לא בני אדם - מתוך צינורות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לא בני אדם - מתוך צינורות

לא בני אדם - מתוך צינורות

עוד על הספר

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

חייל שמאלן המסופח ליחידת משמר גבול מתחיל לאבד את שפיותו.

**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

פרק ראשון

דוידוף, הנהג של המג''ד, היה הראשון שהבחין בו. ״הנה מגיעות צרות,״ אמר והתרומם מארגז הפעולה הריק עליו ישב. ״כולה קצין של מג''ב, דוידוף,״ פלט שטיין, מרוכז כולו בלוח השש־בש, ״אתה יודע מה זה אומר?״ המשיך דוידוף לעמוד, עיניו לא מרפות מן הקצין במדי הזית המשונים. ״לא, אני לא יודע,״ סינן שטיין בחוסר סבלנות, ״אולי תשב כבר? תורך.״ ״זה אומר שהולכים לספח מישהו משלנו אליהם, 'תגבור בכוח־אדם' הם קוראים לזה, זה לא הפעם הראשונה שזה קורה.״ — ״אז יספחו אליהם מישהו, ביג דיל. תזרוק כבר את הקוביות, דוידוף.״ — ״בשבילך זה אולי לא 'ביג דיל' אבל בשביל המסכ...״ התחיל דוידוף, אך שטיין קטע אותו, ״נשבע לך, דוידוף, אם אתה לא זורק כבר את הקוביות המזורגגות, אני הולך למסו״ל עכשיו ומבקש להסתפח. אולי איתם לפחות אני אצליח לגמור משחק.״

המשך העלילה בספר המלא

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

לא בני אדם - מתוך צינורות אתגר קרת

דוידוף, הנהג של המג''ד, היה הראשון שהבחין בו. ״הנה מגיעות צרות,״ אמר והתרומם מארגז הפעולה הריק עליו ישב. ״כולה קצין של מג''ב, דוידוף,״ פלט שטיין, מרוכז כולו בלוח השש־בש, ״אתה יודע מה זה אומר?״ המשיך דוידוף לעמוד, עיניו לא מרפות מן הקצין במדי הזית המשונים. ״לא, אני לא יודע,״ סינן שטיין בחוסר סבלנות, ״אולי תשב כבר? תורך.״ ״זה אומר שהולכים לספח מישהו משלנו אליהם, 'תגבור בכוח־אדם' הם קוראים לזה, זה לא הפעם הראשונה שזה קורה.״ — ״אז יספחו אליהם מישהו, ביג דיל. תזרוק כבר את הקוביות, דוידוף.״ — ״בשבילך זה אולי לא 'ביג דיל' אבל בשביל המסכ...״ התחיל דוידוף, אך שטיין קטע אותו, ״נשבע לך, דוידוף, אם אתה לא זורק כבר את הקוביות המזורגגות, אני הולך למסו״ל עכשיו ומבקש להסתפח. אולי איתם לפחות אני אצליח לגמור משחק.״

המשך העלילה בספר המלא