עזרה בדרך

מבוא

הספר הזה נולד בתקופה מורכבת מבחינות רבות. המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר, וטרם הסתיימה בעת כתיבת שורות אלו, הותירה את כולנו עם נפש מדממת ועם קושי גדול להתחיל תהליך של ריפוי ושיקום. עוד לפני המלחמה סבלה החברה הישראלית מקיטוב חברתי קיצוני וממציאות כלכלית מאתגרת, אשר תרמו ליצירת מתח מתמשך, עלייה בדיווחים על חרדה ודיכאון, ושימוש חסר תקדים בתרופות פסיכיאטריות. מעבר לכך, העידן המודרני מביא עמו מבנה חברתי מנוכר, שבו פעמים רבות האדם מוצא את עצמו מבודד מקהילה ואף מנותק מהטבע. נוסף על כך, תחושת המשמעות או האמונה הופכות אף הן נדירות. כל אלו הם גורמי הרקע שעליהם התפשטו במהרה אתגרים נפשיים רבים, עד כי נדמה שכולנו כאן מתמודדים עם מצב נפשי כלשהו המבקש עזרה.

מעבר לקשיים שבהם הורגלנו, אנו עדים ליותר ויותר מצבי קצה נפשיים, שמתבטאים בצורות שונות ובתדירות הולכת וגוברת — החל מהתפרצויות זעם, התקפים פסיכוטיים ועד להסתגרויות ארוכות ואף אובדנות. חלק גדול מהמשפחות בישראל נתקלו במצב קצה כלשהו, שדרש מהן לפנות למערכת בריאות הנפש לקבלת עזרה. לצערנו, כפי שלמדנו על בשרנו גם בתחומי חיים אחרים, המערכת לא תמיד מצליחה לעזור. עומסים אדירים, שחיקה בלתי־סבירה ובעיקר גישה מיושנת ולעיתים אף כוחנית שבה צורכי המערכת חשובים יותר מהצרכים המאוד־אישיים של כל המעורבים בה — כל אלו יצרו מצב שבו פנייה למערכת עלולה בחלק מהמקרים לייצר טראומה נוספת ולהביא יותר נזק מתועלת.

בספר זה לא נדון בשינוי המערכתי העמוק שנדרש לעשות, ואף לא במציאות החיצונית הרחבה שמותירה אותנו פצועי נפש. הנחת העבודה שלנו היא שהחיים מגיעים עם מצוקה נפשית, ושכדי להתגבר עליה, קודם כל אנו נדרשים להכיר בה, לקבל אותה ואז לגשת אליה באופן המיטיב ביותר שמתאפשר לנו. על מנת שנוכל לשנות את המערכת (או את העולם), אנו נדרשים דבר ראשון לקחת אחריות על עצמנו, לדעת איך לגשת אל פנימיותנו וללמוד איך להיות עם היקרים לנו בשעותיהם הקשות.

כאשר המציאות עצמה כל כך מורכבת, עצם התגובה הראשונית של הנפש אליה הוא טבעי ובריא. האופן שבו אנו מגיבים אל התגובה הנפשית הראשונית — כאן יש לנו אפשרות בחירה. מתוך ההכרה שהעולם שבו אנו גדלים וחיים אינו תמיד בריא לנו, את מנגנוני ההגנה שפיתחנו מפניו לא כדאי לראות כמחלה — אלא כמצב זמני (אף כי לעיתים הוא יכול להיות ממושך), אשר טומן בחובו את האפשרות לריפוי וצמיחה מתוך הקושי.

מרבית הכותבים בספר זה משתייכים לאסכולה ההומניסטית של עולם הטיפול, שגורסת כי האדם הוא יצור שלם המורכב ממערכות גוף, נפש ורוח, אשר נמצאות ביחסים עם הסביבה. על מנת להגיע למצב מאוזן ומתפתח, עלינו לראות תמונה רחבה ושלמה ככל הניתן, ולא לצמצם את הבעיה למרכיב יחיד כזה או אחר. על־פי תפיסה זו, האדם נושא באחריות על הבחירות שיעשה במהלך חייו, והוא זה שיכול וצריך להוביל את תהליך הריפוי שלו.

ישנם אנשי טיפול הטוענים כי המרכיב הביולוגי (מבנה המוח או הפעילות הכימית המתרחשת בו) הוא המשמעותי ביותר בהשפעתו על אתגרי הנפש, ומציעים בהתאם התערבות רפואית חיצונית אשר תוכל לגאול את האדם מייסוריו. לצדם, עיסוק מרכזי של עולם הטיפול קשור להיבטים נפשיים־אישיים של האדם, אשר שואף להבין את הסיבות לסבל בתוך סיפור חייו של האדם. הצלע השלישית שניתן להתייחס אליה בהקשר זה עוסקת במערכת הקשרים הבין־אישיים ובסביבה החברתית הרחבה יותר שבה נמצא האדם. ספר זה ינסה להתייחס לשלושת המרכיבים הכלולים במשולש הביו־פסיכו־סוציאלי כדי להכיר את האדם השלם, את שורשי המצוקה שלו ואת הדרכים המועילות לסייע לו.

כשם שאופי תהליך הלידה בבתי החולים התעצב בידי גברים, כך עוצבה מערכת בריאות הנפש בידי רופאים. שילוב נשים בעיצוב תהליך הלידה הכרחי כשם ששילוב מתמודדי נפש חיוני לעיצוב מחדש של המערכת. הפער הזה התקיים גם בעקבות הסטיגמה השלילית שהודבקה לאתגרים הנפשיים השונים, אשר מנעה מהמתמודדים להביע את קולם. בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי משמעותי בתפיסה החברתית סביב קשיים נפשיים, כאשר יותר ויותר אנשים מסכימים לחשוף את עולמם הפנימי בפני החברה. עדות לתנועה הזאת ניתן למצוא גם בספרי הקודם, יוצאים לאור, אשר נתן במה לסיפורם האישי של אנשים שעברו משבר נפשי חריף ויצאו ממנו, כל אחד בדרכו, אל עבר חיים מלאים יותר. באופן טבעי, עם החשיפה החלו להגיח יותר ויותר תובנות מתוך הנפשות הפצועות והאמיצות שמעזות לדבר. 'ידע מניסיון' הפך למושג שגור המתאר פרקטיקות שונות להתמודדות עם מצבי נפש שונים ואת אפשרויות ההחלמה מהם. חלק משמעותי מהכתוב בספר זה מגיע לא רק מהניסיון הטיפולי של המשתתפים, אלא גם מדם לבם.

הספר מאגד יחד חמישה־עשר אנשים המחזיקים במשותף מאות שנות חיים, ניסיון טיפולי עצום וגישות מעשיות רבות לעבודה עם מצבי נפש שונים. כל אחד מאיתנו ניסה לתרום את חלקו מתוך הידע שצבר מניסיונו האישי ומליווי אנשים אחרים. רבות הדרכים לטיפול כשם שרבים האנשים הזקוקים לו. לא כולנו מסכימים על כל פנייה בדרך, אבל שביל כוונת הלב של הכותבים דומה. העיקרון המנחה שרובנו מציעים בספר טמון באפשרות לשהות עם הקושי ועם האדם שחווה אותו, ולא לעמוד מולו בניסיון לפתור את הבעיה.

לאחר שמתעוררת מצוקה נפשית, התגובה הראשונית אליה עשויה במידה רבה לקבוע את נתיב ההמשך שלה. החלק המשמעותי ביותר של התגובה לתגובה מתרחש בתוך התודעה שלנו, במחשבות, ברגשות ובתחושות הגוף שאנו חווים. על כן הספר הזה מיועד קודם כל לקריאה עצמית, לכל מי שמתמודד עם קושי מסוים בתוכו שהוא לא יכול להתגבר עליו בכוחות עצמו. נסו לראות את כותבי הספר, או את הפרק המיוחד שמדבר אליכם, כמעין קול קטן בתוככם שרוצה להיות שם עבורכם, יחד איתכם, בתוך הסערה.

במרבית המקרים עזרה עצמית לא מספיקה. לאדם הטובע בתוך מצולות נפשו דרושה יד של מישהו הנמצא על קרקע יציבה יותר. לעיתים נדרשת אחיזה קצרה ומדויקת של אותה יד תומכת, ולעיתים מדובר בליווי מסע ארוך של החלמה. לכן הספר הזה מיועד גם לכל מי שמכיר אדם החווה מצוקה, בין אם היא אקוטית ומתפרצת בעוצמה ובין אם היא שקטה וארוכה או אף טמונה מתחת לפני השטח. היכולת לעזור זה לזה היא יכולת אנושית בסיסית, שלא דורשת תואר אקדמי כזה או אחר. בכל רגע, בכל מפגש בין שני אנשים, ניתן לעזור ולהיעזר. אך לצערנו, גם אם כוונת הלב טובה והגונה, דווקא המפגש האנושי עלול להכאיב. ספר זה מציע עזרה בהכנה למפגש כזה, באופן שיעלה את הסיכוי לייצר מפגש עמוק ומרפא.

לפני שאסקור את פרקי הספר, חשוב לציין כי הוא נועד לתת השראה ותקווה למתמודדים עם קשיים נפשיים ולבני משפחותיהם. אין לראות בו ספר הדרכה שאחריו יש לעקוב בצורה עיוורת, אלא מעין חוות דעת נוספת המגיעה כהשלמה לשלל גישות מקובלות יותר, שוודאי תיתקלו בהן במהלך ההתמודדות עם המשבר ועם אנשי הטיפול השונים שתפגשו. יותר מלעורר ויכוח מקצועי, הכוונה כאן היא להרחיב את נקודת המבט על המשבר ולאפשר לכם לקחת אוויר לנשימה, גם אם מדובר במצב קצה שנדמה שאי־אפשר להכיל אותו. ייתכן אפילו כי אותה התרחבות של יכולת ההכלה היא הדבר שעשוי לשנות את אופיו של המשבר ובכך גם את גורלו של האדם והמשפחה שחווים אותו.

פרקי הספר השונים מנסים להתמודד עם טווח רחב של מצבי תודעה אשר פוקדים את המין האנושי מזה עידנים. בהקדמה לספר, מסביר ד"ר יאיר צבעוני כי אתגרי הנפש הם תופעה אנושית (ולא רק רפואית), ולכן המענה אליהם צריך להיות אנושי אף הוא. יאיר מתאר גם את ההקשר החברתי של הקושי הנפשי ואת משמעות הניתוק מהחברה לפני, במהלך ואחרי המשבר. כחלק מהצוות המוביל של עמותת סוטריה, מביא עמו יאיר את הגישה העומדת מאחורי מהפכת חלופות האשפוז של השנים האחרונות, שבמסגרתה הוקמו כבר למעלה מעשרים בתים מאזנים ברחבי הארץ. הבתים המאזנים הם צעד חשוב בהתקרבות חזרה של השיגעון אל תוך הקהילה, לאחר מאות שנים שבהם הורחקו מצבי הקצה התודעתיים אל שולי החברה. בספר מוצעת גישה מרחיקת לכת אף יותר, או למעשה 'מקרבת לכת' — אפשר להישאר עם מצבי הקצה בבית, במקום שבו הם מתרחשים ממילא. לא בכל מקרה ולא בכל שלב שלהם, אבל היכן שאפשר, הבית הממשי של האדם יכול להפוך לבית מאזן המכיל ותומך באדם בזמן המשבר ובכך מאפשר את היציאה הטבעית ממנו.

את הפרק הראשון כתבה ד"ר רננה שטנגר אלרן, אשר התמודדה בעצמה עם אתגרים נפשיים, לפני שהפכה לאחת ממובילות תחום הידע מניסיון בישראל. מעבר להקשבה לצרכים הבסיסיים של האדם בזמן המשבר, מזכירה לנו רננה שאת הדרך הזאת צריך לעשות בהרבה חמלה וכדאי להתחיל בחמלה כלפי עצמנו. רננה מכירה בכך שהטיפול מתחיל בנכונות של האדם לעבור אותו, אם כי דווקא מניסיונה האישי היא מראה כי ההתנגדות לטיפול מעידה לעיתים על כוח חיים בריא, מסוגלות ואף רצון לעצמאות. היא מתארת גישה שעוד תחזור באופנים נוספים בהמשך הספר, שבה מסע הריפוי הוא הליכה משותפת של המתמודד עם המלווה שלו, בין אם הוא איש טיפול או בן משפחה. כחלק מהדרך היא מציעה גם את האפשרות להשתמש ב'תרופות אישיות', כלומר בפעולות (ולא חומרים) מדויקות, אשר יסייעו לאדם לעבור את מסע הריפוי בצורה מיטיבה יותר.

שאלת הטיפול התרופתי עולה אף היא בחלק ניכר מהמשברים הנפשיים המתחוללים בימינו. את הפרק בנושא כתב פרופ' פסח ליכטנברג, אחד הפסיכיאטרים המוערכים והחדשניים בישראל. פסח סוקר את הרקע לשימוש הנרחב שיש היום בכדורים פסיכיאטריים ואת האכזבה מהחלום שהכדורים יעלימו את הסבל האנושי, ומנתח את ההשפעה שכן יש להם. את הטענה הפופולרית הנוגעת לחוסר איזון כימי במוח שניתן לתקן באמצעות כדורים, הוא רואה יותר כסיסמה שיווקית של חברות התרופות מאשר כאמת מדעית הניתנת להוכחה. פסח מציע בפרק מעין מדריך מקוצר לגבי אופי המפגש עם הפסיכיאטר, כדי שבמידת הצורך, הכלי התרופתי יהווה חלק ממסע הריפוי ולא יכשיל אותו חלילה.

את הפרק על פסיכוזה, או בשמה החלופי 'משבר תודעתי', כתבתי אני, איתי אהרון זיו. בכתיבה נשענתי על החוויה שלי, שתוארה בספרי הראשון, כותב את עצמי לדעת, על עבודתי בבית המאזן של סוטריה בירושלים ועל המפגש עם האנשים השונים שזכיתי ללוות בשנים האחרונות. הטענה המרכזית העולה מהפרק היא שכל משבר הוא ייחודי ויש לו גורמים משלו, ובעיקר — יש לו מטרות משלו. הרעיון הוא שהתודעה מתנפצת כאשר הנפש דורשת שינוי שלא ניתן לעשות בדרך אחרת. למשבר יש לא רק סיבה, אלא תוצאה אפשרית, וכאשר מתחילים להתמקד בה, אפשר לנתב את תהליך הריפוי אל עבר צמיחה והתפתחות. בפרק אני מנסה לתאר בקצרה מה עשוי לחוות אדם במצב התודעה המיוחד הזה ואיך כדאי לשהות במחיצתו בצורה שתועיל לו. במקרים מסוימים, דווקא אי־העשייה לנוכח המצב עשויה להיות עדיפה על פני עשייה לא נכונה, אך חשוב להבין באילו היבטים כן כדאי להתערב, כפי שעולה גם בפרקים נוספים בספר.

בעוד הפרק שלי עוסק במשבר בעל אופי של עודף פעלתנות ותחושת מסוגלות מופרזת, הרי שההשלמה הנדרשת לו תעסוק בחלקי הנפש המבקשים לקבל מרפא דרך המפגש עם הדיכאון. סימונה חנוך מצליח, אשר כתבה את הספר אגדות המוות ההפיך, עוסקת בפרק שלה בכוחו המרפא של הדיכאון. סימונה רואה בדיכאון מנגנון תרפויטי שהנפש מפעילה במטרה לתקן שסע פנימי שאין לה שום דרך אחרת להתגבר עליו. היא מדגימה את אותו הידע דרך מיתוסים ואגדות המהווים לתפיסתה קפסולות על־זמניות של ידע אנושי המועבר מדור לדור. האגדות והמיתוסים המכוננים שלנו מדברים בין היתר על הירידה לשאול הדיכאון כחלק ממחזור החיים, והם נושאים את הידע על כוחות המרפא הטמונים בו.

בין אם הבן שלך במצב מאני, בן או בת־הזוג שלך חווים דיכאון או שאת.ה עצמך עובר.ת תקופה לא פשוטה מכל סוג שהוא, אחד המשאבים הכי חשובים הם האנשים סביבך. עו"ס לילה מאיה חפר כותבת על טיפול משפחתי־מערכתי ואיך הוא יכול לסייע בשעת משבר. כסמנכ"לית של 'דיאלוג פתוח ישראל', לילה מובילה שינוי תפיסה עמוק בעולם בריאות הנפש. הפרק שכתבה מתאר את עקרונות הפעולה של הגישה הדיאלוגית לטיפול, ומשמש מדריך מעשי לבניית רשת תמיכה סביב המשבר שמסביר איך לבקש עזרה וכיצד להגיש אותה.

אחד הגורמים המשמעותיים אשר תורמים להיווצרות מגוון מצבי קצה נפשיים שעליהם מדובר בספר — הוא כמובן טראומה. לאור המציאות הישראלית, מצאתי לנכון לכלול בספר שני פרקים העוסקים בטראומה. הראשון, נכתב על־ידי ד"ר משה פרחי, אשר פיתח עם משרד הבריאות את מודל מעש"ה, שיתואר בפרק שלו בהרחבה. משה מציע גישה מעשית ופשוטה להתמודדות עם אירוע טראומטי ממש בזמן האירוע עצמו. לצערנו, נראה כי פרק זה צריך להיות חובה נלמדת לכל מגיש עזרה ראשונה נפשית, כלומר לכל אחד מאיתנו.

גם לאחר שהאירוע הטראומטי הסתיים, לא תמיד מצליח האדם לחזור למצב רגיעה. הפרק השני שעוסק בטראומה נכתב על־ידי ג'ודיתה בן דוד, הנחשבת מומחית בין־לאומית לטיפול בטראומה. מעבר להכשרתה הטיפולית, ג'ודיתה בעלת רקע משמעותי בתרגול והנחיית מדיטציית מיינדפולנס, והיא מציעה כלים מגוונים לפרוק את האנרגיה הטראומטית מהגוף ולאפשר למערכת העצבים להתווסת. ההתמקדות בהיבט הגופני של מצב הקצה הנפשי נכונה לא רק לאחר אירועים טראומטיים מובהקים, כך שפרק זה נותן לנו ידע שימושי שניתן להיעזר בו במצבים שונים.

חרדה היא אחת התגובות הנפשיות הנפוצות בעולם, לא רק במציאות הישראלית של השנים האחרונות. עו"ס זיו טל הוא פסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בחרדה ובטראומה. זיו מסביר מהי חרדה, מהם מרכיבי העוררות שלה והמחשבות השליליות שמתלוות אליהם. הוא מעלה אפשרות לקבל את החרדה כדרך להתמודד ומציע לווסת אותה דרך קשיבות לגוף ותרגילי נשימה.

הסיכון המרחף מעל לא מעט מצבי קצה נפשיים הוא המהלך הבלתי־הפיך של האובדנות. ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, כתבה מדריך מעשי להתמודדות עם אובדנות. שירי פורטת מספר עקרונות במטרה לפתח מודעות לגורמי סיכון ורגישות למצוקה, מציעה כללים מנחים לניהול שיחה עם אדם אובדני ומסבירה כיצד מעריכים באופן ראשוני את הסיכון לאובדנות. בנושא זה, שוב חשוב להדגיש כי אין לראות במדריך תחליף להתייעצות עם איש טיפול, ודאי שלא כאשר אובדנות נמצאת על הפרק. הניסיון מראה כי עצם העלאת נושא האובדנות והדיבור עליו יכולים למנוע חלק מהמקרים ולסייע לאנשים לקבל את העזרה שהם צריכים. בדומה לשאר הנושאים בספר, היכולת לשהות יחד, גם סביב נושא כל כך כואב ומציף, היא מרפאת בפני עצמה.

בהמשך לפעמוני האזעקה שהודלקו סביב אובדנות, גם הנושא הבא עלול להציף רק מעצם הקריאה עליו. אך גם כאן, לצערנו, המציאות מייצרת מצבים שאף נפש בריאה לא אמורה להיות חסינה אליהם. ליון גאי מאיר נכנסת לסבך הצפוף של ההתמודדות לאחר פגיעה מינית. ליון שרדה פגיעה שהתרחשה בילדותה, וכיום מובילה את תחום הידע מניסיון בעמותת אנוש. התובנות שהיא מעלה שזורות בסיפורה האישי, והיא מדגישה את התפקיד המרכזי שיש לסביבה הקרובה במסע הריפוי המתמשך לאחר הפגיעה. היא מציעה את התיקוף כעיקרון מנחה שיש לפעול לאורו, ועוסקת בנושאי האשמה, האחריות והצער של הסביבה, לצד הזעם הבלתי־נשלט שעלול להתגלות בתהליך. ליון מבקשת להבהיר מורכבויות בנושא ומציעה גם לסביבה הקרובה של הנפגע.ת לגשת לטיפול על מנת להבין טוב יותר איך להיות שם עבור השורד.ת.

סביבה תומכת היא חיונית כמובן לא רק במקרים של פגיעה מינית. אחד השינויים המבורכים של השנים האחרונות במערך בריאות הנפש בישראל נבע מתוך הצורך הקיים בשטח, שבמסגרתו הוקמו באופן עצמאי מספר צוותים אשר החלו לטפל באנשים בבתיהם. ד"ר אור הראבן הקים את אאוטריצ' (Outreach), והחל לבקר עם שותפיו אנשים במצבים פיזיים ונפשיים שונים, אשר חלקם לא יצאו מבתיהם זה שנים. אור החל להתעמק בתופעת ההסתגרות, אשר נראית כתגובה בפני עצמה למציאות החיצונית והפנימית של האדם. הוא חקר את ההסתגרות גם במסגרת עבודת הדוקטורט שלו ומצא כי ישנם כמה גורמים העשויים להוביל אליה, ובאותה עת יש לתופעה השלכות ייחודיות לא רק על האדם המסתגר אלא גם על סביבתו. אור מציע עקרונות מנחים להתמודדות עם התופעה ונותן תקווה, מתוך ניסיונו הטיפולי, כי מצבים אלו יכולים להשתנות, גם אחרי שנים לא מעטות.

אם ההסתגרות נדמית לנו כתופעה נדירה לכאורה, ההתמכרות כמעט לא פסחה על אף אחד מאיתנו. עו"ס אלון קפלן מזכיר לנו שהתמכרות היא רצף, שעליו כולנו מצויים. אלון מנהל את היחידה האשפוזית לגמילה של עמותת מלכישוע, וטוען כי לב ההתמכרות לא נובע מהרצון לרדוף אחר עונג, אלא מהרצון להימנע מכאב. מתחת להתמכרות יושב פצע נפשי עמוק יותר, שאליו צריך להגיע בשביל להתמודד לעומק עם הבעיה. אלון מציע קווים מנחים ליצירת מרחב בטוח ומכבד עבור המתמודדים, ומתאר כיצד יכולה המשפחה לסייע להתגבר על הקושי. לפני ובמקביל לאפשרויות המקצועיות לטיפול בהתמכרויות, אלון מפרט רשימה של 'עשה ואל תעשה' עבור הסביבה החברתית של האדם הסובל מהתמכרות.

ואחרונה חביבה, החוויה הפסיכדלית. השימוש בחומרים משני תודעה הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר. תחת ההשפעה, אנשים חווים מגוון רחב של מצבי תודעה, החל מהתעלות ותחושת אחדות ועד להתקף חרדה ארוך ועוצמתי. בין אם החוויה הייתה טובה או נוראית, יש מקרים שבהם נוצר משבר נפשי כתוצאה מההתנסות. ניר תדמור, שותף מייסד בפרויקט חוף מבטחים ועמותת לב בטוח, כותב על המאפיינים הייחודים של החוויה הפסיכדלית, מה לעשות כאשר אדם קרוב אלינו חווה מצוקה בעקבות השימוש ואיך לייצר עבורו מרחב תומך שיאפשר לו לנחות בצורה מיטיבה מהחוויה. בניגוד לעבר הלא־רחוק, שבו השימוש נתפס כבעיה העלולה לעורר קשיים נפשיים — כיום אפשר כבר לומר כי השימוש בחומרים אלו עשוי להיות גם חלק מהפתרון לאתגרים הנפשיים הרווחים בתקופתנו.

הספר עוסק במגוון תופעות ומצבים נפשיים אשר נחווים כמשבר. בין אם המשבר היה קצר ואינטנסיבי ובין אם הוא נפרס על פני חודשים ארוכים ומייגעים, בנקודת זמן כלשהי נגמר שלב הטיפול האקוטי ומתחיל שלב השיקום. בפרק האחרון בספר, מסביר ד"ר עומרי אברמוביץ' מהי גישת ההחלמה, מהו שיקום ואילו מרכיבים צריך לקחת בחשבון כשניגשים לשלב היציאה ממשבר וההתאוששות ממנו. בהמשך לתפיסה שעלתה גם בפרקים אחרים, שלב השיקום נשען אף הוא על המשאב האנושי וצופן בחובו תקווה כי מתוך המשבר אפשר לצמוח. עומרי פורס את המרכיבים העיקריים מבחינת התפקוד והזהות של האדם אחרי משבר ומספק מדריך מעשי ליצירת מעטפת שיקומית ביום שאחרי המשבר.

במאמצים משותפים של כל הכותבים בספר, ניסינו לתת מענה ראשוני לקשיים רבים הפוקדים את החברה בימינו. כפי שאנו לומדים שוב ושוב, עלינו לדעת איך לעזור לעצמנו בעצמנו — אך אין צורך לעשות את זה לבד. אנו מציעים כאן את הניסיון והתובנות שלנו מהשנים שאנו עוסקים בהתמודדות עם נפש האדם, במטרה לסייע לכל אחד מהקוראים לעזור לעצמו ולאנשים סביבו. ככל הנראה, קריאה בספר לבדה לא תספיק כדי ללוות אתכם לאורך מסע הריפוי שאתם או היקרים לכם עוברים, אך אני מקווה כי נוכל לפחות לסייע מעט בניווט המאתגר בחלל הפנימי ובעיצוב הסביבה שנדרשת להכיל את המסע. אם תגלו שהספר עזר לכם, הציעו אותו לעוד אנשים הזקוקים לעזרה בדרך.

אסיים בציטוט מתוך הספר שערי ידידות של מורי היקר דני לסרי:

"יש מקום פנימי שאדם יכול להגיע אליו, אשר ממנו נראה שהכל שוכן במקומו בשלום, והמצוקות שאך לפני רגע נראה כי הן מלאות את העולם, חוזרות לממדיהן ומשחררות את האדם.

שום דבר לכאורה לא נפתר, ובכל זאת הכל שלם.

האדם נזכר בעיקר.

כל עוד הוא נשאר כאן ולא מתפתה לעשות את החשבון הדואג של חייו, נראה שהוא מוגן.

יש הקוראים למקום הזה 'כאן ועכשיו', אבל המובן הטכני של המילים 'כאן' ו'עכשיו' אינו ממצה אותו. המקום הזה מגלם יחס להוויה שמצא את דיוקו — הדהוד בין סדר פנימי לסדר חיצוני המחולל שקט עמוק. המקום הזה זמין לכל אדם, ואפשר לומר שכל אדם — ולא משנה עד כמה קשה לו והוא מבולבל — נמצא במרחק של צעד אחד ממנו. ברגע אחד הוא יכול לעשות את הצעד הזה והרי הוא כאן.

בלב הכאב, בלב החרדה, בלב הדיכאון — המקום זמין לו.

שיאמין".

קריאה מהנה ומועילה,
איתי