איפה הראש

פתח דבר

גבי תורג'מן, חבר ילדות המבלה את ימיו על היכטה שלו ביוון, הזמין אותי להצטרף אליו להפלגת קיץ בים האגאי. כאשר גילה שתשבץ ההיגיון של "הארץ" מעכיר את רוחי, הוא ניסה לעודד אותי, "אתה סתם לוקח ללב. איזה טמבל ממציא חידות הזויות ואתה חוטף עצבים בניסיון לפתור אותן. לא חבל?"

ניסיתי להסביר כי ניסוח השאלות היא מלאכת מחשבת הדורשת ידע ותחכום.

גבי הניף בידו בתנועת ביטול והכריז שכל אחד יכול לנסח חידות קשות. כהוכחה לדבריו הקריא מן הסמרטפון חידה משלו, שלדבריו הוא עצמו כשל לאחרונה בפתרונה, "כשתתעייפו מהמנוחה, אתם מוזמנים לעגון בחוף בוגרשוב כדי שנוכל להמשיך הלאה".

הדפים הבאים הם ניסיוני שלי לפצח את כתב החידה.

חלק ראשון

תעלומה במשכן

1.

"הראש ממשלה שלכם לא מפסיק לעצבן אותי", נהם ראובן גליק כשתמרן למצוא לעצמו תנוחה נוחה במושב האחורי של האאודי המשוריינת.

חיים, שהוזעק להסיעו מביתו שבכוכב מיכאל, הביט בגליק במראה והניד בראשו בהסכמה. הלה מיהר להתנצל בפני הנהג הוותיק והמאבטח השתקן שישב דרוך במושב הקדמי. "תסלחו לי שזה הבוקר טוב שלי, אבל מעצבן שמטרטרים אותי לישיבת קבינט בירושלים בלי להגיד למה. ראש הממשלה לא סומך על שר הביטחון שלו שישמור סוד. אתם מבינים לאן הגענו?"

מבעד לזכוכית החלון הכבדה חלפו מול עיניו של גליק שדות חיטה ישנוניים ומעט כפרים שתושביהם נמו עדיין את שנת הלילה. באור ראשון התמונה השלווה נראתה בעיניו כמשיכת מכחול של קוסם ערמומי. מי כמוהו יודע את חומרת האיומים, את עוצמת ההרס של הטילים המכוונים אל הארץ השאננה. בתוך רגע יכול לפרוץ כאן גיהינום. חייהם של אנשים ישתנו בתוך שנייה, והשלווה תתנפץ — אלמנות, יתומים הורים שכולים — והאחריות כולה על הראש שלו.

"תגיד חיימון, לא הייתה עדיפה לנו אוגנדה או איזה אי יווני נחמד?"

חיים, ששימש נהגו האישי של גליק עוד מימיו כרמטכ"ל, שלף את תשובתו הקבועה, "אם יש באוגנדות האלה סניף של חומוס אבו שוקרי, אז בטח שעדיף".

עיניו העייפות של גליק אורו לשנייה, והוא התענג על תחושת היעלמותו הזמנית של כאב הגב שמלווה אותו מאז ימי מלחמת "שלום הגליל". פלוגת הצנחנים שהוביל נקלעה לזירת מטענים בפאתי ביירות, וגליק פונה פצוע קשה במסוק אל בית החולים רמב"ם בחיפה. כאשר שבה אליו הכרתו, לא שיער שהכאב החד שחש בגבו יהפוך לו בן לוויה קבוע לשארית חייו. "תגיד, חיימון, משהו דפוק אצלי שלפעמים אני שוכח את הכאב כשהוא כואב ונזכר בו דווקא כשהוא נעלם?"

חיים צחקק. "ברור שמשהו דפוק אצלך. אבל זה לא קשור לכאב הגב, זה בגלל שנולדת אשכנזי".

גליק התאווה להמשיך את חילופי ההלצות עם נהגו, אך רעידות מכשיר הסלולר האישי שלו קטעו את שיחתם. מספרו של מכשיר זה היה ידוע למעטים, ונטע סדן הכתבת הצבאית של "האמת שלנו" הייתה אחת מהם. בהודעת הטקסט ששיגרה אליו נאמר, "בוקר. מניחה שאתה דוהר לישיבת הקבינט. צריכה לשוחח כשתסיימו".

גליק התפתה להתקשר אל נטע. זו לא הפעם הראשונה שהיא מפתיעה במידע שבידה, ואולי בבוקר זה יתהפכו היוצרות והיא תהיה המקור שישפוך אור על סיבת זימונו הדחוף לירושלים. הוא היה משוכנע שלא מדובר בנושא ביטחוני. אם היה כזה, הרי הוא היה ראשון המעודכנים. בינו לבין עצמו הימר כי לקראת הבחירות שבפתח מכנס ראש הממשלה עמירם מירון את הקבינט כתפאורה שתאפשר לדובריו להלל את מנהיגותו.

בתי האבן של אבו־גוש שנשקפו מן החלון העידו שנותרה דרך קצרה עד ירושלים. גליק החליט להתגבר על סקרנותו. הוא לא רצה להצטייר בעיניה של נטע כמי שזקוק לסיועה, והוא ידע שאם יזום עתה שיחה עימה, תבחין מייד שהוא מגשש באפלה. גליק סימס בתגובה, "נוהל שקדי אחרי הקבינט". נטע לא הייתה זקוקה להסברים נוספים. בניין המשרדים שבנווה אילן, בבעלות ידידו מנוער מיכה שקדי, שימש את גליק למפגשים סודיים. בהתרעה קצרה, היה אחד החדרים מפונה עבורו, ובן שיחו הובל למקום מכניסה צדדית. ביומנו הרשמי של השר נרשם: "מפגש חברי עם שקדי".

2.

עוד בימיו בצה"ל התנסה גליק במשחק התן וקח שמתנהל מול אנשי התקשורת. כשר הביטחון הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לכתבים הצבאיים, ובדרך כלל זכה מהם לסיקור אוהד. קשריו עם נטע סדן, הכתבת הצבאית של "האמת שלנו" חרגו מהדפוס המקובל והתאפיינו בראייתו בהיעדר סימטריה. בעוד שהיא ראתה בו מקור מידע ותו לא, הוא לא השתחרר מתחושת האחריות האבהית שלעיתים עוררה בו.

גליק הכיר את אביה של נטע, ההיסטוריון הפרופסור יהודה סדן, במהלך לימודיו באוניברסיטת חיפה. לקראת קבלת דרגת האלוף הוא זכה להפוגת לימודים שאפשרה לו להשלים תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון. פרופסור סדן נחשב למומחה עולמי בחקר תולדותיה של תנועת האחים המוסלמים. היותו יליד בגדד והקנאה שעוררו הישגיו האקדמיים עמדו מאחורי הכינוי שהודבק לו באוניברסיטה, פרופסור סדאם.

הידידות בין גליק ומורהו נקשרה לאחר שסדן נעתר לבקשתו לשמש כמדריכו בעבודת הגמר. גליק התרשם מן הבקיאות, עומק הניתוח והראייה הרב־תחומית שהפגין סדן ומכך שהיה חף לחלוטין מגינוני הכבוד שסיגלו לעצמם כוכבי אקדמיה בדרגתו. סדן אהב את הממד הלא־צבאי באישיותו של גליק. לקול תרועות הצחוק של תלמידיו, אמר בחיבה לא מוסתרת, "הגנרל שלומד איתנו הוא לא ממש יוזף שוויק, אבל בהחלט תופעה ישראלית ייחודית, נשמה חכמה, שמגלה לאיטה שהיא כלואה בגופו של קלגס טיפש".

גליק לא הוטרד מעמדותיו הפוליטיות של סדן וחש שהידידות ביניהם יכולה להכיל מחלוקת על דרכי פתרון הסכסוך עם הפלסטינים. לאחר שגליק שב לצבא ולסדר היום המתיש שכפה עליו תפקידו החדש במטכ"ל, התמעטו הפגישות בין השניים. מאמריו של פרופסור סדן, שהתפרסמו מדי פעם בעיתון "הארץ", לימדו את גליק כי מורהו הנערץ הפך לסמן הקיצוני בחבורת ההיסטוריונים החדשים. הביקורת הציבורית נגדו גאתה לאחר שפרסם מאמר שכותרתו "מגילת העצמאות או מגילת הצביעות".

כשבוע לאחר הפרסום התקשר סדן אל גליק וביקש להיפגש עימו בדחיפות. הלה הזמינו להגיע בשעת לילה מאוחרת לביתו שבכוכב מיכאל והודה בפניו כי התרועעות גלויה בלשכתו בקריה עלולה להצית חרושת שמועות מזיקה ואף לפגוע בקריירה הפוליטית שהועיד לעצמו לאחר השחרור.

סדן, שחום עור, גבה קומה, רזה ובעל חזות סגפנית, הקפיד להציג דבריו בתמציתיות, "זה מוזר. אתה מוכן להקריב את חייך למען המדינה — ואני מאמין שהיא נולדה בחטא — ובכל זאת יש לי תחושה שאנחנו מחבבים זה את זה".

גליק הנהן בהסכמה וסדן המשיך, "הגעתי לנקודה שבה עליי לקבל החלטה מוסרית. מצפוני לא מתיר לי להוסיף ולהתגורר במדינה שהתנהלותה שנואה עליי. בקרוב אעזוב לצמיתות לאוסטרליה. הוריה של עירית רעייתי מתגוררים בבריסביין, והם הבטיחו להקל עלינו את חבלי הקליטה. אנחנו שלמים עם ההחלטה, ועירית, אתה יודע, היא נואשה מן האקספרימנט הציוני שנים רבות לפני שאני גיליתי את האור, כלומר את החושך. מאז רצח רבין עירית הגבירה את הלחץ שנעזוב לאוסטרליה. הבעיה שלנו היא נטע, הבת שלנו".

גליק למד עד מהרה כי נטע, תלמידת שמינית, מקפידה כהוריה להישמע לצו מצפונה. אלא שהיא דוחה לחלוטין את תפיסתם האידיאולוגית. "נטע היא חסידה נלהבת של הרעיון הציוני. מאמינה בכל ליבה שזכותנו על ארץ ישראל גוברת על זכותם של אחרים, ואין לה שום כוונה להצטרף אלינו, להפך. היא מתכוונת להתגייס בקרוב, לשרת כקצינה, ולתרום ככל יכולתה למדינה".

גליק צחק. "בחורה לרוחי, טוב שהתפוח הזה נפל רחוק מהעץ".

סדן נותר חמור סבר, עיניו השחורות ריצדו עצבניות מבעד לזגוגיות משקפיו כאשר פלט, "נהיה שקטים אם תשים עין על הילדה שלנו במהלך שירותה בצבא. היא מתחילה טירונות באוגוסט".

גליק הנהן, רשם לעצמו את פרטי הקשר והבטיח למלא את בקשתו של סדן.

בחלוף חודשיים ביקש גליק ממזכירתו לאתר את נטע בבסיס הטירוניות. כאשר השיחה הועברה אליו, הציג את עצמו בחביבות, הזכיר את היכרותו עם אביה וביקש לדעת אם תהליך הסתגלותה לחיי הצבא מתנהל כשורה.

נימת קולה העניינית של נטע העידה שאינה מתרשמת מדרגותיו של האלוף. "אבא סיפר לי שדיבר איתך ושמינה אותך להיות בייבי־סיטר שלי. אבל כדאי שתדע, ייסורי המצפון שלו הם לא הבעיה שלי. אני לא מעוניינת בשום יחס מועדף. אני רוצה להיות חיילת כמו כולן. אז בוא נסכים על שני דברים, אחד, אתה מילאת את ההבטחה שנתת לאבא שלי. שתיים, זו השיחה האחרונה בינינו".

3.

ראש הממשלה, שהמתין קצר רוח בחדרו, מתעלם מערמת המסמכים שהמתינה לו במגש הדואר הנכנס, עטה על פניו ארשת סלידה כשמזכירתו בישרה שאחרון חברי הקבינט תפס את מקומו. הוא פסע אל חדר הישיבות הצמוד ללשכתו, היסה בתנועת יד את המיית השרים שניסו לנחש למה זומנו בבהילות והתיישב בכבדות על כיסאו. לאחר שהתנצל בקול רפה על ההשכמה המוקדמת שנכפתה על השרים אמר בנימה עניינית, "אמש, במוצאי השבת, התרחשה פרובוקציה מתוכננת היטב. ייתכן שזו נועדה לערער את יסודות המשטר שלנו — חדירה למתחם בית הנשיא.

חדירה למתחם בית הנשיא. לא כמשחק ילדים, וגם לא כבדיחה של אחד באפריל שבמקרה חל אתמול. זו אזעקת אמת".

הוא הפנה את מבטו לעבר מרדכי אלבז מפכ"ל המשטרה והמשיך בדבריו, "ביקשתי ממוטי להטיל איפול זמני על הפרשה. הנשיא והצוות מסוגרים במשכן, קווי הטלפון נותקו והופעל מיסוך שמונע שימוש בטלפונים הניידים. צעדים אלה קונים לנו זמן מוגבל להערכת מצב. בשעות הקרובות מובן שהסיפור יהיה בתקשורת. מוטי יעדכן בהתפתחויות, ואז נחליט מה אומרים ומה עושים".

המפכ"ל, לא מגולח, מלמל לעצמו עד שהמצגת שהוכנה בלשכתו הופיעה על המסך. הוא דילג על השקופית הפותחת "משטרת ישראל — תעלומה במשכן" ועצר בשקופית שלאחריה, שבה נשקף מתחם בית הנשיא ממעוף ציפור.

"הסיפור הוא כזה", הוא פתח בקול סדוק שהסגיר את עייפותו. "נשיא המדינה התקשר אליי בסביבות ארבע בבוקר. הוא ורעייתו חזרו כמה שעות קודם לכן בטיסה מסופ"ש נשיאותי באילת. אתם מכירים, זה הפרויקט שלו, 'שבת בפריפריה'. הוא אמר שהכלבה שלו ניקי לא נתנה לו להירדם. משכה לו בפיג'מה. הוא החליט לצאת איתה לגינת המשכן, חשב שאולי היא זקוקה להתרוקן כמו שאומרים. אך הכלבה נראתה עצבנית וגררה את הנשיא למקום שבו מוצבים הפסלים של הנשיאים שקדמו לו. כנראה שהריחה משהו מוזר".

המפכ"ל עצר את שטף דיבורו, נאבק עם מקלדת הלפטופ כדי לעבור אל השקופית הבאה, וכאשר זו הופיעה על המסך המשיך, "הנשיא נדהם לגלות, כפי שאתם רואים, שראשיהם המפוסלים של שלושה נשיאים נעלמו, עזר ויצמן, משה קצב ושמעון פרס. המאבטחים סרקו מייד את האזור וגילו את הראש של קצב מוסתר בסבך של שיחי השושנים, אבל השניים האחרים נעלמו".

חברי הקבינט הביטו משתוממים על המסך, בעוד המפכ"ל מדלג לשקופית הבאה שתחת כותרתה "ממצאים ראשוניים" הופיע תצלום של קופסת סיגריות "בהמאן".

גיורא מוקדי, ראש השב"כ, מיהר להפגין את שליטתו בערבית. "זה תוצרת איראנית, ועל הפתק שמודבק על הקופסא כתוב שהעישון הורג. זה סטנדרטי גם אצלם".

ראש הממשלה, שאצבעותיו מוללו בעצבנות שאריות של בורקס, לא מודע לזרעי שומשום שמנוניים שדבקו ללחייו, רטן, "תחזור לשקופית הקודמת, מוטי. אני רוצה לשמוע את האנשים, לפני שיושפעו מקופסת הסיגריות שמצאתם שם".

ראש השב"כ היה כהרגלו ראשון להציע הסבר. הוא היטיב את אחיזתה של הכיפה שעל קרחתו, פני הירח שלו בורקות בחיוך יודע כל. "אין כאן בכלל שאלה. כתוב אצלנו 'לא תעשה לך פסל', צריך למקד את החקירה בגורמים הקיצוניים של העדה החרדית. החוצפה שלהם הולכת וגוברת. אנחנו מתריעים על כך מזה חודשים ארוכים".

דבריו הבוטחים של מוקדי עוררו את שאר המשתתפים להציג את הניחוש שלהם לאירועי הלילה. עד מהרה הסתמן שהקבינט נחלק לשלוש קבוצות. קבוצה אחת קיבלה את דעתו של ראש השב"כ, קבוצה שנייה, שנאחזה בנימוקיה בקופסת הסיגריות המפלילה, סברה כי הרקע לאירוע הוא ביטחוני, וקבוצה שלישית גרסה כי בחירת החוטפים דווקא בראשיהם של ויצמן ופרס, חסידי הפיוס עם הפלסטינים, מלמדת שגוף לאומני לוחמני מבקש להרתיע את חברי הממשלה מפני כניעה ללחצים האמריקניים להתקדם לפתרון שתי המדינות.

שר הביטחון התעקש שעמדתו תירשם בפרוטוקול בשלמותה. "כל עוד לא יוצגו עדויות חותכות המצביעות כי לאירוע יש רקע ביטחוני, תהיה זו טעות לעודד השערה כזו. מערכת הביטחון חייבת להיות ממוקדת באיומים ממשיים שמפנים נגדנו אנשים חיים, ועם כל הכבוד, אלה לא פסלי ברונזה של אנשים שכבר מתו".

ראש הממשלה בחר שלא לשתף את השרים במענה שהתנסח על לשונו ושנועד ללעוג לשטחיותו ולאופקיו המוגבלים של שר הביטחון. הוא חש שלא למד דבר חדש משריו ונעל את הדיון. "מוטי ירכז את החקירה וידווח ישירות אליי. נשמור על דממה תקשורתית לעוד כמה שעות. אל תתייחסו לנושא עד שמרצ'ינסקי יוציא הודעת דובר מסודרת, ואז תיצמדו לטקסט, ובשום אופן אל תנדבו ספקולציות.

אם ילחצו אתכם, תגידו כי בשלב זה נבדקים כל הכיוונים, שאנחנו נערכים לכל התסריטים האפשריים, ושאנחנו בטוחים שנלכוד בהקדם את האחראים למעשה הנפשע ונדאג שיובאו לדין. תסבירו שאנחנו נחושים להשיב את ראשי הנשיאים למקומם במשכן, והכי חשוב שתדגישו כי בשום מקרה לא ניגרר למשא ומתן ולא נניח שיסחטו אותנו, יהיו הפושעים אשר יהיו".

4.

כאשר גליק נכנס אל החדר שהועיד להם שקדי, הוא מצא את נטע רכונה על פנקס קוהינור צהוב משרבטת בו שורות צפופות. למראהו, לא כילתה זמן על גינונים מקדימים והטיחה בו, "אני שומעת ממקורות שלי שבזירת האירוע נמצאה קופסת סיגריות מתוצאת איראן, ואני גם שומעת שאתה ניסית בכל הכוח לשלול את ההסבר הביטחוני לחטיפת ראשי הנשיאים. הידיעה שלי תתפרסם בתוך חצי שעה. אני בהאזנה".

גליק נלכד במבט עיניה הכחולות שגודלן עמד בחוסר התאמה מחוצף לעדינות פניה השחומות. לרגע קל השתוקק לבטא את התפעלותו, אך למוד ניסיון מפגישת ההיכרות בין שניהם, הוא ויתר מייד. באותו מפגש הוא החמיא ליופייה ופלט שהחיבור בין עיראק לבין אוסטרליה עשה נפלאות.

נטע נעצה בו מבט קר שזכרו לא מש ממנו ושסייע לו בהמשך להתגבר על יצרו להחמיא לבנות המין השני. היא יעצה לו אז בנימה חומלת, "העולם השתנה, סבא'לה, יש דברים שכבר לא אומרים. תתקדם או שתסתבך. חבל".

עתה, פנה במהירות לתיאור הגרסאות השונות שעלו בישיבת הקבינט ונימק למה מסוכן להיסחף למסקנות נמהרות. "קופסת הסיגריות מאיראן לא חייבת להיות קשורה לאירוע, ואולי אף הונחה במקום לצורך הסחה. אם ננעל את עצמנו על ההסבר הביטחוני נהיה עיוורים להסברים אחרים. למערכת הביטחון יש מספיק משימות והכוחות מתוחים עד הקצה, ואני לא רוצה שנדליק סביבנו מדורות מיותרות".

נטע הנהנה. "הגיוני. אני אתן בכתבה את העובדות ואפרט את ההשערות שהשרים העלו בקבינט. אני עצמי נוטה להסבר הביטחוני, אבל אשלב את ההסתייגות שלך במלואה בלי להמעיט בסבירות שלה".

גליק בלם את מילות התודה שעמדו לפרוץ מגרונו. הוא ידע שאלה לא יעלו ולא יורידו בעיניה של נטע. שוב צפה בו תמונת פגישת ההיכרות הראשונה ביניהם בעקבות מינויה לתפקיד הכתבת הצבאית של "האמת שלנו".

כאשר פתח בשאלה על שלום הוריה סימנה לו נטע בכף יד פרוסה לעצור. "זוכר את מה שאמרתי כשהתקשרת אליי לטירונות? אז שום דבר לא השתנה מאז. גם היום ההיכרות שלך עם הוריי לא רלוונטית לקשר המקצועי שבינינו".

גליק לא הכיר אנשי תקשורת שהקפידו באדיקות כה רבה על כללי האתיקה העיתונאית ודחו בהתמדה את גילויי הידידות שהפגין. בשיחותיהם חש שנטע עושה מאמץ מיוחד להקרין כלפיו יחס צונן, אך הוא הודה בליבו שכתיבתה הייתה הוגנת ונטולת אג'נדה. כשביקש שקטע מסוים מתדרוכיו יישמר כרקע שאינו לייחוס, היה סמוך ובטוח שבקשתו תתמלא בדייקנות.

לפני שנפרדו גליק ניסה מזלו, "מה את שומעת מראש ממשלתנו, מה הספין שהוא נותן לסיפור בבית הנשיא?"

בפעם הראשונה מאז שהחלה פגישתם, האיר חיוך את פניה של נטע ומשפתיה נפלטה שריקת התפעלות מרשימה בעוצמתה. "ניסיון חמוד, מר גליק. אבל אני שומרת על חיסיון המקורות שלי. לו הייתי משיבה לך, לא היית סומך עליי יותר, ובצדק. עכשיו אני רצה למערכת".

המשך העלילה בספר המלא