מלאך השכחה ומפלצת הזכרון

צעקה

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה לֹא כָּתַבְתִּי.

מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע הַקּוֹל הַזֶּה נֶאֱלַם,

לֹא הָיִיתִי עוֹד הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי

שֶׁאָחֲזָה בָּעֵט כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.

וְאָז בַּהֲפוּגָה מְאֻלֶּצֶת,

כְּשֶׁהָרֹאשׁ הִתְנַקָּה מִכָּל רַעֲשֵׁי הָרֶקַע,

שָׁבוּ הַמִּלִּים.

בַּהַתְחָלָה מְקַרְטַעַת,

הַקּוֹל הַפְּנִימִי הִתְרַגֵּל לַזֶּהוּת הַחֲדָשָׁה,

זֶרֶם הַמִּלִּים הִתְגַּבֵּר לְאַט־לְאַט,

וְעַכְשָׁו זֶה כְּבָר שֶׁטֶף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר,

כְּמוֹ מְפַצֶּה עַל הַשְּׁתִיקָה הָאֲרֻכָּה.

עַכְשָׁו זוֹ כְּבָר צְעָקָה.

נקודה שחורה

וְלִפְעָמִים

אֲנִי מַבִּיטָה בִּשְׁבִילֵי הַקְּמָטִים,

הַמִּתְעַקְּלִים עַל כַּף יָדִי.

עַל נְקֻדָּה אַחַת שְׁחֹרָה

הַמִּתְבּוֹסֶסֶת עַל קַו הַחַיִּים.

עֵדוּת אִלֶּמֶת

מַתְרִיסָה,

לִשְׁנִיָּה אַחַת בַּזְּמַן.

אָז

רִחַפְתִּי מֵעַל שֻׁלְחַן נִתּוּחִים כָּסוּף.

הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ מְטֻשְׁטָשׁ

וְעִם זֹאת נִצְרַב בְּמוֹחִי.

...וְכַנִּרְאֶה נִלְחַמְתִּי

הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה לֹא הַזְּמַן שֶׁלִּי.

יָדַעְתִּי

לֹא לָלֶכֶת אֶל הָאוֹר.

אש קטנה

וּבַבַּיִת שֶׁלִּי

אֲנִי מְנַקָּה אֶת הַצְּלָלִיּוֹת

הַמְּכַסּוֹת עַל הַצְּלָלִים.

מַשִּׁילָה אֶת עוֹר הַלְּבִיאָה

שֶׁנִּנְעַץ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים.

מַבִּיטָה בַּנַּקְבּוּבִיּוֹת הַפְּעוּרוֹת,

עֵדוּת לִטְרָאוּמָה (יֵשׁ אוֹמְרִים) יְשָׁנָה,

וּמְקַבֶּלֶת אֶת שֶׁהָיָה.

הָיִיתִי רוֹצָה לְהַפְסִיק לִזְכֹּר

דֶּרֶךְ פִּסּוֹת נְיָר בּוֹעֲרוֹת,

לְאַמֵּץ אֶת הַשִּׁכְחָה,

לֹא לָתֵת לָהּ לִגְוֹעַ עִם כָּל שְׁקִיעָה.

אָז בֶּאֱמֶת הָעוֹלָם קָפָא,

אֲבָל אֲנִי מַצִּיתָה אוֹתוֹ שׁוּב

עַל אֵשׁ קְטַנָּה.