," הוא משיב בקלילות. "אני אוהב את הדף הכוח שנוצר. את הדחיקה של כוח הג'י."
אוקיי, למה כל מילה שיוצאת לו מהפה נשמעת מינית?
אלוהים, אני צריכה לשכב עם מישהו... עכשיו.
אני נאנחת ומביטה מהחלון בזמן שאנחנו מטפסים גבוה יותר ויותר. אין לי כוח לחביבות של הבחור הזה היום. אני עייפה, שתיתי יותר מדי אתמול, אני נראית זוועה והחבר לשעבר שלי מניאק. אני רוצה ללכת לישון ולהתעורר בשנה הבאה.
אני מחליטה לראות סרט ומתחילה לדפדף בין האפשרויות על המסך שמולי.
הוא נשען לעברי ואומר, "איזה צירוף מקרים. גם אני רואה סרט."
אני מזייפת חיוך. פשוט תפסיק להיות כזה חתיך ובתוך המרחב האישי שלי. אתה בטח נשוי לאיזו טבעונית שמכורה ליוגה ועושה מדיטציות וכל השיט הזה.
"נהדר," אני מסננת בלי הבעה. הייתי צריכה לטוס במחלקת תיירים. לפחות אז לא הייתי נאלצת לשאוף את ריחו של גבר יפהפה במשך שמונה שעות ארוכות ונטולות סקס.
אני גוללת לאורך המסך ומגבשת רשימת מועמדים קצרה.
'איך לאבד בחור בעשרה ימים'.
'גאווה ודעה קדומה'.
'עצבניות אש'.
'ג'ומנג'י'... טוב, דה רוק משחק בו — הוא חייב להיות טוב.
'נוטינג היל'.
'ההצעה'.
'חמישים דייטים ראשונים'.
'יומנה של ברידג'ט ג'ונס'.
'אישה יפה'.
'נדודי שינה בסיאטל'.
'מג'יק מייק 2'.
אני מחייכת למראה הסרטים האהובים עליי ברשימה. הטיסה הזאת עומדת להיות חלומית. עדיין לא ראיתי את סרט ההמשך של 'מג'יק מייק', אז אולי אתחיל איתו. אני מציצה לראות מה ג'ים בחר בדיוק כששם הסרט מופיע על המסך.
'לינקולן'.
אה... סרט על פוליטיקה. מי רואה סרטים כאלו בשביל הכיף? הייתי צריכה לדעת שהוא משעמם.
ידו נוגעת במסך, והשעון שלו מבליח לרגע מבעד לשרוול. רולקס כסוף ועבה. יופי, גם יש לו כסף.
ברור.
"מה את מתכננת לראות?" הוא שואל.
אוי לא... אני לא רוצה להיראות קלת דעת. "לא החלטתי עדיין," אני משיבה. לעזאזל איתך... אני רוצה לראות גברים מתפשטים. "במה אתה צופה?" אני שואלת.
"'לינקולן'. אני רוצה לראות אותו כבר הרבה זמן."
"נשמע משעמם," אני אומרת.
הוא מחייך. "אעדכן אותך.״ הוא מרכיב את האוזניות ומתחיל לצפות בסרט, ואני עוברת על הבחירות שלי פעם נוספת. אני ממש רוצה לראות 'מג'יק מייק 2'. באמת יקרה משהו אם הוא ישים לב? לא... זה פשוט מביך. אני איראה נואשת.
על מי אני עובדת? אני באמת נואשת. לא ראיתי זין יותר משנה.
אני לוחצת על 'ההצעה'. אחליף פנטזיה אחת באחרת. תמיד חלמתי שראיין ריינולדס יהיה העוזר האישי שלי.
הסרט מתחיל ואני מחייכת אל המסך. אני אוהבת את הסרט הזה. לא משנה כמה פעמים אצפה בו, הוא תמיד יצחיק אותי. אנני היא הדמות האהובה עליי.
"את צופה בסרט רומנטי?" הוא שואל.
"קומדיה רומנטית," אני משיבה. אלוהים אדירים, הבחור הזה חטטן.
הוא מחייך כאילו הוא טוב יותר ממני.
"עוד שמפניה?" הדיילת שואלת.
עיניים כחולות מביטות בי. "הנה ההזדמנות שלך להזמין בשביל שנינו."
אני נועצת בו מבט נטול רגש. טוב, עכשיו הוא מתחיל לעצבן אותי. "שתי כוסות, בבקשה."
"מה את אוהבת בקומדיות רומנטיות?" הוא שואל בלי להסיר את מבטו מהמסך שמולו.
"יש בהן גברים שלא מדברים בזמן שרואים סרט," אני לוחשת אל כוס השמפניה שלי. הוא מחייך לעצמו חיוך רחב.
"מה אתה אוהב ב..." אני משתתקת כי אני בכלל לא יודעת על מה הסרט שלו. "סרטים על פוליטיקה?" אני שואלת. "את העובדה שהם משעממים בטירוף?"
"אני פשוט אוהב סיפורים אמיתיים, לא משנה במה הם עוסקים."
"גם אני," אני עונה. "לכן אני אוהבת סרטים רומנטיים. אהבה היא אמיתית."
הוא מגחך בשעשוע אל תוך הכוס שלו.
אני שולחת בו מבט. "מה אתה מנסה להגיד?"
"קומדיות רומנטיות הן הדבר הרחוק ביותר מהמציאות שקיים. אני מוכן להתערב שאת גם מהבחורות האלה שקוראות רומנים רומנטיים גרועים."
אני מביטה בו בקור. אני חושבת שאני שונאת את הגבר הזה. "למען האמת כן, אני אחת מהבחורות האלה... ואם זה מעניין אותך כל־כך, שתדע שאני מתכננת לעבור ל'מג'יק מייק 2' אחר כך כדי לראות גברים מהממים מתפשטים." אני לוגמת מהשמפניה בעצבנות. "ואני אחייך במשך כל הזמן שאצפה בו, ואתעלם מהשיפוטיות המתנשאת שלך."
הוא צוחק בקול רם, וצחוקו עמוק וחזק ועושה דברים לגוף שלי.
אני מרכיבה שוב את האוזניות ומעמידה פנים שאני מרוכזת במסך. אבל אני לא מצליחה להתרכז, כי הרגע הבכתי את עצמי לחלוטין והסומק פורח בלחיי.
תפסיקי לדבר.
*המשך הפרק בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
