1. מגיבור־על לגיבור־דל
ידעתי שהחיים שלי בחטיבת הביניים עומדים להיות מאתגרים, אבל ממש לא ציפיתי למות במעבדת המחשבים כשאני לבוש בתחפושת של גיבור־על, עם ארבע חתיכות פיצה דבוקות לי לתחת!
הבוקר שלי דווקא התחיל די נורמלי...
היי, אני לא אידיוט! ידעתי שאני לא באמת בנוי מהחומרים שמהם בנויים גיבורי־על! אבל זה אף פעם לא מנע ממני מלבהות במראה ולקוות...
...שיום אחד ילד ממוצע כמוני יוכל להשפיע באמת. אתם יודעים, לעשות משהו מדהים!
כן, בטח! על מי אני עובד?! המצב שלי היה אבוד! בחיים לא אצליח לשנות את העולם...
אבל אז היה לי רעיון מבריק! אולי אני כן יכול לשנות את הדמות שבמראה! איך?...
בעזרת הידע שיש לי באנטומיה, יכולות האיור המעולות שלי...
ושפופרת שלמה של משחת שיניים!!
נכון, אתם צודקים. אני מניח שזה מוצדק לקרוא לי סוג של... מוזר!
אבל הכול טוב! כי רוב גיבורי־העל המפורסמים והרשעים הידועים לשמצה הם גם קצת מופרעים. אז אני מעדיף לחשוב על כל העניין כמו על פוטנציאל לא ממומש.
אתם בטח יושבים עכשיו ושואלים את עצמכם איך בכלל הצלחתי לייצר כזה בלגן אטומי (אני מתכוון לבלגן בבית הספר ולא לבלגן בחדר האמבטיה שלי).
הכול התחיל כשדאג כשדאגסטר ת'ורסטון דחף אותי לתוך הלוקר שלי אחרי הלימודים. ולרוע המזל, נשארתי לכוד בתוך הלוקר במשך שעות!!
אני לא מתכוון לשקר לכם! התחרפנתי מזה לגמרי!
אבל תעשו לי טובה!
הייתי לבד לגמרי. בתוך בניין בית ספר חשוך ומפחיד. נעול בתוך הלוקר שלי.
ובאופן עקרוני המצב הזה היה יכול להימשך סוף שבוע ארוך של שלושה ימים!
באמת, אחים שלי! גם אתם הייתם מתחרפנים!
בכל מקרה, אחרי משהו כמו נצח הצלחתי סוף סוף לחלץ את עצמי דרך מערכת האוורור.
אבל כשעברתי ליד מעבדת המחשבים נתקלתי במקרה בשלושה גנבים שעמדו לגנוב את המחשבים הממש־חדשים של בית הספר! זה היה ממש הזוי!
ואז התחלתי לחשוב על זה שאני כזה לוזר שקוראים לו בבית הספר קיא כי פעם אחת הקאתי בלי כוונה את דייסת שיבולת השועל שלי על הנעל של דאגסטר בשיעור ספורט.
צ'טער, אבל אם הייתם רואים מקרוב את החצ'קונים מלאי המוגלה על הפנים שלו, גם אתם הייתם מקיאים!
בכל מקרה, סוף סוף צצה לי הזדמנות לשנות לגמרי את החיים העלובים שלי. איך?!
בזה שאני אעצור את הגנבים ואציל את המחשבים של בית הספר ובאותו זמן גם ארשים את ארין, נשיאת מועדון המחשבים!
אבל אל תתבלבלו! זה לא כאילו שיש לי קראש עליה או משהו כזה! אני בקושי מכיר את הילדה הזאת!!
ואז, ב ו ם ! !
המוניטין הגרוע שלי יתנפץ, ואני אהפוך מיד מגיבור־דל לגיבור־על!
גדול!!
וזה, חברים שלי, הסיפור המאוד משונה אבל לגמרי אמיתי של המלחמה שלי ברשע ובעוול שמסתובבים במסדרונות הטחובים, האפלים, והמסוכנים של חטיבת הביניים סאות' רידג'.
תיעדתי כל פרט ביומן שלי, ההרפתקרעות של מקס קרמבלי, שאני לוקח איתי לכל מקום. אז עכשיו אני אמשיך בדיוק מהנקודה שבה הפסקתי לכתוב בפעם האחרונה...
בדיוק הצלחתי להתחכם ולגבור על הגנבים העלובים האלה וטסתי כמו טיל ברחבי בית הספר שלי בשביל להעביר בטלפון הנייד מידע לעוזרת הנאמנה שלי ארין !...
אני, בתור מייטי מקס, עף כמו טיל ברחבי בית הספר!!
ארין, גיבורת־העל והחברה הכי טובה שלי!
או.קיי, אני מודה שיכול להיות שהגזמתי קצת. הנה מה שקרה באמת...
זה היה...
היום.
הכי
גרוע.
בעולם!!
1. מגיבור־על לגיבור־דל
ידעתי שהחיים שלי בחטיבת הביניים עומדים להיות מאתגרים, אבל ממש לא ציפיתי למות במעבדת המחשבים כשאני לבוש בתחפושת של גיבור־על, עם ארבע חתיכות פיצה דבוקות לי לתחת!
הבוקר שלי דווקא התחיל די נורמלי...
היי, אני לא אידיוט! ידעתי שאני לא באמת בנוי מהחומרים שמהם בנויים גיבורי־על! אבל זה אף פעם לא מנע ממני מלבהות במראה ולקוות...
...שיום אחד ילד ממוצע כמוני יוכל להשפיע באמת. אתם יודעים, לעשות משהו מדהים!
כן, בטח! על מי אני עובד?! המצב שלי היה אבוד! בחיים לא אצליח לשנות את העולם...
אבל אז היה לי רעיון מבריק! אולי אני כן יכול לשנות את הדמות שבמראה! איך?...
בעזרת הידע שיש לי באנטומיה, יכולות האיור המעולות שלי...
ושפופרת שלמה של משחת שיניים!!
נכון, אתם צודקים. אני מניח שזה מוצדק לקרוא לי סוג של... מוזר!
אבל הכול טוב! כי רוב גיבורי־העל המפורסמים והרשעים הידועים לשמצה הם גם קצת מופרעים. אז אני מעדיף לחשוב על כל העניין כמו על פוטנציאל לא ממומש.
אתם בטח יושבים עכשיו ושואלים את עצמכם איך בכלל הצלחתי לייצר כזה בלגן אטומי (אני מתכוון לבלגן בבית הספר ולא לבלגן בחדר האמבטיה שלי).
הכול התחיל כשדאג כשדאגסטר ת'ורסטון דחף אותי לתוך הלוקר שלי אחרי הלימודים. ולרוע המזל, נשארתי לכוד בתוך הלוקר במשך שעות!!
אני לא מתכוון לשקר לכם! התחרפנתי מזה לגמרי!
אבל תעשו לי טובה!
הייתי לבד לגמרי. בתוך בניין בית ספר חשוך ומפחיד. נעול בתוך הלוקר שלי.
ובאופן עקרוני המצב הזה היה יכול להימשך סוף שבוע ארוך של שלושה ימים!
באמת, אחים שלי! גם אתם הייתם מתחרפנים!
בכל מקרה, אחרי משהו כמו נצח הצלחתי סוף סוף לחלץ את עצמי דרך מערכת האוורור.
אבל כשעברתי ליד מעבדת המחשבים נתקלתי במקרה בשלושה גנבים שעמדו לגנוב את המחשבים הממש־חדשים של בית הספר! זה היה ממש הזוי!
ואז התחלתי לחשוב על זה שאני כזה לוזר שקוראים לו בבית הספר קיא כי פעם אחת הקאתי בלי כוונה את דייסת שיבולת השועל שלי על הנעל של דאגסטר בשיעור ספורט.
צ'טער, אבל אם הייתם רואים מקרוב את החצ'קונים מלאי המוגלה על הפנים שלו, גם אתם הייתם מקיאים!
בכל מקרה, סוף סוף צצה לי הזדמנות לשנות לגמרי את החיים העלובים שלי. איך?!
בזה שאני אעצור את הגנבים ואציל את המחשבים של בית הספר ובאותו זמן גם ארשים את ארין, נשיאת מועדון המחשבים!
אבל אל תתבלבלו! זה לא כאילו שיש לי קראש עליה או משהו כזה! אני בקושי מכיר את הילדה הזאת!!
ואז, ב ו ם ! !
המוניטין הגרוע שלי יתנפץ, ואני אהפוך מיד מגיבור־דל לגיבור־על!
גדול!!
וזה, חברים שלי, הסיפור המאוד משונה אבל לגמרי אמיתי של המלחמה שלי ברשע ובעוול שמסתובבים במסדרונות הטחובים, האפלים, והמסוכנים של חטיבת הביניים סאות' רידג'.
תיעדתי כל פרט ביומן שלי, ההרפתקרעות של מקס קרמבלי, שאני לוקח איתי לכל מקום. אז עכשיו אני אמשיך בדיוק מהנקודה שבה הפסקתי לכתוב בפעם האחרונה...
בדיוק הצלחתי להתחכם ולגבור על הגנבים העלובים האלה וטסתי כמו טיל ברחבי בית הספר שלי בשביל להעביר בטלפון הנייד מידע לעוזרת הנאמנה שלי ארין !...
אני, בתור מייטי מקס, עף כמו טיל ברחבי בית הספר!!
ארין, גיבורת־העל והחברה הכי טובה שלי!
או.קיי, אני מודה שיכול להיות שהגזמתי קצת. הנה מה שקרה באמת...
זה היה...
היום.
הכי
גרוע.
בעולם!!
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
